שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה ד׳Teshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 4
א׳שאלה בית הכנסת שהיו לו בתים בנויים תחתיים שניים לדירה לרוח מזרחית זה שנים רבות וברוח צפונית ומערבית עזרות וכאשר ירד האש בעונות היו כולם למאכולת אש ובחמלת ה' ית' החזיק ידי אנשי הקהל והציב גבול אלמנה ונבנה הבית הכנסת עם העזרות על תלם רק הבתים לא נבנו כי קצרה יד אנשי הקהל ועשו שם במקום אשר היו שם הבתים בנוים גן ופרדס ונטעו שם עץ עושה פרי למינהו גם יש שם בתוך הפרדס בקרן דרומית מזרחית רחוק מהכותל המזרחית של בית הכנסת רחוק כעשרים אמה מקום כמין אצטבא לשבת שם אנשי הקהל לאכול ולשתות ולשמוח לכשירצו כדרך כל הגנות והפרדסי' שאצל הבתי כנסיו' שאינם בכלל העזרות שמשתמשין בהם דרך חול כה משפט גם פרדס הקהל הזה זה שנים. ויהי היום שמה ישבו שנים שלשה מנכבדי וטובי הקהל ומאציליה יודעי דעת ומביני מדע וישענו תחת העץ לאכול ולשמוח ולהשתעשע שם כאשר עשו אנשי הקהל הנז' ואחד מזקני הקהל שלא קנה חכמה אשר גם הוא קבע שם סעודה פעמים רבות בשנאתו אותם מחמת קנאה אמר שאנשי הקהל חללו את בית הכנס' שעשוהו בית יין של עכו"ם ערלי בשר מארק"ו מיאנא"ס ושתו ולעו וקלקלו נגד היכל ה' ושבשבילם נתבטלה מב"ה תפלת מנחה וערבית מה שלא היתה ידם במעל כלל ח"ו חלילה וביום הושענא רבה בהיות האנשים בתפלתם עם אנשי הקהל הגיד המגיד את כל הדבה הרעה הנז' המוצאות על יחידי הקהל ושאלו אנשי הקהל בפרסום למגיד לאמר מי הוא זה ואיזה הוא המוציא דבה זו ויען ויאמר אינו מאנשי הקהל אבל באמת כאשר הגדתי לכם כן אמר עליכם ויהי כשמוע כל הקהל הנמצאים שם עמדו על נפשם לכבוד הקהל והחרימו על כל המוציא דבה על אנשי הקהל ויתן אותם כמחללי שם שמים ברבים ומחללי כבוד קדושת ב"ה ושהחטיאו את הרבים ומנעו רבים מעשות מצוה אשר אלה כלם מהדברים שמנדין עליהם ויהי כשמוע הזקן את אשר עשו אנשי הקהל הנמצאים ביום ההיא הוסיף על חטאתו פשע ועמד ואמר אני הוא המדבר ויפה דברתי כי האנשים ההם הם מנודין יורנו המורה לצדקה מה יהיה משפט האיש הזה ושכרו יהיה כפול מן השמים אוי"ר.
1
ב׳תשובה בדברים האלה ראוי לכל חכמי לב לאגוד את דבריהם והצנועים מושכין את ידיהן. לבלתי השיב בדברים של טרוניא וקנתור שלא כשורה פן תהיה סבה להגדיל עוד האש ולהרבות המדור' ולסיבה זו מנעתי עצמי ואחזתי פלך השתיקה לכן עתה כי ראיתי שיש בדבור קבול שכר לאהבת האמת והשלום נעניתי לדורשים על פי התור' אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ושורת הדין שהפרדס הזה והאצטבא אשר בתוכו אין בה שום קדושה כלל לא כקדושת בית הכנסת ולא כקדושת החצר של ב"ה מאחר שהמקום ההוא חול גמור הוא ואעפ"י שהיא במילוא' של עזר' מאחר שיש הפסק במחיצ' של פצימים הואיל ואינה פרוצ' במילוא' למקום קדוש חולקת רשות לעצמ' כשם שחולקת לענין שבת וכן לתפלה דבפ' כיצד צולין משוינן אכילת הפסח בבית א' לענין מן האגף ולפנים כלפנים שכן מצינו בחיל שהוא מקודש מהר הבית ולא היה מפסיק ביניהם אלא סורג של עצים גבוה עשר' טפחים ותנן בספ"ק דכלים החיל מקודש ממנו שאין עכו"ם וטמאי מתים נכנסים לשם ואמרי' וכן לתפלה ובפר' כל גגות העיר לענין חצר גדולה שנפרצ' לקטנ' משוינן מחיצת שב' לענין כלאים ולגיטין ולתפל' ואעפ"י שאמרו המפרשים דלענין צירוף עשר' לתפל' אפי' אם הרא' פניו מחלון א' מצטר' אע"ג שרשות לעצמו הוא כדתנן אפי' חלון ד' על ד' בתוך עשרה מערבין ב' ואם רצה מערבים א' מ"מ מראה את פניו שאני שדומה כמצטרף להם אבל היושב בתוך הבית שאם היה רשות א' היה מצטרף בין ער בין ישן כשיש שם מחיצה המועלת לכלאים ולשבת אינו מצטרף.
2
ג׳ונהי שאם הי' המקום הזה שקבעוהו לאכיל' ושתיי' במערב נגד ההיכל כדברי הזקן ודאי שראוי להחמיר שלא לנהוג בו קלות ראש אעפ"י שהמקום חול הואיל והוא מכוון כנגד הקדש איכא זילותא דב"ה אבל מאחר שהוא במזרח אחורי ב"ה שאין פתח ב"ה פתוח כנגדו אין כאן בית מיחוש שע"כ לא שנינו אלא לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח מפני שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים אבל בשאר שערים שבצפון ושבדרום לא אסרו ואף בזו לא אסרו אלא מן הצופים ולפנים וברואה ובמקום שאין גדר ובזמן שהשכינ' שור' פי' שבית המקדש קיים כדאיתא בשלהי מכילתין.
3
ד׳ועדיין יש לבעל הדין לחלוק ולומר הואיל ומקום זה לפנים מן העזרה הוא ומן העזרה נכנסין להיכל כל שפתוח לעזרה כעזרה חשיב לענין קדושה כדתנן במס' מעשר שני ומייתי לה בפר' כיצד צולין הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהם קדש בנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש וגגותיהם חול ופי' ר"ש ז"ל כולה מתני' לענין אכילת ק"ק ושחיטת קדשים קלים ולהתחיי' עליהם כדתני' בתוס' וחייבים עליהם משום טומאה ולענין קדושת ב"ה מדמו לה רבוותא לקדושת המקדש דלענין עליה שע"ג ב"ה אית דמדמי לעלית שע"ג דקי"ל גגין ועליות לא נתקדשו ואית דמדמו לה לעלית ההיכל מדכתיב ואהי להם למקדש מעט כ"כ המרדכי משם מהר"ם בפ"ק דבתרא. ומיהו הא תמיהא לי מה ראה מהר"ם לדמותו לעלית ההיכל חדא דעלית ההיכל שאני שהכל נקרא היכל כדתנן ההיכל מאה אמה על מאה על רום מאה ובמקרא שבדברי הימים כתיב והתבה מאה ועשרים וקחשיב עשרים אמה של יסוד וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל אלמא שיעור גובהו של היכל ברוח הקדש נמסר שיהיה מאה אמה והכל נקרא היכל ואילו לא היתה שם עליה היה כל הגובה הזה קדושה אחד ואפי' לענין אמה כליה עורב אמר' בגמ' הכל בכתב וכו' הילכך לפי שנחלק במחיצה בין בית לעליה לא ירד מקדושת ההיכל אבל ב"ה מנ"ל שתופס את אוירו כנגדו עד לרקיע שתאסר עליה שעל גביהן ועוד דקדושת ב"ה למטה מקדושת ההיכל הוא שהרי קדושת הר הבית למטה מקדושת העזרה ותנן בשלהי ברכות לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובנעלו ובאבק שעל רגליו ורקיקה מק"ו וגם בהיכל הני מילי שנו ולא נאסר אלא כל מה שאדם מקפיד בחצירו א"כ מסתייה שנדמהו לקדושת עזרה ולא לקדושת ההיכל.
4
ה׳עוד מצאתי למהר"ם ז"ל בתשובותיו סימן קמ"ה מעשה ונשבר ארון הקדש וצוה ה"ר אליעזר לגנוז כל העפר אל גומא א' והביא מדתניא בספרי הקוצץ אבן מן ההיכל אסור ליהנות ממנה. ונוראות נפלאתי מאי מייתי מאבני היכל דאית בהו מעילה ואפי' אבני מזבח והעזרות והלשכות דתניא בפרק שני דייני גזרות שבאים מקדשי בדק הבית ובפרק האיש מקדש תניא אבני ירושלם שנשארו מועלים בהם לפי שבאים משירי הלשכה ומוקי לה כמ"ד מועלים בשירים אבל בית הכנסת שנבנה מממון של חולין לאחר שנשארו חזרו לחולין כבתחילה ודוקא במקום בית הכנסת הוא שאמרו שנוהגין קדושה בחרבנן אבל אבניו ועציו ועפרו מאי איסור הנאה שייך בהם.
5
ו׳ושוב מצאתי במרדכי בפ' בני העיר תשובת הר"ר יצחק מויינא על היכל ב"ה שהוא רעוע אם מותר להרסו ולגנוז את אבניו כדין תשמישי קדושה והשיב נראה בעיני שאין בו משום תשמישי קדושה והאריך ע"ש הרי שלא אמר אסור בהנא' לא כאבני היכל ולא כאבני העזרות ודברי התשובה בעיני אינן אלא מן התמיהין. מ"מ אנו רואים שבעוד ב"ה קיים מדמינן לה לקדושת מקדש ועזרה וכן הביא מהר"י קולון בשרש קס"א לענין נותן דבר מב"ה שכתב במרדכי דאסור ויליף לה מנותץ אבן מן ההיכל ולענין שלא יהיו גגות העיר גבוהים מב"ה דילפי' לה מלרומם את בית אלהינו דמיירי במקדש הילכך יש ללמוד נמי שיהא כל הפתוח לב"ה כקדושת ב"ה כמו הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש.
6
ז׳והיה אפשר לומר דההוא דלשכות בנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש כפי' רבינו שמשון לענין אכילת ק"ק ושחיטת קדשים קלים ולהתחייב עליהם משום טומאה כדתניא בתו' מ"מ בפ' איזהו מקומן מייתי לה גמרא ומסיק התם דהא דתנן תוכן קדש מדרבנן וגרסי' התם בבריית' ואין שוחטין שם קדשים קלים והא דתניא ואוכלים שם קדשים קלי' אכילה שאני דגזרת הכתו' היא דכתי' בחצר אהל מועד יאכלוה התורה רבתה חצרות הרבה אצל אכילה אחת וכן הביאה הרמ"בם ז"ל בה' בית הבחירה הילכך ליכא למילף מינה לשאר קדושה של ב"ה או בית המדרש בבית הפתוח לתוכן שלא יהא נדון כמותן לענין קדושה מיהו אשכחן ביומא פ' בראשונה שאמרו גבי לישכת הגזית ש"מ חציה בקדש וחציה בחול וש"מ ב' פתחים היו לה א' פתוח לקדש וא' לחול דאי ס"ד פתח א' היה לה לקדש זקן יושב במערבה והתנן בנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש וכת' שם התוס' שכל הלשכו' הפתוחות לקדש אסור לישב בהם כדמשמע הכא ומעתה יש ללמוד מהכא שלא לנהוג קלות ראש בכל מקו' הפתוח לקודש.
7
ח׳ונראה דהכא בנ"ד הואיל ומקום זה לא היה מכלל העזרה וגם עתה אין בו צורך לעזרה חול גמור הוא ולא חל עליו שום קדושה ולא דמו ללשכות שהן לצורך העזרה ואוכלים בהם ק"ק הילכך נוהגים בהם קדוש' עזרה שהרי הוא כמי שהוסיפו על העזרו' לענין קדושה זו אבל מקום זה לכך נעשה מתחילה לצורך חול ותדע דמהני הך טעמא שהרי אמרו כל הפתחי' שהיו שם נתקדשו חוץ משער ניקנור מפני שהמצורעים עומדים שם ופושטים ידיהם לבהונות כדאמ' בפ' כיצד צולין אלמא אמאי שפתוח לעזרה היו מתני' שלא יתקדש הואיל ויש בו צורך חול.
8
ט׳ובר מן דין בחצר העזרה של ב"ה עצמה אין לנו איסור ברור שלא ינהגו בה קלות ראש שאעפ"י שמתפללין בתוכה המאחרים לבא לב"ה מ"מ אקראי בעלמא הוא כדאמרי' בפ' בני העיר הרחוב אין בו משום קדושה ואעפ"י שמתפללין בו בתעניות ומעמדות משום דאקראי בעלמא הוא וכתב הטור סי' קנ"ד וכן בתים וחצרות שמתקבצים בהם להתפלל באקראי אין בהם שום קדושה ועזרות אלו לא עדיפי מנייהו שאינן מתפללין בהם אלא כשהן נדחקי' והיא הנקראת פת עצלנית. וראיתי לרב מהר"ר יעקב ן' חביב ז"ל שמתוך זה רצה לומר שבתי כנסיות שאנו מתפללים בהם תוך החצרות במלכות תוגרמה הם דומים לזה שאקראי בעלמא הוא וכל דירתינו בבתיה' בחצריה' ובטירותם הכל דרך עראי בשכירות חדש או שנה ואין בהם קדושה ע"כד. וחוכך אני להחמיר בזה דנהי דמהני לן זה הטעם שלא יהא בו קדושה אחר שבטל או שחרב אבל בזמן שמתפללין בהם יש בה קדושה וכענין שאמרו שם בבתי כנסיות שבבבל שעל תנאי הם עשויי' פר"שי ע"מ שישתמשו בהם וכתב הר"אש והטור ולא מהני הנאה אלא למשתמש בו בחרבנו אבל בישובו לו מהני בו הנאה. ומ"מ בחצרות אלו של ב"ה קרוב הדבר לדמותו לרחוב דאקראי בעלמא הוא ושמא הואיל ומתפללי' שם תדיר כל זמן שנדחקים אע"פ שהוא אקראי לגבי זה המתפלל המקו' נעש' קבע לעצלנים אלא שכבר ביארנו שהמקו' הזה של הפרדס אינו נכלל בקדושת העזרה דפרדס לצורך חול נעשה.
9
י׳לפיכך הזקן ההוא הפריז על המדה וחטא בשפתיו להוציא שם רע על אנשי הקהל לשמצה בקמיהם לאמר עליהם שחללו המקדש המעוז בפת בגם וביין משתיהם ושתו ולעו וקלקלו נגד היכל ה' חדא שאם יחידי' חטאו לפי דעתו צבור מה חטאו והיחידי ההמ' גם הם לא חטאו ולא החטיאו כמו שנתבאר. והנ' החכם השלם צבי ישראל הוא היודע למי מדנים למי שיח למראה עיניו ישפוט ולמשמע אזניו יוכיח ישית ידו על שתי הכתות בדעתו יצדיק צדיק. יוסף בכמהר"ר משה מטראני ז"להה.
10