שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה מ״אTeshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 41
א׳שאלה ראובן ושמעון נשתתפו שניהם וכל א' מהם שם קרן קיים בשותפות כך כך ובעבור שראובן חפץ ללכת לעיר אחרת וכל דמי החברה נשארים ביד שמעון שהוא ישא ויתן ויתעסק בכל השותפות הנז' הנה ע"כ התנו ביניה' שמהריוח יקח שמעון שני חלקים וראובן חלק א' אך בזאת שאחריות מהקרן אשר שם ראובן הריוח המגיע לו יהיה על שמעון. גם התנו ביניהם שאפי' אם ח"ו לא יהיה ריוח קבל עליו שמעון אחריות מהקרן אשר שם ראובן: ילמדנו מורנו המורה לצדקה אם יש איזה רבית בדבר זה אם לאו ושכרו כפול מן השמים א' נס"ו.
1
ב׳תשובה הא אפליגו רבוותא אם מותר ליתן עיסקא למחצית שכר ולהתנות שיהיה כל אחריות האונסים על המקבל רק שיהיה אחריות הזול על הנותן שרי"בן התיר ור"י אוסר אם לא שיהיה גם אחריות אונסים על הנותן כמ"ש בטור פי' קע"ז. ועוד התוס' כת' שמותר להלוו' למחצי' שכר ואו' לו הזהר שתשמרם בקרקע כדין כספים ואם הלוה אותם הותירו לאמצע. וזהו כשהמתעסק משתכר למחצה לשליש ולרביע אבל אם המתעסק אינו משתכר כלל התירו חכמי לוניל דלא מקריא הלואה כלל אלא שליחותי' דקא עביד והו"ל כשומ' חנם שהתנ' להיו' כשואל ואע"פ שהרא"בד אסר לא ישרו דבריו בעיניה' כמ"ש בס' התרומ' בח"ב גם הר"ן בתשובה סי' פ' כתב שדברי חכמי לוניל מחוורים וקרוב הוא לעשות מעשה כדבריהם כיון שאין זה אלא רבית דרבנן וכ"ש שנראה שהראב"ד ז"ל חזר בו ממה שכתב בפירושיו שה ע"כ. ושמא דאף לטעמו של הראב"ד דהוה ס"ל מעיקרא דהיינו מתני' דאין מקבלין צאן ברזל מישראל אעפ"י שאין המתעסק נוטל כלו' היינו אחריות דיוקרא וזולא על המתעסק דאז מחזי כמלוה גמור ומחזי כרבית אבל היכא דאי זול עבידתא על בעל המעו' לאו צאן ברזל נינהו ולאו הויא כמלוה ולא מחזי כרבית וכל זה הוא כשאין המתעסק נוטל בשכר אבל כשיש לו חלק בשכר לאותו חלק חשיב כמלוה ואסור. אך אם יקצץ לו הריוח שיתן למתעסק כך וכך שעכשיו כל הריוח במעות הנותן יהיו שלו אז אין פקפוק דהוי ליה כנותן כל הריוח דלא מקרי הלואה אלא שליחות' קעביד והנותן נותן לו דבר קצוב לשנה בשכר טרחו ובעד האחריות שהוא מקבל עליו. ואף הראב"ד ז"ל מודה בה שהרי קבל שכר האחריות והטורח במה שנוטלים דבר קצוב לשנה. הנלע"ד יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
2