שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה מ״בTeshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 42
א׳שאלה ראובן נתן לשמעון ה' אלפים לבנים בזמן שהיה שו' כל גרו"ש קרוב לש' לבנים באופן שנתן לו י"ב פרחי' וחצי בעד ה' אלפים לבנים והתנה עמו שיתן לו מן המטבע החדש לערך פ' לבנים הגרוש חמשת אלפים לבנים חדשים לסוף שנה אחת ואמ' לו שה' קדש מהקהל פלו' ועכשיו שנתחדשו המטבעות רואה שמעון שהפסד הוא ומה גם שידע שאינ' מעות של הקדש אלא משל ראובן ואינו רוצה לפרוע אלא לפי מה ששוה המטבע הראשון שהם י"ב פרחים וחצי יורינו המורה.
1
ב׳תשובה כל שיש תוספת יותר על חומש כמו שהזכיר בהגוזל קמא והלוהו מן הישן ע"מ לפרוע בחדש רבית קצוצה כמו הלוהו סלע בה' דנרים חטים בשלש דהיינו נשך של תורה. ואיני רואה דבריו של החכם השלם נר"ו בזה שכתב דהיינו מה שהביא הב"י משם ספר התרומות בס"ו בענין שהוסיפו עליו יתר על חומש או שהוזלו הפירות מחמת המטבע וקבלו י"א דהוי רבית קצוצה וי"א דהוי אבק רבית ואין מוציאין מידו. והרב בב"י כתב דלדעת הרמב"ם ז"ל הוי אבק רבית שהרי לדעתו אפילו נתן בפי' יותר לשם רבי' כגון שלא קצץ עמו תחל' אינו אלא אבק רבית. דנ"ל דע"כ לא איפליגו הני רבוות' אלא בהלוהו סתם על המטבע ונשתנה וקבלו אבל היכא דיודעים היו שישתנה המטבע שכבר הוטבע ומתנה ע"מ שאתן לך מטבע החדש הרי זו רבית קצוצה. ואף במעות של הקדש לא הותר שאין לנו עכשיו קדשי בדק הבית ובמעות של עניים היכא שאינן מיוחדים התיר הרשב"א אלא שהרא"ש סגר את הפתח ואמר לא הותר אלא בקדשי בדק הבית. ואף הרשב"א אמר בתשובה להלכ' אני אומר ולא למעשה מ"מ בדיעבד לא היה הדבר חוזר. וכן נמי אם היה רוצה לתת לעניים מדעתו שרי דמתנה לעניים הוא ולא אסרה תורה אלא רבית הבאה ממלוה ללוה. אבל אם מעות של ראובן הם רבית של תורה היא ויוצאה בדייני' כ"ש שלא יפרע ואפי' אם ירצה לתת לו התוספות במתנה אינו רשאי יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
2