שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה מ״גTeshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 43
א׳שאלה ראובן היה לו עסק עם שמעון נוש' ונותן באמונה ונוטל משמעון עשרים במאה הנאה מהסחורות שהיה מוכר לו כמנהג הסוחרים לימים היה לו סחורה ממעות יתומים ואמר ראובן לשמעון לא אקח ממך ריוח בסחורה זו כי אם בדמים שקניתיה ובלבד שתפרע ליתומים מהמעות שיעברו בזמן הפרעון ושמעון נתרצה על זה ונעשה על זה שטר בקנין גמור ובשעת המקח היה נאמר בפי הכל שהיו המעות מוכנים להתחדש בקרוב וקודם זמן הפרעון נתחדשו המעות וראובן מבקש משמעון שיפרע לו במעות חדשים כפי תנאם בשטר ושמעון ממאן באומרו שהוא רבית קצוצה. ילמדנו רבינו אם יכול ראובן להתפרע ממעו' חדשים כפי התנאי ומה גם שהם נכסי יתומים יורה יורה ידין ידין כי מפיו אנו חיים וכסא כת"ר יכון לעד אנס"ו.
1
ב׳תשובה כבר אמרו בהגוזל קמא המלוה את חברו על המטבע והוסיפו עליה דנפק עובדא עד עשרה בתמניא דקשבח לענין נסכא כ"ש כשהוזלו הפירות נמי דקשבח לענין פירות וכתב שם בשם ס' התרומות די"א דהוי רבית קצוצה וי"א דהוי אבק רבית וע"כ לא איפליגו אלא היכא דהוי בתורת הלואה אבל היכא דהויא זביני כעין נדון דידן שמכר לו סחורה בהקפה אין בו רבית מן התורה כלל אבל איסורא דרבנן מיהת איכא שהרי זה כמי שפוסק לתת לו פירות לזמן פלו' בין שיהיו ביוקר בין בזול וידוע שאם יתייקרו הפירות אסור וכמו מוכר סחורה בהמתנה בתוספות דנ"ל ענין של רבית של תורה אין בהם. והמעות של יתומים היינו רבית של דבריהם כמ"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו בשם הגאונים דכל רבית דרבנן שרו לגבי יתומים וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה"מ וכן בטור סי' ק"ח אלא שהרשב"א ז"ל חוכך להחמיר כשאר איסורי רבית דרבנן דדוקא קרוב לשכר מקיל טפי מפני שקרן היתומי' מיוחד וכבר הוא נפקד לו ואין מקבלי' ריוח אלא ממנו ולא מכיס המקבל אבל רבית דרבנן כחכירי נרשאי הרי הלוה פורע מכיסו אעפ"י שהמשכונה אינה עושה פירות וכתב עליו הרב מהר"י קארו ז"ל דלא שבקינן מאי דפשיטא להו לגאונים והרמב"ם והרא"ש משום ספקא דהרשב"א דיתמי לאו בני מחילה נינהו. ומה שהביאו הרבנים האחרונים בתשובותיהם בעליית הגרשו"ש וירידתו לא דברו כשנשתנה המטבע שהוסיפו עליו טפי מעשר' בתמניא אלא שהוזלו שעלו הגרושו"ש או שהוקרו אבל אותם הם המטבעות שהיו בתחלה יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
2