שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה מ״דTeshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 44
א׳שאלה ראובן השכיר ביתו לשמעון בכך לבני' בחדש בזמן שהיה שוה הגרי"ש קק"מ לבנים ואחר שלשה חדשים נתחלף מטבע חדש לערך שמנים כל גרו"ש והלך לו שמעון מחוץ לעיר והניח אשתו ובני ביתו בבית ועתה כשבא תובע ראובן השכירות יורינו רבינו אם יפרע לו כמו שהיה שוה הגרושו"ש בשעת השכירות או לערך כמו שיצא מטבע הראשון. עוד יורנו כי ראובן היה לו ארגז מלא חפצים שנתנה לו אשת שמעון לבטחון השכירות יום ראשון הלכה ברמאות ורקנה הארגז ונטלה החפצים וכראות כן אשת ראובן עשתה גם היא בערמה והלכ' לבית אשת שמעון ותפסה מטלטלין כשיעור חובה והלכה לה יורינו רבינו אם נדון את ראובן כמוחזק בתפיסה או אם לאו ושכרו כפול מן השמים.
1
ב׳תשובה דין חיוב שכירות הבתים משונה הוא מדין חיוב חוב או מלוה שדין חוב או מלוה שיפרע כפי מה שהיה שוה בשעת ההלואה או בשעת החיוב כאותה שאמרו בפרק הגוזל עצים המלוה את חברו על המטבע והוסיפו עליו מסקנא דשמעתא דאי זילי פירות מחמת טיבעא אעפ"י שהתוספות דבר מועט מנכה לו לפי חשבון ועד עשרה בתמניא אע"ג דלא זילי פירות מנכה לו לפי המשקל משום דקשבח לענין נסכא. וכל שכן השתא דתרוייהו איתנהו הילכך כל מה שנתחייב בזמן שהיה הגרושו"ש ר"ן לבנים לא יפרע אלא לפי חשבון מה שהיה שוה אז הגרוש ואין לחלק ולומר דטעמא דהתם משום רבית דוקא כדפרש"י והכא דלא שייך רבית כגון בשכירות וכיוצא בה יכול להוציא ממנו ממטבע החדש הא ליתא שהרי כת' הרי"ף דהוא הדין אם פחתו מן המטבע הכל ענין אחד הוא. אלמא טעמא משום גזל הוא. ואין לומר דרש"י ז"ל לא סבירא ליה הא דהרי"ף ובשיטת הראב"ד קאי שכתב דוקא בהוסיפו לו על המטבע משום דמחזי כרבית אבל בפיחתו לא שהרי הרא"ש ז"ל פי' הטעם כדברי רש"י והוא עצמו פסק כדברי הרי"ף דהוא הדין בפחתו אלא נראה שרש"י ז"ל פי' כן על פי הלשון דקאמר הגמרא והא קשבח לענין נסכא ולא פריך והא קמפסיד ליה לענין פירי ולענין נסכא דמשמע דמטעם רבית הוא דפריך והא דלא פריך גמרא מטעם גזל היינו טעמא משום דבמנין בין בסתם בין במפרש איתא ובמפרש אע"ג דגזל ליכא דמחילה היא מ"מ רבית איכא ולפי המסקנא דמוקי לה דליכא שבח כלל לא לענין נסכא ולא לענין פרי ודאי דאי איכא שבחא איכא רבית ואיכא גזל ונ"ל דע"כ לא פליג הראב"ד ז"ל על הרי"ף לומר דוקא כשהוסיפו עליו משום דמחזי כרבית אלא משום דבשמעתא מוכח דהיכא דזיילי פירי אע"ג דאין הפרש לעני' נסכא אסור וכן אי קשבח לענין נסכא אע"ג דלא זילי פירי אסור אע"ג דמלוה מצי למימר אני מפסיד בפרעון זה שאין נותנין לי פירות בשמנה מאלו בעשרה מהראשונים שהלויתיך אעפ"כ אומרים לו כיון שיש תוספת לענין נסכא מחזי כרבית וכן היכא דאין תוס' לענין נסכא שיכול לומר שיאמר אין בשמנה אלו כסף כשיעור עשרה שהלויתיך אם אתיכם לעשות מהם כלים ונמצאת מפסיד אומר לו הא קשבח לענין פירי ולהכי נקט הראב"ד בלשונו משום דמחזי כרבית דאי קשבח לענין נסכא וגם זיילי פירי רבית גמורה היא וכן כשפיחתו שיש למלוה חסרון בכסף ובפירות גזל גמור הוא ומדינא צריך לפרו' לו כפי שויין אותו המטבע שהלוהו והכא נמי בנ"ד שכירות החדשים הראשונים נותן לו גרוש' כפי מה שהיה שוה בזמן ההוא.
2
ג׳אמנם מה שדר בבית לאחר שיצא מטבע חדש צריך לפרוע לו ממטבע היוצא ואם יטעון שהוא לא שכר אלא על דעת לפרוע המטבע הגרוע ההו' שהיה שוה קק"מ הגרו"ש וכשנתחדש המטבע אילו היה נמצ' בעיר היה מפרש לו שלא יפרע לו ממטבע החדש או היה יוצא מן הבית זו היתה טענה אם שאר בתי העיר הורידו שכירותם בעילוי המטבע הנתחדש אבל אם שאר בתי העיר לא הורידו השכירות שהיו פורעי' בראשונ' אלא נותנים מאלו הלבנים החדשים כמנין מה שהיו נותנים מאותם הגרועים כמו שהיה הדבר כן פה קושטאנד' צריך לפרוע לו ממטבע היוצ' שהדבר ידוע שכל הבתים לא הוסיפו על השכירו' בעילוי הגרוש' אלא כמנין המעות שהיו פורעים בכל יום בזמן שהיה הגרוש' בשמנים כך היו פורעי' בזמן שהיה שוה הגרוש' קק"צ עתה שחזר המטבע למקומו שבו דמי השכירות לקדמותן ומסתמא חייב לפרוע השכירות ממטבע היוצא דלא יהא אלא שדר בחצר חברו שלא מדעתו הא אמרינן בפרק כיצד הרגל ובחצר דקיימא לאגרא צריך לעלות שכר כ"ש זה דגברא דעביד למיגר שצריך להעלות לו כדרך שמעלין שכר בכל העיר ממטבע החדש מיהו אם יטעון השוכר שהוא העלה דמי השכירות יתר על הראוי לא מפני עילוי הגרוש' כי בזמן שהיה שוה הגרוש' שמנים לבנים לא היו פורעים שכירות כ"כ לא יתחיי' לפרוע אלא כשיעור שישומו כמה שוה עכשיו השכירות.
3
ד׳ולענין התפיס' ששאל השוא' אם נדון את ראובן כמוחזק תשוב' אם לענין שיש שום הכחש' ביניה' כגון על מה ששעבד' אשת שמעון המטלטלין שבארגז לדמי השכירו' ותכפו ותאמ' לפקדון שמתי' אם אש' ראוב' התופס' תטעון בברי בפני שיעבדת אותם על השכירות מהניא לה תפיסה אבל אם אינה יכולה לטעון בברי אעפ"י שראובן יטעון בברי לא מהניא תפיסת אשתו לגבי דידיה כלום ואם מה שתפסה הם חפצי נדוניית אשת שמעון תשבע אשת שמעון שלא שיעבדה כלום בראשונה ותטול אבל אם הם חפצי הבעל שמעון בכל ענין יכול ראובן לעכבם עד שיפרע לו השכירות על פי הדין כמו שהיה ערך המטבעו' מדי חדש בחדשו כמ"ש למעלה יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.
4