שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה נ״גTeshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 53

א׳על השוחט ההוא ששובר מפרקת האווז קודם שיפרכס כדי שתצא נפשו ואומר שלא אסרו בענין זה אלא כשהוא מוכר לאחרים במשקל וגם אין בדבר איסור אלא לאכול ממנו כשהוא חי וזה אינו מצוי אבל בצליה ובשול ע"י מליחה מותר השוחט הזה מכניס ראשו בין הרים גדולים שהרי לגרסת רש"י ז"ל דלענין איסור דם איבעיא לן התם וסלקא בתיקו וכן הביא הטור סי' ס"ז בשם הרב בעל העיטור דכרש"י ס"ל ותמה הר"ן ז"ל לגרסת רש"י דאם איתא דאין תקנה בו כי היכי דאמרי' גוזל את הבריות הול"ל מאכיל דם את הבריות דחמיר טפי ונ"ל שאין לתמוה מזה דכלהו קאמ' גוזל את הבריות ומבליע דם באברי' והיינו דמבעי לן אי טעמ' קאמר מ"ט גוזל משום דמבליע דם באברים או מלתא באנפי נפשיה קאמר איסור גזל ואיסור דם והא דנקט כי האי לישנא ולא קאמר בהדיא ומאכיל דם את הבריות טעמא דמלתא קאמר דלא תימא מאי חשש דם איכא הו"ל דם האברי' שלא פירש להכי קאמר שזה מבליע דם באברי' לאחר שנעקר הדם ממקומו ומתוך צערו חוזר ונבלע דמו מן הוורידין לתוך האברים שפי' מהם ומהאי טעמא אסור באומצא לדעת שאר המפרשים שבשאר בשר שרי למיכל באומצ' ובזה אסור לפי שכבר נתעורר הדם לצאת וחוזר ונבלע בבשר כדכתב הרשב"א ז"ל והרמב"ם ז"ל בפ"י מה' מאכלות אסורות כתב אסור לאכול ממנה בשר חי אפי' חלטו בחומץ אלא כיצד יעש' יחתוך החתיכ' וימלחנה יפה יפה ואח"כ יבשל או יצלה ומשמע דאע"ג דכגרסת הרב אלפסי ז"ל גריס מ"מ אינו מתיר בלא חתיכה וגם אינו מתיר לצלי בלא מליחה.

ב׳אך צ"ע אי הוי דומיא דבשר' דאסמיק דצלי לא בעי חתוך אבל המ"מ דימה אותה לחותך כזית בשר חי מבית טביחתה דאמרי מולחו יפה יפה. ובה' שחיטה כתב הרב מהרי"ק ז"ל דאפי' לצלי בעי חתיכה. ועוד נ"ל שכיון שאמרו שמבליע הדם באברים מחמת שלא חתכו הוורידין כל צרכם הו"ל כמי שלא נשחטו הוורידין שלא התירו אלא בבהמה אבל לא בעוף לפי שצולהו כלו כאחת. והא דלא פרשו בגמר' הך איסורא משום דהתם בבהמה מיירי שרגילו' הוא למכרה במקולין ולהיות נשקלת בליטרא ומשום הכי אמר שגוזל את הבריות אבל עוף אין דרך למכרו במשקל. ונ"ל שאף המפרשי' שהתירו בבהמה מודים דבעוף אסור לצלותו כלו כאחד כאילו לא נשחטו הוורידין. ועוד נראה שאף לדברי המתירין צלי ומבושל לא התירו אלא א"כ נצלה כל צרכו דאם לא נצלה כל צרכו הו"ל כאומצא שכן כתב הרשב"א בת"ה ועוד כתב המ"מ משמו שצריך להוציא חוטי דם שבו שהדם כנוס לתוכם הרי שהשוחט שעושה כן מאכיל דם את הבריות שלא ידעו ולא יזהרו בכך לא לצלותו כל צרכו ולא לנקר את החוטין ולא לנתחו. כ"ש לדברי רש"י ז"ל ובעל העיטור שאין לו תקנה.