שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה ו׳Teshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 6

א׳שנינו בפי"ב דאהלות עמוד שהוא מוטל באויר אם בהקפו עשרים וארבעה טפחים מביא את הטומא' תחת דפנו ואם לאו טומאה בוקעת ויורדת וקשיא לי בעשרים וא' טפחים סגי שיהא תחת דפנו טפח על טפח מרובע להביא את הטומאה שהרי אמרו בריש ערובין כל שיש בהקפו ג' טפחים יש בו רוחב טפח למדנו שכשיש בהיקף כ"א יש ברחבו שבעה ואם היה מרובע היה ז' על ז' וכמה אלכסון מרובה על המרובע שני חומשין נמצא שאלכסונו נוסף י"ד חומשין תן מהן ז' לכל זוית באלכסון הם חמשה ברבוע הרי שיש בקרן זוית טפח על טפח מרובע להביא את הטומאה וא"ת אותה שאמרו כל אמתא בריבועה אמתא ותרי חומשי באלכסונא הוא בקירוב ואין החשבון מדוקדק אלא יותר משני חומשין מעט וכשבאת לפרנס אלכסונו של מרובע ז' על ז' לא נשארו בקרן זוית באלכסון אלא אמתא ותרי חומשי מצומצמי' ואין בהם להשלים טפח על טפח אין זו תשובה שכל שאתה מוסיף באלכסונו של קרן זוית יותר אתה צריך להוסיף באלכסונו הגדול של כל המרובע לפי חשבון וצריך אתה לומר שיש באלכסונו תוספות יותר מי"ד חומשין והמדה המסורה מחכמי המדות לשער אלכסונו של המרובע בין שיהיה המרובע שוה הצלעות בין שיהי' אורכו יתר על רחבו הוא להכות רוחב המרובע על עצמו ולהכות אורך המרובע על עצמו ולצרפם יחד ונותרו של חשבון הוא אלכסונו של מרובע וכבר למדונו חכמי התוס' ז"ל בפ' כיצד מעברין והראו לעין תוס' זה שיש באלכסון יותר על אמתא ותרי חומשי שאם תחתוך טבלא שהיא עשר על עשר שתי וערב יהיו בה ד' טבלאות של חמש על חמש וכשתעשה רבוע בפני' שלך באלכסון של ד' טבלאות תמצא ברבוע הפנימית חמשים אמות בתשבורת שהרי הוא חציו של מרובע הגדול שהוא מאה אמה בתשבורת ולפי חשבון אמתא ותרי חומשי היה ראוי שיהיה ז' על ז' שהם מ"ט בתשבור' ואמה זו הנוספת ברבוע גורמת להיות באלכסון יותר מעט מתרי חומשי אלא שחכמים בכל מקום תפסו מדה קצובה לומר אמתא ותרי חומשי ולא נעלם מעיניהם אותו התוספות שהרי הם אמרו בתשבורת של בית סאתים שהוא חצר המשכן למדו משם שבעים אמה ושיריי' שהוא המרובע שלו ושיריים אלו אע"פ שאין להם שיעור מדוקדק יש להם שיעור על צד הקירוב והוא מה ששנינו וכן כפרים המשולשים אם יש בין שתים החיצונות מאה וארבעי' וא' ושליש עשה אמצעית את שלשתם להיות א' כדאיתא התם נמצא ששיעור השיריים הם שני שלישי אמה והוא התוספת שיש בתרי חומשי באלכסונא ומכאן נלמוד שמרובע ז' על ז' שהם מ"ט טפחים בתשבורת יהי' אלכסונו ברוחב מרובע שיהיה בתשבורת שלו כפלים שהם צ"ח טפחים מרובע י' על י' הם מאה טפחים טול ממנו רצועה שרחבה עישורו של טפח על פני ארכו ועל פני רחבו נשאר במרובע צ"ח טפחים ועישורו של עישור טול לך תשיעי ונאמר שיש במרובע עשר פחות תשיע והוא אלכסונו של מרובע ז' על ז' חלקת התוספות לשתי הקרנות נשארו בידך טפח ומחצ' פחות חצי תשיע לקרן זוית חלקהו לחומשים הם שבעה חומשי טפח ושני חומשי חומש ומשהו בתשבורת טפח על טפח הם כ"ה חומשי והכפל חמשים יעלה מהם ז' על ז' וא' מט"ו בחומש והוא אלכסונו של טפח נמצא שעדיין יש תוספת באלכסון חומשו של טפח ושני שלישי חומש ומשהו עלה בידינו שבריבועו ז' על ז' יש באלכסונו של קרן זוית כדי לרבע טפח על טפח והותר אם באנו לומר שאות' שאמרו בפ"ק דעירובין כל שיש בהקפו ג' טפחי' יש בו רוחב טפח גם הוא בקירוב ואין החשבון מדוקדק כמו שכ' התוס' שם באותה שמועה והמדה המסורה מחכמי המדות לכפול הקוטר על שליש ושביע אכתי בכ"ב טפחים סגי שעמוד שיש בהקפו כ"ב יש ברחבו ז' על ז' והרי הוכחנו שכל שיש בריבועו ז' יש בצלע אלכסונו כדי לרבע טפח על טפח גם באותה הלכה דפ"ק דעירובין גבי ים שעשה שלמה חשבתי מחשבות ליישב מה שמפורש במקראות במדת הים ובשיעור אלפים בת יכיל לכוין עם מה שביארו חכמי המדות ולהוציא מן החשבון טפח של עובי הים סביב סביב ואעפ"י כן לא עלה בידי חשבון מכוון עם הכתובים ועם מה שנתבאר באותה שמועה ואין לי שלחני להרצות ספקותי זולתי האדון אשר בגודל חכמתך תאיר עיני בהלכה זו וכסא תורתך לעולם יכון כנפשך החכמה ונפש נאמן למצותך יוסף מטראני.

ב׳

ג׳טפחי' ג טפח ה ו טפחים ו ב טפח ובו ו ב עודף על אמה ג בו טפח להיותה לרחבה של עגולה צריך שיהיו בהקפה וכו' אם רחב העגולה מל ז' אמות יהיה אלכסון המרובע ומכאן ו ב טפח שהם שברים דביאיכות מוקרי חומש והקף העגולה כ"ב מ"א כ"א.

ד׳ואם העגולה מ ל רחבה שמנה יהיה אלכסון א ב טפחים ומכאן ו ב טפח שהם שברים דביאיכות מקרי חומשי שהם רביעי טפח ולא חומש כדפי' רבינו שמשון ז"ל ונמצא צלע המרובע ו ג בזוית טפח שברים ראשונים שברים שניים כי ממה שכתב בטולומיוס בספר ראשון על הקשת ומיתריו נפקא לן מיתר ה"ו טפחי' שברים ראשו' שנים שכלם עולים לסך ארבעה טפחים של האלכסון ועתה שפיר מקשה בעשרים ושנים ובעשרים ושלשה סגי דבכ"ב יהיה צלע ו' ג' טפחי' ו' שברים ראשונים שניים כי אז מיתר הו' טפחי' שברים ראשונים שניים ושניהם עולים לסך ג' טפחים של חצי האלכסון ז' ובעשרים ושלשה יהיה צלע וג' טפ' שברים ראשונים שניים שאז מיתר ה' ו' טפחים שברים ראשונים שנים ושניהם עולים לסך ג' טפחים וה שברים ראשונים שניים ובכלהו איכא לרבע אמה על אמה להביא את הטומאה זולת עגולה שהקפה כ"א כדהקשה בתחלה דאז רחבה ו' טפחים שברים ראשונים מ' שניים נ"ד וחציה טפ' שברים ראשונים שניים וצלע וג' ט' עם שברים ראשונים שניים כי המיתר ה' ו' טפ' שברים ראשונים שניים ובפחות מאמה על אמה אין ריבוע להביא את הטומאה ומחזי למימר דלא שנו עמוד שהוא מוטל באויר אם יש בהקפו עשרים ושתים עשרי' ושלשה אלא עשרים וארבעה משום דעד כאן לא היה רחבו גדור מעין מה דאמרי' כל שיש בהקפו ג' טפחים יש בו רוחב טפח שהוא השליש מה שאין כן בכ"ב וכ"ג דלא חביב לאו שנוי סגנון דתפשו בכל דוכתין אי נמי עד שיהיה הצלע וג' א' טפ' שברים ראשונים שניים קים להו ז"ל דלא מצינו לרבע טפח על טפח להביא את הטומאה כדאמר רבינו שמשון ז"ל ועוד דא"א שלא תהא הארץ אוכלת מעט מן העמוד ע"כ והביא תניא בתוספתא סאה שהיא מוטה על צידה וכו' עמוד שהוא מוטל לאויר אינו מביא טומאה תחת דופנו עד שיהיה בהקפו כ"ד טפחים ר' יוסי אומר כ"ה שהיה ר' יוסי אומר אין לך כ"ה שאין הארץ אוכלת בהן טפח וכן הוא אומר וכו' ושמיע לן מהכא טעמייהו ז"ל כדאמרן ואיכא לפרושי אכילה הנז' ולאוקומא בעקלקלות השטח דלא נמצא ישר כעין מופת ההוראה או בכובד העמוד שמחמתו נכנס מעט בעובי הקרקע ומיהו קשיא קצת ר' יוסי אומר כ"ה וכו' דמחזי דאתי לחלוק ולא נהירא הכי מן החשבון דעמוד שרחבו הקפו כ"ה דת"ק כ"ד לטעם כל שיש בהקפו ג' טפחים יש בו רוחב טפח א' כדאמרן ונראה שבא לפרש ור"ל שכ"ה טפחים הנז' לא נראו מהם על הארץ אלא כ"ד והיינו אין לך כ"ה שאין הארץ אוכלת בהם טפח ובעבור שזאת האכילה מסימן ל' שבעגולה מתחלת להכנס בעובי הקרקע ימין ושמאל בשוה אינה מעמיקה אלא טפחים שברים ראשונים שניים ד' אשר אם תרבה מטפ' ו' שברים ראשונים ו' שניים מצלע וג' של עגולה דכ"ב בהקפה ישאר ו' טפחים שברים ראשונים שניים ומשום דפחתו מאמה אין בהם ריבוע להביא את הטומאה אבל מכ"ג ואילך דצלע וג' אע"ג דתנכה ממנו האכילה הנזכר ישאר טפח והותר איכא לרבעו. טעם ראשון עיקר משום דנמקא בתרא לא שויא בכלהו ובזה אלא בהשתחויה כדת מה לעשות מלפני בנן של קדושים מאושר שבחכמים ועמו הסליחה דלכובד טרדותי לא פניתי להעתקת שגגותי אלה והנני מזומן למצותו מאירת עינים. הצעיר יעקב ן' יעיש.

ה׳הא דאמר מר אם רוחב העגולה שמנה יהיה האלכסון אחד עשר טפחים שהוא שליש ומשהו ועלה לו מתוך החשבון שאלכסון הקרן שתחת דופנו הוא טפח ושברים שיש יותר מתרי חומשי שהוא רביע ועוד ותפס על רבינו שמשון שאמר שיש חומש שהרי נוסף רביע ואין בין חומש לרביעי אלא אחד מכ' בטפח.

ו׳ואני אין דרכי לדקדק בפרוטות ואם אמצא נימא לא אקפי' אלא שאני מוצא הפרש גדול שאלכסון הקרן שאנו צריכים לרבע בו טפח על טפח יעלה שני טפחים וחצי שתות וזה דבר מופלג ושיעור רב וזה מתבאר כפי החשבון שכתבתי בראשו' שהמדה המסורה מחכמי המדות להכות אורך המרובע על עצמו ורוחב המרובע על עצמו ולצרפם יחד ועקרו של חשבון זה הוא אלכסון המרובע והוא אם רחב המרובע הוא שמנה על שמנה הם ס"ד והכפל קכ"ח ועיקר קכ"ח הוא י"ב טפחים ושתות על י"ב בקירוב נמצא תוספת האלכסון ארבעה ושתות חלקהו לב' הקרנות נמצא ב' טפחים וחצי שתות לכל קרן וזו דבר מתמיה דודאי כדי לרבע טפח אין צריך שיעור יותר מכפלים באלכסונו וזו היא שאמרתי אימור דאמרי' לא דק פורתא טובא מי אמרי' לא דק ומדה זו זכרה רבי' שמשון עצמו בפ' חמישי בה' כלאים בהלכות הנוטע ירק בכרם משם חכמי המדות וכמדומה לי שכך ראיתיה בפרקי משוחות לרבותי' ז"ל לא ידעתי אם בטלמיוס שזכר מעכ"ת יחלוק על זה וכדי לבאר חשבון זה שהוא מכוון לצרף מדת האלכסון מתוך עיקר צירוף חשבון שני הצלעו' הבאתי מופת חיתוך הטבלה דאמר מר עלה אין צריך חיתוך זה ואני הוצרכתי לו להוכיח בחוש העין שהריבוע הפנימי ההולך באלכסון הארבע' טבלאות הוא חמשים בתשבורת שהוא חציו של המרובע הגדול שהוא מאה בתשבורת ומכאן אנו למדין שהמדת הצלע החיצון כן מדת אלכסונו של פנימי ומן המופת הזה יצא לנו להכות שתי הצלעות על עצמן ולחברן יחד להוציא מדת האלכסון ועל דרך זה יצא לי ברוחב שמנה והאלכסון י"ב טפחים ושתות ועל פי דרכו יצא לו אחד עשר טפחים ושליש והנה מופת החיתוך אשר מאסת בו צא נא עתה והלחם בו ומי יתן ויאמן נא דבריך שברחב שמנה יהיה האלכסון שלו אחד עשר ושליש בקירוב שבזה היה כ"ח מרויח תוספת החומש שכתב רבינו שמשון ז"ל או הרביע ואחד ממאה שמצא כת"ר דלפי דקדוק החשבון אם יש בהקפו כ"ד טפחים אין הרוחב מגיע לשמנה שלמים דלרוחב שמנה היה צריך הקף כ"ה ושביע וצריך לחסר מהשמנה כנגד טפח ושביע שליש וטפח וא' מכ"ד בטפ' ואלכסון תשעה הם י"ב ושלשה חומשי' וכשנחלק החסרון לשתי הקרנות יהיה לכל קרן ששה וחומש ומחצה שהוא רביע טפח וא' מס"ו בטפח וזה החסרון כנגד הרביע הא' ממאה שמצא כת"ר נוסף אעפ"י שהחשבון מיוסד על אמתא ותרי חומשי ונתננו השיריים ונמצאו דברי חכמים קיימים ואפריין נמטייה למר כי יבחנו דבריו.

ז׳ומה שירצה ליישב משנתינו שתפסו גבול שאפשר להשתלש תמה בעיני דלתפוס חשבון משולש יותר היה להם לתפוס כ"א שהוא קרוב אל האמת אמה אחת ולא כ"ד שהוא מופלג משתי אמות ועוד שאם היו שונין כ"א לא היה לנו שום קושיא כלל שהוא מיוסד על החשבונות שתפסו בכל מקום שמסרו כללים בקירוב כל שיש בהקפו ג' יש בו רוחב טפח וכל אמתא בריבעא אמתא ותרי חומשי באלכסונא ונחשב שרוחב העמוד שבעה כ"ש בכמה מקומות ואלכסון י"ד חומשים ז' לכל קרן שהם אמתא ותרי חומשי מצומצמים אבל עכשיו סתרו כל הכללים ההם ולא הועלנו כלום שהפליגו שיעור רב.

ח׳ועל מה שהקשיתי אימור דאמרי' לא דק לחומרא לקולא מי אמרי' שלח לי דחומרא היא שתהא טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל בקמייתא קולא גדולה היא כשאינה בוקעת מביא את הטומא' תחת דופנו ומטמאה כל כלים שתחתיו על פני ארכו וכששנינו שטומאה בוקעת אינו מטמא אלא כנגד זוית הטומאה בלבד ומתני' אהבאת הטומאה תחת דופנו נחית ובתוס' מפרש יותר אינו מביא את הטומא' עד שיה' בהקפו כ"ד טפחים אלמא כחה דהתרא אתא לאשמועי' ומ"מ אם היו שונים כ"א לא הוה קשיא לי אע"ג דבציר מטפח פורתא שסמכו על הכלל המסור בידינו ואותו השביע יתרבה בטפחים שיהיו שוחקים ולא עצבים מן שידענו שיש בו קירוב וכן בתוספתא ששנינו סאה שהיא מוטה על צדה באויר אינה מביאה טומאה תחת כולה עד שיהא בהקף ג' טפחים הרי שסמכנו על הכלל המסור שכל שיש בהקפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח הנלע"ד יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.