שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה ז׳Teshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 7
א׳גרסינן בפ' אלו טרפות אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריא' שניקבה ודופן סותמתה כשרה אמר רבינא והוא דסביך בבשרא א"ל רב יוסף לרבינא ואם לא סביך מאי טרפה אלמא נקובה היא א"ה כי סביך נמי דהא תניא ניקב פסול וכו' בהך שמעתא רבו הפירושים לראשונים ז"ל והמה בכתובי' וגם יש לשונות מהפוסקים ז"ל שצריך לעמוד על דבריהם לענין דינא ראשונה צריך לעמוד על דברי התוס' והרא"ש ז"ל שהביאו תשובת רב שר שלום גאון ז"ל ומשמע לכאור' שלא כוונו שמועותיהם זה עם זה בדברי הגאון ז"ל לפי שהתוס' ז"ל כתב' משמע דבין סריך וסביך ובין לא סריך וסביך כשרה ולית הלכתא כרב הונא אלא כרב נחמן דאמר ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה ומשמע מתוך דבריו דרבינא לא בא לפרש דברי רב נחמן אלא סברא דנפשיה קאמר וכן נראה מדפריך עלה דהעלתה צמחי' חוששי' לה ומי אמר רב נחמן הכי והא אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה ולא משני הא דסביך הא דלא סביך ועוד מדפריך רב יוסף לרבינא ולא לרב נחמן משמע לרב נחמן לא בעי לא סריך ולא סביך ואין נקב פוסל שם שדופן סותמתו עכ"ל והרא"ש ז"ל כתב משם רב שר שלום שבין סביך ובין סריך כשרה וכן כתב הטור בסי' ט"ל וז"ל ורב שר שלום התיר אפי' אינו מסובך הרבה אלא סרוך בו מעט אלמא הרא"ש והטור הבינו בדברי הגאון ז"ל דסריך מיהת ביענן שלא כדברי התוס' ולא עוד אלא שהרא"ש ז"ל דבריו סותרים את עצמן דבסמוך כתב דלרב נחמן בלא רבינא לא פריך דרב נחמן לא בעי לא סירוך ולא סיבוך משמע דמכשר נקב בלא סתימה כלל וכבר העירני הרב המובהק מהר"ר יוסף ן' לב ז"ל בח"ב מתשובותיו שיש לעמוד על דבריהם ומיהו מדברי התוס' אין לנו הוכחה ברורה שרב שר שלום מתיר נקב בלא סתימה כלל שאם מהלשון שכתב דבין סריך וסביך ובין לא סביך וסריך כשרה אדרבא מדלא כתב ובין לא סביך ולא סריך איכא למשמע דסריך מיהת בעינן ואם ממה שכתבו להלן דלא סריך משמע דלא בעי' לא סביך ולא סריך גם הרא"ש ז"ל הביא הכרע זה ככתבם וכלשונם ודבריו ברור מללו דרב שר שלום בין סריך ובין סביך מכשר אלמא בעי סריך וכן הביא הטור בנו וצריכין אנו ליישב שלא יהיו דברי הרא"ש סותרים את עצמן.
1
ב׳ואיברא דנ"ל דבלא רבינא אין להבין כלל מדברי רב נחמן שנקב מפולש פתוח לרוחה אינו פוסל במצר החזה מדקאמר ודופן סותמתו אלמא סתימה מעליא בעי דלא מפקא זיקא דאל"כ לתני במקום חתכא דאוני כשרה בכל ענין לפי שהדופן מגין עליה ועוד ממאי דס"ד דמקשה דפריך מאידך דר' נחמן ולא שני ליה בין דופן לדופן מאי ודופן סותמתו הא בכל מקום שכנגד הדופן כשר ליתנו ניקב כנגד הדופן כשרה וגם א"א לומר דאסיק אדעתיה דבלא שום סתימה יכשיר אפי' במקום הרחב דהא ודאי שם הדופן רחוק וא"א לסתום אלא ע"כ כשהדופן סותמת' דלא מפק' זיקא דוקא קאמר וכגון שדבוקה יפה לדופן וכההיא דרב נחמן לעיל דריאה הסמוכה לדופן והעלתה צמחין חוששין לה ולא מפליג גמרא בינייהו אלא בההיא שלא במקום רביתייהו והא במקום רביתיה אבל לעולם הכא והתם בסמוכה מיירי דהיינו דבוקה בצלעות וכסברת המקשה ויש ראיה לדברי שזה הלשון אמרו גבי מרה בריש פרקא מרא שנקבה וכבד סותמתה כשרה ופרש"י שנקובה במקום דבוקה בכב' וחיבור הכבד סותם את הנקב והיינו באותו מקום שמקצ' המרה דבוקה ונאחזת בכבד ולא מפקא זיקא ואינה נשפכת כלל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו שאם לא נסתם הנקב אעפ"י שהוא סמוך טרפה וכיוצא בזה אמרו גבי חולחלת שניקבה כשרה הואיל וירכותיה מגינות אותה ומפ' לה דוקא במקום הדבק אבל שלא במקום הדבק במשהו וכתב המרדכי גבי בועה בשיפולי אונה שהוא מכשיר לפי שהיא במצר החזה והאי רביתה וקי"ל ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה ודוקא בנפיחה ע"כ וממה שכתב ודוקא בנפיחה משמע כדברי רב נחמן קאמר דאי כרבינא הול"ל ודוק' בסביך בבשרא דהא סריך בגרמא אעפ"י דעולה בנפיח' אסורה וכ"ש אם נקיבה וסרוכה ואינה דבוקה לדופן כלל דקי"ל קרום שעלה מחמת מכה וכיון דאמר ודוקא בנפיחה משמע דאף רב נחמן לא מכשר אלא בסתימ' מעלייתא דלא מפקא זיקא הכא נמי ודופן סותמתה בדבוקה וסמוכה קאמר וכי פריך רב יוסף מההיא דתניא זהו פיסול שחוזר להכשרו לרב נחמן לא פריך דדופן סותמתה לאו בקרום שעל' עליה מחמת מכה היא דומיא דההיא דפצוע דכא אלא שדופן סותמתה היינו שדבוקה בדופן ולכך אין הנקב פוסל שם ואין לומר ניחוש דילמא נקב בתחלה ואח"כ נדבקה והו"ל פיסול שחוזר להכשרו דכיון שאנו רואים אותה עכשיו דבוקה איכא למתלי דכך היתה בתחלה בשעה שנקבה כי היכא דתלי בהיכא דממשמשא ידה דטבחה ובשאר מילי דמאחר שנשחטה בחזקת התר עומדת כ"ש הכא שהרי סתומה לפנינו ואוקמה אחזקה דהשתא כדתנן כל הטומאות כשעת מציאתן דכל היכא דליכא חזקה קמייתא אזלינן בתר חזק' דהשתא אבל לרבינא פריך דאמר והוא דסביך דהיינו שהוסבך פי הנקב בסרכה א"כ הו"ל פיסול שחוזר להכשרו ולכך כתב הרא"ש ז"ל דאע"ג דפסקי' כרב נחמן מ"מ בעי' שיהא דבוקה בענין דלא מפקא זיקה ואפי' סריך סגי לפי המסקנא דידהו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה הוא דאילו דבוקה או סריך לדופן סתימה מעליא הוי ואכתי בדברי התוס' עצמן קשה טובא איך רוצים להכריע דרבינא סברא דנפשיה קאמר מדפריך לרבינא ולא לרב נחמן הא ודאי אי לאו רבינא הוה מפרשי' מילתיה דרב נחמן דלא בעי לא סביך ולא סריך אבל לרבינ' דפירש דבריו דדוקא בסביך הוא דשרי פריך כי סריך מאי הוי ונראה לי שכל עצמן של התוס' אינם באים אלא להכריע פירושם שפירשו והוא דסביך פי' נאחז ומסובך בבשר ולהכי נקט סריך ולא נקט סביך ודלא כדפרש"י דלאפוקי גרמא קאמר דלדידיה אפשר דלרב נחמן דופן סותמתה ממש קאמר בדסביך או בדסריך בענין דלא מפקא זיקה ולא בא רבינא לחדש אלא דבעינן שיהא מסובך בבשר ולא בצלע ולכך הביאו התוס' תשובת רב שר שלום דאמר דבין סביך וסריך ובין לא סביך וסריך כשרה כרב נחמן דמשמע ליה דרבינא בא לחלוק ואמר והוא דסביך מכלל דרב נחמן לא בעי סביך ואי ס"ד לאפוקי גרמא אתי אכתי מנ"ל דרב נחמן לא מיירי בדסביך דהא דופן סותמתה סתימה מעלית' משמע כדפרשתי. ואהא קאמר וכן נראה מדפריך עלה דהעלתה צמחים וכו' ולא משני הא דסביך אלמא דרב נחמן לא בעי סביך ועוד מדפריך רב יוסף לרבינא ולא לרב נחמן אלמא רב נחמן גופיה מצי סבר דאפילו סביך לא בעי כי היכי דלא תיקשי ליה מההוא דזהו פסול וכו' ולא פריך אלא לרבינא שחדש והוא דסביך ואלו לפי' רש"י לא חידש רבינא סביך אלא דסתימת עצם אינה סתימה הא משמע דרב נחמן נמי דסתימה הוא דמכשר ותקשי ליה ואי לא סביך מאי ובהכי משמע דמדתניא כל מילתייהו דתוספות ז"ל שהביאו דברי רב שר שלום לקיים פירושם ושוב הביאו דברי רבינו גרשון ז"ל שכתב סבוכה בבשר שבין הצלעות או בצלעות עצמן אלמא רבינא סביך לאפוקי סריך קאמר ואח"כ כתב ובקונט' כתב דסביך בבשר היינו דוקא בבשר שבין הצלעות אבל בצלעות עצמן לא ולפי זה אין לנו הכרע לומר דרב נחמן לא בעי סביך דאפילו תימא דרבינא לאפלוגי אתא הך לא חידש אלא דבעינן בבשרא אבל שסביך בגמרא מיהת בעי והשתא הרא"ש ז"ל אפי' לדברי הרב שר שלום דמפרש דרבינא טעמא דנפשיה קאמר והוא דסביך ופוסק הלכה כרב נחמן מ"מ לא פסיקא לן לרב נחמן מכשר בלא שום סירכא דהא דופן סותמתה קאמר נהי דכי היכי דלא תקשי ליה מההיא ברייתא היינו יכולים להעמיד דבריו ולא בעי סביך ולא סריך אבל השתא לפי המסקנא דלא אתא אלא למעוטי קרום שעלה מחמת מכה נהי דסביך לא בעי מדפליג עליה רבינא בהא אבל סריך מיהת מנ"ל דלא בעי שהרי הוכחתי בסתמא דגמרא הכי אסתברא ליה מקמי דמשני התם במקום ריעות' דדופן סותמתה לאפוקי היכא דלא סריך כלל הוא ובנקב מפולש שהרי ברור הוא דמה יתן ומה יוסיף דופן שבצדה אם אין שליט ברוח לכלא את הרוח הא ודאי כל היכא דמפקא זיקא טרפה ובזה לא נתנו שיעור אלא נקב כל שהוא מטריף כל שכן דלא אמרינן שלא יעבור הרוח דרך המקום הצר ההוא וכמ"ש הרא"ש והטור בנו דסריך מיהת בעיא ועוד יש להוכיח שלא עלה על דעת הגאון ז"ל לומר דר' נחמן מכשר בנקב בלא שום סתימה ופסק כותיה משום דרבינא קדמון הוא כדכתב התוספת דהא רבא דבתרא הוא ואיהו אמר לעיל הני תרי אוני דסריכן להדדי לית להו בדיקותא ואי ס"ד אין נקב פוסל שם לא יהא אלא נקב הרי דופן סותמו וכתב רש"י לעיל דאומה ואונה דסריכי אהדדי במקום חבורן כשרה ורבא נקט אוני משום דעיקר מלתיה דאורי לן כשלא כסדרן טרפה אע"ג דאי הוו סריכי בדופן והויא כשרה כדאמרינן לקמן דהתם הוי טעמא דכיון שהם שוכבות תמיד אצל הדופן אינן מתפרקות ממנו אבל זו מזו מתפרקות. והתוספת כתבו על דברי רש"י שפירש שהסרכא מחמת נקב היא קשה לר"י דאמאי כסדרן כשרה לא יהא אלא קרום שעלה מחמת מכה בריאה שאינו קרום ולבסוף דחקו להעמיד דברי רש"י ז"ל לומר שהיכא שהיא סרוכה במקום שאינה עומדת להתפרק סותמה ומגינה יותר מהקרום והולך ומתחזק ועדיף טפי מקרום שעלה מחמת מכה הרי מבואר משם דקרום שעלה מחמת מכה בדופן צר טרפה וכל שכן בנקב בלא סתימה ולא היה אדם שנחלק בזה מעולם וסלקא לן שמעתתא דגאון ז"ל אליבא דהלכתא.
2
ג׳וצריך לעמוד על דברי המרדכי שהביא משם רבינו חננאל והגאונים ז"ל דהא דאמרינן במקום רביתה כשרה ובלבד שלא יהא שחין אבעבועות במקום שכבת האונות שאם יש שם טרפה ע"כ ותמהו עליו רבותי' הרב מוהר"ר יוסף קארו ז"ל שם בב"י והרב מהר"ר יוסף ן' לב ז"ל דמי עדיף שחין מנקב ממש הא אמרי' ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה ובאמת שהוא תימה וגדולה מזו יש פלא דלא קיימא מילתיה כלל דע"כ אהעלתה צמחים קאי גמרא דאמר בה רב נחמן דחוששין לה הואיל וחזינן בה ריעותא ודאי מחמת ריאה ולא מפליג גמרא אלא התם במקום רביתה אלמא במקום רביתה אפי' העלתה צמחים דאיכא ריעות' כשרה ומטעם זה נחלק ראב"ן עליהם והרי זו תשובה נצחת. ונ"ל דדוקא נקט במקום סרכת האונות דס"ל להני רבוותא כסברת הראב"ד ז"ל דבנקב ממש לא סגי בסריך אפי' לבשרא אלא שיהא מסובך יפה הילכך בשהעלתה צמחים במקום הסירכא איכא למיחש לנקב ואין הסירכא מגינה עליו וכי משני גמ' התם במקום רביתא דמשמע אפי' בהעלתה צמחים היינו כדמפרש רבינא והוא דסביך ולא בעי לשנויי הא דסביך הא דלא סביך משום דשלא במקום רביתה אפי' אי סביך לא מהני וראב"ן אביו של ראבי"ה דפליג עליה וקאמר דאפילו בהעלתה צמחים בעי גמרא להכשיר במקום רביתה ס"ל דאפי' בנקב ממש מהניא סרכא כמ"ד דלא אתא אלא למעוטי גרמא והרב מהר"ר יעקב ן' חביב ז"ל הסכים בחילוק זה כמ"ש הרב בב"י ז"ל וז"ל ויש חילוק גדול בין ניקבה ודופן סותמתה לנסרכה בלבד כי בניקבה שיראה הנקב בעין צריך שתה' הסרכ' אחוזה ומסתבכת בבשר וכו' אמנם בנסרכה לבד כפי דעתי כשרה כשהוא כנגד הבשר אפי' לדעת הרא"ש עכ"ל והרב מהר"ר יוסף ן' לב ז"ל העיד על העיר הזאת קושט' רבתי שנהגו להחמיר כדברי המרדכי בשם ר"ח והגאונים ז"ל שדבריהם דברי קבלה ואעפ"י שיש חולקים על סברת' אינן רשאין עתה לנהוג בה היתר דלא גרע מדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור מ"מ נ"ל דאי סביך בבשר או אפי' מיעוט בבשרא ורובא בגרמא אין למחות ביד המקילים הבו דלא להוסיף עלה. והא דאמרינן והוא דסביך בבשרא נחלקו המפרשים ז"ל בפירושה שרש"י ז"ל פירש דאתא לאפוקי דאי נסרכה בצלעות עצמן אין זו סירכא קיימת והתוס' פירשו והוא דסביך פירו' נאחז ומסובך היטב בבשר כמו צמר מסובך ולהכי נקט סביך ולא נקט סריך וכתב הרב מהרי"ק ז"ל שרש"י ז"ל מדייק תיבת בשרא לאפוקי גרמא והתוספות דייקו תיבת סביך לאפוקי סריך ואפשר לנו לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ותרוייהו דוקא דנקט סביך לאפוקי סריך ונקט בשרא לאפוקי גרמא וכן משמע מדברי הרא"ש שהביא דברי שניהם כמסכימים ולא כחולקים והיכא דסביך בבשרא ובגרמא יש אוסרים ויש מתירים וכתב הרמב"ם ז"ל אבא מארי מן האוסרים ואני מן המתירים ויש להראות פני' לדברי הרמב"ם ז"ל שהוא תופס בשיט' רש"י ז"ל ונ"ל דדייק מדלא קתני והוא דלא סביך בגרמא שהוא עיקר ההיתר דמאי דסביך אבשר' לא מהניא לן אי סביך נמי בגרמא אלא משמע דאי סביך בבשרא אע"ג דסביך נמי בגרמ' שפיר דמי והרא"ש ז"ל כתב רואה אני את דברי האוסרי' דכיון דבגרמ' לחוד לא חשיב סתימה ה"ה נמי בגרמא ובשרא נהי שהבשר סותם כנגדה לא מהני אותה סתימ' כיון שכננד העצם אינו סותם ויש לו פנים דלא דייק מדלא קאמר והוא דלא סביך בגרמ' לפי מה שכתבתי לעיל דרבינ' אתא לאממועינן דתרתי לטיבותא בעי' סביך ובבשרא ואי הוה אמר והוא דלא סביך ובגרמא לא הוה שמעי' דסרכה אפי' בבשרא לא מהני. ומיהו זו שהקשה מסברא דמאי מהני הואיל וכנגד העצם אינו סותם יש ליישב לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאע"ג כי סביך בגרמא לא מהני דלא קאי מ"מ בגרמא ובשרא אגב הא דסביך בבשרא קיימא נמי הא דסביך בגרמא ולא מפרק. ומקשו הכא קמאי ז"ל על הרא"ש ז"ל מדדיה לדידי' דאיהו אסר הכא אפי' אי סריך רוב' לבשרא ואילו בהנך תלת מילי דבעל העיטור דאזיל בהו בתר רובא הסכי' הרא"ש לדבריו וכמו שכתב הטור ז"ל משמו וכן עמא דבר למיזל בהו בתר רובא. ותירץ מה"רר דוד ן' יחייא ז"ל דבאונות חשש הרב ז"ל למיעוטה מפני ששם נקב בפועל באונו' ולא ידעי אי כנגד הבשר אי כנגד הצלעות אבל באלו הסירכות אין שם נקב בפועל ויש שם קולא דלא חיישי' למיעוטא וכיוצ' בזה הביא הרב מהר"ר יוסף ן' לב ז"ל בשם הרב מהר"ר יעקב ן' חבי' ז"ל בח"ג סי' פ"ז וכת' דקושיותיה קושיא ופירוקיה לאו פירוקא הוא ואולי לא ראה פסקי הרא"ש שהרי בסרוכות יחד האונ' והאומה כתב הרא"ש משם העיטור שאם רוב הסירכא מהאונה ומיעוט מן האומה תלינן שעיקר הנקב היה באונה וסרכה סריך באומה וכשרה הרי שאעפ"י שיש שם נקב בפועל אזיל בתר רובה וכן בריא' הסמוכ' לחזה ולדופן צדד הרא"ש להחמי' ולו' שאף אם יועיל הדופן לסתום הרוב הסרוך מ"מ כיון שלא נסתם המיעוט הסרוך לחזה טרפה אלא שמ"מ כתב שעשה מעשה והלך אחר הרוב והכשיר הרי שמקו' נקב ממש ביטל דעתו מפני דעת הרב בעל העיטו' להכשיר.
3
ד׳איברא דמהיכא דסריכה למכה וחוץ למכה דאזלינן בתר רובא לא קשיא דכיון דסרכא מחמת חשש נקב חיישי' לה היכא דאיכא למתלי בריעות' דריא' תלינן דמשום מכה הוא דאסתריך ואשתרבובי אישתרבבה לה לחוץ אבל מכי סריכה האומה והאונה בהדי הדדי וכן בדופן ובחזה דודאי מחמת נקב הוא וכדכתב הרא"ש בהדיא הא ודאי קשיא. ומיהו איכא למימר דהיכא דסריכה אונה לדופן ולחזה דכיון דכל אותו המקום שכנגד האונה דהיינו רבותן היינו רבותיה וסתים שפיר כי נמי אשתרבבה לה סרכא לצד הרחב מ"ה לא גרע אדרבה אלים טפי ואפי' את"ל דההו' דנפיק לברא מפרק אפרוקי אכתי עדיין נשאר לו סתימ' ממה שלדופן ולפנים שכל אותו דופן שכנגד האונו' רביתיה הוי כדאמרי' התם והיכא מקום רביתא חתוכה דאוני וכדפרש"י ז"ל שם דכי אמר רב נחמן חוששי' היינו כנגד האומה הגדולה אלמא כל שנגד האונות רביתה הוי ומתדבק יפה שם ואם עוד מתפשט' הסרכ' חוץ לדופן אדרבה מחלמה טפי ולפי זה אין מקום לתמיה' הרא"ש ז"ל שכתב על בעל העטור שאף אם יועיל הדופן לסתום הרוב הסרוך לו מ"מ כל זמן שלא נסת' המיעוט הסרוך מחזה טרפה ע"כ שהרי אפי' יתפרק מה שסריך בחזה הרי נשאר בדופן שכנגדו לסתום. ומיהו קשה שהטור הבי' בסי' ט"ל משם העיטור בלשון הזה אם נקב באונה וסרכא עולה מן האונה לדופן שבצד האומה כשרה והשתא אי סרוכה כלה לחוץ כשרה מקצתה מבעיא. איברא דהרא"ש ז"ל חלוק על זה שכתב בהלכותיו אם גב האונה נסרכה בדופן חוץ למצר החזה אין הדופן סותמתה וטרפה ולדידיה משכחת לה דאזיל בה בתר רובא אבל לדברי בעל העיטור עצמו לא מתוקמה וצריך לומר דלבעל העיטור אין כל הדופן שכנגד האונות קרוי רביתא אלא גבול יש לו וכ"כ העיטור עצמו איכא דאמרי ב' צלעות בריאה הניתן לכהנים וא"ד מן החוט ולמטה דינו כחזה וכו' והא דנקט התם שסרכא עולה מן האונה לדופן שבצד האומה ה"ה דקי"ל מן החוט ולחוץ אלא רבותא אשמועינן שאעפ"י שנתפשט' בריחוק מקום כשרה ומעתה יש לדחות אותו ההכרח שהביא הרב מאר"י קארו ז"ל מלשון העיטור דכל שכנגד האונו' הוי רביתיהו והדרא קושיא לדוכתא גם בסרוכ' באומ' ובאונה היה אפשר לומר טעם להתיר שמאחר שסרכה א' הוא אין לנו לו ב' נקבים ניקבה אח' באונ' ואח' באומ' דא"כ לא מחזקינן נקב אלא מחמת ריעותא דסרכא וכל שאפשר לתלות במקום א' לא תלינן בשתי מקומות כדאמרי' בפ"ק דפסחים בב' שבילין א' טמא וא' טהור וכו' אלא שהרב בעל העיטור עצמו הוא מן הסוברים שהשלם שע"ג שכנגד האונ' כאונ' כנגד האומה כאומה והשתא משכחת לה שהסרכא בשלם שע"ג ואפשר שהנקב בשלם שכנגד האומ' הו' ולאו היינו רביתה ונ"ל לחלק בין סריך לגרמא להיכא דסביך למקום דלא הוי רביתה דכי סריך למקום דלא הוי רבית' כל שהוא מסובך יפה בבשר סתימא מעלייתא היא אלא דחיישינן שמא תתפרק לאחר זמן ובהא ודאי כיון דסריכה נמי במקום רביתה שוב אינה מתפרקת וזה וזה מתקיים אבל סתימה דגרמא לא סתימה היא כלל לפי שאין הסירכא נאחזת יפה בעצם הקשה וכמאן דלא מסבך דמי ובזה כתב הרא"ש נהי שהבשר סותם בגרמא לא מהני אותה סתימה כיון שכנגד העצם אינו סותם אבל חוץ לעצם יש להעמיד דברי בעל העטור דסתימה מעלייתא היא בבשרא ואי משום אפרוק' לא מפרק כיון דסריכא נמי במקום רביתה. ואחר שנשאנו ונתננו בדברי הגאוני' ז"ל במה שראוי להתלמד בדבריה' באנו לכתו' למה שהוזקקנו הלכה למעשה יען שראיתי כשגג' היוצאת מאת העם מאת זובחי הזבח מקצ' השוחטי' שבעי' אשר נגד פניהם נבונים אומרים אמור שנקב מפולש בלי שום סתימת סירכ' אינו פוסל במצר החזה ולא במקום החיתו' שבין אונה לחברת' ודבר זה שרש פורה ראש ולענה להאכיל כמה נבלות בישראל שלפי דבריהם צריכים הם להתיר כשסרוכה האונה לצד הרחב או לשומן הלב ולכל מקום אשר תפנה וגם לדבריהם תרי אוני דסריכי מגב לגב וכ"ש מחידוד לחידוד מותר דלא יהא אלא נקב ממש הרי דופן סותמתו וכן הוא להם בנקב שבין חיתוך לחיתוך בלא שום סירכא. ועוד כמה דיות נשתפכו וכמה קולמוסים נשתברו לכתו' החילוקים שנאמרו בהלכה זו ובמה שנחלקו הפוסקים ז"ל בכמה מחלוקות אי סביך בעינן או סריך גרידא ואי בבשרא דוקא או כי סבי' נמי בגרמא מהני וגם היכא דסריכא לבשרא ולגרמא ואי אזלי' בהו בתר רובא וגם היכא שיש נקב ממש מהני סריך אפי' לבשר' ואת"ל דמהני היכא דסרי' נמי לגרמא לא. אכן לדבריה' שקר עשה עט שקר סופרי' וכל הדיני' והחילוקים המפורשי' בכל פוסקי הל' בטלו ונתחדשה הלכה שאפי' נקב ממש כשר' ואחר אשר החרדתי עליה' במלין הרגתים באמרי פי באו אמרו לי שיש ביד' כמה ראיו' להתיר והנני מבאר פה אחד לאחד שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק.
4
ה׳ראשונה הביאו ממה שהביא הרב בב"י מצאתי כתו' בשם הרא"בד ז"ל אי סירכ' תלויה ויצאה מן הבוע' אסור' ואפי' באונ' לא אמרי' דדופן מגי' עליה וכת' רבי' ז"ל שם ואיני יודע טעם לדבר דלא יהא אלא ניקב' הא אמרו ריא' שניקב' ודופן סותמת' כשר' עכ"ד וכמ' טפשאי אינש' שבאי' ללמו' ממה שרבי' מסתפק בדברי הראב"ד ז"ל והם לא ידעו דבריו ולא עמדו על דעת הרב ז"ל דודאי אין הרב סבור דנקב מפולש בלא שום סתימא סרכא שריא שלא יסתור דברי עצמו שכת' בפסק הלכה והוא שיהא סתום בסרכ' וכו' אלא דהכא מתמו' קמתמה ז"ל דאין כאן נק' ממש אלא חשש נק' מחמ' סרכ' תלוי' שבמקו' הרח' אנו מכשירי אות' שלא במקו' בועה השת' דאיכ' בוע' יש להכשיר כשם שהכשירו בסרוכ' למצר כך נכשיר סרכה תלויה בבועה שהרי יש לה סתימ' באות' סרכה שעל פי הנקב אעפ"י שאם היתה במקום הרחב היינו מטריפין אותה לפי שאינ' מגינה יפה מ"מ הכא מגינה ומגינ' ולא מיקרי קרום שעלה מחמת מכה שאינו קרום שהרי דופן מגין עליה ותו מה שנתקשה לו בדברי הרא"בד איברא שדברי הראב"ד ז"ל מיושבי' מעצמ' שכל שאינו סרוך או סביך ע"ג הדופן עצמו אעפ"י שהנק' סתום מאות' הסרכ' התלויה ע"ג הו"ל קרום שעלה מחמ' מכ' שאינו קרום וכמאן דפתוח דמי וכך הם פי' דבריו של הרא"בד ז"ל הביאם רבינו ז"ל להלן בסי' ט"ל וז"ל ולא אמרי' שהדופן מגין עליה שהרי אמ' ריא' שנקבה ודופן סותמת' ואמרי' והו' דסבי' בבשר' והא לא סבי' ולא סריך הילכך איכ' למיחש לה שהבוע' תמיד עליה בנקב עכ"ל הרי שהרא"בד ז"ל ביא' דבריו באופן דלא ק' עלייהו מידי ובההי' שעת' כי קאי רב"ה בסימ' ל"ז לא סיימוה קמי' עד כי אתא בסי' ט"ל וב"כ מעול' לא עלת' על דעתו של הרב ז"ל להק' על הרא"בד שיכשי' נק' מפול' בלי שום סתימ' שהרי הרא"בד בפ"ז החמי' בשיש נק' ממש דבעי' סביך דוק' ובבשר' דוק' והיאך יקש' עליו שיכשיר בנקב ובלא שום סתימה.
5
ו׳עוד הביאו ראיה לדבריה' מהלשו' שהבאתי לעיל שכת' המרדכי בשם רבי' חננאל ז"ל הא דאמרינן במקום רביתה כשרה ובלבד שלא יהא שחין אבעבועו' במקום סרכת האונו' שאם יש שם טרפ' וכת' שם רבי' ז"ל ק"ל בזה דהא דר"נ בריא' שנקב' מכשי' ואפש' שהוא מפרש דה"ק ריא' שנקב' בזמן עבר ודופן סותמת' עכשו בענין דלא מפק' זיק' כשר' דאותו אינו עשוי ליסת' אבל בנקוב' עכשיו לא הכשי' וכת' המרדכי דאביו של ראבי"ה ור"שבם חולקי' על דברי רבי' חננאל וכן דעת כל הפוסקי' להכשי' אפי' בנקב ממש כפשט מימר' דרב נחמן עכ"ל ומביאין ראי' הרי שהמרד' בשם ר"ת סוב' דנקוב' עכשיו לא הכשיר ונחלקו עליו וכן דעת כל הפוסקי' להכשיר ולו חכמו היו נותני' לב היאך אפש' לו' שכל הפוסק' דעת' להכשיר בנקב שהוא עכשיו מפולש כפשט מימרא דרב נחמן והלא סגנון א' עולה לכמה נביאי' להטרי' אי לאו ע"י סתימא ובסתימ' זו רבו המחלוקו' כמ"ש אלא שלא עמדו על דעתו של רבי' ז"ל כי מ"ש ודופן סותמתו עכשיו בענין דלא מפקא זיקא היינו כשאנו מפרקי' את הסירכ' מע"ג הנקב כי מייתי' סכינא דחריפא פומיה שאע"פ שאין בדיק' זו ודאית דהא איפליגו עלה בגמ' ומבו' פי' דשמא נקב היה אלא שניסתם מ"מ הואיל ונסת' בענין זה דאפי' נטלה הסרכא לא מפקה זיקא אותו קרום אינו עשוי ליסתם והו"ל סתימ' שרירא טובא מסרכא דכי מפרקינן לה מפקא זיקא דההיא לאו קרו' הוא ועל זה כת' שאביו של ראבי"ה ורשב"ם ז"ל חלקו וכן דעת כל הפוסקים להכשיר אפילו בנקב ממש והיינו בסריך כעין הנדון של ר"ח וכבר כתבתי לעיל דעתי בשיטתו של ר"ח שאינו פוסל במקום אלא דסריך לבד וה"ה במקום אבעבועות אבל אי סביך לבשרא ודאי מהני כדפי' לעיל. ועוד הביא' ראיה ממ"ש בסוף הסי' על מה שהסכים הר"אש לדברי בעל העיטור ז"ל למיזל בתר רוב' שהביא משם מה"רר דוד ן' יחיא ז"ל דבאונות חשש הרב למיעוטי מפני שאם נקב בפועל באונו' כו' וגם זו בענין רע שטועי' לו' שיש נק' עכשו בפועל בלא שום סתימ' קא' וזה אינו דאמילתא דהרא"ש סבוך בבשר' ובגרמ' קאי. עוד נסתייעו מדברי התוס' שהביאו בשם רב שר שלו' ז"ל כמ"ש לעיל אמרתי להם גם עתה כדבריכ' אם יהיה רב שר שלו' מלאך מליץ א' מני אלף באותו מלאך עצמו רבי' אשר אתנו שאמרו משמו דסריך מיהת בעי ואפי' תימה אמרה לית דחש להך סבר' ונשתקע הדבר ולא נאמר כ"ש שכבר כתבתי דעתי בהבנ' דברי התוס' ולאסוקי מילתיה אליבא דהלכתא ונפשי בחלה בי לטרוח במילי דכדי ודברי' הללו לא ניתנו ליכתב וכבר כתבנו דעת שהיא ראוי לישא וליתן והאל י"ת יאיר עיננו במאור תורתו ומלאה הארץ דעה יוסף מטראני.
6