שו"ת מהרי"ט, חלק ב, יורה דעה ח׳Teshuvot Maharit, II, Yoreh Deah 8
א׳כתב הטור בסי' מ"א בשם בה"ג אי אינקוב טרפשא דכבדא טרפ' ומקשי ע"ז דרש"בא משמע דלא ס"ל הא דב"הג ממה שכת' בתשובה סי' ר"א ריאה הסרוכ' לכבד דרך הטרפשא והשי' דטרפה מחמת סרכת הריא' ואם איתה ת"ל משו' נקיב' הטרפש ונר' דלא פליג אהא דב"הג שדברי' דברי קבל' אלא לפי שהשואל אמ' שסרכ' זו הסרוכה לכב' חומר' היא ואין להוסי' על הטרפיו' שמנו חכמי' לזה השיב שאין זו מדרך החומר' אלא מן הדין ואין כאן תוספת על הטרפיו' שמנו דמאחר שאמרו שהסרכה אוסרת בכל מקום דלא הוי רביתייהו אף זו בכלל וה"ה דבלא כן אסירא משום נקב' הטרפש אלא שזו חומרא היא שהחמיר בה"ג לא מחמת נקיבה עצמה אלא מחמת הכבד שסופו לינטל ואסרו תחלתו משום סופו והיה פתחון פה לשואל לשאול שיאמר שזו תוספת על הטרפיות שמנו חכמים ועפ"י דבריו השיבו שזה ככל סרוכה היא אי נמי משכחת לה שהסרכה נכנסה דרך הטרפש המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המאכל דבההיא לא מטריף כדכת' הרב בב"י לפי שאין שם מקום הכבד שהוא דבוק לצד ימין כאותה ששנינו בפ"ה דתמיד אלא על ימין קורין גדולה שהכבד תלויה בה ואם נקב אותו הטרפ' שעליו מיטרף בהכי שיש לחוש מפני הכבד שתחתיו ודבר זה בידי מאת זובחי הזבח בטרפסא דכבדא וטרפשה המפסיק בין איברי המאכל הכל א' אלא שהשמות מוחלקין לפי מקומן שעל הכבד נקרא טרפשא דכבדא ובהכי מתוקמ' תשוב' הרש"בא ז"ל דאפשר לה ליסרך דרך טרפש המפסיק מן הצד ולא ינקב הטרפ' שעליו ודברי הגאוני' יתד הוא שלא תמוט.
1
ב׳ומה שאמרתם הואיל ונסרכה הטרפשא בצלע אין אתם חוששים למה שנקבה לפי שאותה סרכא מחזיקה שלא תקרע עוד שיצא הכבד וינטל והבאת מלשון המרדכי בשם הגאוני' טרפשא דכבדא שניקבה נקב מפולש מצד הכבד טרפה אבל אם נסרכה בצלע לא היו מטריפין וכיוצא בזה כת' הגהות אש"רי ודבר זה טעות הוא בידכם והחלפתם הכונה בדבריהם כי טעם הגאונים לא מפני שהכבד נוקב ויוצא דרך הנקב דאי יצא מה בכך אם נחתך ממש כל שנשאר ממנו כזית במקו' מכה וכזית במקו' חייות' כשר ולמה ניחוש שינטל לגמרי אלא כך אמרו שכל שניקב הטרפש שעליו סימן לקותא וסופה של הכבד שתלקה ותנטל לגמרי כמו שאמרנו בכבד שהוריק' כנגד בני מעים שאסרו תחלתו משום סופו ומעתה מה יושיענו זה שהיא סרוכ' ודבוק' בצלע הא איכא רעותא קמן שאנו רואין אותה נקובה וביאור דברי המרדכי שכתב אבל אם נסרכא בצלע לא היו מטריפין מחמת הסרכ' לומר אין סירכה בלא נקב וכמאן דאינקיב דמי שלא אמרו אלא בנקב מפולש וכבר תמה המרדכי ואמ' דאי ס"ל דדינו כריא' למה לי מפולש אפי' נסרכה נמי ולפי דרכך אתה למד שכשהתירו לא התירו אלא בשאין שם נקב מפול' ומ"מ תמיהת המרדכי אינה תמיהא דלא חשיבא ריעות' אלא בנקב מפולש אבל סירכא לאו ריעותא היא לומ' שסופו של כבד לינטל וכ"ש הרא"ש לסברת האומרת דלא חשו לסירכ' משום נקב אלא בריאה אבל בשאר האיברי' אעפ"י שהנקב אוס' בהם אין סירכא אוסרת ואתם הפנו מדעת סברא זו ורחמנ' ליצלן מהאי דעתא אלא כל שנקב הטרפ' כנגד הכב' נקב מפולש טרפה הנלע"ד יוסף מטראני.
2