שו"ת מהרש"ם חלק א ק״בTeshuvot Maharsham Volume I 102
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יחיאל מיכל נ"י מו"ץ דק' שדה לבן ברוסיא.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו מעיר טאראשטשא באחד שמכר הברייאהויז לפסח לעכו"ם כנהוג ובתוך הפסח קנה היהודי המוכר הנ"ל שמרים מעכו"ם ונתנם להעכו"ם הקונה שלו והעמיד בהם שכר ואחה"פ חזר היהודי וקנה הכל מהעכו"ם כנהוג ועתה בא ושאל מהו דין השכר והנה השאלה יסוב על ב' אופנים שבאם העכו"ם הקונה את החמץ נתן מעות פדיון שלו להישראל שיקנה השמרים יש לדון דכיון דא"ש לעכו"ם הוי חמץ של ישראל כדעת הריב"ש ורמ"א סימן ת"נ ס"ו ורו"מ הביא מהמח"א הל' שלוחין ונה"מ סימן קפ"ב דאם המעות של עכו"ם אף דא"ש לעכו"ם מעשה קוף בעלמא עביד הישראל דהכסף הוא קונה והנה בד"ז כבר הארכתי בחיבורי משפט שלום לחו"מ סוף סימן קפ"ח והבאתי מדברי מח"א הנ"ל ומד' מהריט"א בתוד"ר סימן קי"ט שהעלה שד"ז תלוי במחלוקת הראשונים והבאתי גם מדברי הריב"ש הנ"ל ומתשו' פי ח"ב יו"ד סימן כ"ז שכ' בפשי' כדברי מח"א והוכיח כן מהריב"ש סוף סימן ש"ה וז"ל הריב"ש שם אלא דהכא לא צריכת כלל להך טעמא דהתם בגמרא הוא שכבר לוה אותן הכותי מהישראל והרי הן של הכותי לגמרי וכשבא לתתן לישראל אחר בשליחות הישראל הראשון מדינא כיון שאין שליחות לעכו"ם היה מותר לפי שאין הכותי נעשה שלוחו של ישראל וכו' אלא משום דיש שליחות לעכו"ם לחומרא וכו' אבל בנידון זה שמעותיו של ישראל מופקדים ביד כותי להלוותן לישראל בריבית אף על פי שמיד הכותי מקבלן הישראל הלוה הוי רק דאף על גב דא"ש לעכו"ם מכל מקום אינו זוכה במעותיו של ישראל המופקדים אצלו וכו' עכ"ל ומזה הוכיח הפ"י שם דהשליח מעשה קוף בעלמא עביד ע"ש והעירותי שם שזה סותר לדברי ריב"ש עצמו סימן ת"א שממנו מקור ד' רמ"א סימן ת"נ וכתבתי דיש לומר דאם באותן מעות עצמו שנתן העכו"ם לידו קנה יש לומר דגם הריב"ש ורמ"א מודים דקנה העכו"ם ודוקא אם נתן מעות אחר שהחליף במעות העכו"ם אסור אבל מסתימת ד' ריב"ש ורמ"א ל"נ כן וכעת נראה דיש לדון דתליא אם השליח מותר להחליף ולהשתמש במעות המשלח דלפמ"ש הב"ש באה"ע סימן ל"ה סקכ"א דבדליכא קפידא שרי להחליף וע"ש במקנה בקו"א ובהגהת ש"ל ובשו"ת ב"א חו"מ סימן מ"ט ובמק"א הבאתי מדברי הרשב"ץ שהובא בב"י חו"מ סוף סימן רצ"ז דמפורש דמותר להשתמש בהן וע' בנה"מ סי' קפ"ג סק"ד ובסימן קכ"א סק"י במ"ש מדברי הב"י יו"ד סימן קס"ט ותומים סימן קכ"ה בשם רשב"א ובזל"א חו"מ אות ש' בשם רשב"ש סימן של"ה בזה ואי נימא דמותר השליח להשתמש בהם א"כ א"ש לעכו"ם ול"ש לומר דמעשה קוף עביד ובחיבורי שם הבאתי מש"ס דעירובין (מ"ט ע"א) ורש"י ותוס' וגם מתשו' רדב"ז ור"מ אלשיך דמפורש דלא כהמח"א ונה"מ הנ"ל וגם בפמ"ג או"ח סי' ש"ז במש"ז סק"ד מוכח כן וא"כ אין מקום להקל בנ"ד מטעם זה:
2
ג׳אולם הנה הריב"ש שם סיים וז"ל ואף אם נאמר שהישראל אין דעתו לזכות בו לעצמו כיון שיש איסור בדבר מכל מקום גם הכותי ל"ק אותו והרי הוא עדיין ברשות כותי ראשון והו"ל כחמצו של כותי ברשות ישראל בשקיבל עליו אחריות שהרי אם נאבד או נאנס בידו של ישראל אין אחריותו על הכותי הראשון שהרי כבר קיבל מעותיו וכו' עכ"ל והנה אף שמלשון ריב"ש נראה שחוכך בסברא זו אם נאמר דכיון שאין הישראל מכוון לזכות לעצמו אינו קונהו הנה מצאתי להרא"ה בבדה"ב שער ז' וז"ל ויש כאן מקום עיון לפי דברינו שלא הותרה פת עכו"ם פלטר אלא מידו ישראל ששלח נכרי לקנות לו פת מפלטר וא"ש לעכו"ם והנכרי הקונה לא זכה בו בשביל ישראל המשלח וכיון שכן ישראל זה לא זכה בו מיד פלטר תאמר שהוא אסור ונראה דכיון שאין דעתו של שליח זה לזכות לעצמו, וכיון שכן א"א לזכות נמצא ישראל מידו של פלטר הוא זוכה דמידו:
3
ד׳חשבינן ליה כל זמן שאין יד אחר זוכה באמצע עכ"ל ומבואר דפשיטא ליה כסברת ריב"ש הנ"ל לכן אם הישראל קיבל השמרים מקודם לידו או לרשותו ואחר כך מסרם להעכו"ם קונה החמץ יש לאסור מטעם אחריות וכמ"ש גם רו"מ שהאחרונים בב"מ ומק"ח והרב בקו"א שבש"ע חולקים על הח"י סימן ת"מ ואני מוסיף שכ"ה גם בתשו' רע"א סימן כ"ג באמצע התשו' ואף שצידד להתיר בהנאה מכל מקום סיים דאין להקל גם בהנאה וגם מהריט"א בתוד"ר סי' קל"ט דחה ד' הח"י בשתי ידים וכ"ה בתשו' ב"א חאו"ח סוף סימן ל"ז אבל אם העכו"ם הקונה קיבלם בעצמו יש להקל בזה:
4
ה׳ומ"ש רו"מ דאם הישראל התחייב א"ע נגד הקונה בשט"מ שעושים על כל השנה לצורך שבת להעמיד שמרים וכדומה בהתחייבו' ומקבל שכירות עבור זה א"כ דינו כפועל די"ש לעכו"ם לשי' המח"א הנה כבר הבאתי בחיבורי סימן קפ"ח בשם מהריט"א וספ"י שדחו דברי מח"א ואח"ז בהגהות שבשו"ת ד"ש הבאתי גם מדברי מרדכי והג"א פא"נ שהובאו בד"מ יו"ד סימן קס"ט ורמ"א ס"ט שם דמפורש דלא כהמח"א וגם ראיה מהא דילפינן דין שליחות מפסח והא י"ל דהתם שלמו שכר פעולה להשוחט ובפועל ידו כיד בעה"ב ובע"כ דאין חילוק וגם מ"ש רו"מ דמכח ההתחייבות לבד זכה בו העכו"ם כבר כתבתי בחיבורי סימן ר"ט בשם פמ"א ונה"מ דהתחייבות לא חל אא"כ ב' הצדדים נתחייבו ומי יודע אם העכו"ם נתחייב בשטר המועיל וגם בלא"ה כפי הנראה העכו"ם שקנה החמץ לפסח וחזר הישראל וקנהו ממנו אחה"פ איננו הקונה לכל השנה ואם כן אין שום צד היתר:
5
ו׳אך בעיקר דין השכר יש לצדד כמ"ש רו"מ עפ"ד העט"ז סימן תמ"ב שהעלה דהשמרים בשכר אין להם דין דבר המעמיד ורק לאסור מצד שהשמרים יורדים למטה והם בעין וזה לא כביר הארכתי בזה בתשו' לק' רעדים להסיר תלונת המק"ח ושיש ט"ס בעט"ז במ"ש בשם תוס' וצ"ל תורת חיים לע"ז (ל"ד) ושכ"ה בתשו' פ"י ח"ב חאו"ח סימן י"ב והבאתי בשם הא"ז ח"א בשו"ת סי' תשע"ט ותשו' מהר"ם ב"ב החדשות סימן קס"ה קס"ו שפסקו דשמרים אין אוסרים ומתבטלים בששים וגם הבאתי עוד כמה מקילים ומה שיש בעין מהשמרים היורדים למטה אין חשש שהרי אין שותים השמרים ונשפכין לחוץ ולכן כיון שבנ"ד יש צדדי קולא דהישראל לא קנה לעצמו וגם משום האחריות הרי גם הפ"י פסחים (ל"א) פסק כדעת הח"י לכן באם שקנה השמרים במעות שנתן לו העכו"ם הקונה יש להתיר השכר. אבל בקנה במעות עצמו אין להקל כלל זולת על ידי פדיון והשלכת הנאה ומכל מקום יש לצדד דבכסף הוי סד"ר אם קונה ובחשעעה"פ יש להקל מספק כיון דהעכו"ם קבלם משם וכבר העלה בתשו' ב"א חאו"ח סימן מ"א דבזה גם אם הספק בשל תורה ונתגלגל לדרבנן יש להקל ומכל מקום צריך עיון וע' שו"ת השיב משה סימן ט"ו באורך בזה שפסק גם כן להתיר בהנאה ע"י פדיון:
6
ז׳ומ"ש רו"מ דכיון דבפסח לא היה נ"מ בהתערובות שהיה כולו אסור א"כ לאחה"פ בטל דהוי כבא לעולם על ידי תערובות הוא תמוה שכבר העלו כל האחרונים דדוקא היכא דבתחלה היה הכל מותר ואחר כך נולד האיסור בתערובות מהני ביטול גם בדברים חשובים אבל אם היה בתחלה כולו איסור וההיתר נולד בתערובות ל"מ ביטול כלל אם כן ה"נ בנ"ד וגם בלא"ה לענין דבר המעמיד דהוי כאלו הוא בעין כמ"ש הח"י סימן תמ"ב סוף סי' קט"ז ל"ש כלל סברא זו אך בעיקר ד' הח"י יעוין בא"ר שם שצידד להקל אחה"פ בעבר והשהה ומ"ש בשם ראבי' וס' אמרכל יעו"ש בפמ"ג בא"א סק"ט דהראבי' סובר דבר המעמיד אסור מה"ת משא"כ לדידן וע' תשו' נטע שעשועים סימן ח"י באורך בזה:
7
ח׳ומ"ש בשם ח"א בדין קיום מ"ע בח"ש מש"ס זבחים צ"ז כבר קדמו בתשו' ח"ס חאו"ח סימן מ"ט. והנלע"ד כתבתי:
8