שו"ת מהרש"ם חלק א ק״אTeshuvot Maharsham Volume I 101
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יעקב מנחם רובין נ"י אבד"ק מאסט.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד באפטרופס שמינהו אבי היתומה ואביו ואבי היתומה נתן הנדן לידו וכעת טען האפטרופס שנתן ליד אם היתומה הנדן ואמה הודית אלא שירדה מנכסי' ואין לה לשלם והנה בדין אפטרופס שפשע כבר הביא כת"ר ד' הש"ך סימן ר"צ ובאמת שבאס"ז לב"ק (ל"ט) הביא גם בשם ר"א מנירמישא ור"א יקר דס"ל כהר"ח ובפנ"י גיטין (נ"ב) האריך ליישב שיטת הרמב"ן מקו' הרשב"א והש"ך ע"ש אך בתשו' רדב"ז ח"ב סי' תרס"א פסק בפשי' דבמינהו אביהם חייב לשלם בפשיעה ע"ש ומכל מקום קשה להוציא מהמוחזק וע' בג"פ בכללים כלל ב' שהביא ד' ריב"ל שרמז אליו הש"ך סימן ר"צ וכתב שדברי מהריב"ל סותרים זא"ז וע"ש בשם כנה"ג בזה אולם בנ"ד יפה הביא רו"מ מדברי נה"מ סימן ש"א בשם שב יעקב דהוי כשומר שמסר לשומר דמיקרי מזיק ואני מצאתי בתשו' רשד"ם חיו"ד סוף סימן קל"ז בדין נתן האיזור כסף לאחי היתומה והביא מחלוקת הפוסקים בדין פשיעה ודעתו נוטה לחייב (וזה סותר למ"ש בחחו"מ סי' שי"ד שרמז הש"ך וסיים וז"ל גם אני אומר שאפשר שאפילו הר"ח כהן יודה בנ"ד שחייב ראובן דע"כ לא פטר הר"ח לאפטרופס אלא כשפושע בשמירה וכו' אבל זה שהזיק בידים ומסר האיזור ביד מי שהי"ל שייכות בו בהא ודאי לדעתי כ"ע מודים שהאפטרופס חייב עכ"ל ומזה נראה דלא ס"ל כהשב יעקב דבכל שומר שמסר לשומר הוי מזיק אלא דוקא ביש לו שייכות בדבר ועכ"פ בנ"ד שיש להאשה גם כן שייכות הוי מזיק וחייב:
2
ג׳אבל מ"ש רו"מ דכיון שמחויב הבן לקבל האפטרופסת בפקודת אביו ל"ש טעמא דמימנע ולא עביד ליתא שהרי מבואר בתשו' מהר"ם מלובלין סימן קל"ו בדין ביקש מבנו שיתן שטר חליצה לאחיו בחנם דאין בזה משום מצות כיבוד כיון שאינו נוגע לגופו של אביו אלא שרוצה בתקנת בנו הקטן אינו בכלל מצוה והביא ראיה מתשו' מהרי"ק שרש קס"ד ע"ש וע' בד"מ יו"ד סוף סימן ר"מ שרמז לדברי מהרי"ק הנ"ל וכדבריו מבואר גם בתשו' שב"י ח"א סימן קס"ח וע"ש עוד ח"ב סימן צ"ה בסוף התשו' בזה אך בתשו' א' הבאתי מתשו' הריב"ש סימן קכ"ז באמצע התשו' ותשב"ץ ח"ב סימן נ"ג דמוכח להיפוך וגם בספר חסידים מן סימן תקס"א עד תקס"ד מוכח להיפוך ולפ"ז יש לקיים סברת רו"מ ולכן הדין ברור שהאפטרופס חייב לשלם להיתומה חלקה:
3
ד׳וע"ד היתומה השניה שנתן האפטרופס ג"כ חלקה לאמה לנדן עבורה וכן השלישה מעותיה בבאנק נגד ב' שלישות ויען שלא היה ביד היתומה להוציא המעות מפני שהיה שלישית א' ביד אמה נתנה שטר שלישית שלה ג"כ ליד אמה ואח"ז הוציאה אמה המעות ולקחה לעצמה ועתה תובעת היתומה מעותיה מהאפטרופס הנה לשיטת הז"י שהובא בפת"ש לחו"מ סימן ע' היה מקום לומר שלא נפטר עוד האפטרופס אבל בתשו' רח"כ חו"מ סימן ט' מבואר דהוה כבא ליד המשודך א"כ ה"נ בזה א"א לחייב את האפטרופס ואיהי דאפסדה אנפשה במה שהחזירה ש"ש שלה ליד אמה והגם שהיה שלישית א' ביד אמה היה יכול האפטרופס לכופה בב"ד או בדא"ה להחזיר השלישית ולא כן עתה וגדולה מזו מצינו ברש"י ותוס' עירובין (ס"ז רע"א) דכי שכח בן פנימית ליכא למימר הכי דליבטל לבני פנימית ותיחוד דשא ותשמש דלא מצי למימר לתקוני שתפתיך ולא לעוותי שהרי תחלת העיוות על ידי בן פנימי בא ע"ש ומכ"ש בנ"ד שסוף וגמר העיוות בא על ידי המשודכים עצמן ובפרט אי נימא דבפשיעה פטור אלא במזיק חייב א"כ בנ"ד עכ"פ אינו כמזיק ולכן האפטרופס פטור. והנלע"ד כתבתי:
4