שו"ת מהרש"ם חלק א ק״הTeshuvot Maharsham Volume I 105
א׳למחו' הרב המאוה"ג וכו' מו"ה פישל פעלדמאן נ"י מביטשקאוו מ' אונגרין.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו במה שנודע לו בעת ניקוי החביות במדינת אטליא שהאומן טרם שסתמן עשה גיבול מקמח ומים בקערה ומשח בהעיסה כל סביבי השוליים בתוך חרוצי החבית ואמר שזה דרכם תמיד בזה כי על ידי זה נקל להם לכוון השוליים בהחבית ועל פי זה עלה בלבו חשש על היינות העומדים בתוך החביות גם בתוך הפסח והביא מדברי תה"ד שהובא בסימן תמ"ז ס"ה בהג"ה דאם נעשה ב' חדשים קודם פסח דשרי ובתה"ד ולבוש מבואר דמיירי שנתנו לדבק השוליים אלא שנסתפק אולי הם מיירי בטח העיסה מבחוץ או בין הנסרים אבל בנ"ד שנותן הבצק סביב הנסרים גם בצד פנים וקרוב שיפלו פירורים לתוך היין ואם כן צריך לסנן היינות קו"פ וכהא דפת שנפל ליין המבואר בסימן תמ"ז ס"ד שם וגם צריכים להוריק היינות מן החביות קו"פ ואף שבנ"ד הוי רק ספק מכל מקום תולין במצוי שהעיסה מתדבק גם בצד פנים של הנסרים וכפי דברי האומן שהמנהג שם לעשות כן בכל החביות אפילו בחדשים ומסתמא מכינים לזה בצק הרבה ואפשר שנעשה חמץ גמור שהכסיפו פניו וחשש זה ראוי לחוש לכל החביות על ידי אמירת האומן במסל"ת וגם הביא ראיה מש"ס דע"ז (ל"ט ע"ב) גבי מלח סלקונדרית וכו' זקן אחד היה בשכונתינו שהחליק פניה בשומן חזיר הרי שחששו על ידי זה לכל המלח שבעולם עכת"ד:
2
ג׳הנה במה דמסיים אפתח במ"ש ראיה מש"ס דע"ז לענ"ד אינו ראיה כלל דהא ברש"י ורא"ש ור"ן שם כתבו טעמא דאיסור המלח משום קרבי דגים המבואר בש"ס שם ועובדא דר"ח בן גמליאל מייתי הש"ס רק להוסיף שאירע שהחליק פניה בשומן חזיר וגם לפי' הר"מ ורע"ב שם הוא אסור משום שומן חזיר ושומן דגים שהיו רגילים בזה ע"ש אם כן אין ראיה מזה להחזיק איסור מפני שרואים באחד שעושה כן דהתם בצירוף חשש שומן דגים שהיו רגילים בזה אסור ונ"ל ראיה להיפוך דאין להחזיק מטעם זה איסור לכולן מדברי המרדכי סופ"ד דע"ז בשם תשובת מהר"ם ב"ב וז"ל ומ"ש כיון שעשו הגנבים ברזא לאחד מן החבית וכו' כ"ש דחיישינן שמא משכו יין מן הברזות נראה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן במלתא דאי לא הוה משתכח ריעותא בחד מינייהו הוה שרי כי משכחינן ריעותא בחד מינייהו לא אמרינן כי היכי דהאי אסור אחריני נמי אסירי כדאמרינן בפג"ה וכי מפני שוטה זה וכו' ואפילו לאידך לישנא וכו' שאני התם דאתחזיק איסור דאורייתא אבל הכא ספק דרבנן להקל דסתם יינם דרבנן ועוד אפילו בספק איסור דאורייתא לא הוה חיישינן אי לא איכוון לצעוריה אלא לאותה בהמה טרפה ותו לא וכו' ע"ש היטב בכל דבריו וימצא דאין להחזיק ריעותא על שאר החביות שלא ראינו בהם ריעותא:
3
ד׳ובדין עכו"ם מסל"ת אם נאמן להחמיר, עמ"ש בדע"ת סימן ט"ז סקט"ז מכמ"ק בזה דבדאיכא הזה"ת אינו נאמן לשיטת רוב הפוסקים יעו"ש והכי נמי בזה ובפרט דאפשר שעושים כן דרך חליטה ברותחין כדרך שעושים כורכי ספרים וממג"א סי' תנ"ד סק"ד ובחק יעקב שם וע"ש סימן תס"ה במג"א סק"ב ובת"י סימן תס"ז סק"ז ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סימן רמ"ב שכתב לחד טעמא וז"ל ועוד דבדיעבד מנין לנו להחמיר בחליטה ועוד דלענין תערובות תבשיל ודאי יש להקל עכ"ד ואף דבנ"ד מסתמא עושים רק על ידי עירוי דספק מבשל מכל מקום איכא עוד ספיקא לצרף לספיקות שכתב רו"מ דשמא אינו נכנס לפנים ושמא אינו מתפרר לתוך היין. ומ"ש רו"מ דבתקנה כוללת יש לחוש גם למיעוט כמו שכתבו הראשונים ורמז להדג"מ סימן ט"ו וגם לתשו' בש"ר סימן קנ"ה ואבני צדק סימן נ"א ושאר מקומות היינו היכא דתקנו חז"ל והם אמרו מה שא"כ בעלמא והרי בחולין (ו' ע"א) גבי יין של כותים שמצאו להם דמות יונה ולר"מ דחייש למיעוטא גזר עליהם ולא לדידן עד דורם של ר"א ור"א שגזרו ועשאום נכרים גמורין ע"ש אך לפמ"ש הר"ן רפ"ג דע"ז בשם הרמב"ן והר"ן עצמו שם אין ראיה משם אבל גם בלאו הכי יש לומר דכיון דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ואין לאסור רק המקום שהוחזק בו האיסור אם כן יש לומר דבשאר מקומות אפשר דגם מיעוט ליכא והא דמתקנים משום המיעוט היינו היכא דידוע שיש מיעוט מעורב ואין ידוע מקומו מה שאין כן בדליכא מיעוט ברור שהרי המיעוט שלפנינו ידוע וניכר ולא נכנס בכלל הספק כלל לכולי עלמא אין לחוש להמיעוט. ותדע שהרי אפילו לדידן דאזלינן בתר רובא בעינן דוקא שיהיה רוב מבורר ולא בספק אם יש רוב כמו שכתב הפ"י בקידושין (ע"ג) ובש"ג סופ"ב דב"ב ובחי' רע"א ליו"ד סימן ק"ה ס"ט ומכל שכן דאין לחוש למיעוט שאינו ברור ובנ"ד גם בכלים של אומן זה אינו ברור שעושה כן תמיד ושמא עושה תמיד רק בקמח ומים שמערב בשעת מלאכה ואינו אלא נוקשה כמו שכתב רו"מ בעצמו או באופן אחר וכמו שכתב המרדכי הנ"ל דגם באותו אדם אין להחזיק יותר ריעותא:
4
ה׳והנה מ"ש רו"מ מדברי הנו"ב מ"ק יו"ד סימן ל"ד מאז שמעתי לתמוה עליו מהא דסיים הרמ"א סימן קי"ד דאם ידוע שמקצת עכו"ם נותנים בו יין וכו' אסור ליקח בבתיהם דכל קבוע כמע"מ דמי אך בנ"ד שגם המיעוט אינו ברור כמש"ל בודאי יש להקל וכמו שכתב להדיא סברא זו בתשו' רמ"א סימן נ"ד לענין השמן ויש להביא עוד ראיה מתוספות קידושין (ל"ו ע"ב) ד"ה כל מצוה וכו' איך אנו נהנים מן הכרמים שהנכרים מבריכין וכו' ואף על פי שאין אנו יודעים ודאי שמבריכין כולם הוה ליה לילך אחר הרוב וכו' ע"ש. וקשה הא תיפוק ליה גם בלא רובא אם רק מקצתן מבריכין הוה ליה לחוש לכולם ובע"כ דאם רק מקצתן מבריכין אין לנו להחזיק ריעותא על כולן אבל צ"ע דהיכא דידוע שמקצתן מבריכין הרי כל קבוע כמע"מ דמי וצ"ל דכיון דמקצתן שהם ידועים וניכרים אינן בכלל התערובות כלל והרמ"א מיירי בידוע שמקצתן מערבין ולא נודע איזה מהם מערבין וזהו כמ"ש. וע' תשו' הרשב"א ח"ד סימן פ"ח וסימן ק' שנראה מדבריו דדוקא בשל עכו"ם חיישינן אפילו אם רק מקצתן עושים בדרך האסור ע"ש ותבין. וע' במרדכי פ"ב דע"ז בדין לחם שמתקנים בשמרי יין בבציר וכו' דמשמע גם כן היפוך דברי רמ"א וצ"ע אולם בהחביות שנעשו על פי האומן שעשה טיחה בהבצק צ"ע אם יש להתיר היין בלא סינון ויש לצדד דכיון דהגעילום ברותחין ושפכו הרותחין מהם אם כן אם היה שם בעין בודאי יצא עם המים הרותחין וכמו שכתב כה"ג הט"ז סוף סימן קל"ח גבי כיבוס לענין החרצנים ומה שלא יצא מפני שהוא דבוק בדופן הוא נתייבש ונעשה נוקשה כדברי תה"ד ובפרט שמסתבר דגם בנידון המרדכי שהובא בתה"ד א"א לצמצם בשעת דיבוק הנסרים שלא יכנוס מעט בפנים ואפילו הכי לא חששו הפוסקים והכי נמי בנ"ד ואין לחלק בין טיחה לטיחה. כנלע"ד אם יסכימו הגדולים (ושוב כ' לי בשם גדול אחד שהסכים להתיר בזה):
5