שו"ת מהרש"ם חלק א י״בTeshuvot Maharsham Volume I 12
א׳להרב המאוה"ג וכו' אבד"ק פלוני.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שנשרפו בעירו ג' גגי בתי יהודים ובתוכם א' הוא בית הבענירקסגעריכט ובעה"ב השוה א"ע עם איש יהודי שיעשה הגג בקבלנות ונתן לו העצים והקורות והיהודי הנ"ל שכר פועלים נכרים שכירי יום ובעירו יש שנהגו לבנות בשכירי יום ויש בקבלנות והקבלנים הם על פי רוב יהודים והאדון השופט רצה שימהרו בנין הגג וביקש מהבעה"ב שיעבדו גם ביום ש"ק והיינו שיניחו הגג בש"ק על החומה והשיב לו שהוא אסור והאדון ביקש מהרבנים שיתירו לו ויש שרצו להתיר משום איבה והמציאו להכריז בבית הכנסת שנעשה בהיתר והיהודי הקבלן ישוה א"ע עם הפועלים בקבלנות על עבודת הנחת הגג ורו"מ האריך דאין להתיר בזה משום איבה כיון דגם בימי חגיהם אינם מניחים לעבוד ואין חה"ש גדול מזה כמ"ש. במחה"ש סי' רמ"ד סק"ח וגם הביא מהא דע"ז (כ"ו) גבי מיילדת דל"ש איבה כלל דתוכל לומר דלמאן דלא מינטר שבת לא שרי לחללו וגם הביא מתוס' ע"ז (כ"ו ע"א) שם ד"ה סבר דבדאורייתא לא שרינן משום איבה וכיון דהכא איכא חשש חה"ש כמ"ש הר"מ ותוי"ט סופ"ק דע"ז וח"ס או"ח סי' נ"ט וע"ש סי' ס"א ובמהר"ם שיק חאו"ח סי' ק' בזה הוי איסור תורה ועוד האריך בזה למעניתו הנה מה שרצו להתיר משום איבה נעלם מהם דברי התוס' בע"ז (י"ט ע"ב ושייך לדף ט"ז) בד"ה הגיע לכיפה וכו' וא"ל דשרי ר"א משום איבה כדשריא בפ"ב לילד את הנכרית דלא דמי דהתם ודאי איכא איבה דליכא לאשתמוטי אבל הכא איכא לאשתמוטי למימר דאסור לן למיעבד שום תכשיטי ע"א וכו' עכ"ל ורואה אני הדברים ק"ו דמה התם דהאיסור עצמו הוא רק לישראל מצד איסור ע"ז שהוא אליל שלהם אפי' הכי אסור מכ"ש גבי מלאכת שבת דגם בימי חגיהם דינא הכי ומוחים אפילו בישראל מלעשות בנין בימי חגיהם פשיטא דאיכא לאשתמוטי וליכא איבה כלל ויעוין גם בט"ז יו"ד סימן קמ"ג סק"ב שהביא דברי תוס' הנ"ל להלכה:
2
ג׳אבל מ"ש רו"מ דחשש חה"ש דאורייתא הנה אין כל חה"ש שוה ומצינו עניני חה"ש דאסורים רק מדרבנן וכמ"ש בתמ"ח אה"ע סי' כ"ח סקכ"א וע"ש בב"ש סק"ה שהביא מרש"י סנהדרין ותוס' ב"ק דס"ל כן אבל שיטת רמב"ם דגז"ע אסור מה"ת אבל י"ל דאינו מפני חה"ש [א"ה בהמ"ח ע' תוספתא ב"ק פ"י חמור גזל הגוי מגזל ישראל וכו' מפני חילול השם וע' ירושלמי ב"ק פ"ד ה"ג דמבואר להדיא דכל גז"ע הוי רק תקנת ר"ג משום חה"ש] ואני בתשו' א' לק' האראבנין באיננר"ן הבאתי מתוס' ב"מ (פ"ז ע"ב) ותוס' בכורות (י"ג ע"ב) שכתבו דחה"ש דהפקע"ה הוי ג"כ מה"ת וע אס"ז לב"מ שם ג"כ בזה וביארתי גם דברי הר"מ בפיהמ"ש סופ"ק דע"ז וז"ל ואמרו שנקראת על שמו כלומר על ישראל בעל המרחץ וכו' ואומרים רחצנו במרחץ פלוני היום ובזה יש חילול השם למי שישמע זה וכו' עכ"ל דכוונתו דהוי איסור תורה ובזה מיושב הא דקשה בש"ס דע"ז שם דלכותי מותר להשכיר בשבת דאינו עושה בו מלאכה דהוי מה"ת אבל בחוה"מ אסור דאינו נזהר בדרבנן ונקרא על שם הישראל וקשה הרי אמירה לעכו"ם הוי רק מדרבנן ודלמא יעשה הכותי מלאכה ע"י עכו"ם וכיון דנקרא על שם הישראל יאסר דיאמרו דהוא שכר את העכו"ם ואולם לש' הר"מ דאיכא חה"ש והוי מה"ת ממילא גם הכותי נזהר בשל תורה ולכן מותר להשכיר לו:
3
ד׳ואולם ישבתי קו' זו גם אי נימא דלא כפי' הר"מ דכבר ביארו הפוסקים דהא דאמירה לעכו"ם רק שבות הוא משום דאין שליחות לעכו"ם וע"ע בשו"ת פ"י חיו"ד סי' ג' והנה הא דא"ש לעכו"ם נלמד מדרשא דאתם גם אתם והכותים דלא ס"ל דרשת חז"ל לדידהו גם אמירה לעכו"ם אסור מה"ת ושפיר נזהרים בו ולכן מותר להשכיר לכותי ואף דמצינו לפעמים דהכותים סברי דרשת חז"ל להקל כמ"ש התוס' בר"ה (כ"ב ע"ב) בד"ה להטעות יעו"ש בסוה"ד ובתוס' יומא (נ"ה) ותוס' גיטין (כ"ה סוע"א) אבל מלבד דהריטב"א מ"ק (ה' ע"ב) כתב בפשיטות דכותים נזהרים גם בס"ט ברה"ר דלא דרשי דרשת חז"ל ויעוין ברש"י נדה (נ"ז ע"א) ואכ"מ אף גם אין כל הדרשות שוות וי"ל דבהכי נזהרים וכה"ג כ' הנו"ב מ"ת או"ח סי' צ"ז בביאור סוגי' דע"ז הנ"ל בענין איסור חימום ביו"ט ע"ש ויש לדון מהא דאשל"ע דהוי מסברא אבל הרי בשוגג ישלד"ע וע' נו"ב מ"ק א"ע סי' פ' אות ג' ואות י"ג דלפי דבריו שם י"ל דרש"י ורמב"ם לשיטתייהו אזלי ואין להאריך יותר שו"ר בתשו' טטו"ד מהדורא ג' סוסי' קכ"א שגער בנזיפה ברב אחד שהתיר לבנות ע"י שט"מ וביזה אותו מאוד ע"ש היטב וגם בתשו' חסל"א יו"ד סי' קי"ד פסק כן [וע' בשו"ת מהר"י הלוי אחי הט"ז ס"י דבבנין בית אין להתיר גם בקבלנות אפי' אם מנהג כל העיר לבנות אלא בקבלנות ע"ש טעמו באורך]:
4
ה׳ומה שהמציא לעשות תקנה להכריז ורו"מ הביא מהא דיבמות (קי"ט) דאיכא דלא שמע הנה לפמ"ש הב"מ באה"ע סי' קמ"ב ס"ו ליישב דברי רש"ך וב"ש דדוקא בדרבנן גזרו בחליצה משום דאיכא דלא שמע משא"כ באיסור גרושה דאורייתא שידוע לכל יחקרו ויוודע להם א"כ לכאורה לפמ"ש רו"מ דבנ"ד הוי איסור תורה ל"ש לגזור אבל ז"א דדוקא באיסור מפורסם וידוע לכל שהוא איסור תורה לא גזרי' משא"כ בנ"ד שאיסור אמירה לעכו"ם רבים פרצו ויעבורו ועכ"פ לא נודע לכל שאיסור חה"ש בזה מה"ת ודאי דאין היתר בזה וגם כבר הבאתי דלשי' כמ"פ גם בנ"ד הוי רק איסור דרבנן וגם יעוין בקידושין (דף פ"א ע"א) לילקי ולכרוז א"ל איכא דשמע בהא ולא שמע בהא ויחשדו בא"א שזינתה הרי דיחשדו באיסור תורה וגם מתשו' הרא"ש כלל ל"ה שהביא רו"מ וכבר הובא בב"י אה"ע סוף סי' מ"ו מוכח דלא כחילוק הב"מ וגם בשל תורה חיישי' לזה אבל באמת אין כל הענינים שוים ומצינו לפעמים גם בדרבנן דסמכי' אהכרזה כדמוכח בעירובין (ס"ד רע"א) דמכרזינן וברש"י שם ואף דדחי אכרזתא לדרדקי היינו התם דאיכא חשש לדורות הבאים משא"כ בזמן ההכרזה ויעוין עוד בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ק"ו דהכרזה בשעת מעשה מהני וע"ש סי' ס"ו דהבו דלא לוסיף אהא דחליצה דגזרינן משום שמא איכא דלא שמע וע"ש דלא גזרי' אלא היכא דאפשר בענין אחר ע"ש היטב. ועסמ"ע סי' רל"ד סק"ב בסופו דלא גזרי' שמא ימכרנו לישראל כיון דמכריזין ויעוין במק"ח סי' תס"ז סוסק"ב שם ג"כ בזה לענין קמח מתולע:
5
ו׳אבל הדבר פשוט דבנ"ד דאיכא חה"ש נגד הגוים עצמן ולזה בודאי אין שום תועלת בהכרזה ואין לו דמיון כלל למ"ש הח"ס חאו"ח סי' ס' כמ"ש רו"מ דשא"ה שהי' שעה"ד וחשש סכ"נ וגם הגוים בנו אז בימי חגיהם מגודל הלחץ לכן התיר משא"כ בנ"ד ויפה הביא מליקוטי ח"ס ח"ו סימן מ"ג שפסק להחמיר בביהכ"נ של רבים כיון דיגיעו ימי חגיהם וישבתו בהם וה"נ בנ"ד ושו"ר בתשו' ד"ח חאו"ח סוסי' מ"ח דאין שום צד להתיר אפי' לבנות בחוה"מ ע"י הכרזה דאיכא דלא שמע וכו' והוא היתר של שטות ע"ש שגער בנזיפה בהמורה וכבר נתבאר דבנ"ד ליכא משום איבה כלל והדבר ברור שאין שום צד היתר בהכרזה ונשתקע הדבר ולא יהיה נאמר. ומ"ש המתיר שזה עשר שנים שקנה היהודי הבית מעכו"ם ולא ישב בה עוד ודמי לנידון הרמ"א סוסי' רמ"ג כבר כ' התו"ש בסי' תקל"ט דקניית בית מפורסם ואוושא מלתא וכ"ה בש"ס דב"ב (דף מ"ב ע"א) ואף שסותר לקידושין (כ"ח ב') צ"ל דע"פ רוב הוי מפורסם ומכ"ש בנידון דידן שנעשה בטאבילאציע דהוי פרסום כמ"ש המג"א סוסי' רמ"ו וכ"ה בחו"מ סי' ס"ח וסמ"ע סק"ה וע' תשו' רח"כ חאו"ח סי' ד'. והנלע"ד כתבתי:
6