שו"ת מהרש"ם חלק א י״אTeshuvot Maharsham Volume I 11
א׳להרב הה"ג וכו' שלמה מעהר נ"י אבד"ק בראיוליב במאלדר. מכתבו מגלה עפה הגיעני ובדבר המעשה הנוראה שנטבע השו"ב מק' מאטישיען ושמו ר' אלטר אברהם יהודא ב"ר הירש ליב בשעה שרחץ ביום ה' בבקר בשעה ז' בנהר דונא עם עוד אנשים ר' משה בר"ש ור' ליב בר"ח ובא ערל אחד ולקח את השו"ב והטביע אותו ג"פ ותלשו מאתו והשליכו אל העומק ופעם א' עלה השו"ב והוציא ראשו וצווח יודין ראטיוועט מיך וחזר ונפל וחזר ועלה והוציא ראשו אבל לא יכול עוד לדבר ואחר זה חזר ועלה ב"פ והוציא ראשו ובפעם ה' הוציא רק מקצת ידיו והמים האט זיך גיגארגילט אין איהם ואח"ז בא השופט והשליך אזור אליו והשו"ב לא יכול עוד לאחוז בו ונפל לעומק המים והשופט רץ עם ספינה קטנה לשם וחפש ולא מצאו ואח"ז עמדנו עוד שעה ומחצה וחפשו אותו עם האקענס ולא מצאוהו והלכו משם בערך חצי שעה ט' והשופט העמיד אנשי חיל הצבא סביב הנהר לשמור אם יעלה על המים עד יום ש"ק וגם שכרנו ערלים לחפשו ובליל מוצאי ש"ק בשעה ט' מצאוהו ע"י שעלה למעלה סמוך למקום שנטבע רק להלאה בערך נו"ן אמה והלכנו תיכף אל הדונא ומצאנוהו מונח במים עם הפנים למטה והפכנוהו והיה בלא שום שינוי אפי' כחוט השערה והכרנוהו בטב"ע בצורת פניו וחוטמו ומצחו ועיניו ממש כמו שהיה בחייו ואח"ז באו כל אנשי העיר שלא ראו הטביעה וכולם פה אחד הכירוהו בטב"ע ואמרו בתו"ע שלא היה שום שינוי בצורתו אפי' כחוט השערה והגידו בעת שראוהו כי הוא הוא השו"ב ר' אלטר עכת"ד השאלה:
1
ב׳והנה רו"מ הביא מחלוקת הרי"ף והרא"ש אם בשני עדים שייך לומר שאומרים בדדמי דלהרי"ף גם בשנים אמרי' כן וא"כ אם נצרף חומרת הרא"ש דמי שראה הטביעה א"י להעיד בטב"ע וכמ"ש הרמ"א סי' י"ז סכ"ח ולשיטת רש"ל ודרישה וב"ש גם מי שידע מהטביעה א"י להעיד א"כ בנ"ד בטל כל העדות והביא מדברי נו"ב מ"ק סי' מ"ג בדין אם יש לצרף ב' החומרות יחד והאריך בזה. הנה טרם יהיה כל שיח אבאר מה שעלה בלבי דבר נחמד בס"ד ליישב דברי הרי"ף הנ"ל ממה שתמה עליו הרא"ש מש"ס דיבמות (דף קט"ו ע"א) בהא דאיבע"ל ע"א במלחמה מהו אי נימא דטעמא משום דעל"ג וה"נ לא משקר או משום דדייקא וכו' ת"ש מעשה בשני ת"ח שהיו באים עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה והשיא רבי נשותיהן ע"פ נשים והא מים כמלחמה דמי ונשים אפי' מאה כע"א דמיין וקתני השיא ותסברא משאל"ס נינהו ואשתו אסורה אלא היכי דמי דאמרו אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרו סימנין דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנים ולשי' הרי"ף למ"ל להש"ס להא דנשים אפי' מאה כחד דמיין הרי אפי' בתרי חיישינן לדדמי ע"ש:
2
ג׳ונראה דהנה בגוף ד' הש"ס לכאורה תמוה מאוד מעיקרא מאי ס"ד דהש"ס אטו לא ידע דמשאל"ס לא תנשא ומשנה וברייתא ארוכה היא לקמן (קכ"א ע"א) ורבי גופיה אמר התם כמה גדולים ד"ח שאמרו משאל"ס אשתו אסורה ואי נימא דהוי סד"א דמיירי במשיל"ס קשה מדברי הרא"ש שכתב דבמים שיש להם סוף ליכא חשש בדדמי והא להס"ד דהש"ס הוי ס"ל דאיכא חשש בדדמי גם במשיל"ס וע' שו"ת משיב כהלכה חא"ע סי' ה' בזה:
3
ד׳ונראה דהא לקמן (קכ"א שם) אמר ר"א הא דאמרו משאל"ס אסורה ה"מ באינש דעלמא אבל צ"מ לא אם איתא דסליק קלא אית ליה ומסיק הש"ס לא היא ל"ש אינש דעלמא ול"ש צ"מ דיעבד אין לכתחלה לא ובתוס' ד"ה ולא היא וכו' דאע"ג דקלא אית ליה ברובייהו דצ"מ מ"מ לא חיישי' לאותו רוב ולא תנשא ע"ש ומזה הוכיחו הפוסקים דגם בתרי רובי לא תנשא דהא בכל משאל"ס אסור רק משום דהוי מיעוט המצוי או משום חומר א"א עיין תוס' יבמות (ל"ו) ורא"ש ודף קי"ט וברא"ש שם ובחולין (י"ב) דיש סתירות בטעם הדבר ועכ"פ בצ"מ הרי איכא עוד רובא דקלא אית להו ואפ"ה אסור וע' ישוע"י סימן י"ז סקל"ט שדחה בזה דברי הבי"ע ע"ש ובאמת שהבי"ע בעצמו העיר בזה ונדחק ליישבו ועמ"ש בחיבורי דע"ת סימן ט"ו סקל"ד באורך בזה וא"כ הפשטן כאן היה סבר דכיון דהך מעשה היה בשני ת"ח וגבי צ"מ רובייהו אי סלקי קלא אית להו לכן הוי סד"א דל"ש בהו דין משאל"ס והש"ס דחי ותסברא וכו' דהא למסקנא אין חילוק בזה בין צ"מ לאינש אחרינא וכמ"ש ושוב מצאתי בח"ס אהע"ז ח"א סי' נ"ח שכ"כ והנה דעת הה"מ פי"ג מגירושין הי"ט דכל הבעיא דע"א במלחמה הוא רק לענין לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא ובע"כ דס"ל דחששא דבדדמי הוי רק חששא בעלמא וכמ"ש הב"ש ס"ק קי"ג וע' במלחמות שהוכיח מהירושלמי דבסתמא אין לחוש גם בע"א לדדמי ע"ש וכ"ה בשו"ת תפ"צ חא"ע קו"ע סי' י"ז י"ח שהדבר ברור דחשש בדדמי הוא רק מדרבנן ע"ש וא"כ בע"כ דדמי לדין מים שאל"ס דע"פ רוב מת אלא דחיישי' למיעוטא ולכן בדיעבד לא תצא וה"נ מסתמא על פי רוב אין העד אומר בדדמי אלא דמ"מ כיון דלפעמים אומר בדדמי חיישינן לזה משום חומרא דא"א אבל רק לכתחלה וא"כ לפ"ז גבי ב' עדים שוב איכא תרי רובי דגבי כל אחד איכא רובא שאינו אומר בדדמי והרי בעדות אשה סגי בע"א וא"כ איכא תרי רובי אלא דכבר נתבאר דגם תרי רובי ל"מ גבי איסור א"א וא"כ שפיר מיושבים דברי הרי"ף דודאי לדידן במשאל"ס גם בב' רובי לא תנשא שפיר ס"ל להרי"ף דגם בשני עדים חיישינן לדדמי אבל לפי הס"ד דהש"ס דהוי ס"ל דגבי צ"מ גם משאל"ס מותרים והיינו משום דתרי רובי שרי גם באיסור א"א וא"כ לפי אותו הס"ד ודאי דבתרי עדים אין לחוש בדדמי ולכן הוצרך הש"ס לומר דמאה נשים כחד דמיין ומיושב קושי' הרא"ש ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד:
4
ה׳ומעתה נשוב לעיקר הדין והנה הנו"ב מ"ק חא"ע סימן נ"י העיר אם מהראוי לצרף תרי חומרי בזה דלכאורה אם נחוש לשי' הרי"ף דגם בתרי שייך בדדמי הרי לשיטת הרי"ף בראוהו מיד סגי בטב"ע לבד גם במי שראה הטביעה ואם נחוש לשי' הרא"ש דסובר דמי שראה הטביעה אינו נאמן הרי לדידיה בשנים לא חיישי' לדדמי אך די"ל דזה לא דמי לשדרה וגלגלת וחיישי' לחומרי דתרווייהו וגם רו"מ הביאו. ולענ"ד דאין לחוש לזה ומקודם אבאר אם יש בזה איסור תורה או רק מדרבנן והנה נודע דעת הריב"ש דשיעור עד שת"נ היינו בג' שעות ומהרי"ט פסק דסגי בשעה קלה והביא מהתוס' סוטה (י"א ע"א) ד"ה מרים וכו' וע' בפת"ש ס"ק קל"ד בשם כמה, שו"ת בענין זה וע"ע תשו' רע"א מ"ת סימן מ"ז ותשו' מהר"י אסאד חא"ח סי' ר"ח מ"ש בזה ומצאתי במעיו"ט על הרא"ש פ"ט דברכות סי' כ"ב אות ח' בברכת אשר יצר שאומרים אפילו שעה אחת וז"ל ונ"ל לפרש דשעה לאו שעה משעות ההשוואות ולא משעות זמניות אלא מלה ארמית וכדמתרגמינן ואכלה אותם כרגע ואשצינון כשעה חדא ומה"ט א"ש נוסח בהמ"ז בכל עת ובכל שעה וכן בברכת שים שלום דהשתא שהשעה פירושו רגע נשמע מינה זמן הפחות ממה שנשמע במלת עת עכ"ל. ועמג"א סימן קפ"ז סק"ב בשם מט"מ וד"מ בזה ובתוספי הרא"ש לכתובות י"א כיון שהגדילה שעה א' וכו', ע"כ לאו דוקא אלא שנהגה שום מנהג יהודית קאמר אך בהא דבתו של נחוניא שעה ראשונה אמר שלום בע"כ יש לזה זמן קבוע וע' ר"ה ט"ז ע"א אדם נידון בכל שעה שנאמר ולרגעים תבחננו וי"ל דכל שעה היינו תמיד אבל מהמעיו"ט ומג"א הנ"ל ל"מ כן אבל אני מצאתי בירושלמי פ"א דברכות ה"א וז"ל רבי אומר ד' משמורות היום וכו' העונה אחד מעשרים וארבע לשעה העת א' מעשרים וארבע לעונה הרגע אחד מכ"ד לעת וכו' עכ"ל וכ"ה בתוספתא שם וע' במד"ר איכה בפסוק קומי רוני בלילה לראש אשמורות בסגנון אחר קצת ויש שם ט"ס למעיין ומצאתי בספר הישר לר"ת סי' תצ"ג שהביא תוספתא הנ"ל והעמיס בכונת הש"ס רפ"ק דברכות וע"ע בפסקי תוס' לע"ז אות ד' דמבואר דהוא עולה לחשבון כ"ד שעות ביום ומוכח דסתם שעה היא שעה זמניות וצדקו דברי הריב"ש:
5
ו׳אך דנפ"מ שנתבאר למעלה הרי כל חשש בדדמי הוא רק מדרבנן וא"כ הרי מבואר בב"י יו"ד סימן צ"ב ובש"ך יו"ד סוסי' רמ"ב דבדרבנן יש להקל בחלב שנתערב בשומן וספק אם יש ס' ואחר כך הישם מן השומן לקדרה דלא אמרינן חנ"נ בלח להא"ז אע"ג דהרא"ש לא ס"ל כן הרי להרא"ש אין אומרים חנ"נ רק בב"ח ונד"ד בין למר בין למר שרי ולכ"ע האי סברא דחנ"נ אינו אלא מדרבנן ע"ש והש"ך הוכיח מזה דדוקא בדרבנן יש להקל בכה"ג ולא למינקט חומרי וכ"ה בתו"ח לעירובין (דף ז') ויעוין דקה"ר שבב"א לסי' ל"ט אות י"ג בזה וכן מצאתי בתשו' מ"ב סי' ט"ז בדין סבלונות ג"כ כה"ג וא"כ בנ"ד דכל חשש בדדמי רק מדרבנן וכיון דאיכא ב' עדים המעידים דמהני העדות מדאורייתא א"כ יש להקל כיון דבין להרי"ף ובין להרא"ש יש להקל בנ"ד ועוד דכיון שעמדו שם שעה ומחצה ותפשוהו עם ההאקניל כבר כתב הח"ס סי' ס"ה דבודאי ליכא אלא חששא דרבנן והן אמת דבתשו' ח"צ סי' כ"א הביא ד"ז בשם השואל והוא דחה זאת אבל כבר ביאר הח"ס שם לישבו וכבר נודע דעת המבי"ט להקל במשלא"ס ע"י אומדנות הרבה ובתשו' ב"י הרעיש עליו אבל אני מצאתי באגודה סוף יבמות שהעתיק בשם ראבי' שהביא ג"כ תשובת הר"א מברינא להקל במשאל"ס ע"י אומדנות וכ"ה בתשו' רי"ן הרא"ש סי' צ"ב וא"כ עכ"פ אין בכה"ג אלא איסור דרבנן ושפיר יש לצרף קולות רי"ף והרא"ש וגם כבר הביא רו"מ מהח"ס ח"ב סימן קל"ז וקמ"ב דגם להרי"ף היכ' שכל רואיו הכירוהו לכ"ע אין חשש וגם הביא מתשובת שי"צ שהובא בפת"ש סי' קכ"ו דבהסתכלות ועיין רב לכ"ע יש להקל וגם צירף דברי הפמ"א ח"ב סי' מ"ח שהובא בפת"ש ס"ק קל"ג וגם כיון שנמצא בנהר רחוק נ' אמה שאיננו מרחק רב וגם עמדו שנה ומחצה והעמידו שומרים עד יום ג' וגם הביא ממהרי"ט סימן ל"ג שהובא בקו"ע דהיכא דרמיא מלתא עלי' ליכא חשש בדדמי וגם בשו"ת תפ"צ חא"ע קו"ע סי' י"ח החולק בסברא זו וגם י"ל דטב"ע על ידי שביעת עינו בהכרה היטב מקודם גם הרא"ש מודה ועוד כמה הוכחות שיש בנד"ד להקל ולכן לענ"ד בצירוף ההיתרים שכתב רז"מ הנני מסכים עמו להתיר אשת השו"ב ראח"י הנ"ל לעלמא והנלפע"ד כתבתי [אגב אמינא במה שהמציאו כעת קצת חכמי הטבע תחבולה ומכונה לעורר כח החיוני באדם שנטבע ומת ע"י משיכת הלשון ברצוא ושוב ועד ג' שעות מהטביעה יוכל לשוב החיות ולא אחר שיעור זה ואמרתי כמה גדולים דברי חז"ל בש"ס ורש"י ב"ק נ' שממנו הוכיחו הראשונים דשיעור שת"נ הוא במשך ג' שעות והיא מפני שבפחות מזה יש אפשרות לעורר כח החיוני וכל רז מהם לא נעלם]:
6
