שו"ת מהרש"ם חלק א קכ״דTeshuvot Maharsham Volume I 124
א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה דוב בער עליאש נ"י אבד"ק קאמיניטץ ברוסיא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שנחלה בגרונו עד שלא יכול לאכול כלל והרופאים בקיעוו עשו לו ניתוח ועשו נקב בחלקת צוארו ודרך שם יאכילוהו בשפופרת ושאל איך יתנהג ביוה"כ הבע"ל וכפי ציור השאלה אין המאכל נוגע בחיך כלל כי נכנס למטה מהחיך לגרונו והאיש חלש והרופאים יאיצו שיאכל וישתה הרבה לחזק גופו ויש תקוה כי אחר איזו זמן תסור מחלתו ויאכל ככל אדם:
2
ג׳הנה מ"ש מפלוגתא דסופג"ה אי אזלינן בתר הנאת גרונו או בתר הנאת מעיו הנה בתשו' ח"ס או"ח סי' קכ"ז העלה דגבי יו"כ דשיעורו בכותבת תליא רק בהנאת מעיו וכבר הבאתי בהגהותי לאו"ח שנדפסו בארץ הגר בשם כמה מחברים שתמהו עליו מהא דשבועות י"ג) דחנקתיה אומצא וכו' וגם מהא דיש אוכל וכו' ובתוס' כתבו דבשבת בליעתו הנחתו ומוכח דבאותה שעה מתחייב גם משום יו"כ דאם לא כן אין האיסורים בב"א וע' בתשו' כ"ס סימן קי"ז ודברי חיים סימן ל"ג והארכתי בזה בתשו' להגאון אבד"ק מיר ואכמ"ל אבל מכל מקום אין הכרח מזה לחייב משום הנאת מעיו לבד ובנ"ד שאינו מרגיש שום טעם אין בזה הנאת גרונו כמבואר ברש"י חולין שם דהנאת גרונו היא בחיך אשר יטעם אוכל אבל מדברי הירושלמי פ"ג דשבועות ה"ג שהביא המל"מ פי"ד ממ"א הי"ב שרמז רו"מ מוכח דגם בכרך בעלין חייב ומוכח דבהנאת מעיו לחוד חייב אבל במה"פ על הירושלמי שם דחה דברי המל"מ די"ל דהכונה שכרך בעלין ומ"מ נוגע המאכל בגרונו:
3
ד׳והנה בש"ס דסוטה (י"ח ע"א) בעי רבא השקה בסיב מהו . בשפופרת מהו דרך שתיה בכך או אין דרך שתיה בכך ובתוס' כתבו דאין לפשוט מהא דכרכן בסיב אף ידי מצה לא יצא דהתם מפסיק הסיב בין המצה ובין בית הבליעה אבל הכא דלא מפסיק מיבע"ל ע"ש והתם בנתן את השפופרת לתוך פיו אבל בנ"ד שנותנים השפופרת לתוך הגרון למטה מן החיך בודאי הוא שלא בדרך שתיה וכבר העלה בשו"ת בנין ציון סימן ל"ה דשלכד"א ביו"כ פטור אבל אסור וע' בירושלמי פ"ו דנזיר ה"א בהא דמייתי פלוגתא דר"י ור"ל בדין חלקו לכזית מבחוץ בשאר איסורים ומסיק דחייב דדרך אכילה הוא ומוכח דאם לא היה דרך אכילה בכך היה פטור ומוכח דבכל גווני שאין דרך אכילה בכך פטור בכל האיסורים ואם כן כיון דגם ביו"כ פטור שלכד"א אם כן גם בנ"ד פטור ולכן באם אפשר שיאכילוהו בפחות פחות מכשיעור בודאי נכון לעשות כן ואם לאו יאכילוהו כפי מנהגם. ומ"ש לדרוש ברופאים הנה בכל המקומות הרופאים הם קלי הדעת אבל מכל מקום לא יהא אלא ספק פקוח נפש להקל. ובפרט בנ"ד דהוי שלכד"א ולדעת כמה מחברים הוי רק מדרבנן גם ביוה"כ. וע' בשו"ת הלק"ט ח"א סימן ל"ה בדין שואף איסור דרך נחיריו דהוי שלכד"א דכל ששינה בעשייתם לא עשה כלום והביא ראיה מאכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו דחייב כדאיתא בחולין (ק"ג) ולמ"ל חזר ואכלו הרי בהקאה עבר בגרון אלא ודאי דבעבר שלא כד"א אינו כלום ע"ש אך דהכא לענין יוה"כ וכבר כתבתי דאין חילוק וע' באה"ט יו"ד סוף סי' פ"ד. והנלע"ד כתבתי:
4