שו"ת מהרש"ם חלק א קכ״חTeshuvot Maharsham Volume I 128
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יעקב שמשון העליר נ"י אבד"ק בוונמב
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק המרחץ ששכר יחיד מהקהל ובליל ש"ק מזיעים שם עכו"ם והוא מחזיק ערל המקבל מהם מעות ושופך מים ע"ג האבנים להעלות הזיעה ובעל המרחץ אומר שאם יבטל זאת יהיה לו הפסד גדול וכמעט זהו עיקר ריווח שלו. והנה מ"ש רו"מ דכיון דשכירות לא קניא הוי של רבים וקיי"ל דרבים לא חשידי לענ"ד אינו כן דטעמא דרבים לא חשידי בעיני הבריות משום דמסתמא לא יעשו איסור אבל יחיד חשוד א"כ בנ"ד דלפי דעת העולם וראות עיניהם הוא שייך ליחיד בשכירות אף אם לדינא לא קניא מכל מקום המרחץ מסור לידו והוא לבדו המתעסק בו ואין להקהל עסק בזה והוא חשוד לעשות איסור ושפיר איכא חשדא שהרי העולם לפי ידיעתם וראות עיניהם יחשדוהו:
2
ג׳ומ"ש ע"ד מחה"ש רסי' רמ"ד שנעלם ממנו ד' תוס' כתובות (ה' ע"ב) ד"ה את"ל. לא אדע מהו דכל דשא"מ שאינו מכוון למלאכה אינו מטעם מלאכת מחשבת שהרי גם בשאר איסורים מותר אם אינו פס"ר אבל במכוון לעשות מלאכה אלא שאינו מכוון לתכליתה זהו משאצל"ג שלא הותר רק במלאכת שבת משום דבעינן מלאכת מחשבת ע' מג"א סימן רע"ח בשם הכ"מ משא"כ בשאר מלאכות אסור ועתו"ס חגיגה (דף י ע"ב) ד"ה מלאכת מחשבת וכו' ובכפ"ת סוכה ל"ג ע"ב באורך בביאור ענין זה:
3
ד׳אבל בעיקר השאלה גם אם הוא בקבלנות ורבים דלא חשידי הנה לא הותר קבלנות אלא היכא שאין המלאכה מיוחדת לעשותה בשבת דוקא והרשות בידו לעשותה אימת שירצה אבל בנ"ד שמיוחד רק בליל שבת וגם הוא בבית ישראל והישראל נהנה משכר שבת לבד בכל גווני אסור ועמג"א סימן רמ"ג סק"ב וסימן רמ"ד סק"א וע' סי' רנ"ב ס"ב וסימן רע"ו ובתוספת שבת בפתיחתו לסימן רמ"ג בביאור היטב ובתשו' ח"ס סימן קי"ג מבואר דלא נמצא היתר להשכיר מרחץ לנכרי בשום פרסום בעולם. ואם באנו לדון מהא דמכס שבסוף סימן רמ"ד להתיר משום פסידא הנה מי יודע אם זהו הפסד רב וגם הרי שם אינו עובר רק בקבלת מעות משא"כ בכיבוי אף דהוי משאצל"ג מכל מקום חמור טפי משאר איסורי דרבנן כמ"ש התוס' בשבת (קל"ה ע"א) ד"ה מפני ובמג"א סימן של"ד סק"ל בשם הר"ן וגם ליכא בזה חשש שמא יכתוב וע"ש סימן רמ"ד במג"א סקי"ז וסקי"ח והכא ל"ש טעמא דהוי כמציל מידם שאם לא יניחם לכנוס שם כלל לא יקחו ולא יהנו משלו בחנם:
4
ה׳אך לפמ"ש רו"מ שהוא הפסד גדול בעירכם נראה להקל רק באופן כי העכו"ם השומר לא ישפוך מים ע"ג האבנים רק העכו"ם המזיעים ישפכו להם בעצמם והוא לא יעשה כלום רק מה שיקבל המעות ובכל ע"ש יפקיר הבלן את האבנים וזכות שכירתו על כמה שעות ליהודים ולהערל השומר וההפקר יהיה בפני ג' וגם יטיח צעטיל על פתח המרחץ בכל ע"ש לעת ערב כי הפקיר לישראל ולא לנכרים חוץ מעבור הערל השומר שיהיה גם עבורו הפקר ובירושלמי פ"ו דפאה ה"א פליגי ר"י ור"ל אם הפקר לישראל לבד הפקר וסובר ר"י דהוי הפקר ור"ל ס"ל דל"ה הפקר ובתשו' נו"ב מה"ק א"ע סימן נ"ט חקר אם הלכה בזה כר"י לגבי ר"ל ואני מצאתי בתוספתא פ"ג דפאה דמפורש דהוי הפקר ובפרט דכיון דמפקיר גם לנכרי השומר הרי כבר העלה בתשו' נו"ב מ"ת יו"ד סימן קנ"ד דגם בהפקיר אדעתא דאחד מקרי הפקר אם כן מקרי גם הפקר לנכרי והעכו"ם השומר כשלוקח מעות זוכה בו מן ההפקר ואם אחר כך העכו"ם נותן במוצאי שבת להישראל מתנה בעלמא יהיב ליה וכיון שהדבר מפורסם על ידי תליית הפתקא וליכא מ"ע יש להקל בהפסד כזה ואף שהבאתי לעיל מתשו' ח"ס דלא מצינו להתיר שכירות מרחץ על ידי שום פרסום בעולם יש לומר דהיינו אם הבלן עושה מלאכה משא"כ בנ"ד וגם הא דכתב הרמב"ם בפיה"מ סופ"ק דע"ז דאיכא במרחץ חשש חה"ש שילכו העכו"ם הרוחצים למק"א ויאמרו רחצנו במרחץ יהודי יש לומר דבנ"ד הרי בפי העולם במק"א מפורסם שהמרחץ של קהל ורבים לא חשידי וגם בלילה לא שכיחי שיבואו עכו"ם מעיר אחרת ויש לומר דבכה"ג ליכא הך חששא. ומ"מ אין רצוני להורות להקל ולא נאמרו דברי למעשה אכל כתבתי חוו"ד ורו"מ הטוב בעיניו יעשה:
5