שו"ת מהרש"ם חלק א קכ״טTeshuvot Maharsham Volume I 129
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה מיכאל מיריינא נ"י מו"ץ דק' קאפאריד ברוסיא.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בגט שסידר הרב מסניטקיב בשם מינציא בלא יו"ד אחר הצד"י שכל האחרונים החמירו בזה והוא מקום עיגון גדול וממש אין תרופה למכתה אם יפסלו הגט וע"ל סימן ס"ד]:
2
ג׳והנה מ"ש בשם זכר יהודה שהביא ראיה משם דואג הנזכר בשמואל (כ"ב) דויג כפי הנראה ראייתו ממ"ש רש"י שנשתנה שמו ומוכח דנקרא שינוי אבל אינו ראיה דודאי בלה"ק שכל השמות נקראו על שם המאורע כמ"ש בב"ר פל"ז לכן כיון ששם דואג הוא מלשון דאגה ושם דויג הוא מלשון הצד דגים כמ"ש בישעיה (יט) ואנו הדייגים לכן הוי שינוי אבל בלשון לעז שאין הבדל בין אם נרגש היו"ד בשם מינציא או לא שפיר יש לומר דלא מקרי שינוי ובזה נדחה מ"ש רו"מ מהא דסוטה (מ"ב ע"ב) חד אמר ערפה שמה וח"א הרפה שמה שהרי דרש שם כל שם לרמז ענין אחר וכן חד אמר שובך שמו וח"א שופך שמו היינו גם כן משום דדריש לכל שם בפ"ע וכן בהא דשבותא שפותא שמה דבירושלמי פ"א דנדרים ה"ב וע"ש בק"ע דכל לשון יש לו פירוש בפ"ע אבל בהא דרש"י מנחות (כ"ז ע"ב) משופש משובש וכן בתוי"ט פ"ו דפאה מ"א הבקר הפקר שאין הבדל בפירושו יתכן דכל אותיות המתחלפין לא מקרי שינוי ובהגהותי על הירושלמי פ"ב דמעשרות ה"ד בהא דמייתי שם מימרא דר"א אמר התריגו לבהמין והפ"מ נדחק מאד ואני ביארתי שהוא מאמר המובא בש"ס דילן עירובין (נ"ג ב') ר"א כי הוי משתעי בלשון חכמה הוי אמר אתריגו לפחמין והוא עפמ"ש התוס' שם נ"ה דמבושל משביע יותר מחי ושם מיירי בדין דהבעה"ב יוכל להאכיל לפועלים דבר המשביע לז"א ר"א בלשון חכמה שלא יבינו הפועלים להחם הגחלים ולבשל המאכל כדי שישבעו הפועלים והבאתי מתוי"ט פ"ו דפאה הנ"ל דכל אותיות שהם ממוצא א' מתחלפין וכ"ה ברא"ש חולין פא"ט סוף סימן נ"ז והשגת הראב"ד פי"ד מטו"מ ה"ז ובירושלמי פ"ד דמע"ש הוו בישון פישון ובפ"ה דמע"ש ה"ג לא מתמנעין רבנן דרשי בין ה' לחי"ת וע' בתוי"ט רפ"א דמ"ק והגהת ב"ש וז"ש התריגו לבהמין והוא מלשון אתריגו לפחמין והוא דבר אמת לאמתו בס"ד וע' הגהת הגר"א לעירובין שם שהגיה דצ"ל כמ"ש בירושלמי ולענ"ד הכל אחד:
3
ד׳ומ"ש רו"מ מדברי תשו' מהראנ"ש סימן ל' בענין שם זויי שרמז הט"ג בש"נ ז' אות ב' בשם ע"נ והעיר דהא יש הפרש גדול במבטא ובאמת שהראנ"ש בעצמו העיר בזה ודעתו לפסול בדאיכא הרגש במבטא אלא דשם חקר ודרש ונודע לו שלפי מנהג הקריאה אין שינוי במבטא:
4
ה׳הנה זה איזו שנים העירותי מזה עמ"ש בנחלת שבעה סי' מ"ה סקנ"ט בד"ה כדת משה וישראל ושם אות י"ז הביא מדברי מהראנ"ש ורשד"ם דכל שאין לזה כונה אחרת וכ"ע ידעי שזאת היא אשתו של זה כשר ותמהתי שהרי הראנ"ש הביא מתשו' הרא"ם דהיכא דיש שינוי בהמבטא אין להקל ויש להעיר מהא דיבמות (ט"ז ע"א) אין מקבלים גרים מן הקרתויים מאי לאו היינו קרדויים לא קרתויים לחוד וקרדויים לחוד הרי דכיון שהתי"ו והדלי"ת משונים במבטא לא ניחא ליה לומר שהם מקום אחד וע' שבת (ק"א א') ביציאתה דמישן וע' בתוסי"ש יומא (י' ע"א) רסן זו אקטיספון כ"ה גי' הקונטרוס ופירשו דמה"ט אין זו קטיפון דפ"ק דגיטין ועתו"ס גיטין (ו') ובמהרש"א ומהר"ם שהניחו בצ"ע מ"ש בגליון בשם גי' רש"י וכפי הנראה כונת הגליון כמ"ש התוי"ש הנ"ל וגרס בגיטין קטיספון בלא אל"ף ואין להאריך כי יש לפקפק ולדחות הראיות הללו אבל כבר האריך הג"פ סימן קכ"ח סק"ג והביא בשם מהר"י טייטצי"ק בנהר ארטא שכתבו ארדא ופסק דדל"ת וטי"ת אין בו קפידא כ"כ וכן בזיי"ן וסמ"ך ובשם תשו' ב"י הביא שהחמיר בזה והעלה דדוקא לכתחלה והביא עוד מכמה תשובות בענינים אלו ובכה"ג דנ"ד נראה משם דהוי שינוי גמור. ומכל מקום לפמ"ש הב"ח סימן קכ"ב ס"ב דכל מה שאינו מפורש בתלמוד שהוא פסול אף על פי שנוהגין לפסול הוא לחומרא לפי שמסתפקים שמא יגיע לידי פסול אף על פי שמן הדין אין כאן ספק וכשר אפילו מדרבנן אלא שאנו מחמירים ע"ש ועפ"ז העלה הנ"ש סימן מ"ה הנ"ל אות ט"ז י"ז דבמקום עיגון גדול שא"א לתקן בע"א יש להקל בכל כה"ג והנה גם בתשו' מהר"א ששון הנ"ל הרי ביאר דדוקא היכא שיש הרגש שינוי גדול במבטא מיחשב שינוי מפני תקנת הרואים אבל בשם גרשון אם לא היה נכתב ג"כ בתורה גרשום הוכיח מהתה"ד דכשר מפני שאין הרגש שינוי בהמבטא גדול כ"כ ואף דבשם זיוויי חוכך דיש הבדל גדול בין יו"ד דגושה לרפויה מלבד דבסוף התשובה חזר והביא דמות ראיה מהש"ס דבשבת נקט אהורריי דרבי ובב"מ נקט אהרריה ונראה דאין קפידא ע"ש ונראה מזה דגם בלאו הא ששאל ואמרו לו שאין מנהג הקריאה אלא בלשון רפויה יש להקל בזה בשעה"ד ובפרט לפמ"ש רו"מ שחקר ודרש מכמה אנשים ורובם אמרו שצריך לכתוב מינצא א"כ לא יטעו הרואים כלל ויפה הביא מתשו' רדב"ז ח"א סימן קפ"ב שכ' דאם מפני היודי"ן היתרות פוק חזי כמה ב"א דלא בקיאי בחסרות ויתרות וה"נ יש לומר בנ"ד כיון דלא שכיח במ"נ שם מינצא בלא יו"ד כלל ומכל מקום רובם כותבים וחותמים בלא יו"ד א"כ ליכא חשש לעז ודמי לנידון הראנ"ש שנודע לו שקורין היו"ד רפויה והתיר מה"ט בשעה"ד וה"נ בנ"ד ובפרט שהרי בתשו' חא"ש סימן קי"ג הגם שפסק ג"כ כדעת הט"ז דבחיסר היו"ד פסול מכל מקום הביא בשם הגאון מלבוב בשם רוסיא שכתב רוסא שפסק להקל ושם סימן ק"ג הביא שרב א' שמע דהגאון מלבוב והגאון מקרעמוניץ התירו בזה והגם שהוא השיג עליהם מ"מ הרי סיים בסוף התשובה דבמקום עיגון גמור יש להקל בזה היכא דכתבו שם אביה בצירוף ע"מ ע"ש ובפרט אם בנ"ד היא בת יחידה לאביה בודאי יש להקל וע' בג"פ סי' קכ"ט סק"א בשם מהרמ"פ סי' ל"ה ותבין והנלע"ד כתבתי:
5