שו"ת מהרש"ם חלק א קל״וTeshuvot Maharsham Volume I 136
א׳להרב וכו' מו"ה מרדכי גולקי נ"י מק"ק טאמאשפאלי ברוסיא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בחומץ חזק ששמוהו תוך כלי חלב וספק אם שהה כשיעור שיתחיל להרתיח ושמוהו לתוך תבשיל ביצים ובשר ולא היה ס' נגד החומץ וחזרו וערבו התבשיל עם תבשיל אחר של בשר עד שהיה בהם ס' נגד החומץ מהו דין התבשיל ורו"מ כתב לאסור התבשיל בפשיטות שהרי ספק כבוש אסור וזה תמוה דבב"ח ספק כבוש מותר וגם בשאר איסורים בכבוש פחות ממעת לעת בדבר חריף ורק בכדי שיתחיל להרתיח דעת בית ישראל דהוי רק מדרבנן וע' בשפ"ד סי' פ"ג סקכ"ג וסימן ק"ד סק"ב ומש"ז סימן ק"ה סוף סעיף ק"א והגם שהמש"ז סיים שאין להקל מכל מקום דעת הבל"י דהוי ספק איסור תורה ומצטרף לס"ס. אך דבאמת גם ספק כבוש בבב"ח אם נתבשל חזר לספק איסור תורה בבב"ח כמו שכתוב במש"ז סי' ק"ה סוף סעיף ק"ב. אך בשו"ת שם ארי' יו"ד סימן ס"ו צידד להקל דטעם היוצא על ידי כבוש הוי טעם קלוש ואינו חוזר ונאסר ע"ש וע' תשו' שו"מ מה"ק ח"ב סוף סימן קמ"ג ובלב אריה חולין (קי"א ע"א) ד"ה דם ולענ"ד בזה פליגי הי"מ ורש"י פסחים (כ"ה ע"א) ד"ה זאת אומרת וכו' תאמר בבב"ח שהי"ל שעה"כ ודו"ק ואף שאין להקל מכל מקום כבר כתבתי דיש לומר כבוש כדי שירתיח רק דרבנן בכל האיסורים וגם הרי דעת הש"ך סי' ס"ט סקס"ח דבכלי ל"ש שיעור כבוש גם בד"ח בכדי שיתחיל להרתיח וע' מג"א סימן תמ"ז סקט"ז וסקכ"ח ודג"מ שם בדין חומץ דיש להקל כהש"ך. אך מדברי הט"ז יו"ד סימן קכ"א סק"ו מוכח להיפוך ועכ"פ לשיטת הש"ך ודג"מ יש להקל ועוד דבנ"ד הרי היה בהחומץ נ"ט בר נ"ט דהיתרא ואף שהחומץ ד"ח הרי דעת הפמ"א דמשקה לא הוי דבר חריף מה"ת וע' מש"ז רסי' צ"ו שהשיג עליו אבל בשעה"ת ח"ג פ"ו העלה דהוי ספיקא דפלוגתא וע' שפ"ד סימן ק"ב סוף סעיף ק"ח ובזכרון אברהם שם העלה דבזה פליגי תוספות ורשב"א והגם שבשו"ת ש"צ מפקפק בזה אבל אין דבריו מוכרחים כלל ואין כאן מ"ל אם כן בנ"ד יש כמה צדדים להקל דשמא לא נכבש כשיעור שיתחיל להרתיח ושמא כהש"ך דאינו פולט מכלי ושמא אין החומץ דבר חריף שיפליט נ"ט בר נ"ט מה"ת והוי ספק ספיקא בדאורייתא וספק אחד בדרבנן וגם הרי דעת הרא"ה בבד"ה בית ג' שער ג' דדבר חריף א"י להפליט מכלי כלל ואף דבמשה"ב חולק וכן קיימא לן מכל מקום חזי לאיצטרופי וגם הרי דעת הפר"ח וכר"ו דלשיטת תוס' ורא"ש דנ"ט בר נ"ט בדבר חריף לא גרע מנתבשל דשרי וע' בספר עבודת ישראל בחי' לחולין גם כן בזה:
2
ג׳גם יש לדון דכיון דהחומץ נכבש בעודו היתר בהכלי הרי דעת כמ"פ דבהיתרא בלע לא אמרינן כבוש כמבושל כמו שכתב המג"א סימן תמ"ז וסימן תנ"א וע' בח"ד סימן ק"ה סק"ב ובמק"א הבאתי מדברי הר"ש פ"ט דשביעית מ"ה דדוקא בדרבנן יש להקל בהיתרא בלע ע"ש ותבין אם כן אי נימא כדעת בית ישראל דכבוש בדבר חריף בכדי שיתחיל להרתיח הוי רק מדרבנן שוב יש לומר דבהיתרא בלע לא אמרינן כבוש בכה"ג כלל וגם בלאו הכי הרי החומץ לא נ"נ וא"צ לשער אלא כפי המדומע ובתוך הכלי יש ה' או ו' פעמים נגד דופני הכלי אם כן אפשר שגם בתבשיל הראשון היה בו ס' נגד טעם החלב שנפלט מהכלי לתוך החומץ באם שכל הכלי היתה מלאה עם החומץ ונפלט להחומץ רק חלק ה' או חלק ו' אבל גם אם בבירור לא היה ס' יש כמה צדדים להקל וכמ"ש:
3
ד׳ומה שהאריך רו"מ בדין ספק איסור אם מבטלין לכתחלה דלהסוברים דכל איסור ביטול לכתחלה הוא רק מדרבנן מהראוי להקל יש לפקפק בו דהא קיימא לן דאין עושין סד"ר לכתחלה כמ"ש המג"א סימן ו' ועוד בכמ"ק וגם בשפ"ד סי' צ"ט סק"ו כתב מדעתו כן. ומ"ש רו"מ מדברי פר"ת סימן צ"ט סוף סק"ה דספק איסור מותר לבטל ליתא דהפר"ת כתב שם רק דגם למ"ד דאסור לבטל מה"ת היינו בודאי איסור מה שאין כן בספק מותר מה"ת לבטל לכתחלה ובדיעבד גם במזיד יש לומר דגם רבנן לא גזרו אבל לבטל לכתחלה מודה דאסור מדרבנן עכ"פ וע' בשו"ת ספר יהושע בפו"כ סימן תל"ז שכתב בפשיטות להתיר להוסיף לכתחלה בספק איסור אבל דבריו צ"ע וכבר ראו עיניו דברי השפ"ד סימן צ"ט סק"ו ובא"א או"ח סימן תס"ז ודברי השד"ח מערכת א' אות ה' שהביא חולק ע"ד הפר"ת אבל במחכ"ת לא העתיק יפה דברי הפר"ת. ומ"ש רו"מ מדברי הנו"ב סי' מ"ה דביבש ביבש לכ"ע אין מבטלין מה"ת והעיר בזה לנ"ד ליתא דבנ"ד הרי הוא רק פליטת הכלי שנכנס להחומץ והחומץ היה היתר אלא שאח"ז נתערב בתבשיל בשר וא"צ ס' רק נגד טעם החלב וגם דוקא ביבש ביבש החמיר הנו"ב מה שא"כ בלח בלח ומה"ט לק"מ מה שתמה עליו מתשו' הרשב"א ח"א סימן רכ"ב שרמז בהגהת י"ש סימן צ"ט. אך לפמ"ש במקמ"ח סימן צ"ט ותשו' מהר"י אסאד חאו"ח סימן קצ"ג וסימן ר"א דבאיה"נ לכ"ע אין מבטלין מה"ת א"ה בהמ"ח ע' בישויע"ק או"ח סי' תרע"ד שכתב גם כן כן ע"ש] אם כן ה"נ בב"ח והן אמת שבתשו' רע"א סימן ר"ז העיר דלפמ"ש התוס' והרא"ש בנדה דהא דמהני ביטול בב"ח אף דהיתר בהיתר לא בטל משום דביותר משיעור ס' לא הוי דרך בישול אם כן אין זה בכלל מבטל לכתחלה דהא כשיש ס' לא אסרה תורה כלל ואין ההיתר מכח ביטול אבל מדברי תשו' רדב"ז ח"ג סימן תקמ"ז והש"ך סימן צ"ב מוכח להיפך ובמק"א הבאתי מדברי הלח"מ פט"ו ממ"א הכ"ו שרמז קצת לסברת רע"א ע"ש ותבין אבל לא כתב שיהא מותר לבטל לכתחלה בשל תורה:
4
ה׳ומה ששאל בדין שמות של חתן וחמיו שכתב החכ"א בשם ס"ח דדוקא במשולשים הנה בס"ח סימן תע"ז מיירי כשראובן נשא אשה ששמה רבקה ובנו נשא כן דדוקא במשולשים היינו כשאין אמו של הבן שמה רבקה אלא נשא אשה אחרת אחר מיתת אשתו ראשונה או שנשא עוד אחרת ובכה"ג דוקא במשולשים שהאב והבן ובן הבן נשאו נשים או שהאשה והבת ובת הבת לקחו ג' שמות לא יצליחו ולא מיירי כלל בחתן וחמיו או כלה וחמותה וד"ז לא ממני יצא אלא ממו"ר הגה"ק מוהר"ש אבד"ק בעלז זצ"ל והנלע"ד כתבתי:
5