שו"ת מהרש"ם חלק א קנ״זTeshuvot Maharsham Volume I 157

א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה אפרים אויערבויך נ"י אבד"ק מעזריטש גדול וכעת אבד"ק הארחוב. ברוסיא

ב׳מכתבו הגיעני ובדבר העגונה רחל בת ר' חיים צבי הלוי ממעזריטש אשר בעלה שמואל דוד בן שלמה הרחיק נדוד להיות מלמד בכפר מילשין סמוך לטילינעשט במדינת בעסראביע והלך להעיר לרחוץ במרחץ ביום ה' ואחר שבת קודש מצאוהו מת בדרך העובר לטילינעשט וכפי שבא גביית עדות מהרב דשם מצאוהו אחר שבת שני יהודים מונח מת על הארץ נקרש מן הקור ושלג וכל פרצוף פניו קיימים וכל גופו שלם בלי רושם פצע וחבלה כלל ומלובש בכל בגדיו ומנעליו וטלית קטן ומכנסים וכתונת והעדים רש"מ בן יוסף והבחור פינחס בן יעקב שו"ב הכירוהו היטב בטביעת עין של גופו ובגדיו והיה מקום להתירה בפשיטות ואין לחוש שמא כבר שהה ג' ימים שהרי דעת ר"ת בסהי"ש דאם כל גופו ופרצוף פניו שלימים גם אחר ג' ימים יש להקל והסכימו לזה האחרונים ומכ"ש דבספק יש להקל וגם היה קרוש מהקור ושלג שלדעת מ"ב וב"ש סקע"ח אין מניחו לתפוח ובשו"ת ב"א חא"ע סימן י"ד החזיק בהוראת המ"ב וגם כיון שהכירו כל בגדיו וגם הטלית קטן וכתונת שהוסכם מהאחרונים דאין לחוש לשאלה בכה"ג אלא שיש חשש אחר לפי שבשעת קבורה שהיתה כמה ימים אחר שמצאוהו ועמדו שם שומרים בפקודת המלך מיום ב' עד יום ה' שלקחוהו לקבורה והרב צוה להקברנים לבדקו אם אולי יש בו איזו סימנים בגוף ואמרו שלא מצאו שום סימן (אלא שהעכברים נקרו עיניו וגם נשכו ראשי אצבעות ידיו) וידוע כי רש"ד הנ"ל בידו הימנית היו האצבעות עקומים קצת וגם בשני רגליו היו האצבעות מונחים ודבוקים זה על זה אם כן יש הוכחה שהוא אחר כמו שכתוב כה"ג בתשו' נו"ב מ"ק סימן ל"ו עכת"ד השאלה. ובאמת שכה"ג נמצא גס בתשו' מא"נ סימן פ"ח ותשו' ב"א סימן כ"ה וד"ח ח"ב א"ע סימן נ"ח ונוב"ש מ"ת סימן ל"ח וסימן מ"א והחמירו מאד בכי האי גוונא:

ג׳והנה רו"מ יצא ראשונה ופתח בהצלה עפמ"ש בתשו' הר"ן סי' ל"ג דכל שהעדות מספיק אלא שיצא ריעותא מסימן אחר שאינו הוא והסימן עשוי להשתנות אין חשש בדבר ותולין שנשתנה והביא ראיה מש"ס דב"ב (קנ"ד) דמשום דסימנים דשערות עשוין להשתנות לאחר מיתה אין בדברי בני המשפחה כלום אף שהנכסים בחזקתן ולפמ"ש הנו"ב מ"ת סימן נ"ה דעקימות אצבעות עשוי להשתנות ולכן אינו סימן מובהק ובקו"ע סימן שי"ב בשם מהרמ"ל ברגלים עקומות והפוכות לא הוי סימן מובהק אם כן הכי נמי בנ"ד תלינן שנשתנה אח"מ ונפשט העקמימות עכת"ד. והנה אם כי הנו"ב כ"כ מסברא הנה בתשו' פ"י ח"א א"ע סימן ז' כתב דמטעם הסימן שהי"ל באגודל ברגלו שהיה עקום ומונח על גבי חבירו שלא כדרך העולם יש להתירה והביא מתשו' הרא"ש שכתב דשינוי באחד מאבריו הוי סימן מובהק ומתירין האשה עליו ואף שכתב אחר כך וז"ל ועוד אפילו אם לא היה סימן מובהק מכל מקום כיון דיש עוד סימנים אחרים וכו' ע"ש מכל מקום מבואר דס"ל לעיקר הדין דהוי סימן מובהק כדמוכח במרדכי ב"ב ר"פ מי שמת במש"ש ועוד אפילו אם תמצא לומר דכה"ג ל"ש למימר אא"מ דבר שלא בא לעולם וכו' ובחידושי א"ש שם דלשון ועוד אפילו אם תמצא לומר וכו' משמע דלא ס"ל כן לדינא ע"ש וכ"ה בב"ש א"ע סימן ל"ז סקכ"א והכי נמי בזה וע"ש בתשו' פ"י דדוקא שומא ושערות התלוין במראה עשוין להשתנות מה שאין כן שאר סימנים יעוש"ה ובע"כ דס"ל דעיקום אינו עשוי להשתנות דאם לא כן איננו בכלל סימן מובהק וע' בב"ש סק"ע ובתשובות ב"ח החדשות סימן ס"ה בתשו' מוהר"א הוכיח דהכל תלוי אם עשוי להשתנות ואפילו סימן מובהק אינו מועיל אם עשוי להשתנות והביא ראיה מתשו' הרא"מ בשם א"ז ודחה דברי הב"ח ע"ש באורך וגם מ"ש רו"מ מדברי מהרמ"ל בדין רגלים עקומות המעיין בתשו' מהרמ"ל שם ימצא שחוכך בזה וכתב שלא מלאו לבו להקל כיון שנמצא כן בהרבה בני אדם וע' תשו' רח"כ סימן ל"א בזה ובאמת שנעלם ממנו דברי הראב"ד שבאס"ז לב"מ (כ"ז ע"ב) דמפורש דאבר עקום הוי סימן מובהק ולא דמי לשומא והובא גם בתשו' נו"ב מ"ק א"ע סימן נ"א וכבר העיר בזה בתשו' נודב"ש מ"ת א"ע סימן מ"ב ואם כן אין צד להקל ובפרט דגם מהרמ"ל חשש כן רק לחומרא ומנין לנו להקל וכה"ג הקשו התוספות בנדה, (נ"ח א') ד"ה ומי מחזקינן וכו' וע' בתשובות גא"ב סימן ס"ד בדין שפה עקומה שלא הביא גם כן מזה ואולי יש לומר דבעיקום קצת מודה הראב"ד ובזה א"ש דברי הרד"ך שהובא באחרונים ובזה מדויק לשון הראב"ד שכתב דכל ענינים הנולדים עם האדם כגון רגל עקומה וכו' אבל עיקום קצת מתהוה אחר כך וע"ש בתשו' פ"י סוף סימן ח' נראה שם דדוקא משום דהרגל עקום וגם עליו גבשושית סמך להקל ולא משום העיקום לבד וצ"ל גם כן דאין כל עיקום שוה:

ד׳והן אמת דבישויע"ק סקכ"ב דחה דברי הסוברים דטעמא דשומא משום דעשוי להשתנות והביא מירושלמי פט"ז דיבמות דכל הסימנים עשוים להשתנות אבל בתשו' א' להרב אבד"ק סוואליווע בארץ הגר הבאתי מש"ס דבכורות (כ"ח סוע"א) דלר"י בדוקין שבעין אסור מפני שמשתנין מצער מיתה אבל במומין שבגוף מותר שאין משתנין רמ"א דהכל אסור מפני שהן משתנין ופריך מומין שבגוף מי משתנין אלא מפני המשתנין ופירש"י כלומר מפני דוקין שבעין שמשתנין וכו' ע"ש ומבואר דשאר מומין שבגוף אין משתנין וזהו כדברי הראב"ד ופ"י הנ"ל. ומכל מקום בנ"ד לפמ"ש רו"מ שהיה רק עיקום קצת יש לצדד להקל וצ"ע:

ה׳והנה מ"ש רו"מ לתמוה ע"ד הר"ן במ"ש ראיה מש"ס דב"ב דהא איסורא מממונא לא ילפינן ותלי לה בשני תירוצי התוספות ב"מ (כ' רע"ב) כבר קדמו בזה בשו"ת בגדי כהונה סי' ז' והעלה ג"כ דתלוי בשני תירוצי התוספות הנ"ל ובאמת דבתשו' הר"ן שם סיים וז"ל ואם כך אמרו בממון שהוא חמור לדבר זה שאין מוציאין אותו מחזקתו הראשונה אלא בראיה ברורה כל שכן בערוה שהיא קלה לדבר זה עכ"ל הרי מפורש דס"ל דאיסור קל בזה מממון ובאמת שכ"ה גם בנימוקי יוסף פט"ו דיבמות בסוגיא דחיישינן לתרי יצחק דקיימא לן כרבא דכנ"ה. והקשה דהא בפ' המדיר לא קיימא לן כוותיה ותירץ דלגבי ממונא להוציא ממון מחזקתו הוא דלא אמרינן הכי הא לגבי אשה משום עגונה אמרי' כנכ"ה ע"ש וע' נו"ב מ"ק א"ע סימן ל"ו שביאר דעת נימוק"י דדוקא היכא דבאין להוציא ממון מחזקתו חמור מה שאין כן גבי אבדה ולכן מקילין בסימנים יותר בממון מלגבי איסורא ובאמת שבנימוקי יוסף גופיה מפורש כן דדוקא להוציא ממון מחזקתו חמור טפי וע' בש"ש ש"ז פי"ז ופי"ח מ"ש מדברי הרמב"ן דמוכח דלא ס"ל כהנימוקי יוסף בזה וע"ש עוד מ"ש ע"ד הנו"ב בזה ובתשו' ב"ח הישנות סימן פ"א החזיק בפשיטות בדעת הנימוק"י הנ"ל ומצאתי בשו"ת ב"ח החדשות סימן ס"ה בתשו' מהר"א בן המ"ב ז"ל שכתב לענין חשש שאלה דיחיד דדוקא בממון לא חיישינן מה שאין כן באיסור אשת איש דאיסור מממון לא ילפינן וכמ"ש בתשו' מהרי"ו סימן ע"ט להוכיח כן מרמב"ם פ"ז מנחלות וטוח"מ סימן רפ"ד דלענין משאל"ס לא החמירו אלא באיסור אשת איש שהוא איסור כרת ולא לממון וטעמא משום דקיימא לן כהא דבכורות (מ"ו ע"ב) דבתחלת עדות החמירו באשה וכמ"ש בתשו' הרא"מ סימן ע"ו ע"ש ובהג"ה שם דחה על פי דברי הנימוק"י הנ"ל דהקילו לענין כנכ"ה באשה ולא בממון ע"ש וצ"ל דהנימוקי יוסף ס"ל דהלכה כל"ב בבכורות שם וזהו כמ"ש רו"מ דשני תירוצי תוספות הנ"ל תלוים בהנך ב' לישני דבכורות:

ו׳והנה בתשו' גא"ב סימן ו' בתשו' התוי"ט הוכיח מהמרדכי סוף יבמות דקיימא לן דבתחלת עדות החמירו ובתשו' ריב"ש סימן שע"ח (שרמז הד"מ רסי' י"ז) כ' דהחכמים הצרפתים ואשכנזים ס"ל להקל בעדות אשה ולא כן המחברים שלנו וכ' התוי"ט גם כן דתלוי בהנך ב' לישני דבכורות הנ"ל ע"ש ושם סימן כ"א בתשובה המנ"ש הוכיח מהרא"ש וטור דקיימא לן כלשון ב' דבכורות וגם בתחלת עדות הקילו ובתשו' עבוה"ג סימן ע"א הביא מתשו' רמ"פ סימן ל"ו דהפוסקים נקטו לשון קמא לעיקר וע"ש שחשש לתי' א' שבתוס' ב"מ (כ') הנ"ל דאיסור א"א חמור מממון יעוש"ה ומצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' רצ"ד כמה צדדי קולא בזה וכה ראיתי בשו"ת שבש"ע הרב מוהרש"ז ז"ל סימן כ"ט שהביא מהריב"ש הנ"ל והוכיח מזה דהר"ן רבו של ריב"ש הוא מהסוברים כלשון א' דבכורות וצ' שלא הביא מתשו' הר"ן הנ"ל דמוכח דס"ל להקל אך לפמ"ש הרב שם אח"ז לדחות הראיה מהר"ן יש לומר דס"ל להקל וע"ש שהאריך להוכיח דכיון דלכ"ע כל החומרא בתחלת עדות הוא רק חומרא מדרבנן כדמוכח בש"ס דבכורות שם אם כן כיון דאיכא ב' לישני בזה הוי סד"ר ולהקל וכדעת הרא"ש בגיטין ובתשו' כלל נ"ה וכמ"ש גם מהרי"ו סוף סימן קס"א ואף דבתשו' מהריב"ל כתב דלית נגר דליפרקינהו להנך ראיות שהביאו ר"נ ור"ש שבמרדכי והוא האריך לדחות ראיותיהם וקיים ד' הרא"ש אבל ד' הרמב"ם הוא כל"ק דבכורות והביא גם מתוס' ב"מ (כ') הנ"ל יעו"ש באורך. והנה מ"ש דלכ"ע הוי רק חומרא דרבנן בתחלת עדות הנה בתשו' הריב"ש סי' שע"ט במ"ש להוכיח דהא דאין מעידין על המגויד הוא איסור דאורייתא סיים וז"ל וכן ההוא דאין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם אף על פי שיש סימן בגופו ובכליו גם כן מדאורייתא הוא ואפילו אם נשאת תצא וכו' עכ"ל וצ"ל דס"ל דהא דבבכורות שם אי' דבתחלת עדות החמירו ר"ל שהעמידו על דין תורה ולא הקילו כמו בסוף עדות וע' בתשו' נודב"ש מ"ת סימן מ"ג שתמה על הריב"ש ופשוט דהריב"ש ס"ל כמ"ש אך דמבואר בריב"ש שם דהיינו בסי' גרועים למ"ד סיד"א אבל היכא דמעידים בט"ע וסי"מ דלכ"ע מהני מן התורה אלא דאיכא חשש אחר שהוא רק מדרבנן לכ"ע שוב יש לומר כדעת הרב התניא דכיון דתליא בב' לישני סד"ר להקל ואם כן בנידון הר"ן דכל הריעותא מצד ששינה שמו וכן בנ"ד דכל החשש מצד שהעידו שלא ראו בו שום סימן ואנן ידעינן שהי"ל סימנים ויש לתלות שנשתנו לאח"מ וכהא דש"ס דב"ב אלא דנימא דמכל מקום איסור מממון לא ילפינן אם כן הוי רק איסור דרבנן אם כן שוב יש לומר דסמכינן אלישנא בתרא דגם בתחלת עדות יש להקל (וע"ע בנודב"ש מ"ת סימן מ"ב שהביא עוד ראיות דהא דאין מעידין וכו' הוא רק חומרא דרבנן מירושלמי דגיטין יעו"ש באורך) והנה בגוף תשובת הר"ן שהביא רו"מ כבר סמכו עליו בעל ספ"י ואב"מ בתשובה שבסוף האב"מ ח"א בענין עגונה ובתשובת רח"כ סוף סימן נ"ז ושו"ת ברכת יוסף חא"ע סימן כ"ד ותשובת הרי"מ בקת"ע סוף סימן א' וסוף סימן י"ד וע' בשו"ת אבני צדק להגאבד"ק סיגוט חא"ע סימן כ"ג מ"ש להסיר תלונת הבנכ"ה מתוס' ב"מ וגם מתשובת מהרי"ק וגם בשו"ת א"צ להגאבד"ק דעעש חא"ע סוף סימן נ"א וסימן נ"ב וסימן ס' וסימן ס"ט ובשו"ת דברי חיים סימן מ"ז וע"ש מ"ש ליישב תמיהת הב"א חא"ע סימן ז' ובאמת שהב"א בעצמו העיר שם דהר"ן עיקר סמיכתו מפני שאמר בתחלה שירחיק נדוד וישנה שמו והיינו משום דס"ל דאין דרך לשנות שמו בסתמא וע"ש בב"א סימן כ"ו עוד בזה באורך ובאמת שכ"ה בתשובת גא"ב סוף סימן כ"ז אבל בדבר שדרכו להשתנות שפיר תלינן להקל בכל גווני ועל כל פנים דברי הר"ן נמשכו אחריו כל האחרונים בפשיטות, ולכאורה עלה בלבי לפקפק בראיות הר"ן לפמ"ש הח"צ סימן ע"ג להוכיח מש"ס דחולין (מ"ט) דבכל מקום דנקט הש"ס ב' טעמים הוי העיקר רק כטעם א' ואין לסמוך על טעם ב' שהוא רק לסניף בעלמא ע"ש א"כ ה"נ איך נסמוך עמ"ש ר"ע ועוד סי' עשוין להשתנות שהוא רק לסניף בעלמא אך כבר כתבתי בחיבורי דע"ת בקו"א לסימן ד' להוכיח מש"ס דמכות (ח' ע"א) היינו דקא"ל ועוד וכו' ורש"י שם דהדר ביה מטעם א' ומוכח דהעיקר כטעם ב' ודלא כהח"צ ולכאורה יש להעיר מש"ס דב"מ (נ"ד ע"א) הכל מודים בשבת בהקדש שחילל חדא וכו' ועוד וכו' ומוכח דטעם א' עיקר דאל"כ תיקשי אמאי פליגי בהקדש אבל י"ל דהתם דוקא בדאיכא תרתי שבת והקדש וכ"ה בריטב"א ואס"ז שם ע"ש ועוד דהא בב"ב שם לבתר דדחי דנכסים בחזקת לקוחות קיימי וכו' אי משום הא לא איריא ה"ק וכו' וכי תימרו זוזי שקל לינוול ולינוול סי' עשויין להשתנות לאח"מ הרי דעיקר טעמיה דר"ע משום טעם ב' שהרי טעם א' נדחה משום דשקיל זוזי:

ז׳ואולם במה שהוכיחו הפוסקים משם דסי' עשויין להשתנות יש לי לדון דודאי על פי רוב אין עשויין להשתנות אלא דמכל מקום לפעמים מזדמן שמשתנות והתם ר"ע לשיטתו דחייש למיעוטא מדאורייתא כדאיתא בש"ס סופ"ק דמכות ולכן א"ל הך טעמא כיון דלדידיה המיעוט משוי ליה כספק שקול מדאורייתא משא"כ לדידן יש לומר דאין לחוש לכך דאף דחיישינן גם למיעוט באיסור א"א היינו במיעוט המצוי כהא דמשאל"ס (וע' בשו"ת א"צ הנ"ל שפקפק עפ"ז בראיית תוס' ב"מ (כ') מהא דמשאל"ס) משא"כ בזה י"ל דהוא מיעוט שאינו מצוי וגם בלא"ה יש לומר דאין ראיה משם דגם לפמ"ש התוס' בשם ר"ת דהתם בסי' דגומות מיירי מכל מקום יש לומר דכיון דעל ידי מיתה מתכוין כדאיתא בש"ס דסוכה (כ"ג) גבי עשיית דופן מבהמה לכן הכיווץ גורם שיהיו גומות משא"כ בשאר סימנים ויש לדון עפ"ז בנ"ד לענין עיקום אצבע היד למאי דאיתא בחולין (ל"ח) דפשטה ידה אינו אלא יציאת הנפש בלבד ובמד"ר קהלת בפסוק כאשר יצא מבטן אמו תני בשם ר"מ כשאדם בא לעולם ידיו קפוצות וכו' וכשהוא נפטר מן העולם ידיו הן פשוטות וכו' ע"ש מאמר מוסרי א"כ יש לומר דמה"ט מתפשט גם עיקום קצת בעת יציאת הנפש ויש להביא קצת ראיה להיפוך מש"ס דפסחים (ס"ח סוף ע"א) וסנהדרין (צ"א ב') בתחלה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי אני ארפא ופירש"י שכדרך שהן מתים חיגרים וכו' כך הן חיים במומן ואחר כך מתרפאין וע' במהרש"א סנהדרין בח"א שם בזה דבחיגר ניכר הנס ביותר ונראה מזה שאין חיגר מתפשט במיתתו וע"ע בב"ר פ' ויגש בפסוק ואת יהודה שלח וכו' אבל יש לחלק בין עיקום גמור ובין עיקום קצת דנד"ד וכמש"ל להוכיח כן אבל חקרתי מהמתעסקים בקבורת מתים ואמרו שאין מזדמן התפשטות אבר שיש בו איזו עיקום:

ח׳והנה עוד יש לדון בזה ע"פ מ"ש בשו"ת א"צ חא"ע סי' ס"ט דגם אם נחוש לתי' א' של תוס' ב"מ מכל מקום בודאי הוי רק חששא דרבנן וכהא דמשאל"ס אם כן היכא דיש להתיר ע"פ שמו ושם אביו ונמצאו בו עוד סימנים אמצעים שהעלו האחרונים להקל בדרבנן לסמוך גם על סי"א אם כן בכה"ג שאפשר לתלות השנוי במיתה לכ"ע יש להקל כיון דהוכחת הר"ן קיימת להקל בכה"ג בממון ונהי דבאיסור א"א יש להחמיר בדרבנן הרי בדרבנן שוב סמכינן על סי"א יעו"ש א"כ כיון דבנ"ד הכירוהו ב' עדים בט"ע גמור ומדינא יש להקל מה"ט לחוד וכבר העידו חז"ל בסנהדרין (ל"ז) שאין אדם דומה לחבירו ואף דבתשובת נו"ב מה"ק חלק א"ע סימן ס"ה העלה שהוא רק על פי רוב אבל לפעמים מזדמן שני ב"א שוים וכדמוכח ממעשה דשתי אחיות מכל מקום בודאי הוי רק מיעוטא דמיעוטא וגם יש לומר דוקא בשתי אחיות מזדמן כן שע"פ רוב פניהם דומין קצת וע' בשו"ת צה"ב שבסו"ס ב"מ סימן ט' מ"ש בזה ואני בתשובה א' להרב אבד"ק טורקא תמהתי שלא הביאו מירושלמי פט"ו דיבמות ה"ד בסופה אפילו אתון א"ל לית אתון וכו' ולית כמן ב"נ דמיי לר"א וכו' ע"ש עובדא דאתי קמי דרב וע"ש בק"ע ומוכח דגם באנשים זרים נזדמן כן אבל ודאי הוא דבר זר ומיעוטא דמיעוטא שהרי אין לחוש לזה כלל גם באיסור א"א וסומכין על עדות הכרה בט"ע בצורת כל הפנים ואם כן אף דבנ"ד איכא חששא על ידי שהקברנים לא ראו העיקום באצבעותיו אי נימא דאפשר להשתנות הרי הוא רק חששא דרבנן להחמיר באיסור א"א אם כן שוב יש להקל על ידי היכר הבגדים דכבר העלה הנו"ב סי' מ"ג דבדרבנן אין לחוש לשאלה ואף שאני פקפקתי על דבריו בתשו' א' זה כמה שנים מכל מקום בנ"ד שהוא בכל בגדיו וגם הט"ק וכדומה לכ"ע יש להקל בדרבנן אם כן גם לפי תי' א' של תוס' דב"מ יש להקל בנ"ד אי נימא דהעיקום יוכל להשתנות:

ט׳אבל כבר כתבתי שהדבר מפוקפק אצלי אם יוכל העיקום להשתנות הגם שצדדתי בעיקום קצת מכל מקום צ"ע ואין הדבר ברור ולכן גם מ"ש רו"מ מתשו' ח"ס ח"א סימן ע"ג והובא גם בפת"ש ס"ק צ"ח להקל בכה"ג גבי שומא היינו משום דאפשר להסירה ע"י חיתוך ולכי יבשה מיפרך פריך כמש"ש מש"ס דעירובין משא"כ בנ"ד:

י׳וגם מ"ש רו"מ דיש לתלות שעל ידי הילוך העכברים נתפשטו האגודלין מהעיקום הוא דבר רחוק וזר לתלות בזה כי העכברים הולכים ורצים בקלות ומעט הרגש בהילוכם ואין מקום לתלות שיתפשט העיקום עי"ז:

י״אאך דמכל מקום אפשר להקל על פי מ"ש הנו"ב מ"ת סימן ס"ד בדין אם הקברנים לא ראו השומא בבטן דאם לא ידעו מדברי אחות המת שיש לו שומא אלא שחפשו בגופו למצוא סימנים בשביל תקנת העגונה לא היה מלתא דרמיא עלייהו לחפש היטב כיון שמצאו כבר קצת סימנים אזי יש להתיר דיש לתלות שלא דקדקו היטב ולכן לא מצאוהו והנה הגם דבנ"ד לא מצאו שום סימנים ויש לומר דהי' רמיא עלייהו לחפש היטב ובפרט לפמ"ש הנו"ב בסוף התשובה שם בשם חכמי עירו שהיה מקום לתלות כי השערות כיסו השומא א"כ פשי' דבנ"ד אין לתלות להקל מכל מקום לעומת זה יש לומר דבנ"ד על ידי שהיה נקרש מהקור וקרח שכיח שיתכווץ ושיתעקמו איבריו קצת עי"ז לכן לא הרגישו לעשות מזה סימן לגופו ותלו שנתהוה על ידי הקרח והקור וע' תשו' ח"ס ח"ב סימן קל"ב באמצע התשובה דלאחר מיתה שכיח שגרינא בהאברים ע"ש ובפרט דמסתמא הם ע"ה ואפשר שטעו וחשבו שאין זה בכלל סימנים כלל וכה"ג כתב בתשובת הריב"ש סימן תע"ו וז"ל ועיינתי בשטר העדיות שהעידו העדים האחרים ואיני רואה בהם מי שיכחיש עדותו של רש"ט לפי שכולם אומרים שהדברים שהיה שם בעל פה אינן נזכרים מהם ואין זו הכחשה ואף על פי שאומרים בעדותן שכל התנאים נכתבו ונחתמו אפשר שהם אינם מחשיבים לתנאי הדברים שנאמרו בעל פה כמו שבא זה בטענת הברורים וחושבים שזולת מה שנכתב ונחתם שהכל יהיו דברים בעלמא ולא תנאי קיים ויש לנו לומר כן כדי שלא נאמר שהם מכחישים זא"ז וכו' עכ"ל וע"ש מ"ש אחר כך עוד לחזק הדברים וה"נ בנ"ד כיון שהוכיח הח"ס דהיכא דניכר היטב בט"ע שזהו הנאבד אית לן למיתלי גם במלתא דלא שכיח והביא ראיה ממהרי"ק וכ"מ פי"ג מגירושין הכ"ד דאף שמצאוהו שנשתנה צורתו כיון שהזכירו שם עירו יש לתלות שעל ידי נשיכת הנחש נשתנה צורתו וה"נ יש לתלות שלא בדקו יפה או שנפרך והוסר השומא וכן בנ"ד דיש גם כן לתלות שעל ידי שנקרשו אבריו סברו כי מה שנתעקמו קצת מהאצבעות נתהוה על ידי הקרישה וגם לא ידעו שיהיה נחשב זה לסימן בגופו ולא דקדקו אח"ז היטב ולכן אמרו שלא מצאו בו שום סימן ובפרט דכיון שמצאוהו נשוך בראשי אצבעות היד מהעכברים שישבו ועברו על כל גופו אולי טעו בזה שעי"ז נתהוה עיקום האצבעות ולא הוי רמיא עלייהו להשגיח ע"ז כלל גם כיון שעל ידי הכפור מסתמא היו המנעלים דבוקים בחוזק אל הרגלים ושלפום בחוזק כנהוג אפשר דעי"ז הוסרו האגודלים משאר האצבעות ונתפשטו וכן בשליפת בתי הידים (ערביל) מן הידים בחוזק אפשר שעי"ז נתפשט קצת העיקום של אצבע היד ותולין גם בדבר שאינו מצוי כיון שהכירוהו על ידי טב"ע בפ"פ שלם וכל בגדיו והוא בגדר הנמנע ועכ"פ דבר זר לחוש שנזדמן עוד אדם כזה בדרך הזה שהלך המלמד עליו:

י״בעוד יש לצרף בזה על פי מ"ש בתשו' ב"י (ורמוז בקו"ע סימן קע"ח בקיצור) אחר שהביא דברי המרדכי סוף יבמות שהתירו אשה אחת על ידי שאמר הגוי מסל"ת שהרג יהודי א' שהוליך עשרה ליטרין וכו' וכ' הב"י לא ידעתי מי הכניסו בהך עובדא לדחוק עצמו לאוקי כלישנא דאריך וגוץ הא אפילו לאידך לישנא איתתא שריא דהא פקדון הוו הנך י' ליטרין ולא עביד אינש שמוסר ונותן מה שנותנים לו ביד אחרים כדתנן פ"ג דגיטין וכו' והוי סי"מ גמור מדאורייתא ואין לך סימן גדול מזה וליכא למיחש שמא השאילן או הפקידן לאחר ואתתא שריא לכ"ע ע"ש ובתשובת ב"ח החדשות סימן ס"ה החזיק הגאון מהר"א בן המ"ב בד"ז והביא שהגאון ר"פ פקפק דלאו כ"ע ד"ג והוא השיב דגם סתם ב"א קפדי בכה"ג שלא לעבור ע"ד משלחו וסיים דכדאי הב"י לסמוך עליו אפילו שלא בשעה"ד ע"ש וע' תשובת צ"צ סימן ק"ו בדין אין השואל רשאי להשאיל שהעיר גם כן מהא דלאו כ"ע ד"ג וביאר דזה דבר שתשב"ר יודעין כדאיתא בגיטין (כ"ט) ע"ש ואם כן בנ"ד שהנאבד היה בר אוריין וידוע לכל בן תורה שאין רשות למלמד לצאת בתוך הזמן וגדול עון ביטול ת"ת והוי דבר האבד כידוע אם כן בודאי זהו שנקרש בקור ומת דאל"כ לא היה הולך לעלמא וחז"כ מסייע וגם יש לצרף סברת קורבא שלא נשמע בכל הגליל שם שיהיה נאבד איזו איש וע' בשו"ת ב"א חלק א"ע סימן י"ד בשם אור נעלם סי' ל"ו בשם הפ"י ובשו"ת עט"ח סימן ו' ותשובת נט"ש סימן ס"ד והארכתי בפרט זה בתשו' להרב אבד"ק ניזנוב גם יש לצרף דברי המבי"ט הידועים דבנמצא באותו דרך שהלך בה תלינן דזהו שנאבד הוא הנמצא. וע' בש"ש להקצה"ח ש"ז פי"ט מ"ש בזה ומכל הלין טעמי הנני מצטרף עם הגאון מו"ה דוד פרידמאן אבד"ק קארלין והגאון מו"ה צבי יהודה ברלין מוולאזין להתיר האשה רחל בת רח"צ ממעזריטש מכבלי העיגון:

י״גהנלע"ד כתבתי: