שו"ת מהרש"ם חלק א קנ״וTeshuvot Maharsham Volume I 156
א׳להרב וכו' מו"ה יחיאל איכל הכהן ניימאן נ"י מו"ץ ד"ק עיר ישן.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד השאלה שהיה כמה אותיות נפסקות בהס"ת וגם בשמות הקדושים ובפ' ואתחנן בפסוק וידעת כי ה' וגו' האל וגו' טעה במחשבתו וסבר שהוא חול ותיקן קו הדק מן היו"ד הנוגע בגג האל"ף וגם הרגל שתחת הגג וגם הוא"ו מהלמ"ד קו הדק ואח"ז נזכר שהוא שם הקדש ונבהל ומיהר והעביר הקולמוס לשם קדושת השם ומנהגו לומר בתחלת הכתיבה לשם קדושת ס"ת והאזכרות לשם קדושת השם. עכת"ד השאלה:
2
ג׳הנה בדין אם צריך כונה בשמות מה"ת או רק מדרבנן כבר האריך בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סימן רס"ט ואסף מלא חפנים ראיות דצריך מה"ת וגם אני הארכתי בזה בתשו' להרב ד"ק ברעזוב ואחר זה הארכתי יותר בתשו' לק' קראקא אבל ודאי אם היה סבור שכותב תיבה של חול ודאי דלא מתקדש דהוי כנתכוון לכתוב יהודה וגרע מכתב סתמא כמ"ש המעיל צדקה להדיא ובתשו' רשד"ם חיו"ד סימן קפ"ו הנכפל ביאר דבר זה היטב ולכן אף דבכתב סתמא יש לסמוך בדיעבד על מה שאומר בתחלת הכתיבה שיכתוב האזכרות לשמן כנראה מהט"ז רסי' רע"ד וכ"ה בתוספות ע"ז (כ"ז ע"א) ד"ה וכי היכן וכו' ובתשו' מהרי"א שם חיזק הדבר ודחה דברי הא"ר שפקפק בזה ע"ש שהעיד שכן נהגו הסופרים ואני מצאתי כן גם בספר האשכול הל' ס"ת רסי' י"ג אבל מכל מקום בנ"ד שהיה סבור שהוא חול פשיטא דלא מהני התנאי הנ"ל אם כן אף שהעביר לשמה ל"מ כלל דהא הוי כתב על גבי כתב וגם אין לצרף דברי הפוסקים דדוקא בשמות יקו"ק צריך לקדשן דכבר האריך הברכי יוסף סימן רע"ו להוכיח בראיות ברורות להיפוך וגם בתשו' מהרי"א סימן ע"ר האריך להוכיח כן מכמ"ק בש"ס וראשונים ושאין לצרף דיעה זו לשום ס"ס ע"ש וע"ע בצו"ר על הירושלמי פ"ב דתעניות ה"ב ובמ"ג או"ח סימן ל"ב סקי"ז:
3
ד׳ומ"ש רו"מ מדברי המאירי דבנפסק וא"ו לאחר כתיבה כשר הנה גם הא"ר סימן ל"ב הביא מדברי המאירי שבב"י שם ודחה דברי הט"ז וכ"ה בספר נהר שלום שם בשם תשו' בית דוד ושכנה"ג בשם ב"ח אבל זהו בוא"ו שנפסק האורך אבל באל"ף שנפסק היו"ד מהגג גם הוא מודה כמבואר בתשו' ריב"ש שבט"ז שם סק"ט כיון שהם כשני אותיות (וע' בס' מלה"ר ח"ג בשו"ת לענין ו' קטועה באורך בענין זה) וכדמוכח גם מהש"ע שם סכ"ה דעכ"פ צריך לתקן וע"ש במש"ז סק"י ואם כן כיון שתיקן לשם חול לא מהני העברת קולמוס וכמ"ש גם בשו"ת ב"ש יו"ד ח"ב סימן קס"ה:
4
ה׳ומה שכתבתי במכתבי הקדום דאם האות היה כשר היה העברת קולמוס לשמה משום ממ"נ היינו בגוונא שלא נפסק לגמרי ונשאר שם עוד רושם דיו קו דק אף שהיה קצת נוטה ללובן שהוכהה מראיתו וכהא דהמג"א סקל"ח ומ"ש רו"מ בשם שו"ת סת"ם סימן ע"ז דאם העליון של"ש לכ"ע פסול ומבטל לכתב תחתון שנכתב לשמה דדוקא בשניהם שוים מצא מין את מינו וניעור מה שאין כן באינם שוים הנה אין בידי ס' הנ"ל ולכאורה יש לדון לפמ"ש הר"ן בנדרים (נ"ב) פליגי ר"י ורבנן במב"מ בהסוג אלא שזה איסור וזה היתר ולדעת ר"י הוי מב"מ ולרבנן הוי מבשא"מ והכי נמי בזה תלוי בפלוגתת ר"י ורבנן אבל יש לפקפק וקצרתי כיון דבנ"ד אין נ"מ בזה ונ"ל לקדור השם הזה עם עוד איזו תיבות שאחריו או לגנוז היריעה:
5
ו׳והנה מ"ש רו"מ בשם ספר יראים סימן ט"ו דטעמא דמהני חילוק דל"ח ול"ט משום דלא גרע משירי מצוה דכשר הנה מאז ראיתי דבריו תמהתי מש"ס דמנחות (ל"ה ע"ב) דמבואר דדוקא בשירי מצוה מהני גרדומין ולא בקדושה וע' תוס' נדה (כ"ו ע"ב) ד"ה תחלתו וכו' במ"ש לענין טומאה דדמי לגרדומי ציצית אבל בקדושה אינו כן וגם דלפי דבריו היכא דמתחלה יש ספק בהאות לא יועיל קריאת תינוק ומהתוספות מנחות (כ"ט וגיטין (פ"ה) ל"מ כן וע' שו"מ מ"ת ח"ג סימן ס"ז בזה ותמהני שלא העיר מש"ס דמנחות הנ"ל. והנלע"ד כתבתי:
6