שו"ת מהרש"ם חלק א קנ״הTeshuvot Maharsham Volume I 155
א׳להרב הנ"ל. ומה ששאל בדין אם שכח למכור חבית יין כזה ונודע לו אחר הפסח וח"א רצה לאסור עפ"ד תשו' פ"י שהובא בשע"ת סימן תמ"ח סקי"א והיינו דגם בנ"ד טעם הי"ש עבידא לטעמא או דהוי מעמיד והנה נידון כזה מבואר בשו"ת משיבת נפש סימן י"א בדין יין שערבו בו אריק ועעה"פ והעלה דאם אין בו כזית בכא"פ או שעכ"פ יש ספק בדבר יש להתיר דהעיקר כהמג"א דא"צ ס' ע"ש ולא עלה בדעתו כלל מצד דעביד לטעמא ובאמת שכבר האריך הח"י סימן תמ"ב סקט"ז להקל אלא שסיים שמדברי האחרונים נראה דהוי ככולו איסור וסיים להקל בהפ"מ על ידי השלכת הנאה ליה"מ אבל בא"ר שם השיג עליו דדוקא לכתחלה יש להחמיר מה שאין כן בשהה כבר ועפמ"ג בא"א שם סק"ט ויש לדון מהש"ס דע"ז (ל"ה ע"א) כיון דאוקמיה קא מוקים כמאן דאיתא לאיסורא בעינא אבל יש לומר דבחמץ שעבר עליו הפסח דמתירין גם בפחות משיעור ס' גם בעבידא לטעמא יש להקל וכמ"ש הח"י שם וע' בשו"ת נט"ש סימן י"ח באורך בזה ובתשו' ח"ס סימן ק"ו מה שכתב בשם הגאון בעל א"א ומ"ש עליו ולפמ"ש בשו"ת הש"מ סימן ט"ו יש להקל על ידי השלכת דמי הנאה ליה"מ אך בנ"ד נראה דגם טעם הפירות הוי קיוהא והוי זוז"ג ולכ"ע שרי כמ"ש המג"א סימן תמ"ב סק"ט ובפרט דגם הי"ש שלנו יש בו על פי רוב טעם קרטופליס וקאקוריזא וכדומה שא"ב חמץ כלל וכן ראיתי בכתבי הגה"ק אבד"ק ביטכאעש ז"ל שהחליט דאין בי"ש רק חלק. אחד משלשים מחמץ ואם כן פשוט להתיר היין גם בלא פדיון. והנלע"ד כתבתי:
1
