שו"ת מהרש"ם חלק א קס״גTeshuvot Maharsham Volume I 163
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם יעקב הלוי הורוויץ נ"י אבד"ק פראשוונא.
1
ב׳מכתבו הגיעני ועל דבר שאלתו בדין נמצא דם על חלוק הבעל בבקר אחר תשמיש אבל בשעת תשמיש שימש בעד ונזהר מנגיעת הכתונת מחמת לכלוך ש"ז והאשה מינקת תוך כד"ח ומסולקת דמים, והביא ד' הפמ"א שהביא הסד"ט סי' קפ"ז סק"ג וסי' ק"צ סקס"א דגבי איש לא גזרו על כתמים וגם הס"ט החזיק בדבריו אבל בס' לו"ש תמה ע"ז מתוספתא סופ"ו דנדה דבנמצא על חלוק בנה השוכב בצדה ה"ז טמאה מפני שמתהפכת ולא על בנה בלבד אמרו אלא על כל אדם אלא שדברו חכמים בהוה ובתוס' שלפנינו אי' נמצא על חמיה בנה יושב בצדה ה"ז טמאה מפני שמתהפך ולא על בנה לבד וכו' וכפי הנראה הגי' בעל לו"ש יען כי אין לו הבנה כפי גי' שלפנינו וע"ז תמה רו"מ איך יתכן לפרש התוס' כן אטו ברשיעי עסקינן מה לה ולחמיה ולכל אדם ובפרט דביושב צ"ע מהש"ע סי' ק"צ סנ"ב ולכן רצה להגיה ה"ז טהורה ומיירי בנתעסקו בכתמים או יש בהם מכה וכהא דתולה בבנה ובבעלה והביא משו"ת ב"ש מ"ת סי י' ובהג"ה רמז לקצת אחרונים שחלקו על הס"ט ואינם בידו והביא מהח"ס כי' קפ"ב בטעמא דכתם בדבר שאמקב"ט והאריך בזה עכת"ד:
2
ג׳הנה ודאי מהתוספתא א"א להוכיח כלום כיון שהיא משובשת לפנינו ולא נדע איך להגיה וגם מצינו בכמה מקומות דלא קיי"ל כתוספתא שלא הובא בש"ס כמ"ש הרא"ש פ"ב דחולין סי' ו' ופ"ח דיומא סי' ה' וע' רשב"ם ב"ב ס"ג א' ד"ה תני ובמ"מ פ"ז מגירושין ה"ז וכ"מ פ"א מתמורה הי"ז אך בש"ך חו"מ סי' פ"ר סקנ"ו כתב דהיכא דליכא סתירה קיי"ל כן וע' הגהת ראשון לציון פ"ח דכלאים והועד לפני מרב א' שהיה אצל הגה"צ אבד"ק צאנז ז"ל ושמע מפיו הלכה למעשה אחר שראה ד' הלו"ש ודחה ראייתו ופסק להקל וצוה להורות כן ושתק על המחמיר:
3
ד׳והנה בשו"ת הר המור סי' י"ח ראה רק ד' הס"ט סי' קפ"ז ותמה מה סברא הוא לתלות שמא עבר בשוק ולאו אדעתיה באשה שדמיה מצוין ודוקא בכתם הבא בלא הרגשה מדלא ארגשה תלינן במציאות רחוק אבל כאן הרי יש לתלות בהרגשת שמש וקיים ד' הס"ט רק לענין רמ"ת אבל נעלם ממנו ד' הס"ט סי' ק"צ הנ"ל שנתן טעם על פי דברי תוס' נדה י"ד בשם ר"ח דבנמצא על שלו ולא נמצא על שלה איכא הוכחה דלא יצא מגופה ותלינן במאכולת אף דלא תלינן בעלמא וה"נ בנ"ד ואולם בב"מ סי' ק"צ סל"ט בתשו' לח"א פקפק גם כן על דברי הס"ט דבנמצא אחר תשמיש הרי י"ל דנגע הכתונת בלא כונה בהאבר ונתלכלך בדם ומ"ש הס"ט ראי' מהתוס' הרי בחידושי רמב"ן שם מבואר טעמא כיון שבדקה כשיעור וסת ומצאה טהורה והוא מצא לכן תלינן להקל ומשמע דבלא בדקה ליכא הוכחה כלל וזהו גם כן כונת התוס' ולכן החמיר שם בנמצא דם פחות מכגריס על האבר בבקר ע"ש. אבל בכה"ג דנ"ד ששימש בעד ונמצא נקי וגם נזהר שלא ליגע בכתונת שלא ילכלכנו בש"ז פשוט דגם הב"מ מודה דיש להקל דבזה איכא הוכחה ברורה מדלא נמצא כלום על עד שלו ושלה ורק על הכתונת ובפרט דהיא מינקת ובחזקת מסולקת דמים בודאי מעלמא אתי ולאו אדעתיה (שוב אחר זמן כ' לי ח"א די"ל דכצ"ל בתוספתא נמצא על חמילה ובנדרים נ"ה ב' ורש"י דהיינו כמין יריעה ולכן דרכה להתהפך וטמאה אף שבנה יושב בצדה ואח"ז בא לידי שו"ת חמ"ש ובחו"ד סי' י"ג פסק גם כן להקל בכתם שיש לתלות שבא מעלמא ונדחק בביאור התוס' דמיירי שנודע שבא ממנה ולפמ"ש א"צ לזה). והנלפע"ד כתבתי:
4