שו"ת מהרש"ם חלק א קס״בTeshuvot Maharsham Volume I 162

א׳להרב וכו' מו"ה צבי קאפיל דיקמאן נ"י מו"צ דק' באטישאן ולהגבירים ראשי הקהל דשם, בראמעניא מכתבם הגיעני ועל דבר שאלתם בדין העירובין במחו"ל על ידי דלתות המושל ומרכבת הברזל שנסגרים בלילה וכן כמ"פ ביום לעכב הסוחרים עם הסחורות ומשאות:

ב׳הנה מ"ש הרב בדין אם יש בזה"ז דין רה"ר כבר האריך הרחיב הדיבור בזה בשו"ת בית אפרים חאו"ח סי' כ"ו והוכיח דהעיקר כדעת המקילים וספר ומנה המון פוסקים ושכן המנהג וגם אני הארכתי בזה בתשו' להרב הגאבד"ק חירוב והבאתי מספר האשכול הל' ציצית סי' ל"א בשם תשובה לגאון ונח"א שם וגם מהתניא רבתא סי' י"ט וגם ביארתי ליישב כמה סתירות מהש"ס והעליתי דעיקר כדעת הב"א שם דבעינן שיהיו הדרכים רחבים ט"ז אמה ומפולש משער לשער וגם ס"ר עוברים בכל יום גם העלה הב"א שם דדוקא עוברים ברגל בעינן ולא העוברים במרכבות ועגלות דבעינן דומיא דדגלי מדבר יעוש"ה באורך ולפמ"ש הבי"ע לעירובין (דף ו') דוקא בעיר בעינן ס"ר ולא בדרכים שבין עיר לעיר ומה"ט היו העגלות רה"ר תחתיהן וביניהן ע"ש. והבאתי גם מדברי ריטב"א עירובין (נ"ט) ודברי הא"ז הלכות עירובין סי' קכ"ט ועוד מכמה מקומות וע' חידושי הר"ן לשבת (ו') דמפורש להיפוך. ולכן גם בעיירות הגדולות אם אין הדרכים מפולשים משער לשער ורחבים ט"ז אמות וס"ר עוברים בכל יום אין להם דין רה"ר. ואם יש בהם כל הפרטים הנ"ל ודאי דיש להם דין רה"ר:

ג׳והנה בתשו' ח"צ סוף סימן ל"ז כתב שמצא בעבה"ק להרשב"א חידוש גדול שלא נמצא בשום פוסק שכתב דבפלטיא אפילו דלתות המדינה ננעלות בלילה תורת רה"ר עליה כנראה דעתו דדוקא במבואות המפולשות שהן מיוחדות לאנשי המבוי ההוא בלבד ואין יד כל אדם שוה בו הוא דמהני נע"ד בלילה ולא בפלטיא שיד כל אדם שוים בו דאפילו נע"ד ל"מ בו וכנראה שזהו דעת ר"א שהביא בעה"מ ובאמת דיעה נכונה היא והכי דייק לישנא דגמרא דבמבואות נקט מפולשין ולא בפלטיא אלא שאני תמה שלא ראיתי לאחד מהפוסקים שהביא ד"ז ע"ש ולפ"ז בכרכים הגדולים יש לפקפק שלא יועיל גם דלתות נעולים בלילה. אבל הנה בשאילת יעב"ץ ח"א סימן ז' באמצע התשו' הביא ד"ז והוכיח מהש"ס פ"ק דעירובין בסוגיא דכיצד מערבין רה"ר דדוקא במחיצות ביד"ש או ג' מחיצות שביד"א אין מועילים בעיירות גדולות ופלטיאות שבתוכן והן רה"ר לכל דבריהם כיון דניחא תשמישא דרבים התם אבל במחיצות שלימות ביד"א ודאי גם בפלטיא מהני ותמה מאוד על סברת רשב"א הנ"ל ועל אביו שמצאה חן בעיניו ע"ש. וגם בשו"ת ב"א שם הוכיח שדעת התוס' דלא כהרשב"א ודחה מה שכתב הח"צ דזהו דעת הר"א שבבעה"מ והאריך בזה ולא ידע מדברי שאילת יעב"ץ הנ"ל:

ד׳ומ"ש הרב מדברי הח"ס חאו"ח סי' צ' דגבי צוה"פ הנפתחת ונסגרת גם בשעת נעילתה אינו מועיל המעיין בח"ס ימצא שלא החליט ד"ז כמ"ש הרב בעצמו אלא שכתב דאפשר שאינו מועיל וראייתו מדברי הג"א פ"ק דעירובין בשם א"ז בהא דצה"פ מן הצד שכתב שלא יהא תחוב בין שניהם ובתו"ש פי' דהיינו שלא יהיו משולבות קורה בתוך קורה והיינו משום שאין דרך לעשות כן ומכ"ש בנ"ד שנעשית על ידי גלילי ברזל וצירים עכת"ד:

ה׳והנה מ"ש התוס' וח"ס דטעמא משום שאין דרך לעשות על ידי שילוב וס"ל דגם בתחוב המשקוף בהמזוזות ל"מ המעיין בא"ז עצמו שממנו מקור דברי הג"א ימצא דליתא וז"ל אר"ת צה"פ שעשה מן הצד שנתן הקנה בין שני הקנים מזל"ז באמצעיתו וכו' ואם נתן הקנה השלישי מן הצד בין שני קנים מזל"ז שלא על ראשיהם לא עשה ולא כלום עכ"ל הרי שלא הזכיר לשון תחוב אלא נתן מן הצד בין שני הקנים וכל פסולו מפני שהמשקוף מן הצד אבל לא על ידי השילוב שהרי אדרבא הדרך לשלב המשקוף עם המזוזות וגם בהג"א דנקט תחוב היינו בגוונא שאין נכנס מן המשקוף כלום בתוך המזוזות אלא תחוב בדוחק ביניהם והיינו מן הצד ולכן מה שלמד הח"ס מזה דגם בגוונא שסובב המשקוף ע"י גלילי ברזל כיון שאין דרך לעשות כן בפתח אינו מועיל צ"ע דאין לנו להמציא חדשות שהרי אפילו אם הצוה"פ של גמי וחוט מועיל אף שלפי ראות עינינו אין דרך לעשות כן ובע"כ דכיון דמונח ע"ג המזוזות מקרי צה"פ וה"נ בזה:

ו׳והנה מ"ש הרב ראיה דאפילו בתחוב באמצעיתו מהני מהרמב"ם פי"ז דשבת שפסק דצה"פ כשר אפילו פחות מי"ט ובקנים ומזוזות מודה דבעינן י"ט כמ"ש בר"מ פט"ז מה"ש הי"ט ובע"כ דבולט מהמזוזות למעלה מן המשקוף ואפילו הכי מהני הנה עוד בשנת תר"נ כתבתי ראיה זו בתשו' להרב המו"ץ מדינוב שהביא לפני משו"ת ב"ש חיו"ד סוף סימן קס"ז שהחמיר בזה והעמיס בדברי המק"ח דר"ל דגם אם הלחי עב יותר מן החבל כשר וכמ"ש במש"ז סוף סימן שס"ב ולא מיירי בגבוה יותר ממקום הנחת החבל ואני כתבתי ראיה הנ"ל מהרמב"ם ומצאתי בתשו' בר"א חאו"ח סי' ט"ו שהעיר בדברי רמב"ם וביאר דעתו משום דאזיל לשי' שפירש דמן הצד היינו בקרן זוית אם כן כשר בכה"ג משא"כ לדידן אולם אני הבאתי מדברי הב"י סי' שס"ב ובכ"מ שביאר דגם רמב"ם מודה לדינא דמן הצד פסול והוכחתי מזה דבכה"ג שחוקק בהמזוזות שרי אבל מכל מקום איננו ראיה מוכרחת דאפשר דהרמב"ם מחלק בין היכא דנוגעים המזוזות במשקוף או לא כמ"ש הבר"א שם אות א' יעו"ש ותבין וע"ע באבן העוזר סי' שס"ג סכ"ו מ"ש בדעת רמב"ם ולפי דבריו בודאי אין ראיה. גם י"ל דהרמב"ם דמכשיר בצה"פ פחות מי"ט היינו כשהקרקע שם גבוה יותר עד שאין ממנה לצה"פ י"ט אבל מ"מ הצה"פ שוה עם המזוזות ומונח על המזוזות:

ז׳ומ"ש עוד הרב מוהר"ק ראיה מהא דכיפה בעירובין (י"א) לא הבנתי מנ"ל דמיירי שהעיגול מתחיל באמצע רגלי הכיפה והרגלים בולטים יותר למעלה דלמא מיירי שמתחיל ע"ג ראשי הרגלים והולך ומתעקם ואין הרגלים בולטים יותר למעלה. וע' בתשו' בר"א סי' ט"ז אות א' ואות ד' בזה ובמש"ז סימן שס"ג סקי"ט מ"ש בדברי הט"ז ותו"ש שם דמוכח כמ"ש. גם מ"ש מדברי ר"י שעל הרי"ף שכתב גבי קורה דכשנכנסת בחורי הכותל שבצפון ודרום וכל רוחב המבוי מפולש בזה בעינן שתהא רחבה טפח להכיר שלשם קביעות הושמה שם לא אדע מה ראיה דשא"ה בקורה דאינה משום מחיצה אלא משום היכרא לכן גם בנכנסת לחורי הכותל כשר משא"כ בצה"פ דהוי משום מחיצה י"ל דבעינן שתהא מונחת על גביהן של המזוזות שבצדדין אבל מ"מ מסברא נראה דאם המשקוף תקוע בתוך המזוזות כשר דגם בזה שייך סברת המק"ח דכיון דאיכא גובה י"ט מתחתיו ואין שיעור יותר להלחי כמאן דפסיק דמיא ובפרט די"ל דגם אם בזמן הש"ס לא היו הפתחים עשויין כן (וע' מלכים א' ז' פסוק ה' ורד"ק ומצ"ד שם דמשמע שגם שם עשו כן) מ"מ בזה"ז שנעשים בדרך זה וכמו שהמנהג לעשות חלון למעלה מן הפתח אם כן גם צה"פ כזה מהני ועדיין צ"ע בזה אם תלוי בשינוי המנהג אבל גם בזמן הש"ס נראה דמהני ובתשו' הנ"ל לק' דינוב הבאתי סיוע מלשון הריטב"א שכתב ע"ד רש"י (דף י"א) וז"ל דמן הצד היינו שהקנה שנותן ע"ג אינו ע"ג הקנים אלא מן הצד על פניהם או סמוך לראשן או באמצעיתן כה"ג לא הוי צה"פ ומ"ש רש"י באמצעיתן לאו דוקא דאם כן למ"ל לאוקמי משנתינו על גביהן נימא אפילו מן הצד וכשהוא סמוך לראשן א"ו כדפרשתי עכ"ל ומדנקט על פניהן משמע דבתחוב לתוכן כשר אבל י"ל דשש אחר כך או באמצעיתן (ומאז הבאתי מזה ראיה דלא כהט"ז סוף סימן שס"ב ומצאתי בס' הקובץ על הרמב"ם סופט"ז משבת שרמז לדברי ריטב"א ומ"מ פסק כהט"ז ועתה ראיתי שהרב ר"ק הרעיש נגד הט"ז עפ"ד ריטב"א הנ"ל וז"ל ספר האשכול סי' ס"ה וצה"פ שעשאה מן הצד וכו' ורבותינו פי' שלא נתן הקנה העליון מכוון על ראשי שני הלחיים אלא חברו בצדן ואין נראה קנה העליון כמשקוף אלא תחוב באמצע הקנים וראשיהם למעלה ממנו עכ"ל מזה משמע כהט"ז ומ"מ אין להוכיח מלשונו דגם בתחוב לתוכן פסול די"ל דתחוב לאו דוקא שהרי לעיל כתב אלא חברו בצדן):

ח׳והן אמת שמדברי אהעו"ז סוף סימן שס"ב מוכח להחמיר בנידון הט"ג אבל אין דבריו מוכרחים כלל ונראה עוד ראיה לזה דהנה בתוס' עירובין (ב' ע"ב) ד"ה ואיבע"א ובפרט בתוס' זבחים (ס' ע"א) תמהו מהקושיא מפתח החצר מ"ש התנן אם יש צוה"פ א"צ למעט וחצר צה"פ הו"ל שהיו העמודים משני צדדיו וכלונסות ע"ג שהקלעים תלוין בהם ותי' דהוי צוה"פ מן הצד אבל בסהי"ש לר"ת סימן רפ"ו חולק על רש"י בזה והעלה דבמשכן שפיר הי"ל דין צוה"פ והרי במשכן הווין קבועים ותקועים בהעמודים (וכמ"ש רש"י פ' תרומה שהיה עושה קונדסין ארכן ששה טפחים וטבעת קבועה בו וכורך שפת הקלע סביביו ותולה הקונדס דרך טבעתו באונקלי שבעמוד העשוי כמין וא"ו ראשו זקוף למעלה וראשו א' תקוע בעמוד וכו' ע"ש) ואפ"ה ס"ל לר"ת שאין זה בגדר צה"פ מן הצד ובע"כ משום שהיו תקועין בתוכן וגם לשי' התוס' הרי מבואר בתוס' זבחים דס"ל שהכלונסות היו על הווין שקבועין בעמודין מבחוץ ובכה"ג לכ"ע הוי מן הצד כיון שהיו חוץ לכותלים וכהא דנעץ שני יתדות בשני כותלי מבוי מבחוץ בעירובין (ח' סוף ע"ב) גם י"ל דשא"ה דהכלונסות עצמן ל"ה תקועין בעמודים רק הווין והכלונסות היו מונחים בצד העמודים על הווין משא"כ היכא דהקנה עצמו תקוע בעמודים ומונח בפנים בין עמוד לעמוד י"ל דלכ"ע מהני:

ט׳ומ"ש הרב ר"ק שנעלם מהפוסקים משנה דפ"ד דכלאים גדר מפסיק לכלאים גבוה י"ט ורחב ד"ט ועפ"ז בנה יסודו לבאר דברי הירושלמי בהא דנעץ ד' קונדסין ומתח זמורה דמיירי בזמורה רחבה ד"ט דברוחב ד"ט איכא פי תקרה דיורד וסותם והבין דרוחב ד"ט היינו בעובי הגדר אבל בר"ש ותוי"ט פ"ב דכלאים מ"ח מפורש דארבעה דגדר לאו בעובי גדר אלא ברוחב אף על פי שעביו כ"ש ודוקא בחריץ בעינן ד"ט משפתו אל שפתו ע"ש וגם מבואר שם דבנעשה לשם גדר סגי ברוחב כ"ש ואם כן בהא דנעץ ד' קונדסין ומתח זמורה היינו בגבוה עשרה מהקרקע עד הזמורה והזמורה ארוכה ד"ט ומונחת מקונדס לקונדס ויש רוחב בין קונדס לקונדס ד"ט אבל אין הזמורה רחבה בשטחה מצד חוץ לפנים אלא כ"ש וליכא בזה משום פ"ת יורד וסותם אלא מדין צה"פ קאתינן עלה ובזה נדחו תמיהותיו אטו יש גמי רחב ד"ט ולפמ"ש א"צ רק שיהיה ארוך ד"ט ומונח בין קונדס לקונדס ובפרט דבעשה לשם גדר א"צ שיהיה רוחב ד"ט וכמ"ש וע' ערכין (י"ט רע"ב) דרוחב אינו עביו:

י׳ובדין דלתות הננעלות ונפתחות הנה בש"ע סי' שס"ד ס"ב הובא שני דיעות ולשי' הי"א סגי בראויות לנעול וכבר הוכיח בתשו' בר"א סי' ט"ו דגם המחמירים מודו דבראויות לנעול סגי במבואות מפולשות לרה"ר ודוקא ברה"ר ממש מחמירים והביא מדברי מרדכי ר"פ הדר דמפורש דלדידן דסגי בצה"פ מהני גם כן בדלת ראוי לנעול וע"ש סי' י"ח שהוכיח דדלת ממש א"צ להיות למעלה משקוף והוכיח כן מלשון המלחמות פ"ב דעירובין ומהמרדכי וגם מהא דשבת (ט' ע"א) ותוס' ורשב"א שם ואם כן בדאיכא דלתות ממש סגי בראויות לנעול ומכ"ש היכא דננעלות ממש בלילה וגם ביום כמ"פ אבל בדליכא דלתות רק צוה"פ והוא עשוי לסגור ולפתוח בכל עת כדרך השראנקין אין לו דין צה"פ גם בשעה שהוא נעול כיון דעשוין לפתוח בכל עת ע"ש וגם בתשו' מהר"י אסאד חאו"ח סי' נ"ד הביא בשם דברי ב"ש על עירובין (כ"ב) וגם הוא הסכים עמו דבשראנקין שאינם בגדר מחיצה ודלת ממש גם בנעול ל"מ כלל כיון שיכולים לעבור תחתיו על ידי שישוחו ואינה ננעלת בפני ב"א ואנן בעינן דומיא דדלתות ירושלים יעוש"ה בזה וע"ש עוד סי' צ' אך דלפמ"ש הרב השואל שם דהילוך על ידי הדחק מוציא מידי רה"ר וכמ"ש הרשב"א שהובא בב"י ומג"א סי' שס"ד והמחבר הוסיף סמוכין מדברי רש"י עירובין (ק"א ע"א) ד"ה חייבין וכו' כיון דדלתותיה ננעלות בלילה לאו רה"ר שאינה כדגלי מדבר שהוא דרך פתוח כל שעה וכיון דכרמלית היא וכו' ומבואר דמה"ט לא הוי רה"ר אלא כרמלית גם בשעה שהוא פתוח אלא שפקפק בזה די"ל דדמי לדלת אלמנה דהיינו דלת העשוי מלוח א' המבואר בסי' שי"ג ס"ד דאסור לנעול בשבת גם ביש לו ציר וא"כ אינו ראוי לנעול בשבת ע"ש ובאמת לפמ"ש הב"ח ומג"א סק"ח בעשוי לכניסה ויציאה תדיר שרי א"כ הוי שפיר ראוי לנעול בשבת וגם מ"ש הרב הנ"ל דמ"מ הוי כרמלית לענ"ד לפמ"ש הב"י סימן שמ"ה דהיכא דדלתות ננעלות בלילה הוי מדינא רה"י אלא דכיון שדרים רבים ולא עירבו דינה ככרמלית כחצר של רבים שלא עירבו וכ"ה להדיא ברש"י עירובין שם אם כן במקום שמערבין ע"ח הוי נמי רה"י וכיון דכל טעמיה דרש"י מפני שאינו דומה לדגלי מדבר שפתוח הדרך בכל שעה אם כן י"ל דה"נ בשראנקין דעכ"פ מעכב שלא יהיה הילוך אלא על ידי דחק שוב לא דמי לדגלי מדבר והוי רה"י אם ערבו בה הרבים ונגד העכו"ם מהני שכירות הרשות:

י״אאלא דעיקר סברת הרב דבכה"ג הילוך על ידי דחק מוציא מידי רה"ר צ"ע מנ"ל דהא קיי"ל דהילוך על ידי דחק שמיה הילוך כדאיתא בשבת (ק' ע"א) והרשב"א לא כתב רק בדלת ננעל דלא מקרי רה"ר אלא המסור לכל משא"כ בנ"ד דגם בשעה שננעל אפשר לאדם לשוח ולעבור תחתיו ואף דעכ"פ לא דמי לדגלי מדבר דהתם היה הילוך נוח מ"מ אפשר דהוי בכלל מסור לכל כיון דאפשר לכל מי שירצה לכנוס לשם בכל שעה. שו"ר בספר בי"ע לעירובין (ו' ע"ב) שהעלה דהילוך דרך שחייה לא מררי גם הילוך שעל ידי הדחק ופסח להתיר בכה"ג:

י״בעוד יש לי לדון דכיון דצה"פ משום מחיצה אם כן הרי מבואר בירושלמי פ"ז דשבת ה"ב מה בנין היה במשכן שהיו נותנים קרשים ע"ג אדנים ולא לשעה היתה אר"י כיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור כמי שהוא לעולם אר"י בי רב מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה הדא אמרת בנין לשעה בנין ע"ש והובא ברשב"א שבת (ק"ב). ובתשו' ח"ס חאו"ח סי' ע"ב בדין הפארסאלין העלה דלהש"ס דילן הלכה דדוקא התם דהוי על פי הדיבור הוי קבוע לעולם אבל בנין לשעה אינו בנין ע"ש. ובזה יתיישבו דברי הפ"י ביצה (י"ב ע"א ושבת (צ"ה) שתי' קו' התוס' בהא דכל בונה ביו"ט יופטר משום מתוך שהותרה מגבן והוא תי' דבמגבן הוי בנין לשעה ול"ה בנין כלל ע"ש. והוא נגד ירושלמי הנ"ל דדייק דבנין לשעה הוי בנין ולפמ"ש ניחא ואם כן לפ"ז י"ל דה"נ צה"פ העשוי לסתור בכל שעה גם בשעה שהוא נעול לא מקרי מחיצה כיון דהוי בנין לשעה ולא דמי לדלת שהוא עשוי לפתוח ולנעול אבל המשקוף שע"ג המזוזות איננו עשוי ליסתר בכל שעה:

י״גולכן נ"ל לדינא שאם המשקוף מונח קבוע גם בשעת פתיחת דלתות אף שהמשקוף תחוב בהעמודים שבצדדים ואינו מונח ע"ג העמודים יש להתיר לטלטל אף שהדלתות אינם סותמין כל השער ופתוחים סמוך לקרקע דלא גרע מצה"פ לבד דמהני בכה"ג. אבל אם המשקוף הוא רק כמו שראנק (וגם אם יש דלת אבל יש יותר מג"ט בין קנה לקנה) ונפתח וננעל בכל עת ובשעה שנפתח אין שם שום משקוף וצה"פ כלל אין מקום להתיר לטלטל שם גם בשעה שהוא ננעל:

י״דוהנלע"ד כתבתי .