שו"ת מהרש"ם חלק א קס״הTeshuvot Maharsham Volume I 165
א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה שמעון צבי ווייגער נ"י אבד"ק קריפטש.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד בראובן שקנה משמעון פאסעסיר כל התבואה במקח מדובר ורק מה שיצטרך על זריעה יעכב לעצמו ומנהגו לזרוע שדותיו מתבואתו וליתן להעכו"ם העובדים חלק שליש ועתה בא עם העכו"ם בהשוואה שהם יעבדו השדות בתבואות שלהם ויקחו עבור זה מחצה ועתה רוצה המוכר לעכב לעצמו התבואה כפי ערך הזריעה ולמכרה למי שירצה והלוקח טוען שהכל שלו:
2
ג׳הנה לענ"ד הדין עם שמעון דכיון דבשעת מקח לא חל המקח על ערך הנחשב בכל שנה לזריעה כפי מנהגו אם כן אף שאחר כך נתהוה שנוי בהשואה עם העכו"ם לא אמרינן בכה"ג איגל"מ וכמ"ש הנימוק"י ר"פ החולץ דאפילו בחולץ למעוברת והפילה כיון דאפשר דבשעה שחלץ היה ולד גמור אלא שאחר כך גרם לה איזו סיבה להפיל לכן ל"ש חליצה ע"ש וה"נ בנ"ד וקיימא לן דאין ברירה כמ"ש כה"ג בנימוק"י פ"ג דב"ק בהא דהמפקיר נזקיו ובפרט בנ"ד שהוא מוחזק וגם יש לדון מהא דב"ב קמ"ב ורשב"ם בהא דגר שמת שבזבזו ישראל נכסיו ושמעו שיש לו בן או שאשתו מעוברת חייבים להחזיר החזירו כולן ואחר כך שמעו שמת הבן או שהפילה החזיק בשניה קנה בראשונה לא קנה משום דרפויי מרפיא בידייהו ופי' רשב"ם שלא כיוונו להחזיק לגמרי וע' מהרי"ט אלגזי פ"ב דבכורות אות כ"ב בסופו שכ' בפשיטות דזכיה מסופקת ל"מ כלל ע"ש. וע' נה"מ סימן כ"ה בדיני תפיסה אות י"ט דכל שמסופק בשעת קנין לא קנה וע"ש סימן קצ"ד סק"ב שכתב כה"ג וע"ע בספרו נחי"ע לב"מ כ"א ושו"ת רח"כ בהוספות לחלק אה"ע ועיין בירושלמי פ"ד דיבמות ה"א בסופה דמפורש דהיינו משום יאוש משום דמסופק אם יזכה וע"ש בפ"מ וה"נ בנ"ד לא קנה מתחלה כלל מה שראוי להשתייר לזריעה ואם כן אף שהמוכר השוה א"ע עם העובדים וא"צ לזרוע משלו לטובת עצמו עשה ולא קנה הלוקח:
3
ד׳גם יש לדמות קצת נ"ד להא דחו"מ סימן שי"ח בעובדא דריחים דכשהעשיר וא"צ לטחון מחויב השוכר לשלם לו מעות כשאינו מפסיד וה"נ אף שאין צריך לזרוע שייך למוכר הריוח מה שהתבואה שוה יותר מכפי המקח ויש להעיר מהירושלמי פ"ב דמעשרות ה"ג בהא דתרומה טובלת דוקא בפירות שנגמרה מלאכתן ולא בפירות שלא נגמרה ובעי ראשון מהו שיטבול ומפרש דהבעיא בתרם מתמרים ועתיד לדורסן דלא נגמרו ואחר כך נמלך להניחן כמות שהן אי למפרע נטבלו ורמב"ם פסק לחומרא וע"ש במרה"פ אבל בנ' בקנין שאני מטעמא דכתיבנא:
4
ה׳והנלע"ד כתבתי.
5