שו"ת מהרש"ם חלק א קע״וTeshuvot Maharsham Volume I 176
א׳להרב וכו' מ"ה נפתלי בער אבד"ק ליטוויסק.
1
ב׳מכתבו הגיעני ועל דבר שאלתו בבחור אחד שיש לו נקב למעלה מעטרה לצד הגוף למטה לצד הארץ והנקב שבעטרה שיש לכל אדם נסתם והשתן והזרע יוצאים גם כן דרך נקב החדש ואמר שמרגיש בעת מקרה לילה ר"ל שהזרע יורה כחץ ונתמלא זקן התחתון והוא כבר בן כ' וסיבת הענין הנ"ל נתהוה שאחר המילה בערך ד' שבועות שכמעט נתרפא כאב המילה לגמרי נצמח לו בועה על בשר העטרה ונרקב בשר שלמטה בעטרה וגם כל העטרה ונשאר רק דלדולי בשר מהעטרה והכאב הלך ממקום למקום והרופא נתן לו תחבושת אבל לא פגע בשום סכין כלל וחלה בזה שנה תמימה עד שנפתח נקב החדש ונסתם הישן ועתה רוצה לישא אשה ולבא בקהל ורו"מ האריך בזה:
2
ג׳הנה מ"ש דהאחרונים הסכימו כהרמב"ם דעל ידי חולי הוי ביד"ש יעוין בכנה"ג א"ע שם הגה"ט אות ב' שהביא בשם מהריב"ל במי שניטלה ממנו ביצה השמאלית על ידי חולי דאין משיאין אותו ישראלית רק אם עבר ונשא אין מוציאין הרי דאפילו בניטלה רק ביצה שמאלית לא התיר לכתחלה גם על ידי חולי ובשו"ת ד"ח ח"ב א"ע סי' ל"א הביא בשמו דפ"ד על ידי חולי תצא וגם בתומת ישרים סי' נ"ב פסק דאין להקל לכתחלה להשיאו אשה גם יש לדון לפמ"ש הב"מ א"ע מדברי הר"מ הל' דיעות דרוב חלאים באים על ידי פשיעת האדם אם כן מהראוי לומר שכל חולי הוי כביד"א דהא גם ממזר מיחשב ביד"א בש"ס דילן דלא כהירושלמי אף על פי שיצירתו ביד"ש כיון דהתחלתו בא מן האדם וה"נ בזה ואני מצאתי בירושלמי פי"ד דשבת ה"ג דמייתי מהא דש"ס דילן ב"מ ק"ז פלוגתא אם צ"ט מתים בעין הרע או בצינה וע' מד"ר פ' מצורע פט"ז אלא דבש"ס דילן אמר שמואל ברוח ובירושלמי מייתי דגם שמואל ס"ל כר"ח דבצינה וסיים שם ורבנן אמרי צ"ט מתים בפשיעה ואחד ביד"ש וזהו כדברי הר"מ דיעות הנ"ל וכפי הנראה משם הוציא הרמב"ם דבריו ועל כל פנים בין אם נאמר שהוא בע"ה או בפשיעה או בצינה שהוא ג"כ פשיעת האדם כמ"ש התוס' בכתובות ל' י"ל דהוי ביד"א וראיתי בתב"ש סי' ל"ו סקע"ה שהעיר מהא דרוב חלאים על ידי צנים פחים ורמז לדברי תוס' כתובות הנ"ל וביאר שדעת רמב"ם דדוקא על ידי מעשה בגוף האדם הוי ביד"א דומיא דממזר ור"ל דצנים פחים הוא רק מניעת מעשה שאין האדם עושה להגן מפניהם אבל לפמ"ש מדברי הירושלמי דהוי בפשיעה והוי בגוף האדם לפ' הר"מ עצמו וגם אם הוי בעה"ר הוי על ידי אדם כדאמרינן בש"ס דב"מ ל' דמיקלי קלי לבגד וה"נ באדם וע' בעקדה פרשת תזריע וכיון דהגרמא על ידי אדם אף שאחר כך נגמר ביד"ש הוי כביד"א והן אמת שראיתי בתוס' ר"י החסיד לברכות כתב שהקשה בהא דקאמר דבני יוסף לא שלט בהם ע"ה דאם כן למה לא היו יותר מכל השבטים כיון דצ"ט מתים בע"ה ותירץ דודאי אם לא היו מתים בע"ה היו מתים מחולי אחר ביד"ש אבל ע"ה רגיל לקפוץ על ב"א ולהזקין ע"ש ואם כן כיון דגם בלא"ה היו מתים על ידי גזירת המקום י"ל דמה"ט הוי ביד"ש אבל מלבד שדברי הרמב"ם הל' דיעות הם נגד זה אף גם י"ל דהיינו אם מת על ידי זה אבל בחזר וחי י"ל דהחולי גגרם רק על ידי פשיעתו ועוד דגם לשי' ר"י החסיד אף דבלא"ה היה מת מחולי ביד"ש מ"מ השתא הוי ביד"א וגדולה מזו נסתפק הב"מ היכא דנחלה ביד"ש עד שעומד ליקצץ וניטל אחר כך ביד"א אי הוי ביד"א וע' בשו"ת ד"ח חא"ע סי' ל"א שהביא בשם תשו' תומת ישרים סי' נ"ב דמפורש דאם נחלה ביד"ש אפילו שלטו בו אחר כך מעשה רופא שחתכו בסכין מקרי ביד"ש והד"ח סיים דזה דוקא היכא דכבר נתקלקל בבירור ביד"ש מה שאין כן בנתמסמס דהוי רק ספק דא"א בקיאים א"א להקל ובפרט בשינוי מראה לבד גם הרמב"ם מודה ע"ש באורך ולענ"ד גוף דברי הב"מ צ"ע דאנן לא קיי"ל כר"מ גבי ענבים העומדים ליבצר כמ"ש הש"ך חו"מ סי' צ"ה:
3
ד׳ובתשו' א' הארכתי לבאר הא דידות הכלים והא דצפורן העומד לחתוך דיו"ד סי' קצ"ח, דדוקא לענין חציצה אמרינן הכי ואכמ"ל ומכל שכן בנ"ד שלא שלט עדיין חולי ביד"ש אף שאם לא היה האדם פושע היה נחלה ביד"ש מכל מקום הרי עכשיו נחלה ביד"א לפנינו (וע' מהרש"א ח"א לב"ב ט"ז ב' בשם אמרי נועם דמילה הוי חולשה בידי שמים ולא בידי אדם ומהרש"א כתב שהוא דחוק):
4
ה׳אבל בכ"ז לדינא כיון שהאחרונים הכריעו כדעת רמב"ם להקל מי יבא אחריהם אפילו להחמיר אבל מ"ש רו"מ בשם הנו"ב דהמנהג כהרמב"ם לא מצאתיו שם אבל בכ"ז כיון שדעת הרא"מ וסמ"ג להקל לגמרי לענין לבא בקהל ורק לענין הולד אמרינן דממזר הוא וגם בתשובת הרא"ש שבבית יוסף הביא לבסוף דברי הסמ"ג וגם נסתפק שם בדין נקב סמוך לכיס אם מוליד ע"ש וגם הביא רו"מ דברי התוספות שבב"י דס"ל דדוקא נקב מפולש מעבר לעבר ולכן בודאי יש להקל אי נימא דהוי על ידי חולי גם לכתחלה:
5
ו׳אך דבנ"ד ספק אם אולי נתהוה על ידי גרמת המילה והנה כבר נודע מה שהאריכו האחרונים בדין ספק פ"ד אבל הנה בשו"ת ד"ח ח"ב א"ע סי' י"ח האריך להקל בספק אם נעשה בידי אדם דהוי כלא הוחל מעשה הטורף אבל שם היה מקום לתלות שנולד כן ממעי אמו מה שאין כן בנ'"ד ובעיקר דין ספק פ"ד אם אמנם שצדדתי בתשו' א' להקל בכ"ז חלילה לסמוך על זה ואולם יש לצדד קצת דכיון דמצינו בש"ס פסחים ח' ויומא י"א וכמ"ד דס"ל בפשיטות להלכה דשלוחי מצוה אינם נזוקים מסתמא היכא דלא שכיח היזקא ואם כן ראוי לנו לומר שלא ניזוק זה על ידי המילה דודאי פ"ד הוי מלתא דל"ש שיתהוה ע"י המילה:
6
ז׳אבל מ"ש רו"מ בשם שו"ת רמ"צ ח"ב וגם מ"ש רו"מ דבנ"ד שכמעט שנתרפא המילה ודאי יש לתלות שנתהוה מעצמו יש לפקפק בזה על פי דברי מהרי"ק שהובאו בב"י יו"ד סי' רס"ב בענין הקדחת ע"ש ותבין ועל כל פנים לדינא נלענ"ד דיש להקל בזה להתירו לבא בקהל באופן שיסכים עוד רב מובהק:
7
ח׳והנלע"ד כתבתי.
8
