שו"ת מהרש"ם חלק א קע״זTeshuvot Maharsham Volume I 177
א׳להרב וכו' מו"ה ברוך רייטלר נ"י אבד"ק טארגורודא.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן שנתן הרשאה להרב איזו ימים קודם פסח למכור חמצו וחתם א"ע על כתב ההרשאה ותוך חמצו היה נרשם בהצעטיל אלף ט' י"ש ואחר כך בערך ב' ימים קו"פ טרם שנמכר החמץ לעכו"ם בערב פסח ראובן הי"ש הנ"ל לשמעון וקיבל מעות ותק"כ כנהוג ושמעון שכח מלמכור החמץ יען שהיה זמן קבלת הי"ש אחה"פ ועמד עדיין על אחריות ראובן ועבר עה"פ מה דינו של הי"ש והביא רו"מ דברי הפת"ש חו"מ סימן קפ"ב סק"ד בשם תשובת מ"ח שפסק דאם לא ידע הקונה מיד השליח אם מכר המשלח בעצמו לאחר המקח קיים ורו"מ השיג עליו והדין עמו וגם אני זה כמה הנחתי דברי המ"ח בצ"ע ולא יתכונו דבריו רק היכא שהשליח מסר החפץ ליד הקונה דאז אין ביד מוכר להוציאו מידו רק אם יברר בעדים דהמע"ה משא"כ כשיברר בעדים או כשהחפץ עדיין ביד משלח ושליח פשיטא דשלוחו לא עדיף מאלו מכר בעצמו לאחד וחזר ומכרו לאחר דהראשון קנה גם בלא ידע השני מזה וכמ"ש הש"ך ח"מ סימן רנ"ב סוף סק"ו דאפילו היכא דקנהו ראשון במתנת ש"מ דרבנן דינא הכי אלא דבכה"ג דלא ידע השני אז הראשון צריך להחזיר לשני מעותיו משום תקה"ש ע"ש ומבואר שם דמוציאו מיד השני ומכ"ש בזה דודאי מה שמכר בעצמו מקודם עדיף מביטול השליחות וכדמוכח בפסחים צ"ח ואה"ע סימן ל"ה ל"ו ל"ז שהביא גם רו"מ. ולא דמי להא דסימן קכ"ב דהתם דפרע ליה לזה מה הי"ל למיעבד הרי היה מוכרח לפרוע חובו ואנוס הוא משא"כ בנ"ד]:
2
ג׳ומ"ש רו"מ דכיון דהאחריות על המוכר אם כן יש לומר דלא ביטל במכירתו כלל ההרשאה הקודמת כדי שלא יעבור בפסח על ב"י הוא תמוה דמה בכך דאיכא אומדנא בדעתו מ"מ הרי עשה מעשה למכור החמץ לאחר וגלי דעתיה שנתבטל ההרשאה הקודמת היפוך האומדנא וגדולה מזו מצינו בש"ס דעירובין כ"ו א' דבעי לרבנן דאמרו המבטל רשות חצרו לא ביטל רשות ביתו היכא דאמר מבטלינא אי נימא דכיון דלא עביד אינש דמסלק נפשיה לגמרי מבית וחצר גם באמר הכי לאו כל כמיניה ומסיק דכיון דגלי דעתי' גלי ומכ"ש בנ"ד דליכא אומדנא כלל דשמא חשב בלבו שהלוקח ימכרנו לעכו"ם או שהוא ימכרנו בעצמו בהסכמת לוקח או יחדש ההרשאה וכדומה:
3
ד׳אבל לענ"ד להתיר הי"ש בפשיטות על פי מה שכתוב בתשובת פמ"א ח"ב סוף סימן נ"ב דאם לא היה הבעה"ב בביתו ומכר איש אחר חמצו מהני משום דזכין לאדם שלא בפניו והביא מתוס' ב"ק ס"ט ב' דמחללין נטע רבעי ומע"ש של חבירו שלא מדעתו וגם מהא דיו"ד סימן שכ"ה ונדרים ל"ו וכמ"ד ואם כן אף שנתבטל ההרשאה מכל מקום מהני מכירת הרב לטובת מוכר ולוקח גם בלא ידיעתם ואף דבנ"ד היה בעל החמץ בביתו מכל מקום הרי השתא כשנודע לנו שלא מכרו בעצמו נתברר לנו שהיה לזכותו ומהני שפיר מכירתו של הרב גם אחר ביטול הרשאת משלח דגם בלא שליחות כלל מהני בכה"ג וגדולה מזו מבואר בס' רנו ליעקב למו"ק כ"ו בשם שו"ת נש"ח וחיים שאל וטל אורות בדין תפס בן שמעון עבור לוי והיה שם בע"ח אחרים ולבסוף נודע שבשעה שתפס כבר מת ש' והיה בידו לתפוס לעצמו ומיגו דזכי לנפשיה ופלפלו מהא דחו"מ סוף סימן רע"ה וש"ס מ"ק שם והעלה דכל זמן שלא חזר ותפסו אחר מהני התפיסה בכה"ג אף שלא נודע בשעת מעשה אי מצי לזכות לנפשו כיון דאיגל"מ שהיה כן ע"ש ומכ"ש בנ"ד והרי הרב במכירתו היה בצעטיל מצוין הסך אלף ט' י"ש והמאגיזאן ואף שהיה נרשם בצעטיל על שמו של ראובן המשלח הרי כיון דחייב באחריות הוי באמת של משלח וכדאיתא בירושלמי סופ"ק דפסחים דלר"ש דגול"מ כממון דמי מותר להקיז דם בקדשים ולא הוי כמטיל מום בקדשים כיון שהוא שלו ואם כן חזינן דגם להקל נחשב כממונו ואם כן בחמץ דלכ"ע גול"מ כמ"ד הוי כשלו ועוד דגם אם כיחש לעכו"ם מי הוא בעל החמץ אין זה מעכב במכירה דאין שום נ"מ להעכו"ם הקונה של מי הוא החמץ לכן נ"ל להתיר הי"ש בפשיטות:. ובגוף דברי הפמ"א עקצה"ח סימן רמ"ג סק"ח וסימן שפ"ב סק"ב ותשובת בר"א א"ע סימן ק"א ותשובת נא"ד סימן ל"ט ובמק"א הארכתי. והנלע"ד כתבתי:
4