שו"ת מהרש"ם חלק א ק״פTeshuvot Maharsham Volume I 180
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה שמואל דוד הכהן נ"י מו"ץ דק' חוסט. בארץ הגר.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה שלא היה לה ווסת קבוע ובג' חדשים לעיבורה אירע שבבקר אחר תשמיש שבלילה נמצא על כתונת שלה כמה כתמים ולא נודע אם היו גם מקודם והביא מתשו' מא"נ ול"ש שפסקו דא"צ כפרה כיון דאין חיוב לבדוק כתמים וגם הביא בשם עצ"ל בשם אש"א ותשו' ר"ח סימן כ"ח שהקילו בכעין זה ובפנ"ח בשם תשו' רמ"פ סימן כ"ה בכה"ג בדין מינקת ובס' מ"כ בקו"א חולק על המא"נ דכיון שהיתה יכולה לבדוק ולא בדקה הויא שוגגת ולא אנוס והביא ראיה מהא דנשאת ע"פ עדים ובא בעלה דחייבת בקרבן וכן הקשה בחי' רז"ה ורו"מ תי' דשא"ה דעדי נשים א"צ דו"ח ומבואר בראב"ד ומכל מקום הטעם משום דדייקא ומינסבא ואם כן מה"ט חייבת משום דהו"ל לדקדק עכ"ד:
2
ג׳הנה אם כי יפה כתב אבל מה יענה לכל הסוגיא דיבמות צ"א ב' דמייתי מהא דכתב לשם מלכות וכו' איבע"ל לאקרויי לגיטא ובפרט מהא דהכונס יבמתו וכו' וכל עריות שאמרו וכו' איבעי לה לאמתוני וכו' ועוד מכמ"ד דמוכח מכל הסוגיא דהיכא דאפשר בבדיקה אף דליכא חיובא לאמתוני אפילו הכי לא הוי אונס ואולי מכל מקום לענין קרבן מיחשב כאונס ולכאורה יש ראיה מרש"י נדה ט"ו ב' ד"ה זו מוכיחה קיים וכו' חטאת כפרתה עכ"ל. ויש לומר דשא"ה דתקנו בדיקה לטהרות לכן הויא רק שוגג דהו"ל לראות את העד משא"כ בזה"ז דליכא טהרות והנה המ"נ הביא שם עוד ראיה מפסחים ע"א שחטו ונמצא מום וגם בטרפה בגלוי חייב ומוכח דכיון דהיה יכול לבדוק הוי שוגג ולא אונס ורו"מ לא השיב ע"ז ולענ"ד יש לומר דהתם כיון דמדינא צריך ביקור מכל מום ואם היה מבקרו היה רואה טרפות שבגלוי לכן הוי בכלל שוגג ונראה לי ראיה מפורשת להקל מהא דפי"ב דפרה מ"ד המזה מחלון של רבים ונכנס למקדש ונמצאו המים פסולין פטור מקרבן מחלון של יחיד וכו' חייב ופי' הרמב"ם ורע"ב דכיון דס"ט ברה"ר טהור ואינו מחויב לחקור הוי אונס ולא שוגג ע"ש הרי מפורש דהיכא דאינו מחויב לבדוק הוי אנוס וזהו דלא כמ"ש הנו"ב מ"ת יו"ד סימן צ"ו לחלק בין נמצא טעות מעיקרא או לא דהא גם התם היה טעות מעיקרו ואפ"ה מקרי אונס:
3
ד׳שוב ראיתי בשו"ת ד"ח ח"ב יו"ד סימן ס"ח שהביא השואל מהא דפסחים ע"א הנ"ל והוא הוכיח מיבמות צ"א הנ"ל דגם באנוסה דמאי הו"ל למיעבד ואפילו הכי חייבת בקרבן וגם בעשה על פי בית דין חייב היחיד קרבן והביא בשם המבי"ט בק"ס שהוכיח מהרמב"ם דדוקא היכא דטרוד במצוה הוי אנוס אבל בדבר רשות אף שא"צ לבדוק הוי רק רשות ע"ש והא דיו"ד קפ"ה טעמא משום דאסור לבדוק שלא יהא לבו נוקפו עכת"ד ולא הביא דברי הפמ"א וגם לא הביא ממשנה דפרה הנ"ל ובעכצ"ל כמ"ש רו"מ דהתם שאני דהו"ל למידק טפי וגם לפי דבריו דדוקא במקום מצוה יש לומר דגם בבעילת אשה דמקיים עונה או שמחת אשתו הו"ל טרוד במצוה וכדאיתא בפסחים ע"ב ואף דדוקא באיש משא"כ באשה כמו שכתב בהפלאה כתובות נ"א יש לומר דכיון דהאשה משועבדת לבעלה גם היא טרודה במצוה מקרי דאף דאשה אינה חייבת בפו"ר מכל מקום קעבדה מצוה כמ"ש במל"מ פ"ה מאישות בשם תשו' הר"ן ועוד דהיינו כל זמן שלא נשאת אבל אחר שנשאת הרי משועבדת לבעלה:
4
ה׳ועל כל פנים לדינא נראה כדעת המא"נ וכמ"ש ראיה ממשנה דפרה וע"ע בש"ג רפ"ב דשבועות בדין מינקת שמצאה דם שלא נודע בשעת תשמיש שפסק גם כן דא"צ כפרה וגם בתשובת מהרמ"ל סימן ב' מבואר כדעת מא"נ (שו"ר בשי"ט לסימן קפ"ה סימן ב' וסימן ז' ח' שהחזיק בדעתו ודחה מהא דפי"ב דפרה דשא"ה דס"ט ברה"ר טהור והוא תמוה למעיין]:
5
ו׳ומ"ש רו"מ להקשות ע"ד הר"ן בחי' לסנהדרין פ"ד דבאיסור לאו בשוגג א"צ כפרה מהא דחו"מ סימן רל"ד ונזיר כ"ג באכל בשר חזיר דצריך כפרה וכ"מ מתוס' ביצה כ"ה הנה כבר נשאלתי בזה מח"א מכבר ועלה בידינו דבאיסורי אכילה לכ"ע גם שוגג צריך כפרה וכהא דמתעסק בחלבים דחייב שכן נהנה וע' בכריתות כ"ה רע"ב דלר"א חייבים אשם תלוי על הנבלה ואנן לא קיימא לן כן (וע' ברמב"ן עה"ת וברא"ם ר"פ ויקרא שכ' גם כן כהר"ן הנ"ל) וע"ע בתוס' שבועות ג' סוף ע"א בד"ה מהן לחיוב וכו' יעו"ש בסוה"ד שכתבו גם כן דבשוגג עבד איסורא ועיין תוס' יבמות פ"ט רע"ב שכתבו דדוקא במזיד איכא נשיאת חטא ל"ה תרומה משא"כ בשוגג מזה נראה כדעת רמב"ן ור"ן הנ"ל ואח"ז מצאתי בשו"ת שע"צ חא"ח סימן ק"ח ק"ט שכתב ג"כ כן דבאיסורי אכילה לכ"ע גם שוגג צריך כפרה אלא שלא הביא ממקומות הנ"ל. והנלע"ד כתבתי:
6