שו"ת מהרש"ם חלק א קע״טTeshuvot Maharsham Volume I 179

א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה יחזקאל פרענקיל נ"י רב בהוסיאטין בעהמח"ס דברי אברהם. מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו בדין מי שקנה גינה מעכו"ם נטוע אילנות מורכבים כלאים אם מחויב הישראל לעקור האילנות שלא יהא כמקיים כלאים והביא דברי הח"ס חיו"ד סימן רפ"ח ובנה דיק על דבריו וגם ע"ד הכ"מ והאריך בזה ורוב דבריו העיר בשעה"מ שם ע"ד הכ"מ וגם ע"ד הח"ס כבר קדמו הגאבד"ק סקאלי בשו"ת ב"ש מהד"ב סימן קע"ו באורך מאד ובכמה דברים האמורים בשו"ת ב"ש הנ"ל קדמו בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סימן ש"נ ושם הביא דעת הכלבו דסובר דמותר לקיים כלאים וכ"ה דעת הריטב"א קידושין נ"ט אך דיש לומר דהריטב"א מודה דמדרבנן אסור אבל הכלבו מתיר לגמרי וע' מהרש"א סוטה מ"ג ע"ב דס"ל דליכא שום איסור במקיים כלאים כמ"ש בהגהת ק"ר שם ובלבוש מפורש דאסור מן התורה רק שאינו לאו מפורש והאריך שם בישוב ד' הלבוש ע"ש באורך ועל כל פנים בדעת רמב"ם מבואר גם בהה"מ פ"א מחו"מ ומל"מ שם במה שהביאו מתוספתא דמכות דמשייר חמץ ומקיים כלאים אינו לוקה לפי שא"ב מעשה ומוכח דעל כל פנים אסור מן התורה ובתוספתא דמכות מפורש דעובר בל"ת ואינו לוקה (וע' בהמ"פ על הירושלמי סוף פ"ג דמכות ה"ח מ"ש בדעת רמב"ם בזה) והיכא דקנה הגינה דמי לקנה חמב"פ דלוקה דהקנייה הוי מעשה וע' בעקרי הד"ט חיו"ד סי' ל"ב אות י"ד שהביא בשם שו"ת דברי יוסף סי' י"ד שדחה דברי המקילים דהעיקר כהוראת הש"ע דאסור לקיים אילן המורכב:

ב׳ובדין אם ב"נ מוזהר בהרכבת אילן שהביא הש"ך סימן רצ"ז סק"ג ובדג"מ שם זה כמה שנים מצאתי בהגמ"ר פ"ו דגיטין דמבואר גם כן דב"נ מוזהר בזה וע' בברכ"י שם באורך ובפרט דדין הרכבת אילן והרבעת בהמה שוים וגבי הרבעת בהמה מצאתי גם ברש"י ר"ה דף ד' א' ד"ה כלבתא וכו' וב"נ הוזהרו על כך וכו' ע"ש ובתשובת מהרי"א הנ"ל לא הביא מזה אבל הביא מבה"ג ושאלתות דפסקו כן ושם הגי' דראב"י אמר כן ומשנתו קב ונקי וע' תשובת ב"א חא"ח סימן נ"ו גם כן בזה. וגם בדין ב"נ אם מוזהר באיסור מקיים כלאים האריך בתשו' מהרי"א שם והעלה להחמיר דגם אם אינו מוזהר מכל מקום כיון דהישראל מוזהר בזה לשיטות רוב הפוסקים מה"ט גופיה אסור לו למכור לעכו"ם אילן המורכב דאין לך מקיים כלאים גדול מזה והביא מהרא"ש בהלק"ט הל' כלאים דסובר דלוקה במקיים כלאים וגם בבאה"ג סוף סימן רצ"ה רמז לזה ועל כל פנים איסורא איכא לכ"ע ואם כן במכירה עצמה הוי כמקיים כלאים ע"ש אבל דבריו צ"ע דכיון דבתוספתא הנ"ל מדמה לה ללאו דמשייר חמץ והרי בחמץ גם במוכר לעכו"ם בפסח למאן דמתיר בהנאה מקיים תשביתו וכמו שהוכיח בשו"ת ב"א חלק או"ח סימן מ"א מהא דפסחים ל"ב ומהתוס' דף כ"א ועוד כמה מקומות ומדוע יהיה אסור בכלאים בכה"ג:

ג׳אבל בגוף הדבר אם ב"נ מוזהר בקיום כלאים לכאורה נראה דכיון דבכל שבע מצות ב"נ גם מה שאסור בהם מדרבנן ב"נ מוזהר בו כדאשכחן ביו"ד סימן נ"ה גבי אבר הפרוש דגם לב"נ אסור ודלא כהמל"מ פ"י ממלכים שנסתפק בזה ואם כן ה"נ בנ"ד אבל יש לומר דדוקא באותו איסור עצמו אבל קיום כלאים הוא איסור בפ"ע ואין ב"נ מוזהר בו וכדאשכחן בהא דע"ז תופסת דמי' דמבואר בתוס' ע"ז ס"ד א' ד"ה מסתברא וכו' משום דכתי' והיית חרם כמוהו כל שאתה מהיי' ממנו כמוהו ובישראל נאמר ולא בב"נ וכו' ע"ש וגם בע"ז דברים שאין חיוב מיתה בישראל כגיפוף ונישוק אין ב"נ מוזהר עליה ע' סנהדרין נ"ו וה"נ יש לומר בנ"ד אך לפי מ"ש הר"י בן מגש לב"ב צ"ד דאיסור מקיים כלאים בכלל זורע ואביזרא דזורע הוי אם כן נראה דגם ב"נ מוזהר בזה:

ד׳ואולם בגוף הענין שהביא הכ"מ דברי הירושלמי רפ'"ח דכלאים בהא דכלאי הכרם אסור מלזרוע ומלקיים וכו' כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים וכו' מה כר"ע דר"ע אומר המקיים עובר בל"ת אר"י הכל מודים שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה אבל כשקיים על ידי מעשה לוקה כהדא דתני המחפה בכלאים לוקה וכו' וביאר בזה דברי הרמב"ם וכבר תמה המל"מ מש"ס דע"ז ס"ד א' בהא דאין עודרין עם הנכרי בכלאים אבל עוקרין עמו כדי למעט התפלה סברוה הא מני ר"ע וכו' אי רבנן מאי אריא עוקרין אפילו קיומי נמי שפיר דמי דמפורש דלרבנן גם לכתחלה שרי:

ה׳וגם בלא"ה תמהו כולם ע"ד הירושלמי דלרבנן דלא דרשי דרשת ר"ע מנ"ל דאיכא איסורא כלל וע' בט"א למגלה י"ג באורך בז וגם בגוף דברי רמב"ם ראיתי בתשובת רדב"ז ח"ה ללשונות הרמב"ם סימן ר' שביאר דעתו שכתב בה"ג שם ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו ואם קיימן אינו לוקה ובה"ו כ' דאסור להניח לעכו"ם שירכיב לו אילנות כלאים והרי בלא"ה אסור משום מקיים ומזה הוכיח דלהרמב"ם מותר לקיים הרכבת אילן ע"ש ולא ביאר שום טעם והוא תמוה דמ"ש זה מכלאי זרעים ולכן נלע"ד לדון בדבר החדש דהנה בש"ס דשבת פ"ה א' ארחב"א מאי דכתי' לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים גבול שגבלו ראשונים וכו' החורי וכו' שהיו בקיאין בישובה של ארץ וכו' וברש"י שם דמה"ט אסור ליטע סמוך למיצר להכחיש יניקת האחרת ובתוס' שם הקשו דאם כן הזורע כלאים ילקה ב' ובחולין פ"ב מוכח דבכלאים א' לוקה רק אחת ותי' דקרא איירי גם בהשגת גבול ממש והוי לאו הניתן לתשלומין לכן גם בכלאים אינו לוקה ועוד דהוי לאו שבכללות ע"ש ומבואר מדבריהם דאף דבקרא כתיב גבול רעך מכל מקום נלמד מזה גם בזורע כלאים בשלו דהוי בכלל השגת גבול ראשונים דאל"כ הו"ל להתוס' לתרץ דבחולין מיירי בכלאים בשלו והנה בהשגת גבול הרי מחויב בהשבה ועוד דקרקע אינה נגזלת ואם כן כיון דלאו זה דאינו לוקה משום דנכלל בו השגת גבול דניתן להשבון פשיטא דגם בכלאים מחויב להשיב גבול היניקה ואם כן מה"ט אסור לקיים כלאים גם לדידן משום דמשיג גבול ראשונים וזהו כונת הירושלמי דהכל מודים שהוא אסור אלא דאינו לוקה לדידן כמ"ש התוס' הנ"ל והא דסיים בירושלמי דבמעשה לוקה היינו כדסיים הירושלמי דהיינו במחפה דהוי זורע אבל במקיים לבד גם בעשה גדר אינו לוקה. ובזה מיושבים דברי רש"י בע"ז שם שכתב דגם לר"ע לא מיחייב רק בעשה גדר ותמהו עליו שהוא נגד הירושלמי דגם לדידן חייב במעשה ולפמ"ש ניחא דלר"ע מחייב משום לאו דמקיים גופיה אם עשה גדר ולדידן דליכא רק משום השגת גבול אינו לוקה בעשה גדר גם כן רק במחפה דאיכא משום זורע (וע' בירושלמי פ"ד דכלאים ה"ד דמפרש רחב"א גופיה טעמא דמתניתין דהנוטע שתים כנגד שתים כו' משום דכתי' ארץ כנען לגבולותיה גבולות שבדו להם כנענים ואף דר"א בעי ולמדין מן הכנענים כבר כ' במרה"פ דהש"ס דילן סבר כרחב"א וכפי הנראה רחב"א לשיטתו אזיל ואם כן יש לומר דגם בירושלמי רפ"ח הנ"ל סבר הכי:

ו׳ומעתה לפ"ז א"ש הש"ס דע"ז הנ"ל דהתם הא מיירי בעודר עם הנכרי בשל נכרי ואם כן הרי בעכו"ם ל"ש לאו דהשגת גבול היכא דליכא משום גזל ול"מ לשיטת רמב"ם סוף פ"ט ממלכים דב"נ נצטוו על הדינים היינו רק להושיב דיינים פשיטא דהוי כן וגם לשיטת הרמב"ן שהביא הכ"מ שם דנצטוו בכל הדינים כישראל וכ"נ דעת רש"י בגיטין ט' ב' ד"ה חוץ וכ"ה דעת הרוקח סימן שס"ו (ומבואר שם דגם בעשיית מעקה ותיקון משקולת וצדקה ולקט שכחה ופאה חייבים וצ"ל דהוי בכלל אביזריה דשפ"ד וגזל וכה הראני בני הרב מו"ה צבי נ"י שהוא נגד הש"ס דיבמות מ"ז ומודיעין לו עון לקט שכו"פ וכ"ה ברש"י גיטין מ"ז א' ד"ה ולקטינהו וצ"ע) מכל מקום הרי בהשגת גבול כתי' רעך וגם מבואר בספרי וטוש"ע חו"מ סימן שע"ו דדוקא בא"י איכא לאו זה משום דכתי' בארצך וגו' אשר תנחל וגו' וזה ל"ש בעכו"ם וגם הרי בב"נ לא ניתן להשבון ע' רש"י ותוס' עירובין ס"ב ואם כן בזרע כבר ל"ש זה וא"כ ברור דבעכו"ם ליכא גם בכלאים איסור זה (והא דירושלמי רפ"ח דכלאים הנ"ל היינו משום דמתניתין דהתם הא מיירי בא"י שהרי נקט גם כלאי זרעים דאינו נוהג בח"ל) ולכן קאמר הש"ס שפיר דלרבנן דר"ע ליכא איסור במקיים כלל וא"ש:

ז׳ולפ"ז נראה דבהרכבת אילן שידוע שאין ההרכבה מכחיש האילן אדרבא גורם הטבתו ושניהם נעשים אילן א' ויניקתם רק כשיעור אילן א' פשיטא דל"ש בזה השגת גבול ולכן מותר לקיימם מן התורה ולכן הוצרך רמב"ם להשמיענו דמכל מקום אסור להניח לעכו"ם להרכיב דאיכא איסור שבות כמ"ש הכ"מ שם ועוד דעכ"פ נ"מ בהרכבה בח"ל דליכא איסור במקיים וכמ"ש דמכל מקום אסור לומר לעכו"ם משום שבות ובזה נראה ליישב מה שהקשה ח"א הובא בשו"ת שו"מ בהא דיש חורש תלם א' ולוקה משום ח' לאוין דלפמ"ש רש"י בתמורה ד' דכהנים לקו בלאו הנל"ע אם כן ה"נ בלאו הניתן לתשלומין וכן בלאו שבכללות אם כן התם דמיירי בכהן לילקי נמי משום השגת גבול ולפמ"ש נראה דכמו בשל עכו"ם ל"ש ד"ז משום דרעך כתיב אם כן ה"נ בשביעית שהזרעים הפקר ונהי דהקרקע אינו הפקר כמ"ש הר"ן בנדרים מ"ב א' וכ"ה בש"ס שם וכ"ה בנימוק"י פ' הזהב בשם הרשב"א בהא דהתנה ע"מ שלא תשמטנו שביעית דדוקא בשביעית דגוף הקרקע אינה הפקר משא"כ ביובל ע"ש מכל מקום הזרעים על כל פנים הם הפקר ול"ש השגת גבול רעהו וממילא דה"ה בשלו ל"ש לאו זה כיון דבקרא כתי' רעך (שו"ר בט"א מגלה י"ג ב' שהוכיח גם כן בראיות דלרבנן דר"ע ליכא איסור כלל במקיים כלאים ע"ש באורך בזה) וע"פ דברינו גם אי נימא דגם בהרכבה איכא משום השגת גבול מכל מקום על כל פנים דוקא בא"י עובר משא"כ בח"ל ואם כן מותר לקיים כלאי הרכבה וגם כה"כ בח"ל והא דמבואר בש"ע בסתם דאסור לקיים היינו עפ"ד הרא"ש בהלק"ט דפסק כר"ע דלוקה גם כן ומכל מקום במכירה לעכו"ם גם בהערמה יש להקל כיון דלשיטת כמ"פ שרי לגמרי ולשיטת כמ"פ רק מדרבנן אסור ולשיטת כמ"פ הערמה גם בדאורייתא שרי ואני הארכתי בזה בכמה תשו' והבאתי מכמ"ק ובפרט מירושלמי פ"ד דיבמות הי"ב בסופה דר"ט הערים וקידש ש' נשים להאכילן תרומה בימי רעבון וגם הבאתי מירושלמי פ"ג דפסחים ה"ג וירושלמי פ"ז דשביעית ה"א וגם מש"ס דעירובין כ"ז דמבליע המעות וזהו הערמה בשל תורה וגם הבאתי מתשו' מיימוני לס' קנין סימן ט"ז דמבואר דאין להערים בשל תורה ומתשו' תשב"ץ ח"א סימן קל"ח ואכמ"ל:

ח׳אבל בגוף המכירה מלבד דאי נימא דב"נ מצוה בזה איכא משום לפ"ע אך בזה יפה כ' רו"מ דימכרו לעכו"ם שהוא לא ירכיב רק על ידי אחר והוי לפני דלפני אבל גם בלא"ה יש לדון בזה דהנה חתני הרב הגאבד"ק יאנוב מו"ה שמעון באבד נ"י העירני דלפמ"ש בטוח"מ סוף סימן רע"ג דשדה שי"ב כלאים הרי הוא הפקר מתקנת חז"ל והב"י תמה דב"ד מפקירין תנן אבל מעצמו אינו הפקר ובדרישה הוכיח כדעת הטור דממילא הוא הפקר וא"כ יש לומר דהשתא ליכא איסור במקיים כלל כיון דהוי הפקר ואני אמרתי דלפמ"ש הר"ן פ"ב דפסחים לענין דשיל"מ דאף דחמץ שעעה"פ אסור מדרבנן לא עשו חז"ל תקנתם רק להחמיר ולא להקל ע"ש וכן מצאתי ברש"י חולין י"ג א' ד"ה או דרבנן וכו' שלא אמרו חכמים דבריהם להקל מד"ת אלא להחמיר ולעשות סייג ע"ש וכ"ה בתוס' ב"ק ע"ט סוף ע"א ורש"י זבחים נ"ו א' ד"ה והתניא ועוד בכמ"ק ואם כן ה"נ חז"ל הפקירו לקנס ולא להקל עי"ז שלא יעבור באיסור תורה דמקיים כלאים:

ט׳ועפ"ז יש לדון דא"א למכור הכלאים כלל כיון דעל כל פנים אינו של הבעלים על ידי הפקר חז"ל אך דיש לומר דעכ"פ כשיעשה העכו"ם קנין חזקה יזכה מן הפקר ואם כן א"צ שטר וכסף כלל כדין זוכה מן ההפקר זולת כשימכור האילנות שאינם מורכבים כדי להרכיבם להלאה בזה צריך שטר אבל הדבר פשוט דשטר יהודי סגי כשהתנה שיהיה מועיל וכמ"ש בחיבורי מש"ש לחו"מ סימן ק"צ וכן מצאתי בשו"ת תועפת ראם חחו"מ סימן י"ג דבדאיכא הוכחה שסומך על שטר יהודי סגי לכ"ע ע"ש באורך ובפרט בחזקה דקונה בלא שטר:

י׳וכה ראיתי בתשו' רדב"ז הנ"ל שסיים דאי איכא שותפות גוי אפילו עומד ורואה שהגוי מרכיב כלאים שרי דשדך כתיב ע"ש וע' במחב"ר לאו"ח סימן רמ"ו שהביא בשם הרשב"א בס' הבתים שסגר הדלת שלא ימעטו שותפות עכו"ם מקראי כה"ג רק במקום שדרשוהו חז"ל ומה שלא דקדקוהו הם לא נדקדק אנחנו ע"ש ואם כן צ"ע להקל בנ"ד בכה"ג. שו"ר דמלשון הדרישה סוף סימן רע"ג נראה דהתקנה של הפקר היה כדי שלא יעברו יותר וצ"ע כי הוא נגד כל הפוסקים:

י״אאבל בעיקר ההרכבה כפי ששמעתי מאז רוב הרכבות אינם ממין בשא"מ ממש רק שלוקחים עד"מ מין תפוח טוב ומרכיבים בשל תפוח גרוע ובזה נראה דליכא איסור כלל ואף דבשו"ת נא"ד סימן י"ב האריך להוכיח דגם בכה"ג אסור דלא גרע מאילן פירות באילן סרק דאסור והעלה דגם אילן סרק מוציא פירות הנה אני מצאתי בפיה"מ להר"מ פי"ח דאהלות מ"ג בהא דתנן שדה שאבד בה קבר וכו' חוץ מאילן סרק שאינו עושה פירות וכו' וז"ל ואמרו חוץ מאילן סרק שא"ע פירות לא נבין מזה שיש אילן סרק עושה פירות לפי שהוא ביאר ואמר שהסיבה בהיתר נטיעת אילן סרק לפי שאינו עושה פירות ואין בו דבר שנחוש לו שמא יטמא עכ"ל הרי מפורש דאילן סרק אינו מוציא פירות כלל [א"ה בהמ"ח ע' ת"כ פ' בחקתי פ"א ועץ השדה יתן פריו ומנין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות ת"ל ועץ השדה וגו' וע' רש"י פ' בחקתי שם וע' באה"ח פ' בראשית עה"פ ותוצא הארץ והא דהתפוח וחזרד כלאים זב"ז היינו לפי שהחזרד אינו מין תפוח הראוי לאדם כלל ועמג"א סימן ר"נ סק"ב וכן מצאתי בא"ז הל' כלאים סימן ר"ס שהביא גם כן דברי הירושלמי בהא דאין מרכיבין אילן סרק על אילן מאכל וכתב ע"ז דסרק היינו שאינו עושה פירות וכדאיתא במד"ר פ' שופטים רק עץ אשר תדע זה עץ מאכל כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק והא דפליגי בפ"ה דכלאים מ"ה איזהו אילן סרק היינו רק במבטל תחת גפנו ע"ש שביאר באורך וע' בשו"ת ב"א חא"ח סימן נ"ז שביאר היטב דברי הירושלמי פ"ח דסוטה דסרק בעץ מאכל דוקא במבשא"מ אסור אבל במינו אף שהאחד אינו עושה פירות שרי להרכיבם זב"ז והוכיח מהירושלמי שם דס"ל דתאנה שחורה בלבנה שרי דהוי מין א' ע"ש וזהו מקורו של הרמ"א סימן רצ"ה ס"ו וע"ע בירושלמי פ"א דכלאים ה"ז וגה"ש שם דמפורש כן ויש להביא ראיה מהא דחולין קל"ו ע"ב דלש"ה תורמין מתאנים שחורות על לבנות אבל צ"ע מש"ס דכריתות י"ט ב' רי"א אפילו מתכוון ללקט וכו' תאנים שחורות וליקט לבנות וכו' ור"י פוטר וכו' ור"י נמי לא פטר אלא מן מינא למינא אבל בחד מינא אפילו ר"י מחייב וכו' ומוכח דשחורות ולבנות תרי מיני נינהו אבל בדף כ' ע"א מסיק דלר"י שחורות ולבנות חד מינא נינהו וע' תשו' פמ"א ח"א סימן ו' שהביא מפ"ב דתרומות מ"ד דשחורות ולבנות חד מינא ותמה מחולין קל"ו הנ"ל דלת"ק לא נחלקו ב"ה בד"ז והוי כסתם ואחר כך מחלוקת ותמה מזה על הרמב"ם וש"ע יו"ד סימן של"א סי"ג שפסקו כסתם משנה הנ"ל ולענ"ד ס"ל כהא דכריתות כ' הנ"ל ופסקו כר"י ובפרט דגם מירושלמי דכלאים ודסוטה הנ"ל מוכח כן אבל יש להעיר מירושלמי פ"א דחלה בהא דסבר ריב"פ שמנחת העומר בא מכוסמין ושבולת שועל ושיפון ופריך אלו מן דאמר תאנים שחורות עלי שמא אינו מותר בלבנות אלא שחורות אמר לבנות לא אמר והכא שעורה אביב אמר שבולת שועל אביב לא אמר ומדפריך אלישנא דקרא מוכח דלא הוי טעמא משום דבלשון ב"א לבד יש חילוק וס"ל דגם בלשון תורה יש לחלק כן וכמ"ש התוס' ביבמות ע"א דבדליכא הוכחה למדין מלשון תורה ללשון ב"א וה"ה להיפוך ואם כן יש ראיה דשחורות ולבנות תרי מיני נינהו אבל יש לומר דשא"ה שאמר בפירוש שחורות אין לבנות בכלל וכהא דשור שחור ושור לבן דנזיר ל"א דודאי חד מינא נינהו ואפילו הכי אין לבן בכלל ועל כל פנים לדינא שחורות ולבנות ופירות גרועים שבאותו מין עם היפים שבהם לאו כלאים נינהו ואם כן בהרכבות כאלו יש להקל גם לכתחלה ואם ההרכבות גם במבשא"מ אז יש לעשות על ידי מכירה לעכו"ם שאינו מרכיב בעצמו וכמ"ש רו"מ וזאת ידע כי האילנות המורכבים שנתאחדו כבר כאחד עד שאין ההרכבה ניכרת בהם בלא"ה יש להקל כמ"ש בליקוטי ח"ס סימן כ"ה דבכה"ג לכ"ע ליכא איסור מקיים בכלאים וע"ש עוד בדיני הרככה על ידי עכו"ם והנלע"ד כתבתי: