שו"ת מהרש"ם חלק א קצ״חTeshuvot Maharsham Volume I 198
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה אברהם יהודה ליב הערמאן נ"י אבד"ק באראדייאנקא ברוסיא
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בראובן שהחזיק בחנם בפתיחת ארון להוציא הס"ת יותר משלשים שנה ובשנה העבר נסע למרחקים על איזו ירחים ועמדו בניו תחתיו למצוה זו וערער אחיו שמעון באמרו שאין להם זכיה בזה והוא עדיף מינייהו ובבוא ראובן לביתו מיאן מלהסכים לבניו על חזקתו ואחר הפצרתם השיב שישאל פי מורים והקהל שותקים ואינם מתערבים בזה אם כה ואם כה עכ"ד השאלה:
2
ג׳והנה רו"מ הביא בשם הרב ר"מ מו"ץ דק' אבוחאב דאין חזקה רק במצוה שהוא דרך שררה דומיא דכ"ג ומלך אבל במצות פתיחת ארון שנראה כעין עבדות שנותן הס"ת להש"ץ א"י להחזיק בה ולכן חבורה שהחזיקו לקבור מתים א"י למחות באחרים כמ"ש המג"א סימן קנ"ג סקמ"א ורו"מ הביא מהמרדכי סוף פ"ד דמגלה במ"ש דאין ממש בטענות שמעון משמע דמי שזכה במצות הוצאת ס"ת אין ליקח זכותו:
3
ד׳הנה לא הבנתי ראייתו שהרי אדרבא המרדכי סיים שם לענין יין הבדלה כל מי שיתן יותר לצדקה הרי הוא זוכה ול"ש ירושה במצות אבל יש לקיים דבריו דמכל מקום מוכח דבאינו נותן יותר לצדקה הראשון זוכה וכן אם היה החזן זוכה גם בהוצאת ספר תורה כגון שלא היה יכול אחר לקרות היה זוכה בה אבל יש לומר דשא"ה שהיה קורא בספר תורה ועביד קצת מאותה מצוה עצמה לכן היה ראוי שיעשה הכל וגם מ"ש רו"מ דבש"ס דיומא דדייק דש"מ דחולקין כבוד לתלמיד וכו' מוכח דגם מה שמושיט מקרי כבוד יש לפקפק דלמסקנא דכולה משום כבוד כ"ג שוב ליכא כבוד למוציא הספר תורה:
4
ה׳והנה מקור דברי מרדכי הם מהא"ז הל' תפלה סימן קט"ו וז"ל שאלתם ששמעון מוחה ביד ראובן שקנה מהקהל להוציא הספר תורה וכו' (כמ"ש במרדכי) כ"ש החזן שעדיין לא זכה בספר תורה שיוכל אחר להוציאה מאה"ק ולתתה בידו כדי לקיים ברוב עם הדרת מלך והא דתנן בתמיד שחט השוחט וקבל המקבל ובא לו לזרוק ולא קתני והוליך המוליך דמשמע המקבל הוא המוליך אם כן משמע דהואיל וזכה בה אין אחר רשאי להוליך ולא חיישינן לרוב עם הדרת מלך שאני תמיד דרבים עסקי ביה ואיכא בלא"ה הדרת מלך וכו' ובפרק בא לו החזן נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת ורה"כ לסגן וסגן לכה"ג ופריך ש"מ חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב אמר אביי כולה משום כבודו דכ"ג ה"פ נהי דשפיר עבדו שזה נוטל ונותן לזה ושוב נוטל ונותן לזה אבל מכל מקום היכי נוהגין כבוד בסגן בפני כ"ג ומשני דכולה משום כבוד דכ"ג הוא ואח"ז העיר דיש לומר דדוקא כשהחזן גדול בתורה מותר לאחר להושיט לו ספר תורה אבל אדם בינוני לא ומסיק דדוקא כשהוא יושב במקומו ומוליכין ספר תורה אצלו קפיד תלמודא אבל הכא שהחזן עומד לפני אה"ק ומצפה שיושיטו לו בכה"ג שייך לומר ברוב עם הדרת מלך ומצוה מהמובחר לעשות כן ועוד אפילו היתה זאת מצות חזן יש להניח לאחר להוציא כדי להרבות במצוה וראיה לדבר שהרי הגלילה היא של הרב הגדול בעיר דגדול שבכולן גולל אפילו הכי נהגו לקנות הגלילה אפילו בדאיכא הרב בבית הכנסת וכן יוכל לקנות ליקח המעילים ולהושיט ביד הגולל ואין הגולל יכול למחות בידו וכו' עכתו"ד וסיים שם גם כן דליכא ירושה במצות אלא מי שירבה בצדקה הוא הזוכה ע"ש ומבואר דכל ספיקו היה רק אם החזן שקורא בספר תורה כיון שעושה חלק ממצוה זו זוכה בכל מצות השייכים לזה או דעדיף להרבות עושי מצוה ומסיק דברוב עם הדרת מלך ומנ"ל לומר דאם עשה המצוה איזו פעמים שזכה בה לעולם שלא יוכל אחר לזכות בכל המצוה:
5
ו׳אבל גם מ"ש הרב ר"מ מהמג"א בדין קבורת מתים הנה המג"א קיצר וציין למשפטי שמואל וגם צוה לעיין בתשובת רש"ך ושם חולק על המש"מ בזה ופסק שהדין עם הקודמים דיש בזה משום ד"ש כה"א דמערבין בבית ישן ובתשו' גו"ר הספרדי כלל ג' סימן ח' הביא בשם ר"י אריפל שדחה ד' המש"מ בשתי ידים והגו"ר העלה דגם המש"מ רק לענין הקבורה שהאחרים רוצים לזכות משום דקבר יקברוניה לכן א"י למנעם מלהטפל בה אבל ההתמנות שייך לכ"ע להראשונים ועוד דהמש"מ הביא שם מירושלמי דהוריות מעובדא דר"א וריב"פ ומהא דקרש שזכה בצפון וכו' ודחה דהתם כבר היו עושים כולם המצוה אלא שאלו היו ראשונים לאחרים וכבר זכו בקדימה אבל לדחות את האחרים לגמרי מהמצוה אינם יכולים ובשלמא אם הקהל בררו את אלו יש לומר דזכו בהם משא"כ בנפרדו לעצמם א"י למחות באחרים ומוכח דבנתמנו מהקהל לכ"ע זכו ובפרט היכא דהוציאו מעות לזכות בהמצוה לכ"ע זכו עכ"ד ובאמת שכבר העלה בספר קרבן תודה לר"ה דמי שהחזיק לתקוע בר"ה כמה שנים דאם לא היה מצד שהסכימו עליו הקהל אלא שהחזיק מעצמו בכך מבלי שם על לב או שהיה מנהג מכמה שנים שהחזיקו אנשים בעלייה לספר תורה ונתנו סך קטן לצדקה ועתה באו אחרים ורוצים ליתן יותר דאין לראשון חזקה דהוי כחזקה שאין עמה טענה כיון שלא החזיקו על ידי בחירת הקהל בהם ע"ש אבל בתשו' רדב"ז ח"ד סימן י"א באשה שהחזיקה להדליק נרות בבית הכנסת והשיב דאף דבחזקות דעלמא כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה ואין מחזיקים בשל רבים מכל מקום הכא בחזקת מצוה שהחזיקה כמה שנים במקום שהקהל רואים ולא מיחו בידה אין לך חזקה גדולה מזו והביא מהא דמערבין בבית ישן מפני ד"ש ואפילו רצה אחר ליתן מעות לא מסלקינן לה וע' מג"א סימן שס"ו סק"ח שרמז לדברי רדב"ז בקצרה ומצאתי בתשו' ר' יהודה הלוי סימן כ"א שהוכיח מהמרדכי פח"ה דדוקא כשהחזיק מיד הקהל שנתנו לו המצוה אם דרך קנייה או מתנה זכה בה ולא כשהקדים מעצמו למצוה זו אלא דמיירי בנתבטלה בינתים מידו בזה ס"ל דאינו חוזר לחזקתו בכה"ג אפילו אם היה אונס בדבר משא"כ בזמן שמחזיק בה יש לומר דמודה לרדב"ז אבל היכא דאחרים נותנים יותר מסיק שם דגם כשזכה מהקהל על ידי קנייה או מכירה אין למחות ביד האחרים והביא ראיה מתשו' הר"א וזקני רטגינשבורג שבספר חסידים סימן תשס"ד תשס"ה ע"ש וע"ע בשע"מ חו"מ סוף סימן קמ"ט בזה ועל כל פנים נתבאר דגם המש"מ מיירי רק כשהחזיקו מעצמן וס"ל כדעת הק"ת שהבאתי לעיל וגם בזה חולק עליו הרש"ך וגם דעת רדב"ז הנ"ל היפוך דבריו ואין חילוק בין מצוה למצוה ולכן מצות פתיחת ארון דמי לשאר מצות וכ"ז ברור. ומצאתי בשו"ת שמש צדקה חו"מ סימן ל"ו שהביא מכמ"ק בענין זה ופסק גם כן דליכא חזקה וכל א' יכול לזכות ע"ש היטב:
6
ז׳ובאמת שדעת הספר חסידים סי' תשנ"ז דליכא ירושה במצות התפלה בימי הנוראים וע"ש בפי' אזולאי אבל הוא בעצמו משמע דיש לו חזקה ומצאתי בתשו' פאר הדור לרמב"ם סימן קנ"ה וז"ל שאלה במי שיש לו מנהג לעלות לספר תורה וכו' לו ולאבותיו ויהי היום ערערו יחידים שהם רוצים לעלות ואמרו שבתורה לא יש חזקה וכו' תשובה אם האיש הלזה אשר רוצה לעלות במקומו גדול ממנו בחכמה ובמנין יהיה מה שאמרו כי חוקי התורה אינם כרצון איש להחזיק בדבר ההוא ואם הוא שוה אולי משום דרכי שלום אמנם אם זה שרוצה לעלות פחות ממנו אז לא שעל כיוצא בזה נאמר מעלין בקודש ולא מורידין עכ"ל וד"ז נעלם מהמחברים ואולי מיירי גם כן בהחזיק מעצמו משא"כ אם הקהל נתנו לו הרי מחלו לו וזכה בה ועל כל פנים לדינא אין לנו אלא מנהג שנהגו דמי שזכה במצוה על ידי הקהל החזיק בה וכמ"ש בשע"ת סי' קנ"ג ותקפ"א וגם בנו קודם לאחרים זולת אם החזיק מעצמו בזה תלוי בפלוגתת פוסקים שהבאתי ואין חילוק בין מצוה למצוה:
7
ח׳אבל בדבר שיש בו שררה קיימא לן דאפילו החזיק מעצמו זכה בה כמ"ש הרמ"א ביו"ד סוף סימן רמ"ה בשם ריב"ש ובתשו' רמ"א סימן נ"ז הוכיח כן רב א' מש"ס דב"ב י"ב וכ"ה בתשו' מבי"ט ח"ב בשניות סימן ח' ע"ש:
8
ט׳וכה ראיתי בס' כר"ש לא"ח שהביא מתענית כ"ח א' שהתנדבו עצים ותקנו נביאים שאפילו לשכה מלאה עצים יתנדבו אלו ומוכח דגם בהתנדבו מאליו בשעה שלא היו אחרים זכה ע"ש ויש לפקפק דהתם תקנו נביאים כן משום חיבוב עושי מצוה ואין אחר תקנתם כלום משא"כ בעלמא יש לומר דליכא חזקה מדינא בזה שו"ר בתשו' א"א יו"ד סימן קט"ז שהעיר בזה וכ' דמשום שתקנו נביאים כן אבל בסתם יש לומר דאינו כן ושוב ראיתי בשו"ת אבני צדק או"ח סימן י"ב ושו"ת שערי צדק חאו"ח סימן ט' ושו"ת ברכ"י סימן א' וסימן ב' תשו' הרב מפיעטרקוב בענין זה ואין פנאי לעמוד על דבריהם. ומה שהאריך בדין אם יוכל למנות את בנו בחייו או דדוקא אחר מותו בנו קודם בתורת ירושה והביא מתשו' רשב"א שבמג"א סוף סימן נ"ג וחוט המשולש שבתשו' תשב"ץ טור א' סימן ז' אות ד' ובאמת שהמג"א קיצר בהעתקת ד' רשב"א ושם כ' וז"ל ועוד שאפילו לא היה האב יכול לעמוד בשימושו אם הבן ראוי לכך וכו' שורת הדין שיהא הוא קודם לכל אדם וכו' וכ"ש עכשיו שהאב קיים ומשמש בשימושו אלא שצריך עזר לקצת ימים שהדין נותן שיהא בנו קודם לכל אדם עכ"ל הרי שגם בחייו דינא הכי וכן מצאתי בשו"ת דברי ריבות סימן קט"ז עי"ש:
9
י׳והנה מ"ש הרשב"א מצד מנהג עמ"ש בחיבורי לחו"מ בקת"ע לסימן רל"ז אות ט"ז ובחיבורי דע"ת סימן א' סקפ"א הבאתי ביאור יותר נכון ומצאתי כעין דברי בשו"ת דבר שמואל למהר"ש אבוהב סימן מ"ז ע"ש אבל באמת אין בזה נ"מ לנ"ד דאם האב ירצה למנות את בניו גם בלא"ה יוכל לעשותם שלוחים דאפילו בנוסע למרחקים לא הוי בכלל איהו ל"מ עביד כמ"ש בשו"ת מהר"י מברונא סימן קע"ח כיון דאפשר בקפיצה או על ידי שם ע"ש והראני ח"א בפסקי גו"א יו"ד סימן רמ"ה סק"ג וז"ל רב המושכר מהעיר והוצרך לצאת מהעיר יכול למנות אחר במקומו כרצונו ד"ר סימן קט"ז ע"ש והם הם הדברים שהבאתי לעיל מתשו' דברי ריבות] אך דבנ"ד הרי אביהם לא מינה אותם כלל ואם כן מעצמם א"י להיות שלוחיו כיון שגם אחר הפצרתם בו לא הסכים עמהם והרשב"א ורשב"ץ הנ"ל הרי הם מיירו גם כן כשהאב רוצה למנות את בנו ולכן לדינא אם האב ירצה למנותם במקומו הם קודמין לאחיו ואם לאו אין להם זכות יותר מאחרים דודאי אין להם זכות ירושה בחייו אלא דאם רוצה למנותם הרשות בידו. והנלע"ד כתבתי:
10