שו"ת מהרש"ם חלק א קצ״זTeshuvot Maharsham Volume I 197
א׳להרב המופלג וכו' מו"ה משה קאסטענבראהן נ"י בוויזניצא.
1
ב׳מכתבו הגיעני ועל דבר שאלתו בשינים של רופאים שמושיבין לתוך פה אדם ושותין בהם חלב מכ"ר שיס"ב כפי שכריסו של תינוק נכוה ואחר זה שותין רוטב ואוכלים בשר חם שהיס"ב:
2
ג׳הנה בגוף דין יס"ב הגם שהדרישה ומחצה"ש או"ח סי' שי"ח סקל"ז הזהירו בזה דהוי כשיעור כריסו של תינוק נכוה וגם הבכ"ש החמיר בזה אבל מצאתי באו"ה כלל ל"ד דהיינו כשיעור שיד אדם בינוני נכוה בו ומצאתי בחמ"ד הל' תערובות סי' מ"ה שהאריך בזה לפקפק בד' או"ה אבל בספר זרע יעקב לשבת מ' החזיק בדעת או"ה אם כן כששותין חלב איננו בגדר זה שיהיה הפה נכוה בו ועוד דמבואר בחמ"ד ה"ת סי' א' וסי' ל"ד דבלא שהה האיסור כלל אינו בולע וכדמוכח מהא דניער וכיסה וכ"ה בתשו' רדב"ז ח"א סי' רכ"ג ואם כן בשיעור שעובר דרך הפה אינו בולע כלל ואף דבפמ"ג בפתיחה לבב"ח ופר"ת סי' צ"ח סוף סק"ט ס"ל דגם בלא שהה כלל בולע כדאי הם הרדב"ז וחמ"ד לסמוך עליהם. ולכן נ"ל להקל בצירוף טעם הקדום אבל לענין פסח דגם בכ"ש מחמירים ולשי' כמ"פ גם בצונן יש להחמיר להדיחן על ידי עירוי ברותחין קודם פסח (וראיתי בשו"ת בי"צ ליו"ד סימן מ"ג אות י"ב שנשאל בזה ולא הביא מכל הנ"ל ע"ש מ"ש בזה):
3
ד׳והנלע"ד כתבתי.
4