שו"ת מהרש"ם חלק א ר׳Teshuvot Maharsham Volume I 200
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה יוסף נ"י רב מו"ץ דק' קנאזשיע ברוסיא.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שבעירו אין שום מעין וקשה למצוא מי גשמים ועשו מקוה מקרח וכפור כמבואר בש"ע סימן ר"א ס"ל ולאשר עמדו לנגדו דברי האשכול סימן נ"ה ונח"א שם שזהו גם כן דעת הראב"ד שאין להתיר מקוה משלג אם כולה או רובה משלג גם אחר שנפשר כיון דבשעת הבאתו לא היה ראוי לטבילה אך שהיה קשה להפשיר הקרח חוץ למקוה גם על ידי טסים מלובנים כפי עצת הח"ס סי' ר' וסי' רי"ג והסכים רב א' ליתן סאמוואהר לתוך המקוה:
2
ג׳הנה בגוף דין השלג והברד הביא בנח"א שם מדברי רש"י סוכה י"ט ב' בהא דטיט הנרוק יוכיח שמצטרף למ"ס והטובל בו לא עלתה לו טבילה ופירש"י דהכי תנן אלו מעלין וכו' השלג והברד והכפור וכו' וטיט הנרוק ומעלין היינו משלימין אשלומי אין בפ"ע לא ע"ש ומזה מוכח דגם שלג וכפור אין לטבול בהם אם כל המקוה מהם אבל הנה מצאתי ברש"י שבת קמ"ד ב' בהא דאר"פ דכל דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחלה פוסל את המקוה בשינוי מראה ופירש"י וז"ל והא דמיפסל משום דכל דבר שאין עושין ממנו מקוה שאינו מים או שלג או ברד פוסל את המקוה בשנוי מראה עכ"ל הרי דשלג וברד עושין ממנו מקוה לכתחלה ובע"כ דדוקא בטיט הנרוק אין עושין ממנו כל המקוה. והא דנקט בפ"ז דמקואות אלו מעלין היינו משום טיט הנרוק ושוב מצאתי בתשו' מהרי"א יו"ד סי' רי"ג שהעיר בזה והוכיח דמדנקט בש"ס רק טיט הנרוק מוכח דשלג כשר וגם בלא"ה כיון דהעידו אנשי מידבא בשמו של ר' ישמעאל שא"ל צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה ומוכח דגם לעשות כל המקוה כשר אלא דאליבא דת"ק ס"ל להראב"ד והאשכול דפסול אם כן הרי קיימא לן דמעשה רב וכיון שעשה ר"י מעשה קיימא לן כוותיה ועוד שהרי מבואר בזבחים כ"ב ע"א דיבחושין אדומים אפילו בעינייהו נמי דהא תניא רשב"ג אומר כל שתחלת ברייתו מן המים מטבילין בו ופירש"י בד"ה אפילו בעינייהו נמי אם כל המקוה נעשה מהן כשר ור"ל נקט לישנא דהשלמה עכ"ל ומבואר דקיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל בהא אם כן הרי שלג ובפרט כפור דברייתן מן המים גם כן מטבילין בהם אפילו בעינייהו. ואי נימא דהת"ק דפ"ז דמקואות לא ס"ל כן מכל מקום הרי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל וסתמא דהש"ס דפסק כוותיה ויש לומר עוד דגם הראב"ד והאשכול מיירי רק בשלג וברד וכפור הנופלים מן העבים שלא היו מים מקודם וע' בסה"ב מאמר יו"ד פ"ו ופ"י ופי"א אבל בקרח של נהר שנתהוה כולו מן המים בודאי לא גרע מיבחושין האדומין דמטבילין בהם אפילו בעינייהו ועוי"ל דדין שלג הנ"ל תלוי בפלוגתת ר"א ור"י אם העננים שותים ממי אוקיינוס או לא דאם שותים ממי אוקיינוס הרי גם הם ברייתן מן המים כמובן ואכמ"ל. ועל כל פנים נראה דבקרח בודאי יש להקל גם בנעשה כל המקוה מזה:
3
ד׳ובדבר מה שהניחו הקרח ע"ג טסין של ברזל והסיקו מתחתן עד שנימוחו ונמשכו למקוה הגם דפשוטי כלי מתכות מקב"ט מכל מקום כיון שלא נמשכו מהטסין למקוה אלא דרך ג"ט קרקע יש להקל כמ"ש הרא"ש והובא בש"ע סימן מ"ח:
4
ה׳ובדבר מה שנעשה ביד"א כבר הארכתי בתשו' דאף שנעשה על ידי גרמת אדם גרמא בעלמא היא ומיקרי הוייתו בטהרה כמ"ש בנח"א סימן נ"ג ובתשו' ר"מ שיק סימן קצ"ו וכ"ה באשכול סוף סימן נ"ב שם והארכתי בזה ובפרט דמיחוי השלג למים הרי כבר כתב הראב"ד דפנ"ח באו לכאן וכ"פ הח"ס שם ובס' שירי טהרה להגאון מהרש"ק ז"ל סימן י"א חידש ד"ז מדעתו ולא ידע מדברי הראב"ד וח"ס הנ"ל ובפרט בנ"ד שהמשיכו המים ג"ט כבר העלה בנח"א סימן נ"ג שם דהמשכה מבטל חשש תפיסת יד אדם אפילו בכולה ושכ"ה דעת רוב הראשונים ע"ש, ולכן הגם שדחקו את הקרח אל הטסין מכל מקום הוי רק גרמא וגם פנ"ח באו לכאן ולהסוברים דשלג כמות שהוא כשר בודאי מה שנימוח לא מקרי הוייתו ביד"א ומכח מה שהביאו הקרח כבר ביאר הח"ס שאין בזה חשש ועל כל פנים בצירוף ההמשכה יש להקל בפשיטות ולא ידאג ולא יפחד כלל. וגם בתשובת מהרי"א שם העלה דבהמשיך המים לכ"ע יש להקל והנלע"ד כתבתי:
5