שו"ת מהרש"ם חלק א ר״בTeshuvot Maharsham Volume I 202
א׳להרב וכו' מו"ה יאיר אמסטרדם נ"י מו"ץ ד"ק בישטינא. בארץ הגר
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שנתערב לו בשר טרפה חהר"ל בין חתיכות כשרות יבש ביבש ובישל חתיכה אחת מהם בקדרה ונאכלה בשוגג ואחר כך נודע לו מהתערובות מהו דין חתיכות הנשארים והקדרה ורו"מ הביא מהא דסימן ק"י ס"ז וש"ך סקמ"ב דאם פירש למק"א ואחר כך נאכל דאין האחרים מותרים ודעת המ"כ ופר"ח דאם פירש קודם שנודע שרי וכ"פ בשפ"ד אך לשיטת הכו"פ שהובא במש"ז סק"ח בנתבשל בקדרה כיון דיש לדון על הקדרה ויש לנו נ"מ בהספק על אותה חתיכה שנאכלה כל התערובות אסור וכ"פ הח"ד ורו"מ העיר דלפמ"ש האחרונים בהא דבכל ספק מהראוי להעמיד הכלים בחזה"ת אלא דכיון דנולד הספק בחתיכה והאיסור נגרר ממנה על הכלי לכן כיון דהחתיכה אסורה גם הכלי אסורה וגם שלא יהא כחוכא ואטלולא לאסור החתיכה ולהתיר הכלי ואם כן אין האיסור של הכלי על ידי התערובות רק נמשך על ידי החתיכה שנאכלה ויש לפקפק בדבריו דהא כל האיסור של החתיכה גם כן אינו אלא על ידי ספק שנפל בתערובות ועל ידי זה נמשך האיסור על אם כן אין הבדל בין אם יש לדון על הכלים או על ועוד דגם אם נוקמי הכלי בחזה"ת לתלות שבשלו בה יש נ"מ על ידי זה לאסור שאר התערובות ויש נפקא מינה בהספק לדון עליו ואיך נבא להתיר שאר התערובות ע"י שבאנו לתלות שהאיסור כבר נאכל הרי הוי תרתי דסתרי ובעיקר הערת תזה"ת הארכתי בתשו' אחת ואכמ"ל ועמ"ש בחיבורי דע"ת סי' א' סקכ"ד וסקכ"ה באורך מכמה דוכתי:
2
ג׳בגוף הדין מצאתי בתשו' רדב"ז ח"ד סי' קכ"ח שפסק בפשי' דתלינן בבשר כבשים שנאכלו להקל ומוכח דגם בנאכל אחד מהן ונתבשל בכלי שרי ותלינן בההוא דאיסורא נאכל ולא עלה בלבו חשש כלל מכח הכלים ונראה הטעם דכיון דשימוש הכלים הוי דשיל"מ להמתין עד אחר מעת לעת כמ"ש הש"ך סי' ק"ב סק"ח ואף דגם אב"י אסור לכתחלה היינו רק משום גזירה אטו ב"י וזהו רק איסור גברא כמ"ש האחרונים דכל איסור דרבנן שהוא משום גזירה אינו איסור חפצא רק איסור גברא ובפרט בזה דדיעבד שרי פשיטא דהוי רק איסור גברא ואם כן אין נ"מ לחקור על התערובות נגד הכלים דגם אי נימא דכל דפריש מרובא פריש אפילו הכי אסור להשתמש בהכלי תוך מעת לעת דבדשיל"מ ל"א כל דפריש וכו' לשיטת כמה אחרונים וגם להסוברים דגם בדשיל"מ אמרינן כל דפריש וכן מצאתי בספר האשכול פג"ה סימן ל' מכל מקום הכא הרי לא אמרינן לגבי החתיכה כל דפריש וכו' וכל סד"ר בדשיל"מ אסור וממילא הכלים אסורים תוך מעת לעת ולאחר מעל"ע הרי בטל איסור חפצא מעל הכלים ואין נ"מ לענין התערובות עצמו מאיסור חפצא שהיה על החתיכות לכן שפיר תולין דהאיסור נתבשל ונאכל:
3
ד׳ועוד דדוקא היכא דיש לנו לדון בשוה על כל חלק מהתערובות איזו מהן הוא האיסור אמרינן מאי חזית למיתלי בהך דלמא איפכא אבל הכא כיון דהכלי אין לנו לדון עליה אלא תוך מעל"ע דלאחר מעל"ע פקע איסור חפצא ורק אגברא גזרו חז"ל ובפרט דהרי באיסור שהוא רק חומרא בעלמא גם חהר"ל בטל כמ"ש הש"ך בדיני ס"ס דין י"ז אם כן הכי נמי לענין הכלי שאב"י מהראוי להקל אלא דמכל מקום היכא דהתערובות אסור מחמירין גם לענין הכלי אבל הכא אדרבא אמרינן דהתערובות שרי והחתיכה שנאכלה כבר נאכלה בהיתר בשוגג וממילא מתירים גם הכלי שאב"י כיון דמדאורייתא גם דברים החשובים בטלים והותר כל התערובות מה"ת ורק מדרבנן גזרו שלא יתבטל ולא גזרו על הכלי שאב"י שהוא רק חומרא בעלמא וכבר כתב במש"ז או"ח סימן שצ"ד סק"ג בשם הפרישה דבאיסור קל דרבנן שאין לו שרש בד"ת גם בספק דסתרי אהדדי בבת אחת שרי ע"ש והכי נמי יש לומר לענין הכלי שאב"י שחז"ל עצמם התירו בדיעבד ורק לכתחלה גזרו שפיר יש להקל בכה"ג אף דהוי תרתי דסתרי ואם כן שוב מהראוי להתיר התערובות שיאסר עולמית ומוטב שיאסר הכלי תוך מעל"ע (וע' שפ"ד סימן קי"א סק"כ בשם הר"ש פ"ז מתרומות לענין טבל ומעשר ראשון ומעשר שני דכיון דטבל יש לו תקנה בהרמה אין תולין בו שנדמע אך כאן יש לומר דדמי לסופרת ז"נ וע"ש במש"ז סק"ז) ובפרט דיש לומר דכיון דגוף החרס אינו נאסר רק הבליעה שבתוכו וכל זמן שאינו נפלט הוי כמאן דליתא לפנינו וכמ"ש התוס' פסחים נ"ב בשם ירושלמי דטעם כמבוער אם כן אין לנו לע"ע על מה לדון. ולא יתכן סברת הכרו"פ אלא אם בשלו בהכלים והתבשיל לפנינו ונודע התערובות דאז שפיר יש נ"מ לדון על התבשיל הזה ובכה"ג יש להחמיר גם בהתערובות אבל אם רק הכלי הריקן עומד נלפע"ד להקל:
4
ה׳והנלע"ד כתבתי.
5
