שו"ת מהרש"ם חלק א כ״אTeshuvot Maharsham Volume I 21

א׳להרב הגאון המפורסם וכו' מוה' משה גרינוואלד נ"י אבד"ק חוסט בארץ הגר. מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו בעובדא שבא לפניו בת"ח אחד שזה כעשר שנים נטרפה דעת אשתו ר"ל באופן הנהגתה בדרך עקשות פעם בעצבות ומר"ש ופעם בכעס ורגזנות וכל הנהגתה חוץ מגדר הדעת וכן תהלוכותיה בבגדים חוץ מגדר הנשים ומורדת על בעלה בכל הענינים וכמ"פ תבעה מהבעל גט פטורים ואח"כ חזרה בה וזה זמן שהתחילה לבקש מאוד ג"פ ונסעה לבית אביה ועיכבו בדבר עד שנסעו לגדול א' ועשה פשר ביניהם שידורו עוד שנה א' ואם גם עד כלות השנה תתנהג בדרכיה מחויבת לקבל ג"פ ואם לאו אסורה בהנאתו וקבלה ע"ע כן באו"ש בפ"מ והזוג חתמו א"ע ע"ז והאשה נתנה לבעל כל דין נאמנות וגם הגדול הנ"ל חתם ע"ז ובתוך השנה דחקה האשה עליו להתגרש ונמנע הבעל מזה עד שגלגל עמה חיי צער עד כלות השנה ובמשך הזמן הזמינה האשה את בעלה בדא"ה ובכלות הזמן קבלה התראת ב"ד מהרב מרא דאתרא שנמסר לה בעדים לקיים הפסק הנ"ל או לירד עמו לד"ת ומיאנה לשמוע והזהירה לבל תדור עמו בחצר ונסעה משם ועתה דופק הבעל לפתוח מעליו כבלי העיגון כי לא הוליד עוד בן זכר ומה שנוגע לד"מ ישליש בטוחות על סך מסוים כי לכשתשתפה יקוב הדין ביניהם או אם מי מקרובי' ירצה לבא עמו לד"ת יסלק מה שיופסק עליו הדין עכת"ד השאלה:

ב׳והנה ראשית דבריו לדון בה דין נשתטית והביא מחלוקת הפוסקים אי בעינן דוקא סי' שוטה דבש"ס ריש חגיגה וכבר הארכתי קצת בזה בחיבורי דע"ת סי' א' סק"מ וע"ש מ"ש בזה ואולם כתר"ה הביא מתשו' ב"ש א"ע סימן צ"ה שהעלה דלענין חדר"ג אם נטרפה דעתה באופן שא"א לנהוג עמה מנהג אישות מתירין לו החדר"ג וכ"ה בפת"ש סי' א' סקט"ז בשם הר"א טיקטין וכ"ה בתשו' ארי' דב"ע סי' כ"ה דיש להקל בזה בפלוגתא דרבוותא וכת"ר העיר דא"כ להסוברים דחרם דאורייתא הוי סד"א ולחומרא:

ג׳הנה בד"ז כבר הארכתי בחיבורי משפט שלום בקונטרס תיקון עולם לסי' רל"א אות י"ט והבאתי מכמ"ק בזה ואח"ז מצאתי בתשו' הרי"ף סימן רצ"א שכתב ג"כ דכל דיני מנודה אינו ד"ת וכל תיקו להקל אך לפמ"ש התשב"ץ ח"ב סי' ע"ב שהבאתי שם דגוף דין איסור הנידוי גם של ב"ד הוי דאורייתא אבל דיני הנידוי איך להתנהג בו הוי ספיקו להקל ושכ"ה ברדב"ז ח"ג סימן תתקי"ח ובזה ישבתי דברי הר"מ פדאוה שהובא בד"מ יו"ד סי' של"ד ע"ש והעליתי דבחדר"ג שנעשה רק לתקנה ולא למיגדר מלתא דאיסורא לכ"ע הוי רק דרבנן ובזה ישבתי דברי הד"מ א"ע סי' א' וב"ש שם וראיתי לכת"ר שנסתפק אולי דוקא לישא אשה אחרת ס"ל כן ולא לגרש בע"כ דנוגע לגבי האשה לאיסור תורה ואני מצאתי בט"ז א"ע סימן ל"ט סק"ה שכתב בפשי' דבפלוגתא לענין מומין דמותר לגרשה בע"כ כיון דאיכא פלוגתא ע"ש ומה שהאריך כת"ר בדין נכפית בדברי הב"ש ונו"ב מ"ת סימן ק"ד גם אני בעניי הארכתי בזה בתשו' א' להרב אבד"ק אזערני והבאתי מתשו' בש"ר סי' קס"ח ורדב"ז ח"א סי' נ"ג דמבואר דיכול לזרוק הגט והרדב"ז הבין כן בדעת הרא"ש וכ"ה בתשו' תפ"צ להגאון אבד"ק גלוגא וגם מ"ש הרא"ש ואפי' את"ל דר"ג משוה מדותיו וכו' הנה בב"י א"ע סי' ל"ח ביאר מ"ש הרא"ש ואפי' את"ל וכו' שאין דעתו כן לדינא ע"ש וה"נ בנ"ד וע' עוד כה"ג במרדכי ב"ב ר"פ מי שמת שכתב ועוד אפי' את"ל דכה"ג ל"ש למימר אא"מ דשלב"ל וכו' ובחידושי אנשי שם שם הוכיח דהמרדכי גופיה לא ס"ל כן וסיים כמו שמוכח הלשון ועוד אפי' את"ל וכו' ע"ש הרי דלשון זה הוא רק ליתר שאת ולא משום דס"ל כן וזה ראיה ברורה:

ד׳אבל מ"ש כת"ר מתשו' נפש חיה סי' מ"ב סתירה לפי' הנו"ב מהרא"ש פ' הבע"י סימן י"א שהוכיח מכתובות ס"ג דכופין בשוטים ולשי' נו"ב בביאור דברי תשו' הרא"ש הרי דגם בכפיי' זו אפשר שימאן לומר רוצה אני וסיים כת"ר ראי' שאין עליה תשובה והנה הגם שדברי הרא"ש הנ"ל הם גם בתשו' הרא"ש כלל מ"ג סי' ד' בכ"ז י"ל דודאי בכה"ג שמכין אותו מלתא דל"ש שיתעקש ויעמוד בדעתו וכיון דהך דמוסיפין על כתובתה במורד הוא רק תקנתא דרבנן וקיי"ל דבמלתא דל"ש לא תקנו גם בדבר שהוא רק תקנה לטובת הכלל וכמ"ש המל"מ פ"ד ופכ"א ממלוה בשם רי"ט ודלא כרד"ך ועמ"ש במשפט שלום סי' רל"ה ראיות מכמ"ק בזה ולכן פריך שפיר:

ה׳ועוד י"ל לפי המבואר ברמב"ם פ"א מנערה בתולה הי"ב דבדאיכא תשלומי קנס אין לוקין מכות מרדות וע' פמ"ג או"ח בפתיחה כוללת ח"א אות כ"ז א"כ י"ל דהש"ס פריך הכי דתרתי לא משכח"ל דאם מוסיפין על כתובתה למה יכופוהו בשוטי והא ממונא משלם ולא לילקי אך מלשון הרא"ש ל"מ כן ולכן העיקר כתי' א' ומ"מ לדינא כבר כתבתי הנלע"ד בזה:

ו׳ומ"ש כת"ר מדברי הגט מקושר סי' קי"ט בשם תשו' פ"מ סימן נ"ה נ"ו שדקדק מתשו' רשד"ם סי' ק"כ דיש לחוש למה שכ' מהרי"ק שרש ס"ג לחוש דשמא גם במורדת תיקן רגמ"ה והביא מתשו' נחי"ע סי' ה' שכתב דמהרי"ק לא החמיר רק לענין אם ירצה לעגן המורדת לעולם גם צידד שהרי מהרי"ק סיים שיציעו לפני מו"צ וכו' א"כ ע"י ב"ד שרי אבל במהרי"ק שם מבואר דדוקא בהצעה לפני ראשי הקהל והם יציעו לפני מו"צ שהרי גם בתחלה שאלו ממהרי"ק ואפ"ה לא התיר בעצמו וכפי הנראה הי' חוכך בדבר ולבו היה נוקפו ומסר הדברים למורה אחר והוא יורה אבל יפה כ' כת"ר דבנ"ד דהוי מלתא דל"ש יש להקל וכמ"ש הרשד"ם גופי' שם אבל בגוף ספיקו של מהרי"ק יש לדון דודאי לא עביד רגמ"ה תקנתא לרשיעי והאשה המורדת בבעלה עוברת על שיעבודה לנגדו ולא יתכן לעשות תקנה עבורה וכמ"ש כה"ג בתוס' ב"מ (מ"ז ע"ב) ד"ה אי אמרת וכו' וא"ת וכי תקנו משיכה בשביל שאינם מהוגנים וכו' אך י"ל דשאני הכא דכבר תקנו בשביל נשים הגונות לכן משום ל"פ התקנה קיימת גם במורדת אבל התם שלא היתה התקנה רק בשביל שאינם מהוגנים הקשו התוס' שפיר אבל מ"מ נראה ראי' מהתוס' ב"ב (ל"ה ע"ב) ד"ה אין מוציאים וכו' ואפילו כתבו הרשאה זל"ז הואיל ורשעים הם אין נזקקים להם ע"ש הרי דתקנת הרשאה בטלה גבי רשעים שרוצים לחטוא עי"ז ועקצה"ח ונה"מ סי' מ"ט בזה וכה"ג כתב הר"ן בתשו' והובא בחו"מ סי' רל"ה גבי תקנת פעוטות ועמ"ש בחיבורי שם וע' בב"ח חו"מ סי' קפ"ב ורסי' רכ"ח מהא דמעשה דבני רוכל וה"נ בנ"ד אם נאמר שתיקן ר"ג במורדת אתה נותן יד לפושעים הם הנשים הפרוצות להבזות בעליהן ולמרוד בהן ולכן יש לאמד דעתו הקדושה שלא תיקן בזה אלא דמהרי"ק חשש להתיר שלא יאמר כל א' מורדת היא אבל על ידי ב"ד ובפרט מאה רבנן שהוא טורח גדול והוצאה לכ"ע יש להתיר וכן מצאתי בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' ת"ש שהעלה בפשי' דבכה"ג לא תיקן ר"ג דאל"כ לא שבקת חיי שכל אשה תמרוד בבעלה וכו' ואפי' כבר קיים פו"ר יכול לגרשה בע"כ או לישא אחרת ועתשו' רע"א מהד"ת סי' פ"ב שסמך להקל במורדת גם בלא ק"ר והביא גם כן מתשובת רשד"ם סי' ק"כ שהביא כת"ר וגם בתשו' משיבת נפש סי' מ"ב התיר כן ומכ"ש דיש להתיר ע"י ק"ר בכה"ג דנ"ד:

ז׳והנה מ"ש הג"מ לפקפק בהס"ס שכתב רשד"ם דהוי ס"ס שאינו מתהפך הנה הרשד"ם לשיטתו אזיל בחח"מ סי' שפ"ב שמיקל ע"י ס"ס שאינו מתהפך וגם מש"א יעו"ש ואגב הנני כמזכיר שיש לי ראיה מש"ס דכריתות (י"ג ע"א) אלא אמר רבא היינו טעמא דבנה טהור דספק ינק כשיעור וספק לא ינק ואת"ל ינק כשיעור ספק ינק בכא"פ ספק ינק ביותר מכא"פ והתם הוי אינו מתהפך וגם מש"א ואפ"ה סמכינן להקל ולפום ריהטא לא מצאתי למי שהעיר בזה ונראה דהתם הא כל האיסור רק מד"ס מגזירת י"ח דבר וע"ש ברמב"ם פ"ח משאה"ט לכן מקילין בזה וגם בס"ט ברה"י מדרבנן ועיין פרק ד' דטהרות משנה י"א:

ח׳ומה שהעיר כתר"ה דלא נוכל להקל מספק לענין גירושין בע"כ דהוי סד"א עפמ"ש הח"ס חא"ע ח"א סי' ק"ג וח"ב סי' מ"ה דשטר שלא נעשה מדעת המתחייב אין לו דין שטר אלא דכל אשה הנישאת משתעבדת שאם ירצה לגרשה יגרשנה אבל בזמן הזה דאיכא חדר"ג כשמגרש בע"כ אפי' ע"י עדי מסירה בדאיכא נמי עדי חתימה י"ל דהוי כמזויף מתוכו שהרי חתמו בלא רצון המתחייב והו"ל מפי כתבם וזימנין דאתו למיסמך עלייהו ע"ש וא"כ הוי סד"א לגבי האשה אלא שבנה דיק לסתור דברי הח"ס ואני בעניי גם לשיטת הח"ס הוי רק חומרא דרבנן שהרי בדאיכא ע"מ גם במזויף מתוכו מבואר ברש"י גיטין (י' סוע"ב) דהוי רק פסול דרבנן דלמא אתי למיסמך עלייהו וכ"ה בב"י סי' ק"ל בשם רמב"ם וש"פ אם כן אכתי הוי רק ספק פלוגתא בדרבנן ואף שדעת הגאון דמזויף מתוכו פסול מה"ת מ"מ שוב איכא ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן דקיי"ל להקל:

ט׳ואולם מה שתמה כת"ר ע"ד הח"ס מש"ס דקידושין (מ"ח ע"א) אבע"א דכ"ע אית להו דר"ל והב"ע שכתבו לשמה ושלא מדעתה ובפלוגתא דרבא ורבינא ור"פ ור"ש קמיפלגי וכו' והא התם בדאיכא ע"ח מיירי דאל"כ הא לעיל ארנב"י דמיירי שאין עליו עדים וא"כ לא דמי שטר אירוסין לגירושין דהתם הוי מדעת האשה משא"כ בקידושין ואיך מקיש הויה ליציאה עכ"ד. הנה לענ"ד לק"מ דהא השטר כל זמן שלא קבלתו האשה מדעתה אינו כלום ואינה מתחייבת בכך כלום נגד בעלה וכשקבלתו מדעתה הרי חל ההתחייבות באמת מדעתה ודמי לשטר שנכתב מדעת המתחייב ומה בכך שנכתב בתחלה שלא מדעתה כיון שלא חל אז עליה כלום:

י׳וגם מה שהקשה כת"ר מש"ס דכתובות (כ"ב ב') דפריך מ"ש בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת אם נשאת לא תצא וגבי שנים אומרים נתגרשה וכו' תצא והא לפמ"ש הב"ש סי' קמ"א סקמ"ו לשי' רמב"ם היכא דחיישי' לי וליכא תקנת חז"ל להכשיר הגט בטל מה"ת כיון דהוי מפ"כ א"כ כיון דתרי ותרי מדרבנן לא תנשא שוב מהראוי דתצא וצ"ל דהרמב"ם לא אמר אלא בע"ח והכא מיירי בע"מ אבל לשי' הח"ס דגם בע"מ איכא חשש מזויף מתוכו הדק"ל ומה פריך הש"ס עכת"ד. לענ"ד לק"מ היכא דמדרבנן פסול בודאי י"ל דבכה"ג לא תקנו להכשיר עדות שבשטר אבל בתרי ותרי הרי לפי דעת הנך ב' עדים שנתגרשה כדין באמת הגט כשר והוכשר עדות מפ"כ אלא דאנן מסופקין ע"פ דברי העדים המכחישים אותם ולכן לא תנשא א"כ מה"ט מהראוי שלא תצא בדיעבד ואין הגט בטל מה"ת שהרי אם אמת כדברי עדים הראשונים באמת הוכשר מפ"כ וכה"ג כתבו התוס' בב"ק (מ"ו ע"ב) ד"ה גלית אדעתך וכו' ואפי' לר"נ דאמר כי ליכא לאשתלומי מהאי מישתלם מהא יודה הכא דע"כ ל"ק ר"נ אלא בשור תם שדחף את חבירו לבור שבעל השור אין לחייבו אלא רביע אע"פ שודאי הזיק לפיכך משתלם כל השאר מבעל הבור כיון שהבור הרגו לשור אבל כאן שאם הולד במעי אמו בשעת נגיחה יש לו להתחייב בתשלומין אין לחייב הפרה תשלומין שהם על הולד לשלם אם נגח ע"ש. ובסברא זו אמרתי ליישב מה שהקשו האחרונים בהא דבאה"ע סי' י"ז סל"ד בהא דנפל למשאל"ס דאם נשאת ל"ת כתב הרמ"א דאם נשאת בעבריינות במזיד תצא ובסימן ק"נ בגט פסול מדבריהם לא הגיה כן ונראה עפמ"ש רש"י יבמות (דף מ"ט ב') בהא דאמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר דהא תפסי בה קידושין ופירש"י דגם לאחר שזינתה לא פקעי מינה קידושין וכ"ה בנימוק"י שם ובאב"מ סי' ח"י הוכיח מזה דהיכא דאין קידושין תופסין פקעי נמי הקידושין הראשונים אף שהי' בהיתר ע"ש ומעתה לפ"ז בגירשה בגט פסול מדבריהם דמדאורייתא הגט כשר א"כ בנשאת לאחר חלו קידושי שני מה"ת וממילא פקעי קידושי ראשון כיון דאם בא הראשון לקדשה אחר שנשאת אין קידושין תופסין ועיין באב"מ רסי' ט"ו בשם הד"מ בזה ומ"ש ע"ד הח"מ וב"ש שם ולכן אף שעשתה כן במזיד לא תצא כיון שכבר פקעו קידושי בעלה הראשון אבל בהא דנשאת כשנפל בעלה למשאל"ס דכל טעמא דלא תנשא משום דהוי מיעוט המצוי שהבעל עוד חי ולפי אותו צד שהבעל חי באמת אין תופשין קידושי שני וממילא לא פקעי קידושי ראשון והיא עוד אשתו לכן בנשאת במזיד תצא וא"ש ודו"ק כי הוא עצה נכונה בס"ד:

י״אאבל בגוף דברי הב"ש יש לתמוה דאם כל גט לא מתכשר אלא משום דאפקעינהו חז"ל לקידושין א"כ בכל גט פסול מדרבנן יופסל מה"ת ועוד דכל גרושה תהיה מותרת לכהן מדאורייתא ועמ"ש במשפט שלום סי' רל"א בקת"ע אות י' בזה ובחידושי אמרתי ליישב מה שהקשה בחי' הרי"מ לחו"מ סימן כ"ח לשיטת הרמב"ם דעדות שבשטר הוא מדרבנן דכתיב מפיהם ולא מפי כתבם ולפ"ז בגט בעדי חתימה לבד אין הגט מועיל אלא מדרבנן ומשום דאפקועינהו לקידושין כמ"ש הב"ש הנ"ל א"כ מה הועילו חז"ל בתקנת זמן בגיטין הרי אם לא יהיו העדים לפנינו או שלא יזכרו הזמן רק מפי כתבם (דאל"כ הרי גם בלא זמן יודעים הזמן שנתגרשה אחר הזנות] הרי לא יועיל הגט אלא משום דאפקועינהו לקידושין ולא תתחייב מיתה שהרי נעקרו הקידושין למפרע ואמרתי בזה דהנה לכאורה גם מפ"כ הרי בקבלו עליהם קא"פ עדותן כשרה ובממון אין מועיל קבלתם להיות לו דין שטר לגבות ממשעבדי שהרי הלקוחות לא קבלו ע"ע עדותן וגבי גט לשי' תוס' נדה (מ"ט) ורא"ש פמ"ח דגם גבי איסורא מהני קבלתם במה שפסול רק משום דילפי' מממון א"כ בשלמא במגרש בע"כ ל"מ העדות אבל הכא כשיחפה על ב"א הרי שניהם קבלו על עצמן העדות ומהראוי שיועיל מדאורייתא בלא אפקעינהו אלא דכיון דמ"מ לא מהני לאסרה על כהנים ולהתירה לעלמא שהרי האחרים לא קבלום עליהן א"כ אין גירושין לחצאין וכה"ג כתב הפ"י קידושין (ס"ה ב') והנה בגיטין (דף פ"ב) מבואר דהיכא דל"מ הגט משום שאינו מתירה לכל מ"מ מקרי ריח הגט לפסלה לכהונה דכתיב גרושה מאישה אפי' אינה גרושה אלא מאישה וכ"ה ביבמות (נ"ב ע"א) דאפי' אמר הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם מקרי ריח הגט עכ"פ ופוסל לכהונה מדאורייתא ע"ש:

י״בוהנה בקידושין (ס"ה) פריך אמאי אין מועיל הודאת בעל ואשה גבי קידושין וגיטין כמו דבממון הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ומשני דהכא חב לאחרים וע"ש ברשב"א ופ"י ביאור הדבר ובתוס' גיטין (ד') מבואר דבגיטין היינו דחב לאחריני במה שפוסלה לכהונה וא"כ הכא דאיכא עדים מפ"כ דמהני לפסלה לכהן משום ריח הגט שהרי לעצמן קבלו עליהם עדותן אלא דהגט ל"מ משום שאינו מועיל לגרשה לגמרי ואין גירושין לחצאין אבל עכ"פ פוסלה לכהן א"כ שוב מהני הודאתם כיון דבהודאה לא חב לאחריני דבלא"ה פסולה לכהונה ע"י העדות מפ"כ א"כ שוב מהני הגט מדאורייתא משום הודאתם וא"צ להפקיע הקידושין למפרע ודוקא היכא דמגרשה בע"כ בע"ח ל"מ הגט אלא מדרבנן משום דאפקועינהו משא"כ הכא דהבעל והאשה קבלו עליהם העדות מפ"כ שפיר מהני הגט מדאורייתא ולא אפקיעינהו לקידושין ושפיר מהני תקנת זמן בגיטין וא"ש:

י״גואולם בגוף סברת הח"ס צדקו דברי כתר"ה דבכה"ג דבכל גט העדות מפ"כ ליכא חששא דיסמכו על העדים מפ"כ דדמי לשמות מובהקים דאיתא בגיטין י"א דלא חיישי' דלמא אתי למיסמך עלייהו ותיתי לי שכן עלה בלבי טרם ראיתי דבריו וכוונתי לדעתו בזה ואני מוסיף שהרי מבואר כה"ג בסימן קכ"ד בב"ש סק"ג בשם המגיד אך דמ"מ י"ל דבנ"ד מנ"ל להרואים שגירשה בע"כ שמא יסברו שהי' מדעתה ומהני העדות שבכתב:

י״דוכה ראיתי שהביא כת"ר דברי הרשב"א גיטין (ע"ד) דהא דמהני גט בע"כ אף דנתינה בע"כ ל"ש נתינה דהא אין בעלה קנוי לה אלא שיש לאשה שיעבוד על בעלה והוא מסלק שיעבודה ע"י הגט ואם נאמר שא"י לסלקה אלא מדעתה אתה מחייב אותו בעל כרחו ואל תחייבהו ובזה תי' קו' הח"ס עלה בלבי דלפ"ז בכה"ג דנ"ד שהבעל פטור מכל חיוביו לנגדה שהרי נשבעה שלא ליהנות ממנו וגם היא מורדת ומסרבת וכמ"ש כת"ר א"כ שוב לא יועיל מדינא גט בע"כ דנתינה בע"כ ל"ש נתינה והוא הערה גדולה אך לפ"ז קשה גם בעוברת עד"מ דהפסידה כתובתה וכל חיובי הבעל ותיקשי דלא יוכל לגרשה בע"כ מן התורה וצ"ע אבל גם בלאו הכי יש לפקפק בהיתר גירושין בע"כ בנ"ד שהרי לפי הצעת הענין יש בה חשש נשתטית ולפעמים היא בעצבות ומר"ש ולכאורה לפ"ז יש לסתור הטעמים שכתב כת"ר דהויא מורדת ומסרבת ועוברת על השבועה דאפשר שלא עברה בשאט נפש רק מפני שטותה אלא דא"כ ממ"נ יש להקל והתינח להתיר לו לישא אשה אחרת אבל לענין לגרשה הרי יש לחוש שמא היא בכלל שוטה או עתים שוטה ואף דבשו"ת עט"ח סי' י"ז שרמז כת"ר העלה דלענין זה תליא רק ביודעת לשמור א"ע וגיטה וגם אנן בקיאין בבדיקה הרי הרגיש שם שדברי הט"ז הר לנגדו אלא שסמך להקל מפני תקנת האשה במה שנוגע לסכ"נ ע"ש משא"כ בנ"ד וגם מצאתי בתשו' רי"ן הרא"ש סי' פ"ט בשהתה י"ש ולא ילדה דאין לכופה לקבל גט אבל מותר לו לישא אשה אחרת ע"ש ומוכח דס"ל דאיסור גט בע"כ חמור טפי וד"ז נעלם מהאחרונים ולכן חוששני להתיר בנ"ד לגרש בע"כ אבל הנני מצטרף בצירופא דרבנן להתיר להרב וכו' לישא אשה אחרת והנלע"ד כתבתי: