שו"ת מהרש"ם חלק א רי״חTeshuvot Maharsham Volume I 218
א׳להרב הגדול וכו' מו"ה יחיאל מיכל ראבינאוויטש נ"י אבד"ק נאווי מינסק בפולין רוסיא.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שנשלח למרחוק לחיל הצבא על ה' שנים וביום הפקודה שישלחוהו משם יגע כת"ר ופעל שיתרצה לגרשה באופן שתתן לו מעות וחפצים והשלישה הכל עבורו שינתן לו אחר נתינת הגט וכאשר התחיל הסופר לכתוב הגט איזו שורות נכנסו לבית כת"ר איזו אנשים מבני משפחתה ונתמלא המגרש כעס והתחיל לברוח ואמר בכעס לאשתו מפני שהבאת אנשים אלו לא אגרשך (ויש קצת ספק אולי לא פסק הסופר מלכתוב על ידי דיבורו הנ"ל) והשתדל רו"מ להוציא האנשים הנ"ל מן הבית והפציר בהמגרש וחזר ונתרצה לגמור הגט ובתוך כך שלחו אחריו שיסע על הבאהן אבל ביני וביני כבר הלך הבאהן והלך רו"מ עם הסופר והעדים והשליש ונתן הגט לאשתו כדין כי לא היה פנאי לחזור ולכתוב גט אחר ועתה נשארה האשה צרורה ועגונה עכת"ד השאלה:
2
ג׳והנה רו"מ הביא מתשו' מהר"ם מינץ סג"ל סימן י"ז שכתב בפשיטות וז"ל ובהא ליכא ספיקא אם בכה"ג דביטל הגט קודם גמר הכתיבה פשיטא דהגט בטל או אחר הכתיבה אם ביטל ואמר שלא רוצה ליתן גט אזי בטל הגט וכו' עכ"ל ובתשו' ד"ח ח"ב א"ע סימן פ"ד חולק עליו ורו"מ הביא מרש"י ותוס' גיטין פ"ח א' ודלמא אמלוכי אימלך וכו' ומהתו' י"ח ב' ד"ה שמא פייס ומהתוספות גיטין כ"ז א' ד"ה הא אמר וכו' ותוס' ב"מ י"ח א' וגם הביא בשם ח"א שהביא ראיה מש"ס דגיטין כ"ד ב' דגם בנמלך יוכל לגרש בו שנית והאריך בזה:
3
ד׳והנה בגוף הדין כבר האריך בזה בשו"ת כתב סופר חא"ע סימן צ' וסימן צ"ב והביא מכל המקומות הנ"ל והעלה גם כן דבאמר אחר כתיבת הגט שילך למרחקים ולא יגרשנה ויניחנה עגונה לעולם מכל מקום בחזר ונתרצה לגרשה מותר לגרש בו אלא דשם מפני שהיה אמירתו אחר הכתיבה צירף דברי החולקים על הרמב"ם ע"ש ואני מוסיף ראיה מהא דגיטין ע"ח אחד אמר לה כנסי שטר חוב זה וכו' אינו גט וכו' וז"ל הרשב"א וטעמא דמתניתין יש לפרש משום דביטולי בטליה כלומר בטל נתינה זו שלא תהא כנתינת גט אלא רצה לשחק בה שתהא לה כנתינת שטר חוב דאינו מגרש והכי נמי משמע בפרק הניזקין דאמרינן מעדותו של ריב"ג נלמד אמר לעדים ראו גט שאני נותן לאשתי וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זה גט ואמרינן פשיטא מהו דתימא בטולי בטליה קמשמע לן אם איתא דבטליה לסהדי הוה אמר והאי דקאמר לה הכי משום כיסופא הוא אלמא כי אמר להו לסהדי מעיקרא ראו גט שאני נותן לאשתי הוא דאמרינן דלא בטליה דאם איתא כיון דאמר להו לסהדי מעיקרא ראו גט שאני נותן לאשתי השתא הוה מודע להו לית אנא יהיב ליה בתורת גט כדאמרי לכו אלא כנתינת שט"ח לחוכא בעלמא הא לא"ה כי אמר לה כנסי שטר חוב זה בטליה ומיהו לא בטליה מתורת גט שלא יהא כשר לגרש בו דהא לא אמר כלום בגופו של גט אלא לדידה קאמר שט"ח והילכך כי אמר לה הא גיטך מתגרשת בו וכו' ובספרי תנא ונתן בידה ושלחה מביתו מכאן אמרו כתב גט לאשתו ואמר לה כנסי שטר חוב זה אינו גט וא"ת ותיפ"ל משום דלמא בטולי בטליה איכא למימר אם איתא דבטליה לסהדי הוה אמר כדאמרינן בפרק הניזקין ולאו טעמא התם משום דמעיקרא א"ל ראו גט שאני נותן אלא משום דכיון דאיכא סהדי לסהדי הוה מודע בינו לבינם והא דאמר לה הכי משום כסופא דידה היא לעולם עד דמפרש דמבטל ליה עכ"ל ושו"ר בב"י סימן קל"ח שהעתיק גם כן דברי הרשב"א הללו הרי דלמסקנתו הוכיח מהספרי דגם בדלא א"ל לסהדי ראו גט זה וכו' אפילו הכי כל שאינו מפרש בדיבורו דמבטל לגט גם למאן דס"ל דיכול לבטל הגט תלינן דלדידה קאמר משום כיסופא ומכ"ש בנ"ד שצוה בתחלה לסופר ועדים שיכתבו ויחתמו אם איתא שחזר בו משליחותם וכתיבתו לדידהו הוה אמר שלא יכתבו ומה שאמר להאשה מתוך כעסו בשביל שהביאה אנשי משפחתה לשם שלא יגרשנה אפשר שהיה כונתו רק לאיים עליה ונתכוון בכדי שיצאו משם האנשים הנ"ל דגם בהך דינא דכנסי שטר חוב זה מבואר בטור סימן קל"ח דלאו דוקא משום כיסופא וה"ה בדאפשר שהיה מתיירא שלא תקבל הגט ע"ש והכי נמי הרי אפשר שרצה שיצאו משם קרובי האשה ולכן אמר כן וכל מה דאפשר לתלות תלינן:
4
ה׳ועוד ראי' מתשו' הריב"ש סי' קכ"ז בדין שאחר כתיבת הגט וחתימתו קודם נתינתו היה דודו של המגרש בוכה על ענין נתינת הגט וא"ל המגרש מה צורך לבכות אני נותנו בכח וכתב וז"ל בזה הלשון יש לספק אם הוא ביטול הגט או אם הוא מודעה על נתינתו כי אם הוא ביטול הגט לדעת הרמב"ם וכו' ואינו מגרש בו לעולם וכו' אמנם בזה אפשר לומר שמפני דיבור זה לא נתבטל הגט לפי שלא נתכוון אלא להשקיט דודו שהיה בוכה וכו' כי אם היה אומר כדי לבטל הגט וכו' היה אומר כן ומוסר דבריו לעדים בפירוש וכו' ועוד נראה ברור כי אפילו הרמב"ם ז"ל שסובר שיכול לבטל הגט אחר כתיבה וכו' זהו כשאומר בפירוש שהוא מבטל גופו של גט ואומר יהא כחרס וכו' אבל זה שלא אמר לשון בביטול הגט עצמו רק שאמר על הנתינה שהוא נותנו בכח אף אם היה אומר בפירוש שאונסין אותו על הנתינה אין זה ביטול על הגט עצמו שלא יוכל לחזור ולגרש בו אלא מסירת מודעה הוא על הנתינה וגופו של גט אינו בטל שכמו שאם הגט הוא ביד השליח ואמר יהא כחרס או יהא בטל אנו תולין שלא בטל הגט עצמו אלא שליחות השליח ויכול לחזור ולגרש בו כר"נ דקיי"ל כוותיה ה"נ בשאינו ביד השליח אין הגט בטל אא"כ בטלו בפירוש בלשון שיהיה מבואר שכוונתו על הגט עצמו אבל כל היכא דאיכא למיתלי שלא בטל גופו של גט תלינן ויכול לחזור ולגרש בו עכ"ל. הרי מפורש דכל שאפשר לתלות שאין כונתו לבטל הגט תלינן וה"נ לענין השליחות ותולין שנתכוון רק על נתינתו וע' במל"מ פ"ו מה"ג הכ"א שרמז בקצרה לדברי ריב"ש הנ"ל והביא ראיה דגם באמר קודם כתיבתו שהוא אנוס על הנתינה אינו מבטל גוף הגט דתולין שנתכוון על הנתינה אלא דלפמ"ש שם דטעמא משום דגי"ד בגיטא לאו מלתא לשי' הב"ח דס"ל דקודם כתיבה מהני גי"ד י"ל דה"נ בזה וע' במכתב מאליהו שער ד' סי' ה' שפסק גם כן כדעת הב"ח אבל כבר חלקו עליו רבים וע' בפת"ש רסי' קל"ד וע' תשו' ב"ח החדשות סי' צ' ובשו"ת בת עיני סי' א' וע' קצה"ח סי' ר"ה סק"ה בשם הרמב"ן ואכמ"ל:
5
ו׳ובגוף דברי ריב"ש שהבאתי הנה בב"י סי' קנ"ד הביא מתשו' תשב"ץ והוא בח"א סי' א' ושם האריך גם כן בנידון הנ"ל ומבואר שם דאפילו אם היה אומר לדודו דברים הפוסלים בגט אף על פי שאמרן באופן ששמעו גם אחרים כיון שהוא לא דיבר אל העדים אין זה בכלל מסירת מודעה וסיים וז"ל ונראה דאפילו רבא דסובר דגי"ד בגיטא מלתא הוא מודה הכא דאפילו גי"ד לא הוי דלא אשכחן ליה דאמר גי"ד מלתא אלא כשאמר אותן דברים לשליח וכו' א"נ כשהוא מבטל הגט בפני עדים וכו' דכיון שעם העדים עצמן היה מגלה דעתו בטל גיטא וכו' שהרי עם עדיו היה מדבר אבל דברים שאמר לאחרים וכו' אף על פי ששומעים הדברים כיון שלא היה דבריו עמהם אפילו גי"ד לא הוי וכו' עכ"ל וכ"ה בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ע"ח וא"כ ה"נ בנ"ד שלא אמר להסופר ועדים כלום אין כאן אפילו גי"ד ועוד ראיה מתשו' הרא"ש כלל מ"ה דין ד' (והובאה בקיצור בטור סוף סימן קמ"א אלא שנשמט שם איזה תיבות הנחוצים לנו) בדין מינה שליח להוליך גט לאשתו בכל מקום שימצאנה וא"ל אם תאבה האשה לבא לאישביליא אקיימנה לי לאשה ואם לא תאבה פטור אותה בגט והשליח הביאה עמו לאישביליא והשיב דגם אם הבעל היה עוד אז באישביליא ולא רצה להתפייס עמה יכול השליח ליתן לה הגט כי לא הטיל ראובן תנאי במינוי השליחות שיתבטל אלא דברים בעלמא אמר אם תבא עמך אקיימנה וגי"ד בגיטא לאו מלתא ואפילו גי"ד אין כאן לבטל השליחות והגט כי באותה שעה היה בדעתו להתפייס עמה עכ"ל הרי דאף שהיה אז בדעתו להתפייס עמה ואמר בדיבורו שאם תבא אקיימנה לי לאשה מ"מ אין כאן אפילו גי"ד לבטל השליחות והגט באופן זה שבאה האשה לשם ויוכל לחזור בו שלא להתפייס עמה והגט והשליחות כשר כיון שתלה הדבר בעצמו וה"נ בנ"ד שאמר לא אגרשך הרי תלה הדבר ברצונו ואין כאן אפילו גי"ד לבטל הגט והשליחות:
6
ז׳ועוד יש לי לדון בזה דאף שכתבו התוס' בגיטין פ"ח דכל זמן שלא נגמר כתיבת הגט לכ"ע הגט בטל מלגרש בו דלא מקרי אלא דיבור ואתי דיבור ומבטלו הנה מלבד דבחידושי הרמב"ן שם י"ח ב' מבואר דס"ל דגם בכה"ג מקרי מעשה אף גם י"ל דבנ"ד לכ"ע מקרי מעשה והוא עפמ"ש הכ"מ פ"ד מתרומות ה"ט בשם הרי"ק ליישב דברי רמב"ם שפסק שם דהאומר לשותפו או לבן ביתו לתרום והלכו לתרום וביטל שליחותו קודם שיתרומו אם לא שינה השליח תרומתו תרומה ותמה הראב"ד דהא לר"י דפליג על ר"ל אתי דיבור ומבטל דיבור ותירץ הרי"ק וז"ל דגבי תרומה וכיוצא בה מודה גם ר"י דלא אתי דיבור לבטל השליחות ולא דמי לקידושין דבקידושין אורחייהו דנשי למיקפד שלא להנשא אלא למי שלבה חפץ כי יש קפידא רבה בדבר ולכך סובר ר"י דבדיבור לחוד חוזרת אבל כרי העומד ליתרם אין דרך להקפיד אם יתרום זה או זולתו כיון שעומד לכך דהא איצטריך קרא למעוטי תורם שלא ברשות ואלו בקידושין אין הדבר צריך לאמרו וכו' ולא סגי דיבור לבטולי שליחותיה דלא ליהוי תרומה וכו' והטעם דשינוי זה אין דרך להקפיד וכו' עכ"ל והנה ודאי דגם סתם אשה עומדת להתקדש כמ"ש במלחמות רפ"ב דכתובות אלא עיקר טעמא דהתם דרך להקפיד משא"כ בתרומה ומה שהקשה בשעה"מ על חילוק זה מהא דפריך ר"י לר"ל מתרומה ע' בשו"ת חיים שאל ח"ב סימן מ"ט אות ב' בישוב דברי הרי"ק ע"ת ואם כן לפי זה בנ"ד שגם קודם לזה לא הוה מיתדר להו כמה שנים כפי שכתב רו"מ ועתה בצאתו לחיל הצבא למקום סכנה למרחקים על ה' שנים שהיה מחויב מדינא לגרשה כמ"ש בסימן קנ"ד ס"ח וס"ט אם כן כשנתרצה לגרשה בעבור מעות וחפצים שהושלשו עבורו ועשה הסופר ועדים לשלוחים אין דרך להקפיד בכה"ג אם יבואו מי מקרובי האשה לשם או לא אם כן לכ"ע לא אתי דיבור ומבטל לכתיבת הגט ושליחותו דדמי לתרומה שכבר היתה עומדת להתגרש בגט זה ודיבורו הקדום אלים במה שצוה לכתוב ואם כן אפי' אי נימא שבדיבורו השני שאמר לא אגרשך ביטל הגט והשליחות לא אתי דיבור ומבטל בכה"ג ואף דבגיטין ל"ד א' מוכח דגם היכא דמחויב לגרש מהני ביטול היינו משום שהוא לא רצה לגרש אלא שכפוהו והיה חשש מתחלה שיחזור ויבטלנו משא"כ בנ"ד שנתרצה לגרשה ובפרט שנתרפס ברצי כסף שהושלש כבר לטובתו:
7
ח׳וגם בעיקר החשש מדברי רש"י דף פ"ח בהא דאימלוכי אימלך יעו"ש ברשב"א ובפרט בר"ן שחולקים ע"ד הרמב"ן ופסקו דגם בנמלך בינתים ומנע את הסופר מלהשלים את הגט וחזר ונתרצה לגמרי דכשר ע"ש אלא דבנ"ד יש לחוש אולי כתב הסופר איזו תיבות קודם שחזר ונתרצה אבל כבר נתבאר דגם בכה"ג הגט כשר וגם רו"מ הביא ראיה מהא דסימן קל"ד ס"י והוא מהטור סי' קל"ח בשם רמ"ה דבאמר אחר כתיבת הגט שאין רצונו בהגט א"צ לחזור וליטלו ממנה אף דאם ביטל הגט בין כתיבה לנתינה הגט בטל כמ"ש בסימן קל"ד ס"ג וב"ש סק"ה ובע"כ דבכה"ג אין זה ביטול הגט כלל וביותר מבואר כן בב"י סימן קל"ח בד"ה כתב הרמ"ה וכו' ולכן הנני מסכים עם רו"מ להתיר להאשה להנשא בגט זה. והנלע"ד כתבתי:
8