שו"ת מהרש"ם חלק א רי״זTeshuvot Maharsham Volume I 217
א׳להרב הנ"ל. ומה שהאריך בדין כלי ברזל המחופין בהיתוך לובן והוא מין אחר ורו"מ הביא מדברי רש"י פסחים ל' ע"ב ותוספות ע"ז ל"ג ב' ד"ה קוניא שפירש"י דמאני דקוניא הם כלים של חרס וטוח באבר והתוספות בשם ר"ת חולק עליו דמחופה באבר אינו נאסר ופי' דקוניא היינו המצופה בזכוכית ולשיטת ר"ת צ"ל דדינו כשני כלים הנוגעים זה בזה ואין החרס בולע מן האבר דאי הוה בלע הרי כ"ח א"י מידי דפיו ולרש"י בולע החרס דרך האבר ודינו ככ"ח שא"י מידי דפיו והביא מהמג"א סימן תנ"א סקמ"ה ובפר"ח סקכ"ג הביא מחלוקת רש"י ור"ת הנ"ל ומה שתמה הפר"ח על ר"ת איך יעלה עה"ד להקל בעופרת יותר מהיתוך זכוכית יפה השיג רו"מ שהרי בתוספות כתובות ק"ז ב' וע"ז ל"ג מבואר דיש חילוק בין היתוך זכוכית שלא נתבשל היטב ובלע טפי מה שאין כן בעופרת והיינו משום דהיתוך זכוכית לפי שברייתו מן החול כשלא נתבשל היטב גם הוא כעפר וחרס נחשב ובאמת שכ"ה במהרש"א לע"ז שם וכן מצאתי בא"ז הל' פסחים סימן רנ"ו ד"ה ענדו אגני וכו' דכל זמן שאין הזכוכית מתבשל יפה החול מעורב בו לכן מדייבו ופלטו אבל כשמתבשל יפה יוצא ממנו כל החול ע"ש אבל יש לדון דגם רש"י לא החמיר אלא במחופה אבר שהעופרת בטבעו הוא דומה לעפר כמ"ש היער"ד ח"א ד"ו בשם חכמי הטבע כי עופרת טבעו רק עפר ואויר ולכן בקל ניתך והוא עפר יסודו ולכן נקרא עופרת וכל הסיגים נדבקים בו ולכן מצרפין בו כסף וזהב ע"ש ולכן מתדבק בהחרס ונעשה גוש אחד אבל הברזל והחרס אין מתערבין כמו שכתוב בתשובת ח"ס סימן ק"ל סמוכין ממקרא בדניאל וכ"ה בס' ערה"ש ליו"ד סימן קכ"א לענין כלי ברזל המחופין בלובן וזהו כמ"ש בדע"ת בדף האחרון ואף שגם ברזל מעפר יוצק אבל נעשה גוש אחר ופנ"ח מה שאין כן העופרת ומזה יש לפקפק במ"ש הח"י סימן תנ"א סקס"ד לפקפק בדברי הרא"ם שבמג"א ס"ק כ"ז לענין חיפוי בדיל שבכלים ישנים ויש לומר דהרא"ם ס"ל דבדיל דמי לעופרת לפי שניתך מהרה כעופרת וגם נקט שם בלשונו עופרת ע"ש ואם כן בחיפוי בדיל ועופרת בכלי נחושת דמיירי בהם דהוו כשני כלים וגם לשיטת רש"י עולה יפה דס"ל דבדיל דומה לעופרת ואינו מתדבק עם הברזל אבל בכ"ח מתדבק שפיר ואם כן מדברי הרא"ם יש סמוכין לדברינו להקל בכלי ברזל הנ"ל ולחשבם כשני כלים:
1
ב׳אך כפי הנראה מדברי הרא"ם שהביא ראיה ממאני דקוניא המחופים באבר שמותרים בהגעלה נראה דס"ל כדעת ר"ת ומכל מקום יש לקיים הוראתו והוראת המג"א שהביא דבריו גם לשיטת רש"י ועכ"פ יש לדון, עפ"ז בדבר כלים דקים המצופין בלובן או ירוק בלא"ה שיצא עליהם חשש שגם אחר שיוצאים בהכשר מהפאבריק מכל מקום כשנקלף מהם מעט על ידי הולכתם בדרך מטיחין הסוחרים מקום הנקלף בצבע שיש בו מין שפירטום ויש לומר דגם אי נימא דהלובן הנדבק מתחלת עשייתן נעשה גוש אחד עם הברזל כמו שכתב רו"מ דיש לומר דגם הח"ס מודה בכי האי גוונא מכל מקום במה שצובעים אחר עשייתן לכ"ע אינו נעשה גוש אחד ולכ"ע מהני הגעלה בהם בצירוף דיש לומר דאם הצבע מין אבן וכלי חרס הרי הם כשני כלים ואין הבליעה נכנס כלל לתוך הברזל וכיון דמבפנים אין דרכו ליקלף בהולכתן אלא מבחוץ שפיר יש לצרף דבר זה:
2
ג׳ומ"ש רו"מ להשיג עמ"ש בהוספות להקו"א שלי אות נ"ז בשם שד"ח בשם ח"א שהעיד שבחן וניסה שאין הכלים הללו בולעים כלל והם כזכוכית ממש והשיג רו"מ שהרי מבואר בתוס' דגם בציפוי זכוכית לבד בולעין לק"מ דהתם משום דברייתן מן החול ולא נתבשל יפה בולעין שלא יצא מהם החול אבל הכא שהובחן שאינם בולעים מסתמא אינו מין זכוכית או שנתבשל יפה וכפי הפאבריקען שבזה"ז אין שום סברא לומר שלא נתבשל יפה:
3
ד׳ומה שכתב רו"מ דבמצופין גם מבפנים וניקב או נסדק הלובן בפנים לא מהני בהו הגעלה לכ"ע דנבלע דרך שם ואפשר שההגעלה אין מועיל דרך שם לא אדע מהו דאנן קי"ל כבכ"פ וע' בא"ר סימן תנ"א סקכ"ו שבחיבורו ליו"ד רסי' צ"ד העלה דאם תחב היד של הכלי לאיסור והגעיל הכלי בלא היד כבכ"פ ויש להקל ואין לחוש להמחמירים ומכ"ש בנ"ד שלא נבלע אלא דרך הנקב ההוא דיש לסמוך על המקילים דשבכ"פ:
4
ה׳והנלע"ד כתבתי.
5