שו"ת מהרש"ם חלק א רט״זTeshuvot Maharsham Volume I 216
א׳להרב המאוה"ג וכו' מ"ה צבי העליר נ"י אבד"ק פמארן. קונטרסו הגיעני וטרם יהיה כל שיח אפנה לדין הטסין של ענגליכע, קטכין שהקצוות נכנסין תחת הלבנים וטיט וא"א שיבא האש לשם אם צריך להסירן משם וליתנם בתוך האש ורו"מ הביא בשם מחבר אחד בשם הגאבד"ק סיגוט ז"ל להקל עפ"ד הש"ך סי' קכ"א שאינו מבליע בצד השני וכיון דהכא אין משתמשין רק בברזל המגולה לבד כבולעו כך פולטו ורו"מ תמה דהא מבואר בש"ך שם סקי"ז דבחם ע"י האור לכ"ע חם מקצתו חם כולו וה"נ בנ"ד:
1
ב׳הנה בשו"ת אבני צדק חא"ח סי' ס"ב מהרה"ג הנ"ל שם האריך בזה והביא מדברי הרשב"א דלענין הכשרו ל"מ עד שיכשיר כולו והטור כתב דדוקא בנשתמש בכולו אבל אם יודע שלא נשתמש אלא במקצת כבכ"פ וכתב שדברי הש"ך שם דחוקים והעיקר כפי' המג"א סי' תנ"א סקכ"ד דבין בהגעלה בין בליבון סגי בהכשר מקצתו אם נשתמש בצד שהוכשר והא דצריך להגעיל גם הידות העיקר כמ"ש הט"ז סקי"ז והפר"ח בא"ח סי' תנ"א דידות שאני דיש לחוש שקבלו בליעת חמץ על ידי עירוי וכדומה ולפ"ז גם מ"ש המג"א סקכ"ד דלכתחלה אסור להשתמש בו היינו נמי בידות שקרוב לחוש שנשתמש בהן וכ"ה בבינ"א אות מ"ה ולכן לדעת הטור יש להקל וגם להרשב"א הרי מבואר דבב"ח דהיתרא בלע מתיר בהכשר מקצתו וא"כ לדידן דקיי"ל דחמץ מקרי היתרא בלע כמ"ש הט"ז סי' תנ"א סק"ח יש להקל והאריך בביאור דברי הרשב"א במשה"ב ולהסיר תמיהות הפר"ח ביו"ד שם וסיים דהרשב"א לא החמיר לומר דחמץ מקרי איסורא בלע אלא על מה שחוץ לקתא אבל על מה שבתוך הקתא גם הוא ס"ל לחשוב החמץ להיתרא בלע ולכן מסיק להתיר בליבון מקצתו עכת"ד שם ומ"ש רו"מ לתמוה דהא על ידי האור לכ"ע חמח"כ הנה מדברי או"ה שם מוכח דע"י אור מפליט ג"כ מכולו ואף דהש"ך הביא דעת הרא"ה דהאש מכלה הטעם ולא מפליט הנה מצאתי בתשו' מהר"ח א"ז סי' מ"ג שהביא לשון קובץ מאביו בעל א"ז וז"ל אבל בסכין גדול מלבנו באור וכו' וכשמלבן סכין שתשמישו על ידי האור או מגעיל סכין שתשמישו ברותחין אם כל הכלי בלע צריך כולו ללבן או להגעיל ואי מקצתו בלע אף על פי שנאסר במקצתו דחמח"כ א"צ ללבן או להגעיל כ"א עד מקום הבלע דכבכ"פ וכלי שנכנס כולו לאיסור א"י ללבנו או להגעילו לחצאין כמו שהיה מדקדק הרב ר' ברוך בר"י זצ"ל מריגנשבורג עכ"ל. הרי מפורש דעיקר החילוק בין נשתמש במקצתו באיסור אף שמבליע בכולו סגי גם בליבון מקום השימוש לבד ואם נכנס כולו לאיסור אז צריך ללבן ולהגעיל כולו ומזה מבואר דדוקא בנכנס כולו לאיסור אז צריך ללבן הכל ולא בנשתמש בחלק הנשאר בהיתר וזהו דלא כמ"ש רו"מ לפרש דברי רמ"א דגם בנשתמש לפעמים בהיתר צריך ללבן כולו ומפורש דס"ל דלא כהרא"ה ונראה שזהו גם כן דעת הטור שהביא דברי הרשב"א שמחמיר בין בליבון ובין בהגעלה שצריך להכשיר כולו ועל זה כתב דדוקא בנשתמש בכולו אבל בנשתמש במקצתו נכשר נמי מקצתו ונראה מלשונו להדיא שאינו חולק על דברי הרשב"א אלא ס"ל דגם הרשב"א מודה בכה"ג ואין חילוק בין הגעלה לליבון דא"כ הו"ל לפרש החילוק, ומ"ש הש"ך שהטור סמך עמ"ש טעמא דכבכ"פ וזה ל"ש אלא בהגעלה הוא תמוה שהרי לא נזכר חילוק זה בטור כלל והרי הרשב"א במשה"ב דחה חילוק זה ואיך יסתום הטור ולא יפרש חילוק כזה במה שלא הזכיר מזה כלום ומאין נדע לחלק מסברא כן ולכן העיקר כדעת מג"א סי' תנ"א סקכ"ד דאין חילוק בין ליבון להגעלה וע"ש במתה"ש שביאר שגם דעת הרא"ש כן הוא, ומה שסיים כיון שאין הישראל משתמש בסכין על ידי אור ר"ל שלא ישתמש להלאה מהחוד בכולו וע' בדו"פ ליו"ד שם שביאר דברי הרא"ש בענין אחר ועל כל פנים גם הוא הסכים שאין הטור חולק על דברי אביו הרא"ש ז"ל ושאין חילוק בין הגעלה לליבון. וגם מ"ש הא"צ דבחמץ יש לצרף טעמא דהיתרא בלע כבר כתב גם הא"ר סי' תנ"א סקי"ג דבהפ"מ יש לסמוך על זה ושם סקל"ט הביא גם בשם הרוקח סי' רנ"ד שכ"כ וכ"ה שם סימן ר"נ ורנ"ח והעלה הא"ר דבמקום שיש איזו צירוף יש לסמוך ע"ז ע"ש לענין הרחת ובפרט דהטסין הם תמיד אב"י ויש דיעות להתיר בפסח וטבע הברזל לפגום יותר כמ"ש הרשב"א במשה"ב והובא בט"ז סימן י' סק"ו אם כן יש כמה ספיקות להתיר וכיון שהיא טרחא גדולה להוציאם וגם הפסד ממון צדקו דברי הא"צ להקל:
2
ג׳ומ"ש רו"מ לחדש דבדאיכא בתוך הכלי בלוע של היתר שנשתמש בכולו בחמין ואחר זה נבלע בו איסור ע"י שחם מקצתו מסתבך בלועה של איסור בשל היתר ואינו יוצא על ידי חם כולו הנה לפי דבריו כלי שנבלע בו בליעת היתר על ידי האור ואחר זה נבלע בו איסור על ידי בישול לא יועיל הגעלה לכלי זו כיון שיש בו בליעה של היתר שנבלע ע"י האש מסתבכין הטעמים זה בזה וזה לא עלה ע"ד שום פוסק והרי מדינא אזלי' בתר רוב תשמישו ואם רוב תשמישו בחמין אף דלפעמים שימושו על ידי אור סגי בהגעלה ומבואר בתשו' הרשב"א סימן שע"ב ותשו' הרמ"ע סימן צ"ו דטעמא משום דמה"ת אב"י שרי ומדרבנן החמירו והם אמרו להקל בכה"ג וע' במק"ח סימן תנ"א סק"ה ורו"מ כ"כ מדעתא דנפשיה והביא מתשו' נא"ד סימן קל"ג שנדחק בזה והדבר מבואר ברשב"א ורמ"ע ואי נימא דהבליעות מסתבכין זה בזה הרי גם הבליעות של רוב תשמישן נסתבכו בהבליעה שעל ידי האור ואינן יוצאות בהגעלה כלל ומה מועיל מה שרוב תשמישן בחמין וגם בלא שום ראיה אין בידינו לחדש מה שלא נאמר בש"ס ופוסקים ראשונים:
3
ד׳ומה שכתב רו"מ לדקדק מדלא כתבו הטור והרמ"א שנשתמש איסור בכולו הדבר פשוט שדבריהם סובבים ע"ד הרשב"א שהובא בש"ע דנקט אם נשתמש בו איסור במקצתו וכו' וגם מ"ש רו"מ לדקדק במ"ש הרמ"א אבל אם ידוע וכו' יעוין בפרישה דבסתמא תולין שנשתמש בכולו דמלתא דלא רמיא לאו אדעתא ובעינן שיהיה ידוע לאחרים שלא נאסר אלא מקצתו וסיים דמה"ט כתב הטור אם ידוע ע"ש וגם אי נימא דסגי בידיעתו בעצמו עכ"פ דוקא בידוע לו בבירור ולא להקל בסתמא. ואחרי שהבאתי לשון הא"ז ובנו מהר"ח דמפורש בלשונם דדוקא בנכנס כולו לאיסור לא מהני הכשר מקצתו יש לנו לפרש גם דעת הטור והרמ"א כן:
4
ה׳ובעיקר פלוגתת הרא"ה והרשב"א אם בשאר איסורים דמי לקדשים ובר"ן פ"ב דפסחים מבואר דגם בתשמיש על ידי, האור אין מבליע בכולו ולא אמרו בהכשר כלי ולא מקצת כלי אלא בקדשים בלבד יעוין גם בצ"ק לזבחים צ"ו ב' שהוכיח שכ"ה גם דעת רש"י דחידוש הוא ולא גמרינן מינה ובזה תירץ קו' הט"ז סימן קכ"א סק"ז ע"ש ויש לומר עוד סברא לענין הטסין דכיון שהם בנוים בתוך לבנים וטיט שבהם ל"ש סברת חמח"כ ובפרט באותן שהם תחת הטסין ומן הצדדין י"ל שמקררין גם הטסין שם כמ"ש כה"ג בסלת למנחה כלל כ"ג והובא גם בפת"ש סימן צ"ד סק"ז דגם בדבר גוש אם יש סביבו רוטב מתקרר גם הדבר גוש על ידי הרוטב ע"ש וכ"פ בשו"ת יוס"ד שבסוף ספר נדרי זריזין סימן ל"ג אלא שלא הביא דברי הסל"מ הנ"ל:
5
ו׳ומה שהאריך רו"מ בדין כלי ברזל המצופין בלובן אם יש לדון שהציפוי והברזל יש להם דין ב' קדרות הנוגעים זה בזה והנה מה שהביא מהמרדכי פכ"ה סימן תרצ"א והג"א סימן כ"ב שכתבו דכיון שאין בליעה יוצא מחתיכה בלא רוטב אינה אוסרת חברתה כמ"ש בסה"ת מכ"ש ב' קדרות א' של חלב ואחת של בשר דאין נבלע מזל"ז ותמה מהרא"י בהגש"ד סימן נ"א דהא מכלי יוצא בלא רוטב והביא מהיש"ש פג"ה סימן מ"ה והגש"ד שם ויד"י סימן צ"ב סקנ"ו שתמה עליהם. הנה כבר הארכתי בתשו' לק' זאלישטשיק בזה והבאתי מדברי המרדכי פכ"ה סי' תש"ה שהביא דברי ראבי' דדם הנבלע בכלי אוסר השמנונית הנבלע בה ופולט ואוסר החתיכה וכתב המרדכי וז"ל ונ"ל הא דפסק ראבי' דשומן איסור המובלע בקערה פולט ואוסר הבשר בהא פליג על סה"ת דפסק דאיסור הנבלע בחתיכה ממק"א אינו חוזר ונבלע בחתיכה שמצדה אלא על ידי רוטב וכ"כ בסופנ"ה וכו' עכ"ל וכ"ה בהג"א סימן כ"ח (וכפי הנראה לזה רמז בהגהת י"ש סימן ק"ה אלא שיש שם ט"ס וכתב בהג"א סימן ח' והוא בסימן כ"ח) ומבואר דהם ס"ל דגם בכלי אינו פולט בל"ר והעירני ח"א שגם דעת רש"י זבחים צ"ה ב' ד"ה בישול נראה כן ומיושב תמיהת פלתי סוף סימן ק"ג עיין שם ותבין ואחר זה ראיתי בהגש"ד סימן נ"א שהעיר גם כן מדברי מרדכי הנ"ל ומצאתי גם באגודה פכ"ה סימן קט"ז שכתב דכיון דאין בליעה יוצא מחתיכה בלא רוטב מטעם זה התיר הר"מ שני קדרות של בשר וחלב שנגעו זה בזה חמין שאין דבר הבלוע נפלט אלא על ידי רוטב ע"ש הרי דס"ל גם כן דשניהם שוים ומצאתי בתוי"ק סימן ק"ה סק"ח שהאריך גם כן בזה וע"ש שפקפק הרבה בדין ב' קדרות הנוגעים זה בזה דאם הבליעה שמן שיוצא גם מחתיכה בלא רוטב מכ"ש דיש לאסור בשני קדרות כיון דלדידן קי"ל דמכלי יוצא בלא רוטב וגרע מחתיכה וגם הוא לא הביא מדברי האגודה הנ"ל (ושם הבאתי מהד"ח על הרא"ש פג"ה אות ק"ג שפסק דבשמן בכלי אוסר המאכל עד ס' וכיון שאין אנו בקיאים בין כחוש לשמן יש לאסור בכל גווני עד ס' וזהו דלא כדברי הש"ך סימן ק"ה סקכ"ג ומג"א סימן תנ"א סקל"ז ויש להפליא על האחרונים שלא הביאו מזה כלל) וע' בשו"ת ברכ"מ סימן ט' בתשו' הגאבד"ק פיעטרקוב שדחה דברי התוי"ק הנ"ל דאף דהבלוע יוצא מהכלי מכל מקום אינו נכנס לכלי שאצלו לפי שהוא קשה ע"ש ויש לי להביא סמוכין לדבריו מדברי רש"י ופוסקים שהובאו בש"ך יו"ד סימן י' סקי"ז דעל ידי חום ביה"ש קל להפליט מכלי לבשר מלהבליע לתוך הסכין. והן אמת דלפמ"ש הט"ז שם סק"ו בדעת הרשב"א הבליעה לסכין קל יותר מלהפליט אבל הרי דעת רש"י ורא"ש להיפוך וגם אין דברי הט"ז מוכרחים שם וע' בהגהת רש"ש פ"י דתרומות מ"ז שהוכיח משם דלהפליט קל יותר מלהבליע ואף דגבי חמח"כ דעת מג"א סימן תנ"א דדוקא להבליע ולא להפליט אין כל הענינים שוים גם יש לומר דלענין בליעה היוצא מכלי שאין בו ממש אלא טעם אין בכחה לחזור ולכנוס לתוך כלי דכבר נקלש כחה ובפרט להסוברים דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור רק מדרבנן כמ"ש בשפ"ד סימן צ"ד סקכ"ב פשיטא דיש לומר כן וע' במש"ז סימן צ"ה סוף סק"א בשם תשובות הרשב"א ובפמ"ג א"א א"ח סימן תנ"ב סקי"א ורא"י חולין קי"א וזכרון אברהם רסי' צ"ה ולגבי בליעה הנפלט מכלי שחוזר ונבלע בכלי יש לומר דלכ"ע רק מדרבנן וגם אם הוא מה"ת יש לומר דעל כל פנים הוא טעם קלוש ואין בו כח לכנוס מאליו לתוך כלי בלא רוטב:
6
ז׳והנה רו"מ צידד דדוקא בקדרת בשר וחלב שכל א' היתר יש להקל בב' קדרות ולא בקדרת איסור והיתר אלא שהביא מדברי או"ה כלל ל"א דין ט"ז דמפורש דגם בשל איסור יש להקל ורו"מ הביא סמוכין מהש"ס דע"ז י"ב בהא דעכו"ם וישראל ששפתו ב' קדרות וכו' כבר קדמו בהגהת י"ש סוף סימן צ"ב ושו"ת ברכ"מ סימן ח':
7
ח׳והנלע"ד כתבתי.
8