שו"ת מהרש"ם חלק א רט״וTeshuvot Maharsham Volume I 215

א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה חנוך עהרענטרייה נ"י אב"ד דקהל יראים בעיר מינכען עיר הממלכה במדינת בייעדן.

ב׳מכתבו הגיעני ועל דבר שאלתו בדבר אשר בעירו קרית מלך נמצא בית גנזי המלך אשר שמה נאצרו סגולות ושכיות החמדה ומכל קצוי ארץ באים לראותם ובתוכם נמצאים גוויות החנוטים מארץ מצרים שנעשו לפני ג' אלפים שנה הנקראים מומי"א והם מונחים תחת כיסוי של זכוכית גדול כדמות תיבה וארגז שאין לה שולים למטה ויש על הטומאה פותח טפח ומונחים בדיוטא התחתונה של הפלטרין בחדר לפנים מחדר והפתחים נעולים בדלתות תמיד באופן שכל הנכנס לשם בפתחו דלת חדר אחד דלת השניה עודנה סגורה ובפתחו את השניה ננעלת הראשונה וכן להלאה ונסתפק כת"ר אם הכהנים מותרים לכנוס לחדר האחרון שבדיוטא התחתונה ששם מונחים המומיע"ן ואת"ל שאין להם רשות לכנוס לשם אם עכ"פ מותר לכנוס להעלייה שע"ג הדיוטא התחתונה אשר שם מונחים כל גנזי המלך ושכיות החמדה העשוין גם להתלמד לתלמידי בית החכמות (אוניפערזיטעט) ואומנות הציור אשר מבלעדם לא יעלו למדרגת חכם וחושב באומנותם עכת"ד השאלה:

ג׳והנה כת"ר העיר דבנ"ד ל"ש הא דסוף טומאה לצאת שהרי מונחים שם לדורי דורות ולא יזיזו משם לעולם וכיון שהתיבה של זכוכית מכסה אותם ויש חלל טפח א"כ חוצצים אך די"ל דכיון שהם עצמן מקב"ט אינם חוצצים אך די"ל דכיון דכלי זכוכית יש להם דין כלי עץ כדאיתא רפ"ב דכלים ובכ"ע בעינן שיהיו מטלטל מלא וריקן דומיא דשק דכלי קיבול בעינן ובנ"ד אינם עשוים אלא לכסות הגופות ההם עכ"ד. ובראשית השקפה עלה ברעיוני לדון בזה לפמ"ש המל"מ פי"ב מטו"מ דדבר המקבל טומאה רק מדרבנן חוצץ בפני הטומאה והוכיח כן מתוס' ב"ב כ' ורשב"א שם ור"ש פי"ג דאהלות ודוקא מה שהוא ספק תורה אינו חוצץ ע"ש ויש ליתן טעם לזה לפמ"ש הפ"י לברכות י"ט ב' דהא דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ הוא רק מדרבנן א"כ דבטומאה דרבנן הוי גזל"ג (אבל מדברי רש"י ותוס' סוכה י"ג ב' מבואר דלא כהפ"י ואכמ"ל) כיון דכלי זכוכית כל טומאתן רק מדרבנן כדאיתא בשבת ט"ז ב' דכלי זכוכית גזרו בהו רבנן טומאה והואיל ונראה תוכו כברו עשו גבו כתוכו וע' רמב"ם וראב"ד פ"א דכלים הל' ה' ובכ"מ שם א"כ חוצצין בפני הטומאה אך מדברי התוס' שבת ס"ו א' ד"ה כוורת ודף פ"ד א' ד"ה מפץ שכתבו לחד תי' דכורת הקש וקנים אינם מקבלים טומאה אלא מדרבנן והרי בפ"ח דאהלות מ"ג מבואר דאינם חוצצין מפני הטומאה א"כ מוכח דלא כהמל"מ וגם מדברי הרמב"ן לחולין (דף עד) מבואר דכל אוכלים הטמאים מדרבנן אין ממעטין בחלון ודוקא באוכל פחות מכשיעור לפי שאינו ראוי ומתבטל לגבי חלון ל"ג בהו טומאה ע"ש וע' תוס' נזיר ל"ו א' ד"ה אמר רבב"ח וכו':

ד׳ויש לדון עוד לפמ"ש הר"מ פ"ג דכלים ה"ג דכלי זכוכית הבאים במדה כשידה תיבה ומגדל טהורין ובראב"ד ביאר משום שמלאכתן עבה ועשוין לנחת וע"ש בראב"ד ה"א דלאו דוקא מפני כובדן אלא בצירוף מחמת איסורם שאסור לטלטלן הוו בכלל עשוי לנחת ובט"א לחגיגה כ"ה סוף ע"ב השיג עליו מש"ס דמגלה כ"ו והוכיח דגם אם מותר לטלטלן וגם לפעמים מטלטלין אותן כיון דלא עבידי לטלטלן לגמרי לעולם טהורים ע"ש וע' תשו' ח"ס יו"ד סוף סימן שנ"ד שלא הביא דברי הט"א וע"ש מ"ש בדעת הראב"ד וע' בספר משנה אחרונה פט"ו דכלים מ"א שהעלה דהא דמחזיקין מ"ס ויש להם שולים אינו אלא לסימן אבל אינו מעכב וכל שידוע שנעשה ע"מ שלא לטלטלן לעולם הוו בכלל עשוין לנחת וביאר כן דעת רמב"ם ע"ש באורך וא"כ ה"נ בנ"ד אינם מקב"ט כלל:

ה׳ועוד יש לדון בזה דהא באמת דעת רוב הפוסקים דעכו"ם אינם מטמאים באהל ואף דמבואר בש"ע דיש ליזהר מלילך על קברי נכרים הרי בנ"ד אם נחוש להא דהכלים מקבלים טומאה ולכן אין חוצצין הרי כבר נתבאר דאינם מקבלים טומאה אלא מדרבנן א"כ הרי בדרבנן שוב יש לסמוך ע"ד הסוברים דעכו"ם אין מטמאין באהל וכל האריכות שהאריכו במל"מ פ"ג מאבל ותשו' ח"ס סי' של"ח של"ט שרמז רו"מ הם מיירי לענין מגע ומשא מה שאין כן בנ"ד והרי כבר ביאר הרשב"א ח"א סי' פ"ג והובא בבדה"ב להב"י יו"ד סוף סימן שע"ב דסתם קבר תולין שהוא עכו"ם דרוב העולם עכו"ם וכל דפריש מרובא פריש ע"ש א"כ ה"נ בנ"ד:

ו׳עוד עלה בלבי לדון בזה לפי המבואר בפט"ז דכלים מ"ז ומ"ח דכל הכיסוין וחיפוין טהורים והוא מדכתיב אשר יעשה המלאכה בהם פרט לחיפוי כלים וע' ברש"י ותוס' סוכה כ' ע"ב ד"ה חזיין לנזייתא שהביאו גם כן מזה והעלו דכל שלא נעשה לפעמים לקבל בהם דבר טהורין ע"ש א"כ ה"נ בנ"ד. אך לפמ"ש בי"ד שם דחיפוי אוכלין מקבל טומאה יש לפקפק בזה וכן לפי הנראה מדברי הר"מ שם הכל תלוי אם הוא משמש לכלי אחר ואינו בכלל משמשי אדם וזה ל"ש בנ"ד ורו"מ פשיטא ליה מסברא דבנ"ד לא נעשה לקבלה ודמי לפשוטי כלים ולענ"ד צע"ג וכמ"ש:

ז׳עוד העיר כת"ר דיש לחוש שהארגז של זכוכית יהיה לו דין קבר ולהרמב"ם פי"ב מטו"מ ה"ו אין בארון פ"ט משום קבר והראב"ד שם חולק אבל גם הוא מודה שאין הכהנים מוזהרים אלא על גופו של מת ולא על קבר וגולל ודופק וא"כ בנ"ד בין להרמב"ם ובין להראב"ד אין חשש ורמז גם לדברי תוס' ב"ב ק' ע"ב סוף ד"ה ורומן וכו' שכתבו דבכלים אין דין קבר להיות בוקע ועולה דאין מבטלו א"כ בנ"ד שביטלן שם י"ל דהו"ל דין קבר עד כאן דבריו:

ח׳ובאמת שכבר האריך בזה הפ"י לברכות י"ט ב' בתוס' ד"ה רוב ארונות והביא דברי רש"י שם ועוד בכמ"ק דס"ל דבדאיכא חלל טפח אין טומאה בוקעת ועולה והביא מהתוס' בע"ז מ"ב שכתבו בעצמם כדעת רש"י אף דבברכות וב"ב כתבו בעצמם להיפוך ודחה דברי מהרש"א בדעת תוס' דע"ז ושכ"ה דעת הרשב"א והראב"ד ועוד כמ"פ אלא דלהראב"ד איכא טומאה אלא שאין הכהן מוזהר ולשי' רש"י מתיישב מתני' דבית שפרץ פצימיו וכו' דלא כהראב"ד ע"ש היטב וע"ע בתשו' ח"ס יו"ד סי' ש"מ אות ב' באורך בביאור שיטות אלו אבל הנה הב"י סי' שע"ב וט"ז שם סתמו כדעת התוס' והרא"ש והרמב"ן דבדאיכא פ"ט בארון מטמא כל סביביו ובסי' שס"ט הביא בפשי' דגם בגולל ודופק כהן מוזהר אף שאין הנזיר מגלח ואין כהן לוקה מ"מ איסורא מיהו איכא:

ט׳והנה עוד יש להעיר בזה מהא דפ"ו דאהלות מ"ה ופירש הר"מ ותוי"ט שם שאם הטומאה נראית בתוך הבית מפני שהמחיצה אשר על הטומאה ספיריי כמו הזכוכית כל הבית טמא וע"ש בתוי"ט מ"ש בדעת הכ"מ בזה אך לפ"ז רק החדר התחתון יאסר לכנוס בו אבל העליה מותרת כמ"ש הר"ש ותוי"ט שם בד"ה הבית טמא אבל מלשון הר"מ שם ל"נ כמ"ש בהגהת בני"ש שם וצ"ע אבל מדברי פיה"מ להר"מ סוף פכ"ד דשבת במ"ש שהיו עושין בחלון קערה של זכוכית כמו שמשית ונשבר באותה השמשית וכו' דמוכח דזכוכית חוצץ וע"ש בתוי"ט ואולי דוקא בהמשכת הטומאה מחדר לחדר חוצץ אבל באותו בית אינו חוצץ ולפ"ז לענין המשכת טומאה לחדרים העליונים יש לצדד בזה אבל צ"ע די"ל דכיון דלאותו בית כבר נכנסה הטומאה דרך הזכוכית שוב נמשך גם מבית לבית ומ"מ כיון שדעת הכ"מ דדוקא באין פ"ט הבית טמא כמ"ש התוי"ט בשמו ולדעת תוי"ט גם לשי' רמב"ם רק הבית טמא ולא העליה א"כ יש להקל מטעם זה לענין החדרים שלמעלה:

י׳והעיקר נראה שהרי הדג"מ רצה לחדש דאיכא ס"ס לענין מת עכו"ם בצירוף דעת הראב"ד דהיכא שכבר נטמא אינו מוזהר על הטומאה אלא שנסתפק אולי גם להראב"ד איכא איסור תורה וכבר הביא הח"ס סי' של"ט דעת ר"ת דבאותו יום שנטמא אינו אלא איסור דרבנן ושכ"ה גם דעת רש"י ורא"מ ע"ש ואני מצאתי גם בחידושי הר"ן לנדה נ"ז שכ"כ וע"ע בשיו"ק על הירושלמי פ"ז דנזיר ה"א ד"ה אכריז וכו':

י״אאולם הנה בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סי' ש"ו ש"ז הביא שמצא בסמ"ג מ"ע רל"א דהא דיש חילוק בין אותו יום לשאר ימים היינו בזמן שהיה אפר פרה ואחר העריש נתטהר אז ביום השני הוי כמוסיף טומאה מחדש אבל בזה"ז שאין לנו אפר פרה אם נטמא פ"א אין חל עליו טומאה מחדש גם בשאר ימים לכן הוי רק טומאה דרבנן ע"ש ואני מצאתי בש"ג שעל הרי"ף בהלק"ט הל' טומאה שהביא גם כן דברי סמ"ג הנ"ל וע' בשו"ת פרשת מרדכי חא"ח סי' ט' באמצע התשו' שהעיר מסברתו לחלק כן ולא ידע מדברי סמ"ג וש"ג הנ"ל:

י״בובזה יש לדחות ראייתו שבסוף התשו' מהירושלמי פ"ג דנזיר ע"ש ותבין וכבר העלה בתשו' רע"א מ"ת סי' ח"י דלגבי טומאת אהל במת עכו"ם דרוב הפוסקים מקילין יש לצרף דעת מיעוט פוסקים להקל ע"ש וא"כ בנ"ד שיש לצרף גם כן דעת רש"י ורמב"ם וש"פ הנ"ל דליכא בכלים דין קבר בדאיכא פ"ט א"כ יש להתיר גם לבא לחדר התחתון לצורך גדול:

י״גובפרט לענין כניסה בחדרים העליונים כבר הביא רו"מ מדבר רמב"ם וראב"ד פ"כ מטו"מ ה"א וה"ו בדין אם אהלים חוצצים ומונעין בפני הטומאה ולשי' הראב"ד שם ה"ו בודאי בנ"ד אין הטומאה נמשכת למעלה דלשי' דוקא היכא שדרך הטומאה לצאת משם נמשכת מה שאין כן בנ"ד שאין סופה לצאת משם ואף שרו"מ כ"כ מסברתו הנה גדולה מזו מצינו בתשו' מהרי"ט ח"א סי' צ"ו בשם אביו המבי"ט דביום שבת שאין דרך להוציא המת ליכא משום סוף טומאה לצאת ומכ"ש בנ"ד שאין סופה לצאת לעולם:

י״דומ"ש רו"מ דטעמו של הרמב"ם משום דכיון שאין שם פתח לטומאה לצאת משם הוי כבית שפרץ פצימיו וסתמו שדינו כקבר סתום ומטמא מכל סביביו דהוי כקבר סתום כמ"ש הרמב"ם פ"ז מטו"מ ה"א והוא מהש"ס דב"ב י"ב ועפ"ז צידד דבנ"ד שיש פתחים אף שהם נעולים ל"ה כקבר סתום אף שאין סוף הטומאה לצאת לעולם יפה כתב כיון דבאמת פותחים כמ"פ הדלתות ואפשר להוציא הטומאה דרך שם אלא שאין רוצים להוציא א"כ על כל פנים לא דמי לבית סתום ולכ"ע חוצץ שלא תעלה הטומאה למעלה וכדבריו מבואר בתפל"מ סי' שע"א והגהת א"ב שם ע"ד הט"ז סק"י ורמז לדברי תוס' ב"ב ק' ע"ב ד"ה ורומן ע"ש ובאמת שכ"ה בב"ח סוף סימן שע"א דבדאיכא פתח אף שהוא נעול כל זמן שלא פרץ פצימיו אין דינו כקבר סתום ומותר ליגע בכותלי הבית וגם בתשו' פמ"א ח"ב סי' צ"ג השיג על דבר הדרישה והט"ז בזה והביא גם כן מדברי הב"ח ע"ש עוד בזה וא"כ צדקו דברי רו"מ דגם לשי' רמב"ם מותר לכנוס לחדרים העליונים גם אם המת ישראל. ועכ"פ בנ"ד גם לבית התתתון יש להקל במקום צורך גדול:

ט״ווהנלע"ד כתבתי.