שו"ת מהרש"ם חלק א רי״דTeshuvot Maharsham Volume I 214

א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה סיני שיפער נ"י אב"ד דקהל יראים בעיר קארלסרוהע במדינת באדען. קונטרסו הגיעני וע"ד השאלה אם יכולים לתקן לקרוא לישראל במקום כהן גם בלא יציאת הכהן מבית הכנסת ורו"מ האריך למעניתו בכל הפרטים. והנה בגוף מ"ע דוקדשתו אם הוא מה"ת או רק מדרבנן שהביא רו"מ מדברי הגמ"ר פ"ה דגיטין ותומים סימן ט"ו דדוקא אם בגדיהן עליהם קדושתן עליהן והיינו בזמן הבית שהיו מקריבים קרבנות כדכתיב כי את לחם אלהיהם הם מקריבים ובשם מהר"ם שיק ששמע מהח"ס דהכונה דבבגדיהן עליהן הוא כבוד שמים ול"מ מחילתן מה שאין כן באין בגדיהם עליהם:

ב׳הנה לענ"ד יש להעיר בזה דהא מבואר בת"כ פ' אמור קדושים יהיו בעל כרחם כי את אשי וגו' להגיד מה גרם הם מקריבים ולא הלוים והי' קדש לרבות בע"מ ובספר החינוך מצוה רס"ט פסק דגם להקדימם לכל דבר שבקדושה אם מיאנו בזה לא נשמע אליהם וזה כולן לכבוד השי"ת אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו שנאמר וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון וכו' ולשון ספרא וקדשתו על כרחו כלומר שזו המצוה אנחנו נצטוינו בה ואין זה בבחירת הכהן ועוד אמר קדושים יהיו וגו' והיו קדש לרבות בע"מ שלא נאמר אחר שזה אינו ראוי להקריב לחם למה זה נקדימהו ונכבדהו ע"כ אמרו והיו קדש כלומר הזרע הוא מיוחס כולו תמים אין בו מום עכ"ל:

ג׳והנה מ"ש דגם בכיבודו ל"מ מחילה זהו נגד דעת המרדכי דס"ל דוקדשתו בע"כ הוא דוקא בנושא נשים פסולות או לטמא למתים מה שאין כן בכבוד וכדומה וכדבריו מוכח מהש"ס וע"ש במנ"ח מ"ש בזה ועכ"פ מבואר מהת"כ וחינוך דגם כהן בע"מ בכלל כיבוד וגם בתוספות מנחות ק"ט א' ד"ה לא וכו' שהרי לא מצינו כהן בע"מ שיהא פסול לדוכן אלא אם כן הי"ל מום בידיו וכו' כ"ש בזה"ז שאין שירות ואין מקדש דודאי כשר לדוכן ולקרות בתורה תחלה וכו' עכ"ל אלא דאפשר דלשיטתם הוא רק מדרבנן וע"ש בתחלת הדבור במ"ש ועבדו ליה רבנן מעלה מפני דרכי שלום וכו' אבל מדברי החינוך מבואר שהוא מה"ת וכן מצאתי בספר האשכול הל' פדיון הבן סימן מ"ב בשם בה"ג דגם כהן סומא כשר לפדיון הבן דכתיב והיו קדש בהוייתן יהיו ע"ש וצע"ק במ"ש שם בהל' ברכ"ה סימן ט"ו וע"ש בנח"א מ"ש בזה ומסתימת דברי החינוך ואשכול ותוס' הנ"ל נראה דגם בנולד בע"מ דינא הכי ומזה סתירה למ"ש המג"א סימן רפ"ב בדין כהן קטן ועפמ"ג במש"ז סימן קל"ה סק"ח שנסתפק בכהן בע"מ אם יש לו קדימה ובמח"כ לא ידע מכל הנ"ל ועפ"ז נראה דגם בזה"ז שאין מקדש ואין בגדיהם עליהם קדושתן עליהם מה"ת דלא גרעי מבע"מ שאין מקריבים ואף על פי כן קדושתן עליהם וגם בדין מחילה הנ"ל שהבאתי מדברי החינוך דגם במצות קדימה מ"ע דוקדשתו בע"כ הנה גם בתשו' מהר"ם ב"ב הישנות סימן ק"ז מבואר ככל דברי התשו' שהובא במרדכי סופ"ה דגיטין וכבר רמז המג"א סימן ר"א לזה וע' בט"ז סוף סימן קכ"ח מ"ש בשם לבוש דאין המצוה על הכהן והוא חולק ובב"י סימן קל"ה מסופק בזה ולפמ"ש זהו מחלוקת החינוך ומהר"ם ב"ב:

ד׳ומה שהביא כת"ר מדברי תוספות שבת קי"ח דלא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן שתמהו עליו מהא דכתובות כ"ד ב' דבעי מהו להעלות מנ"כ לדוכן וכו' אבל נ"כ דאיסור עשה לא ופירש"י כה תברכו את בני ישראל אתם ולא זרים ובמג"א רסי' קכ"ח תי' דבפ"י דעירובין ס"ל לר"י בהא דסמיכה דאף על גב דכתיב דבר אל בני ישראל וסמך ולא בנות ישראל ואפילו הכי נשים סומכות רשות אם כן הכי נמי יש לומר דרשות לזר לישא כפיו והא דכתובות אזיל לר"י דס"ל מעלין מתרומה ליוחסין ובשעה"מ פ"ט משבת הכ"ג תמה עליו דאם כן איך מייתי בכתובות כ"ד ב' סייעתא מברייתא דר' יוסי דאין מעלין מנ"כ ליוחסין הרי יש לומר דר' יוסי לשיטתו אזיל דלדידיה ליכא איסור לזר לישא כפיו לכן אין מעלין מה שאין כן אליבא דר' יהודא וגם בשו"ת ב"א חא"ח סימן ו' וישויע"ק שם נתעצמו בקושיא זו ואנכי בתשו' א' כתבתי ליישב דברי המג"א ובזה יבואר ג"כ מה דקאמר רבא אנא מתניתא ידענא ויל"ד דהול"ל בלשון ת"ש וכדומה כדנקט בכל דוכתי ואמאי הוציא א"ע מן הכלל באמרו אנא מתניתא ידענא ונראה דהנה במשנה פ"א דכלים מ"ח קחשיב שם בעשר מעלות עזרת כהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנסים לשם אלא לצורך סמיכה ושחיטה ותנופה וברע"ב שם הוכיח מש"ס דמנחות דהנך מעלות הם רק מדרבנן וכ"ה בר"ש ורמב"ם פסק שהם מדאורייתא ובכ"מ פ"א מבימ"ק הביא מש"ס דיומא מ"ד ב' דמבואר דהנך מעלות מדאורייתא נינהו ופסק רמב"ם כהך סוגיא ומבואר שם דגם רבא סובר דהוי מדאורייתא ע"ש והר"ש ורמב"ן ורע"ב בעכצ"ל דס"ל דלא קיימא לן כסוגיא דיומא אלא כסוגיא דמנחות והנה בכתובות כ"ה א' שם ללישנא דאב"א דבתרומה דאורייתא לא אכיל פריך מדכתיב אשר לא יאכלו מקדש הקדשים מקדש הקדשים הוא דלא אכיל הא בתרומה דאורייתא אכיל ומשני דה"ק לא במידי דאיקרי קדש ולא במידי דאיקרי קדשים ע"ש ומבואר דס"ל דקרא דוקא נקט אבל שאר דברים החזיקו בהם ואם כן גם נ"כ עשו במקדש ולא בגבולין דוקא דאל"כ תיקשי אמאי לא נקט גם הא שלא ישאו כפיהם במקדש ובע"כ כמ"ש ואם כן בשלמא התוס' ומג"א קאי בנ"כ בגבולין דכבר כ' התוס' בערכין כ"ז א' ד"ה אר"י דר' יוסי היה אחר חורבן שפיר כתבו דליכא איסורא לזרים אליבא דר' יוסי וגם בעיא דמעלין מנ"כ ליוחסין קאי בגבולין אחר חורבן כמו שהיה בזמן הש"ס וס"ל דתרומה בזה"ז דאורייתא אבל התם דקאי בזמן המקדש והרי אי הנך מעלות מדאורייתא היה אסור לזר לעלות לדוכן לצורך נ"כ דהוי שלא לצורך ואם כן גם אליבא דר' יוסי איכא איסור תורה ושפיר דייק דאין מעלין מנ"כ ליוחסין אבל התינח לרבא דסובר דמעלות מדאורייתא אבל לפי ש"ס דמנחות דהנך מעלות דרבנן אין ראיה כלל. וזהו שאמר רבא אנא לשיטתי מתניתא ידענא וא"ש ודו"ק:

ה׳ובפשיטות יש לומר לפמ"ש הפ"י בקו"א סימן פ"ד דבמקדש איכא איסור הוגה השם באותיותיו דהוי איסור תורה כדאיתא בש"ס דסנהדרין ותירץ בזה דברי התוספות וכ"ה בתשו' מהרי"ט ח"א סימן קמ"ט ואם כן יש לומר דס"ל להמג"א דהך בעיא אי מעלין מנ"כ ליוחסין קאי בזמן הש"ס בגבולין אחר חורבן וכמש"ל ולכן כתבו דליכא איסור לזרים אליבא דר' יוסי דס"ל נשים סומכות רשות אבל בברייתא דר' יוסי הרי לכולי עלמא איכא איסור דהוגה השם באותיותיו דהא התם קאי אקרא דבזמן המקדש ולכן דייק שפיר דא"מ מנ"כ ליוחסין. ודו"ק:

ו׳ומה שהאריך כת"ר להוכיח דרב הוו כייפי קמיה יעוין עוד בתוס' ביצה ט' א' ד"ה והאמר וכו' דפריך מרב על רב חנא איך יתכן לחלוק עליו כיון דגדול הדור וראש ישיבה שבישראל היה חוץ משמואל ע"ש ושם במגלה כ"ב מייתי דשלא בפניו גם שמואל הוה כייף לרב ומה שהביא מדברי פיה"מ להר"מ כבר הובא בב"י א"ח סימן קל"ה ולענ"ד צ"ע מה שמבואר מהר"מ שם דסובר דמ"ע דוקדשתו נאמרה על קדימת כהן לפתוח ראשון והוא מה"ת וכ"כ האחרונים שכ"ה דעת הר"מ והרי בירושלמי סופ"ה דגיטין מבואר דרשב"י סובר שהוא מה"ת מדכתיב ויתנה אל הכהנים וגו' ואחר כך אל זקני ישראל ור"ח סובר שהיא מדרבנן לכן עיר שכולה כהנים ישראל קורא תחלה ואם כן מוכח דדוקא למ"ד שהוא דרבנן יש קדימה לחכם דודאי זקני ישראל היו הסנהדרין ואפילו הכי קדמו הכהנים להם וכיון דהר"מ פסק דהוי מ"ע מה"ת איך פסק בפשיטות דת"ח קודם וסיים שאין בזה מחלוקת כלל והוא נגד הירושלמי ומדברי הש"ס דילן יש לומר דסובר דהוי רק אסמכתא ולכן יש קדימה לת"ח וע' בתשו' אבן השהם סימן ל"ג. ואולי יש לומר דגם בין הכהנים היו אז גדולי התורה כמו הזקנים או עוד גדולים מהם ועדיין צע"ק:

ז׳אולם בגוף דעת רמב"ם הנה בספר המצות מצוה ל"ב כתב וז"ל המצוה הל"ב הוא שצונו לכבד זרע אהרן לפארם ולנשאם ונשים מדרגתם מדרגה קודמת וראשונה ואפילו ימאנו לא נשמע להם כי זה כולו הגדלה להשם יתברך אחר שהוא לקחם ובחרם לעבודתו ולהקריב קרבנותיו והוא אומרו ית' ויתעלה שמו וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב ובא הפירוש וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו' עכ"ל. הרי מבואר דס"ל דאפילו ימאנו לא נשמע להם גם לענין כיבודם בפתיחה ראשון וזהו נגד מ"ש בעצמו בפירושו פ"ה דגיטין:

ח׳והנה לשון זה הובא גם בתשו' הריב"ש סי' צ"ד אבל לא הרגיש בסתירת דבריו ומצאתי בתשו' מהר"י לבית לוי (שהובא בש"ך כמ"פ) כלל ד' סי' כ"ט שהעיר בסתירה זו ותירץ דבגמ' ופיה"מ מיירי שהכהן נותן רשות לאחרים במקומו וברשותו וסוף סוף הגדולה שלו ובכה"ג אם מוחל ליכא מ"ע מה"ת ובסה"מ מיירי אם ימאנו שאין רוצים ליחוס וכבוד זה כלל ואין רוצים להטפל בגדולה זו בכה"ג לא נשמע להם. ועוד תירץ דבפיה"מ מיירי בכהן אחד או שנים מהני מחילתו דמ"מ בשאר כהנים הגדולה נשארת ובסה"מ מיירי אם כלל הכהנים ימאנו בגדולה זו אז לא נשמע להם וסיים שתירוץ ראשון יותר נכון ע"ש. ולענ"ד י"ל עוד דבפיה"מ מיירי אם מוחל לפעמים מהני מחילתו דמ"מ בשאר זמן כבודו במקומו מונח אבל אם ימאנו בכל הכבוד לעולם אז לא נשמע לו וכדאיתא כה"ג בחולין קל"ג א' גבי אביי לענין קבלת מת"כ ומייתי לה רו"מ בקונטרסו:

ט׳ובעיקר הדין הנה בתשו' מהר"י לבית לוי שם נשאל בעיר שהיו מתחדשים מחלוקת ודברי ריבות ע"ד קריאת עשרת הדברות וי"ג מדות וכדומה בקריאות המיוחדות שכל אחד אומר לי נאה לקרות והסכימו הקהל שכל הקריאות המיוחדות לא יקרא אלא החכם המרביץ שם תורה ולאשר הוא כהן עמדו מערערים והאריך המחבר והעלה דכיון דכל התקנה היכא דהכהן מוחל משום ד"ש דלא ליתי לאנצויי יכולים לשנותה כל היכא דשייך חשש ריב וקטטה ובלבד שלא לבטל תקנת חכמינו ז"ל לגמרי וגם אין לחוש לפגמו של הכהן כיון שהוכרזה התקנה בפרסום ומינכר מלתא דמשום הסכמתם לשכך הריב נעשה כן ואפילו בנשבע ע"ד רבים שאין היתר אלא לדבר מצוה כתבו הרשב"א וש"פ דמשום ד"ש הוי דבר מצוה וכן משום טרחא דציבורא פסק הרשב"א שלא להמתין על הכהן שעומד בתפלה ומדמה לה לכבוד ת"ח שבטלו קדימת כהן בשבילו כמ"ש הב"י סימן קל"ה דטרחא דציבורא לא גרע מכבוד צ"מ ומכל שכן משום ד"ש וצירף שם מה שכהני זמן הזה אינם כהני ודאי ואף דמ"ש הרשד"ם סי' רל"ה לצרף ד"ז במה שנוגע לכהן עצמו לענין פסולי כהונה הוא תמוה דכיון שהוא עצמו החזיק את עצמו בכהן שאחד"א ודינו בכל דבר ככהן ודאי, אבל אנן לדידן לענין להקדימו חזי לאצטרופי ספק זה עכת"ד וע"ש סי' ל' מ"ש עוד בזה ויען כי המחבר היה רב קדמון ואין הספר מצוי טרחתי להעתיק תו"ד בקצרה אשר זאת תורת העולה מדבריו דלתקן לשנות רק לעתים מיוחדות תקנת חז"ל משום ד"ש אין חשש כלל לאשר מזה ימצא סעד גדול למה שתיקן כת"ר למען השלום אשר בב' וה' ובמנחה שבת שעולים רק ג' יקראו לישראלים שלשתן ובשויו"ט תהי תקנת חז"ל קיימת להקדים הכהן. ואני מוסיף שהרי מדין הש"ס בשני וחמישי ליכא תקנתא כלל דלא שכיחי רבים כדאיתא בגיטין (נ"ט:) אלא שהתוס' וש"פ כתבו דהאידנא שכיחי רבים בב' וה' כמו ביו"ט ובאמת שאין כל העתים והמקומות שוים בזה:

י׳גם יש לדון בזה לפמ"ש הב"י בא"ח סי' י"ג בדין לבוש טלית בכרמלית בשבת ונודע לו שהציצית פסולים דא"צ להסירן משום גנאי וגדול כ"ה וכתב הב"י דאף על גב די"ל דדוקא בימיהם שלבשו הטלית דרך מלבוש איכא גנאי מה שאין כן בזה"ז מ"מ כיון דבזמן הש"ס לא גזרו מפני שהיה גנאי אף על גב דבזה"ז ליכא גנאי אין בידינו לגזור גזירה חדשה ע"ש. וכה"ג כתב המג"א סי' ש"א ס"ק נ"ט וה"נ י"ל בנ"ד אבל מי יבא אחר המלכים האדירים שלא כ"כ וגם יעוין בתו"ש לא"ח סי' שכ"ב סק"ז שהביא מהמלחמות פ"א דמגלה ומג"א סי' רצ"ט סק"י וסי' תקי"א סק"ה להיפוך וע"ש מ"ש בזה מ"מ על כל פנים אין בזה עקירה לתקנת חכמי הש"ס ובמקום שהעם טרודים במלאכתם ולא שכיחי רבים ליכא למימר בזה דלא פנו לון שאינו מפורש בש"ס כמ"ש כה"ג הה"מ פ"י מה"ג ובב"ש א"ע סי' י"ז סקי"ד דדוקא במה שאמרו חז"ל בפירוש אמרינן לא פלוג לכן גבי ה' נשים שאין מעידות אמרינן דל"פ אבל בזכרים שלא נאמר בדבריהם אלא שנלמד מדבריהם מסברא דוקא במקום דאיכא חשד אין מעידים מה שאין כן בדליכא חשד לא אמרינן דלא פלוג ע"ש. ובזה ביארתי בתשו' א' מ"ש בפ"ק דשבת כמה גדולים דברי חכמים שאמרו אין קורין לאור הנר וכו' ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד:

י״אוגם במנחה דשבת יש לצדד דכונת חז"ל לא היתה אלא בשחרית דשבת שהרי מבואר בתענית כ"ו ב' דבמנחה בכל יום שכיח שכרות ולכן אין נ"כ במנחה ומכ"ש בשבת דמבואר בטוא"ח סימן רצ"ב בשם מד"ר בטעמא שתקנו לומר ואני תפלתי וגו' שאף על פי ששתינו אנו מתפללים א"כ הרי כהן שתוי פסול לעבודתו אפילו שתה רק רביעית יין ומה"ט ס"ל לרבי דכהנים בזה"ז אסורים לשתות יין וכו' א"כ י"ל דבאותה שעה ליכא משום וקדשתו ואף על גב דבזה"ז גם בשחרית ליכא עבודה ואין בגדיהם עליהם מ"מ י"ל דכיון דקיי"ל מקריבים בזה"ז אף על פי שאין בית א"כ בכל רגע ראוי לעבודה וללבוש הבגדים אם היה בירושלים במקום המקדש אבל כשהוא שתוי א"ר לעבודה עד שיפיג יינו וד"ז כתבתי רק לסניף והעיקר מטעמא שהבאתי בשם מהר"י לבית לוי דלבטל רק לפרקים והוא לצורך ד"ש אין חשש:

י״בוהנלע"ד כתבתי.