שו"ת מהרש"ם חלק א רכ״דTeshuvot Maharsham Volume I 224
א׳להרב המאה"ג וכו' מו"ה אלעזר רוזין מו"ץ דק' ראזוואראב.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות כי אחר השרפה שנשרפה רוב העיר ובית הכנסת ובית המדרש ר"ל כשרצו לבנות הבית המדרש מחדש עשו בה"ע תקנה ברוב מנין ובנין בהסכמת זט"ה במא"ה והבד"צ שכל בעלי המקומות שיוסיפו ויתנו כל א' סך קצוב עבור המקומות שבבית המדרש החדש שירחיבוהו ויגדלוהו יותר ממקדם ומי שלא יתן הסך הנ"ל יאבד זכותו ואחר כך נמצאו איזו אנשים שלא רצו להוסיף וגם הראש הקהל גבר אלים הי"ל מקום בבית המדרש הישן אלא שהתפלל במנין אחר גזר אומר שיחזירו לו המקום שלו ואם לאו לא יתן חתימתו ברשיון להבנין והוכרחו בה"ע ליתן לו כתב קנין בלא הוספה ואח"ז מכר רה"ק מקומו לאיש אחר והוא ברח למדה"י מפני דוחק בע"ח והגבאים תבעו מהקונה שיתן הוא ההוספה ונתרצו בקגא"ס כפי שיפסקו ראובן ושמעון ועשו ע"ז כתב בביטול כל מודעי באוהיו"מ והקונה חתם ע"ז שמתחייב בקגא"ס מעכשיו לקיים כפי פסק של רו"ש ופסקו שיתן כ"ה ר"כ ועתה אין הקונה רוצה ליתן רק דבר מועט לאשר כבר נתן לרה"ק סך חמשים ר"כ ומברר שמסר מודעא על כל הביטולים שעשה שהכל מצד אונס ועוד דטוענין ללוקח והמוכר שלו רה"ק הנ"ל עמד על המקום בבית המדרש הישן כמה שנים וגם בהחדש עמדו באי כחו על המקום הנ"ל ואולי לא היו אנוסים כלל או אולי נתן להם מעות והקהל טוענים כי הגם שמסר הקונה מודעה אבל ל"ה שום אונס כי הי"ל להזמינם לדין והם גברי דצייתו דינא עכת"ד הטענות:
2
ג׳והנה רו"מ חקר בגוף התקנה אם ביד זט"ה במא"ה ורוב הקהל מסכימים להפקיע זכות של יחיד בקרקעות כיון דאיכא פסידא להאי ופסידא להאי ושמא רק במטלטלין מהני תקנתם והעלה דכיון דכל טעמא דמהני תקנתם משום דהפקר בית דין הפקר ולמאן דיליף מהא דמה אבות מנחילין וכו' גם בקרקע מהני משא"כ למ"ד דיליף מכל אשר לא יבא יחרם רכושו י"ל דדוקא במטלטלין:
3
ד׳ולענד"נ דלכ"ע מהני הפקר בית דין גם בקרקע שהרי מבואר באס"ז לב"ב ק' ע"א בשם עליות הר"י בטעמא דמיצר שהחזיקו בו רבים משום דהבד"ה והעלה. דהוי רק הפקר ולא קנין והיינו משום דס"ל כמאן דיליף מיחרם כל רכושו אבל למ"ד מאבות מנחילין ודאי דהוי גם קנין כמו שכתב הרשב"א גיטין ל"ו ומוכח דאפילו הכי הוי הפקר גם בקרקע ועל כל פנים לדינא ודאי מהני גם בקרקע שהרי מבואר בתוספות קידושין ע"ד א' ד"ה שודא דדייני וכו' דטעמא משום דהבד"ה והביאו ראיה מהא דשתי שטרות מיום א' וכו' ואגבי ר"ש וכו' ע"ש והרי התם קרקע הוי ואפילו הכי מהני שודא ולשיטת כמ"פ דוקא בקרקע מהני שודא ובע"כ כמ"ש והרי כל דין זט"ה במא"ה מהני גבי בית הכנסת להפקיע גם הקרקע לחולין והרוב כופין המיעוט כמ"ש במרדכי פ"ק דב"ב סימן תפ"ג וע' שו"ת שו"מ מ"ת ח"א סימן פ"א בענין ההכרזה:
4
ה׳וגם בגוף דין מקומות ביהכ"נ כבר העלה בשו"ת שמן רוקח ח"ב סימן ב' דאם בנו ביהכ"נ חדש אפילו לא הרחיבו גבולו אין זכות לבעלי המקומות כלל שאין להם זכות רק בפירות שהוא הישיבה ולא קנין הגוף וכשנבנה מחדש אבד זכותם ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סימן כ"א האריך לסתור דבריו ואני מצאתי בספר האשכול הל' ביהכ"נ סימן כ"ד וז"ל נשאל רב שרירא על ב"א שרוצים למכור מקומותיהם בביהכ"נ ואמר להא מלתא יש דוגמא בגמרא אי חד בנייה וכו' ולא דמי לאקניתא וליכא זבינא דלקנינהו לוקח וכ"ש דדבמ"צ וכו' וליכא בהא אלא תנאי הראשונים דההוא מדינתא דחייבים למיקם בהו וכו' אבל ביהכ"נ קדוש הוא וזביני לית ביה אלא דנהיגי מנהג שהוא מפורסם כגון דרגיל בדוכתא ובעי חבריה למיתב עליה יהיב ליה מדעם וקיתיב אידך כמנהג ואי ליכא מנהג והשתא בעי לזבוני בי כנישתא ממחי בידייהו ול"ל רשותא לזבוני ולמיתב אדוכתא מאן דלא ניחא להנך דהא קברא שהוא קנינו אית לבני משפחתו למחות כ"ש צבור בביהכ"נ שהוא קדוש עכ"ל. הרי שאין קנין מועיל מדינא למקומות ביהכ"נ רק מצד המנהג וכן מצאתי בס"ח סימן תתי"א שמן הדין אינו יכול לקבוע מקום בביהכ"נ לירש ולמכור אלא שנהגו כן שלא יעשו מחלוקת ואם יש לו ב' מקומות א"י למחות מלישב במקום ב' ע"ש וע' שו"מ מה"ת ח"א סימן פ"א מ"ש ע"ד הס"ח בזה ואף דאין המנהג כן היינו גם כן רק מצד מנהג שו"ר בתשו' רשב"א ח"ד סימן שי"ט שהביא גם כן דברי ר"ש גאון וכתב דיש מקומות שמחלקין מקומות בחלוקה גמורה למכור ולקנות ושכן עושים בארצו ויש לדון בזה מדברי המאירי לנדרים מ"ו שהעלה דאם יש להם מקומות בביהכ"נ לכ"ע מקרי בעלים אבל יש לומר דהוא גם כן מצד המנהג ואם כן הדבר ברור דמהני בזה תקנת הקהל דגרע ממטלטלין שיש לכל אחד בו זכות מדינא ועוד דגם זה מנהג דכשנשרף הבית הכנסת עושים תקנת קהל וכדבריהם כן יקום וכ"ה בשו"ת שו"מ שם סימן כ"ז דגם לפ"מ שחולק ע"ד הש"ר מכל מקום מהני תקנת הקהל בזה ע"ש אלא שלא הביא מדברי הראשונים הנ"ל ויש לדון דתליא בדין אם יש מצרנות במקומות בית הכנסת כמ"ש בחו"מ סימן קע"ה סנ"ג דמבואר בטור בשם ראב"ד שדינם כקרקע ע"ש אם כן יש לומר דלשיטה זו יש להם זכות בגוף הקרקע ומכל מקום כבר נתבאר דגם בקרקע מהני תקנת הצבור ובפרט אם נשרף וצריכים לבנותו מחדש כמ"ש בנה"מ סוף סי' קס"ב דא"י לתבוע רק כפי שווי המקום בחורבנו לכל היותר ויכולים לבנותו במק"א ורו"מ הביא מנה"מ סוף סימן קצ"ב ולא הביא מהנ"ל ובתשו' שעא"פ סימן קמ"ה שהובא במסגה"ש סי' קס"ג גבי בית הכנסת שנשרף הגג דיוגבה הוצאות הרשיון לפ' המקומות ואחר כך לפי הממון וע' בתשו' מהר"י אסאד חא"ח סימן ל"ב מ"ש בזה וע' בליקוטי ח"ס סימן ל"ב דאם נשרף בית הכנסת והיה לכמה אנשים מקומות דאם בונים במקום הראשון לא הפסידו כל אחד מקומו ויסייעו הם בהבנין כפי שומא וכשיבנוהו במקום אחר לא יהיה להם מקומות כלל ויע"ש דגם בעניים שאין להם מעות יעמידו אחרים במקומם והאחרים יתנו המעות עש"ה ולכן בנ"ד שהאריכו והרחיבו הבנין הדבר ברור שהתקנה קיימת דלכ"ע אין לבעלי המקומות זכות רק כפי ערך שומת מקום החרב וג"ז אם הישיבה כעת במקום הראשון משא"כ כשהרחיבוהו והאריכוהו אין להם זכות כלל במקום האחר ומכ"ש כשעשו ע"ז תקנה בזט"ה במא"ה ומעתה לפ"ז מ"ש רו"מ מהא דטוענים ללוקח כיון שהחזיק המוכר רק בבית המדרש הישן לא הוחזק בכך בבית המדרש החדש שנבנו הכותלים במק"א ונשתנו המקומות אך שכתב רו"מ דגם בהחדש החזיק על ידי ב"כ וא"כ הוא ודאי דטוענים ללוקח וגם גוף טענת הגבאים שהיו אנוסים אז הרי קיימא לן דהטוען טענת אונס צריך לברר בעדים ואפילו בשבועה אינו נאמן אפילו אם הוא מוחזק כמ"ש התומים רסי' כ"א וכן העלה בשו"ת ב"ח חאהע"ז סימן ס"ג והביא ראיה מתשו' המיוחסות להרמב"ן סימן ער"ב ע"ש וזהו דלא כהשע"מ סוף סימן כ"א שהניח ד"ז בצ"ע אם המוחזק נאמן בשבועה וע"ש סימן רכ"ז סק"ב עוד בזה וכפי הנראה לא יוכלו לברר ד"ז בעדים דאל"כ אין נ"מ אם טוענים ללוקח וע' סימן ל"ז סכ"ב ובכנה"ג הגב"י אות ל' ל"ב ל"ד דבכה"ג דנ"ד ל"מ עדות נוגעים ע"ש ותבין וע' בפת"ש סקי"ד בשם ש"י ונ"ש בזה (ואולם מכח מה שחתם הרשיון צדקו ד' רו"מ דכיון דמחויב בזה לא מקרי הנאה כדאיתא בקידושין ח' גבי כלב רץ אחריה) ובפרט שהקונה טוען שנתן להם מעות והוא גברא דציית דינא והו"ל למסור מודעה ולכן מצד זה הדין עם הקונה:
5
ו׳ובדבר מה שקיבל בקגה"ס בביטול מודעה כפי שיפשרו רו"ש והוא מסר מודעא על הביטול הנה מה שטענו הגבאים שלא היה אנוס משום דצייתו דינא הנה בכל מודעה גם בכה"ג הוי אונס כמ"ש בחיבורי לחו"מ ס"ז מהסמ"ע סקט"ו ובב"י מחודש ד' ובד"מ רסי' ר"ה שם וע' תשו' רמ"א סימן כ"ב שדעתו דגם בדאיכא עדים הוי אונס אלא שהביא מהה"מ דמשמע קצת להיפוך והניח בצ"ע ע"ש וכבר הבאתי בחיבורי מתשו' מקום שמואל בזה ולא ראיתי אז תשו' רמ"א הנ"ל אך דכבר נתבאר דצריך לברר האונס בעדים שהפחידו עליו בדבר שיש בידם לעשותו ובדבר הביטול מודעא כבר הביא רו"מ דיש בזה ב' דעות וכיון דהספק רק בממון הוי הקונה מוחזק ויוכל לומר קים לי אלא דבפשרה צריך מודעא ואונס ואף דהמהרי"ט ונה"מ פסקו לחלק בין פשרה לפשרה מכל מקום בנ"ד שאין הדין פשוט וידוע לכל דינו ככל פשרה דצריך שניהם ואם יברר אנסו יוכל לבטל הפשר:
6
ז׳והנלע"ד כתבתי.
7