שו"ת מהרש"ם חלק א נ״זTeshuvot Maharsham Volume I 57

א׳לרב המאוה"ג וכו' מו"ה חיים גאלד נ"י מו"ץ דק' קראקא.

ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה מ' בלומא בת ר"ז העגונה מבעלה זה י"ז שנים שנסע בעלה מרדכי שטיינהויז לאמעריקא מתוך קטט שהי' ביניהם והניחה עם ילד קטן בן ב' שנים וישב בעיר דאלעסטעסקא רחוקה מאוד וגם אחותו דרה שם ובכפר סמוך למחו"ק דרים אמו של הבעל ואחיו משה ובחוהמ"פ תרנ"ו בא משה לקראקא ושאל לצ"מ א' היות שהשיג מכתב מאחותו דברי שלום כדרכה ובתוך המכתב הי' מונח מכתב קטן לומר להילד בן מרדכי שיאמר קדיש כי אחיהם מת בי"ט אדר ונקבר ביום כ' אדר וצותה להעלים מכתב זה מאמה ושאל אם צריך לנהוג אבילות והצ"מ הנ"ל לא ידע שאין רשאים לומר קדיש קודם שנתברר היתר העגונה ואמר הבן קדיש והאשה שפטה בדעתה שמותרת להנשא ואחר שנודע לרו"מ צוה לה לחקור עוד על הדבר והשיגה עוד מכתב מגיסתה אחות בעלה הנ"ל שכתבה לאמה ולאחיה אחרי שנודע לאמה ממיתת בנה וביקשה ממנה להודיעה כד"ש מתהלוכות חליו ומשלום אשתו השני' שנשא שם בלא היתר והוליד בנים והשיבה מכתב ארוך כל תהלוכות חליו וכי נקבר בכבוד גדול והילדים נלקחו לעיר אחרת בוויזטן הויז ואשתו עומדת להנשא וגם דברים הנוגעים לעצמה כתבה שם ולא הי' כתב ידה כי א"י לכתוב ורו"מ אמר לה אולי תוכל להשיג משם טודטענשיין וגם כתב תעודה מהח"ק כי שם לא נמצא שום רב ומורה והשתדלה אצל גיסתה אשת משה הנ"ל והיא כתבה לניסתה אחות מרדכי הנ"ל שבאמעריקא ועתה בא מכתב משם ושלחה טודטענשיין בלשון ענגליש כי מאקס גאלדשטיין מאיירופא מת ובאיזו חולי מת ומקוים מהנאטאר בחותמו והעדים החתומים ע"ז שמותם כשמות יהודים וגם בהאגרת כתבה שהעד החתום הוא יהודי גם שלחה כתב תעודה משני אנשים הראשון כתב ישראל ובלשה"ק כי מרדכי גאלדשטיין מת ביום ד' י"ט אדר ונקבר ביום ה' כ' אדר והשני בלשון ענגליש כי מ' גאלדשטיין ששמו בביתו הי' שטיינהויז מת אבל לא נזכר שם עירו וגם הזמן אינו מכוון כי בהטודטענשיין כתוב שמת 5 מערץ שהי' ביום כ' אדר תרנ"ו והוא כתב ביום 20 מערץ ואחיו משה הגיד במסל"ת שהי' שם ב"פ אצל אחיו מרדכי באמעריקא ושינה שם שמו האשכנזי לשם גאלדשטיין עכת"ד השאלה:

ג׳הנה ראשית כל נחקור על מכתב אחותו שכתבה תחלה במסל"ת שמת ונקבר ושיאמר בנו קדיש ורו"מ הביא מדברי הב"ש סקי"ג בשם תשו' שעא"פ שהוכיח מהריב"ש דגם במסל"ת ל"מ גבי ה' נשים וצידד דבנ"ד איכא הוכחה שהרי העולם מקפידים שלא יאמר הבן קדיש בחיי אביו ובפרט אצל פשוטי העם ולא יתכן שתכתוב שיאמר הילד קדיש אם היה חי:

ד׳והנה לענ"ד דבר גדול דיבר והרי במהרי"ק שרש קכ"א בענין היתר עגונה שעכו"ם א' אמר בפני השופט שהרג יהודי ע"י שהבטיחו השופט שלא יזיק לו בשום דבר וכתב דזה עדיף ממסל"ת וגם בלא טעמא דאשה דייקא ולא משום עגונה נאמן שהרי אפי' בשביל חשש זלזול מעט מהימני ערכאות משום דלא מרעו נפשייהו ואפי' להתיר אשת איש לעלמא אי לאו משום דלאו בני כריתות נינהו הוי מהני עדותן כדאי' בפ"ק דגיטין ומכ"ש בחשש שיזיק לו בנפשו ובט"ז יו"ד סי' שט"ז סק"ד למד מזה דגם לענין בכור גם היכא דמסל"ת אינו נאמן מ"מ היכא שמפסיד לעצמו באמירתו איזו ריוח ממון לכ"ע נאמן ע"ש באורך וה"נ בנ"ד והן אמת שמדברי מרדכי שהובא בב"י א"ח סי' תקי"ג בדין אמר במסל"ת שנולדה הביצה קודם יו"ט דנאמן ובשם תה"ד דדוקא בדרבנן והרי מבואר שם דיותר טובים אותן שנולדו מחדש וא"כ לשי' הט"ז הרי גם בשל תורה הי' ראוי להיות נאמן אך י"ל דהתם אין בזה ריוח ממון כלל ואין בזה קפידא וע' בא"ד ריש ביצה סי' של"ב שלמד מהא דלהשביח מקחו אינו נאמן דהיכא שאומר לגרע מקחו נאמן ע"ש היטב:

ה׳אבל בנ"ד שהעולם מקפידין וחושבין ד"ז לסכנה שיאמר הבן קדיש בחיי אביו פשיטא דנאמנת גם להסוברים דאין נאמנים במסל"ת ואף דביבמות קי"ח א' סד"א דתמות נפשה עם פלשתים קאמרה היינו לפי הס"ד ולא למסקנא ועוד דהתם בלא מסל"ת אבל במסל"ת שפיר נאמנת בכה"ג ואף שבתוס' יבמות צ"ד א' כתבו דגדולה שנאת שונאים מאהבת אוהבים מ"מ אהבת אח ואחות שאני וגם גוף הוכחת שעא"פ מהריב"ש כבר כ' בשו"ת ברכת יוסף א"ע סוסי' ק"ב דגם לשיטתו יש לחלק בין צרה שיש לה צערא דגופא ובין שאר נשים מאותן שאין מעידות וכבר העיר בזה בהגהת מל"מ פי"ב מה"ג וע"ש בתשו' ברכ"י עוד שכתב לחלק בין מסל"ת בקישור דברים או בלא ק"ד וזהו דלא כמ"ש הב"מ ושאר אחרונים:

ו׳וכה ראיתי בתשו' מהר"ם שיק חא"ע סי' מ' שחידש דגם בדאיכא רגל"ד וגם מסל"ת אין להאמין להנך ה' נשים שהרי אפי' בסוטה שיש רגל"ד שקינא לה ונסתרה אפ"ה מבואר בסוטה (ל"א ע"ב) דהנך ה' נשים אין נאמנות להפסיד כתובתה ומכ"ש בנ"ד דמה"ת אין עא"נ ורק חז"ל הקילו ובכה"ג הרי לא הקילו (וגם הביא ראי' דאפי' בדרבנן אינם נאמנות מהא דסופ"ב דגיטין דאין נאמנות לומר בפ"נ ולא הזכיר כלל מדברי מל"מ פי"ב מה"ג שצידד להיפוך) אבל נראה דזהו בדאיכא רגל"ד על גוף הדבר שמת בעלה אבל ליכא הוכחה בגוף עדותה דאפשר שמצד שנאה אמרה כן אבל היכא שיש לנו הוכחה בגוף עדותה שאינה מתכוונת מצד שנאה גם הכא מהני שפיר ועוד דהתם במעידה על הסוטה עצמה ובאה להפסידה כתובתה אבל בנ"ד הרי כתבה כן רק שיאמר הבן קדיש ומרוב רוחק הדרך אולי לא ידעה כלל אם אשתו עודנה בחיים או אולי הרחיקה נדוד עד שלא יודע כלל ממכתב זה שכתבה לאחיה משה או אולי סברה שבעת שנסע מכאן גירש את אשתו כי הלא לקח שם אשה אחרת:

ז׳ועוד נראה דכיון שכתבה במכתב ב' לאמה כמה דברים מהתנהגות חליו ומצב הילדים שנולדו שם הרי מצינו ביבמות (צ"ח ע"א) בהא דאמר בן יאסיין וכו' מצאתי גר שנשא אשת אחיו מאמו וכו' על ספסל זה ישב ר"ע ואמר ב' דברים גר נושא וכו' ואמר ויהי דבר ה' וכו' שנית דברה עמו שכינה וכו' ומי מהימן וכו' ואם לאו אין שומעין לו וכו' ואב"א שא"ה דקאמר מעשה אחרינא בהדי' ופירש"י דניכרין דברי אמת שביחד קיבלן ומגו דמהימן וכו' ע"ש וה"נ בנ"ד שכתבה עוד כמה דברים אחרים מענין זה וגם כתבה זאת לאמה ויודעת בצערה באבילות בנה אין ספק שכל דברי' הם אמת. ועוד יש לדון בזה עפמ"ש התוס' קידושין (נ"ב ע"א) ד"ה ואפילו במקום שנעשית לה צרה דנהי נמי דצרתה אינה נאמנת וכו' עכ"ל וברש"י ורא"ש כתבו בע"א אבל מלשון התוס' מוכח דבצירוף מעשה נאמנת וכעין מה דאי' בגיטין (ס"ז) דיבורא מקרי ואמר מעשה לא עביד וא"כ ה"נ שכתבה מכתב וגם שלחה מכתב תעודה מנאטר ועדים והוצרכה להוציא מעות ע"ז שפיר י"ל דנאמנת דהוי עדות במעשה:

ח׳וגם יש לצרף תעודת הנאטר והעדים שחתמו על התעודה האחרת והעיד א' ששינה שמו מכפי שהי' נקרא באיירופא ונתן התעודה לאחות בעלה אף שאין הכתב מקוים כבר העלה בשו"ת תפארת צבי חא"ע סי' כ"ב דגם הה"מ לא החמיר דל"מ מסל"ת במכתב בהא דכתב עכו"ם שבסי' י"ז סי"א רק בעכו"ם שיש לתלות שכתב דרך שחוק אבל היכא שידוע שהמכתב הי' במתכוון לאיזה דבר לכ"ע יש להקל וה"נ בעדות הנאטר אך דבנ"ד לא הי' התעודה במסל"ת וע' תשו' גא"ב סי' כ"ז בדין עדות במכתב שאינו מקוים ותשו' עבוה"ג סי' פ"ו אך הרי הי' גם עדות ישראל ואף דהוי ע"א בקטטה כבר הביא רו"מ מדברי הב"ש ס"ק קמ"ג דאין לחוש שמא שכרה העד ועוד נראה דבנ"ד שכבר עברו י"ז שנים ובעלה כבר נשא אשה אחרת והוליד שם בנים בודאי אין לחוש שמא עכשיו שכרה עדים להכשילה כי באורך הזמן ומרחק המדינה גם שנאתה גם קנאתה כבר אבדה ויותר הי' לה לעשות זאת מקודם כמה שנים:

ט׳סוף דבר אחרי שיש הוכחות רבות וצירוף כמה אומדנות ובצירוף שמא כשגירשה בגט בע"כ אולי הי' גט כשר הנני מסכים עמו להתיר העגונה בלומא בת ר' זימל מכבלי העיגון ויושיבו ב"ד להתירה כדת של תורה [ובגוף דברי מהרי"ק וט"ז שהבאתי דבמקום שמפסיד לעצמו נאמן הנה בתשו' הראנ"ח סי' ע"ה והובא בקו"ע שבסוסי' י"ז סי' רפ"ד כתב שדברי מהרי"ק תמוהים ולא נמצאו בשום פוסק ושגם הוא כ"כ רק לסניף ובתשו' פ"י ח"ב חא"ע סי' ס"א הביא בשם מהר"ל מפראג שכתב דמי שפוסק כמהרי"ק עתיד ליתן את הדין מ"מ הרי הביא מתשו' הב"י דיני מסל"ת סי' ז' וסי' ח' שסמך ע"ד מהרי"ק והפ"י כתב דכדאי הם לסמוך עליהם אפי' שלא בשעה"ד ואני מצאתי בתשו' רשד"ם חא"ע סי' קס"ה שפסק ג"כ כן]: