שו"ת מהרש"ם חלק א נ״וTeshuvot Maharsham Volume I 56

א׳להרב המופלג וכו' מו"ה פינחס זעליג הכהן נ"י שווארץ בהגאבד"ק ה' מאד בארץ הגר.

ב׳מכתבו הגיעני ובדבר מה שהשבתי לגיסו הרב אבד"ק מאד (לעיל סי' נ"ה) בענין הכרמים וכעת שלח אלי העתק ממכתב הרב הגאון וכו' מו"ה אברהם יצחק גליק נ"י אבד"ק טאלטשווא שהשיג על דברי, והנה ראשית דבר הלא מראש כתבתי להרב מטערצאל וגם לגיסו כי כל דברי נאמרו בתנאי אם יציע הדבר גם לפני גדולי המדינה יראי ה' וגם הם יסכימו גם אני אצטרף עמהם ואם לאו נאמרו דברי רק לפלפולא וגם רק בעבור שהציע לפני הרב מטערצאל גודל ההיזק הנוגע לרבים אשר נדלדלו מנכסיהם עי"ז ורבים נכשלים ומכשילים רבים וע"ז השבתי תשובתי:

ג׳ועל עתה באתי במה שרמזתי לש"ס דבכורות (ל"א) דמבליע בעורו וכו' וע"ז השיג הגאון הנ"ל דשם הוה רק איד"ר לא אדע מהו כי אני הוכחתי שם מדברי אביי דנראה בש"ס שם להדיא דלא ידע מדברי רבא והוי סבירא ליה דאסור מן התורה שהרי רבא חידש ד"ז דרבנן גזרו לאח"ש וכו' ואפילו הכי הוי סבירא לי' דהיכא דלא מוכחא מלתא שרי בהערמה דהבלעה ותדע שהרי רמזתי שם להש"ס דעירובין (כ"ז) דמבואר להדיא דגם בשל תורה מותר בהבלעה ובע"כ כתי' הש"ס דבלא מינכר שרי והיינו כדאי' בירושלמי ורמב"ם רפ"ח ממע"ש דדוקא בקונה ממי שאינו תגר ואינו מדקדק ואינו חושב שמכר אלא הבשר והיין מבליע וע"ש בכ"מ היטב בזה משא"כ בתגר שיודע שיווי הסחורה והיינו נמי מהך טעמא דלא מינכר ותדע שהרי מבואר במזבח כפרה לבכורות שם בד"ה אמר רבא מנא אמינא לה וז"ל אומר ר"י דלא מייתי ראיה אלא דמן התורה יכול למכרו אחר שחיטה ורבנן הוא דגזרי בהאי וממילא ידע דגבי יתומים אוקמוהו אדאורייתא תוס' חיצונית עכ"ל הרי דזהו כל חידושו של רבא אבל אביי הוי סבר דהוי מה"ת ואפ"ה ס"ל דאי לא מינכר מלתא שרי להבליע ורבא הוסיף דבדרבנן בכל גווני שרי אבל גם הוא מודה דהיכא דלא מינכר שרי גם בשל תורה כדמוכח מהא דעירובין (כ"ז) אבל מ"ש הרה"ג לחלק דהתם כיון שגם הקונה ישראל מסתמא גמר ומקני במתנה משום דלא שביק היתרא וכו' אם כי יש מקום לחלק כן אבל יש לפקפק דהתם הא מיירי בחבירו ע"ה החשוד על השביעית ומאן יימר דגמר ומקני כיון דכל האיסור קל אצלו וחשוד לעבור עליו וגם הא מיירי שם בלא רצה הע"ה ליתן לו האתרוג במתנה אלא שע"י שמבליע לו במקח הלולב שנותן לו ביוקר עי"ז נותן לו האתרוג במתנה והערמה גמורה היא שהרי מבלעדי זאת לא רצה הע"ה ליתנו לו במתנה:

ד׳ומ"ש דלא שבק היתרא וכו' לא אדע מהו אטו הע"ה עושה איסור כשמקבל מעות בעד האתרוג הרי כל האיסור רק על החבר שאין מוסרין דמי פירות לע"ה לפי שחשוד על השביעית ועובר החבר על לפ"ע ומאי לא שבק היתרא וכו' שייך הכא:

ה׳אבל בעיקר דברי תב"ש הנה גם בתשו' תשב"ץ ח"א סי' קל"ח בדין נדר הנאה מחבירו ורצה לקבל בהערמה ע"י הקהל הביא ג"כ מהש"ס דשבת ופסק דהערמה בשל תורה אסור וכן מצאתי בתשו' מיי' לספר קנין סי' ט"ז שכתב וז"ל ואני אומר אחרי שהוא משום ועשית הישר והטוב ה"ז קרוב למ"ע ואין להערים בה וכו' ע"ש ובטור חו"מ סוסי' צ"ט ובד"מ בשם תשו' ריב"ש בדין הערמה במתנה ובב"י או"ח סי' קנ"ג בדין מכירת ס"ת דבמתנה בהערמה אסור וכן מוכח בתשו' רדב"ז ח"י סוסי' רל"ג:

ו׳אבל מ"מ במקום הפסד ממון מצינו בירושלמי פ"ג דפסחים ה"ג בסופה דכדי לחוס על ממונם של ישראל התירו הערמה לחד מ"ד ומוכח שם דאינו מחלק בין דאורייתא לדרבנן ע"ש ותבין ולכן קידש ר"ט ש' נשים בשני רעבון להאכילם תרומה וביארתי בתשו' הנ"ל דעיקר איסור הערמה הוא משום מ"ע שיחשדוהו באיסור ובדאורייתא גם בח"ח אסור ולכן בדרבנן דלא גזרו בח"ח כמ"ש התוס' כתובות (ס') מותר בצנעה א"ה בהמ"ח ע' מג"א סי' ש"א בזה וע' בר"ן סופ"ק דביצה ורז"ה סו"פ במה אשה וש"ג שהובא במג"א שם דס"ל דגם בדרבנן גזרי' בח"ח וע' ט"ז או"ח סי' רמ"ג בשם הרא"ש דס"ל כהתוס' וע' ש"ך יו"ד סי' ק"נ דס"ל כהר"ן וע' תשו' מהרי"א או"ח סי' נ"ו וע' צי"ר על הירושלמי סופ"ח דעירובין בזה וע' בכ"ש ליבמות פ"ז מרמב"ם וראב"ד פי"א משגגות וע' פ"ת יו"ד סי' ב' סק"ד וע' חוו"ד יו"ד סי' קפ"ה סק"ב וע' תשו' רמ"א סי' ב' וע' שפ"ד יו"ד סי' ס"ו סקט"ז ועתוס' חולין מ"א בהא דאין שוחטין לגומא וכו'] ובזה העליתי ליישב דברי תב"ש ממה שתמהו עליו מש"ס דגיטין (ס"ה) דפריך למ"ד קטן אינו זוכה לאחרים רק בדרבנן מהא דמערימין על מע"ש כיצד אומר לבנו וכו' ומשני הב"ע בעציץ שאינו נקוב מדרבנן ומוכח דלהס"ד הוי ס"ל דמיירי בשל תורה ואפ"ה שרי בהערמה:

ז׳ולפמ"ש ניחא דכל טעמו של התב"ש דאסור משום מ"ע ואפי' בח"ח אסור ובש"ס דשבת (ס"ד) בהא דמייתי ברייתא דפוקק לה זוג בצוארה וכו' ופריך על רב ומשני תנאי היא וכו' ומבואר שם לחד תי' דר' יוסי לא ס"ל כרב בהא דכל שאסרו מפני מ"ע אפי' בח"ח אסור ולפמ"ש התוס' בגיטין שם הך מתני' דמערימין אתיא כר' יוסי א"כ לשיטתו גם בדאורייתא מערימין במקום שאין רואין ודו"ק:

ח׳ועפ"ז יש לדון במה שנתפשט המנהג בשוכרי שדות וקוני כפרים שעושים שט"מ לשבת בדאורייתא בשביתת בהמות וכבר כתב בתשו' ד"ח ח"ב או"ח סי' כ"ט ל' ל"א דגם בדאורייתא מתירים הערמה ולפמ"ש י"ל דגם לשי' האוסרים הערמה בשל תורה כיון דרבים עושים כן ע"פ ב"ד ונתפרסם הדבר ליכא חשש מ"ע דברבים ליכא חשדא ואף דבתשו' ח"ס או"ח סי' ס' העלה דהיכא דכל אחד עושה בפ"ע גם ברבים איכא חשדא והביא ראיה מהא דפ"ד דפסחים גבי תודוס איש רומי דאלמלא תודוס גזרו עליו נידוי דמיחזי כקדשים בחוץ והא ברבים ליכא חשדא ובע"כ דבכה"ג אסור כבר כתב בתשו' כ"ס יו"ד סי' פ"ד לדחות ראייתו בטוב טעם ובפרט במ"ש דהתם אינו משום מ"ע אלא דעי"ז אתי למשרי קדשים בחוץ הוא נכון מאד וכה"ג אי' ברשב"ם ב"ב (פ"א ב') סוד"ה דלמא ועמ"ש בחיבורי דע"ת סי' ה' סק"א ובזה י"ל גם מ"ש הח"ס מהא דסוכה (נ"ג) גבי מודים מודים וכו' ואף שהכ"ס כתב דמ"מ אין לחדש היתר הנה הח"ס עצמו שם התיר בשעה"ד כשהדבר מפורסם ע"י הכרזה וכדומה ובפרט בדבר הנעשה ע"י ב"ד והדפסה י"ל דלכ"ע שרי וע' פסחים (ל"ו ע"א) גבי מנחת עומר דלותתין משום דציבור שאני ופירש"י דכל עסקים שלהם נעשה ע"פ ב"ד ובזריזין הוא הרי שההיתר בציבור רק משום דנעשה ע"פ ב"ד וה"נ אם לא יתירו רק בשט"מ הנעשה בפני ב"ד ליכא משום חשדא כיון שיתפרסם הדבר בהסכמת רבנים ויודפס אופן ההיתר וע' תשו' רמ"ץ סי' י"ז שפסק ג"כ לענין בנין בתים שנשרפו ומקום הפ"מ דיש להקל משום דרבים לא חשידי אף שכל א' עושה בפ"ע ע"ש ואף דקשה להקל בבנין בתים מ"מ בנ"ד יש להקל:

ט׳ועוד נראה דגם התב"ש לא החמיר אלא למאי דס"ל התם דליכא הפ"מ אבל בכה"ג שהדבר נוגע לחיי נפשות רבות גם הוא מודה שהרי מבואר בפכ"ב דשבת מ"ד ותוי"ט שם דמשום כבוד הבריות לא חיישי' לחשדא ומכ"ש במקום הפ"מ כזה וזהו ג"כ טעמו של הירושלמי פ"ג דפסחים שרמזתי לעיל בהא דפריך מיחלפא שיטתי' דר' יהושע תמן הוא אומר (גבי או"ב שמעלה מן הבור ביו"ט בהערמה) מותר להערים והכא הוא אומר אסור (גבי חלה שלא יקרא שם) א"ר אדי כאן שבות וכאן חיוב חטאת (ר"ל איסור מלאכה של תורה ביו"ט) אר"י בי ר' בון כדי לחוס על נכסיהון של ישראל הכא מה אית לך (פי' גבי או"ב כדי לחוס על ממונו שלא ימות בבור מותר להערים והכא גבי חלה מאי אית לי' הפסד) הרי דהוא לא ס"ל לחלק בין שבות לאיסור תורה ואם היה הפסד ממון גבי חלה היה מתיר הערמה אלא משום דליכא הפסד אוסר ומוכח דמשום הפסד שרי הערמה ובפרט בנ"ד שלפי הצעת הרב מטערצאל נוגע אצל רבים לכל הונם שמתדלדלים מכל נכסיהם אם לא יתירו להם והרי מבואר בר"ש ורע"ב פ"ז דכלאים מ"ו גבי אנס שזרע הכרם ויצא מלפניו דקוצר במועד משום מ"ע שיחשדוהו כמקיים כלאים ומבואר דדוקא עד שליש בשכר פועלים ולחד מ"ד עד שליש בגפנים יתן אבל יותר אינו מחויב לבזבז משום חשדא (א"ה בהמ"ח יש לפקפק דהתם החשד שיעבור בשוא"ת ע"כ א"צ לבזבז יותר משליש אבל כאן בנ"ד החשד שעובר בקו"ע ואאמו"ר שליט"א הראה לי שהמש"ז או"ח סי' רמ"ו סק"ו מחולק בזה עם הבכ"ש ובריב"ש סי' שפ"ז מבואר דאין חילוק דלאו בשוא"ת חמור מעשה וע' ב"י או"ח סי' תרנ"ו בשם הראב"ד בזה] וה"נ לפמש"ל דכל איסור הערמה משום מ"ע א"כ אין חיוב לבזבז יותר משליש דמי הגפנים לכ"ע וע' שבת (קי"ז ע"ב) דמחלק משום דהתם גבי או"ב איכא צב"ח וכו' ומשמע דגם במקום הפסד אין להתיר הערמה ומ"מ בנ"ד שהוא הפסד גדול לרבים י"ל כמ"ש א"ה בהמ"ח ע' בש"ס דחולין (מ"ט ע"ב) איסור דאורייתא ואת אמרת התורה חסה וכו' וע"ש שמוכח דבודאי איסור דרבנן ג"כ לא אמרי' התורה חסה וע' בזוהר הרקיע על המצות בהקדמה וע' שו"ת שו"מ ח"ב סי' ק"ח במ"ק בזה ואולי ע"י הערמה גם הש"ס דילן מודה דאמרי' התורה חסה וכו'):

י׳ומ"ש על מה שכתבתי דיש לחוש אם לא יתירו להם יעשו באיסור שכן הציע הרב מטערצאל לפני ופקפק הגאון הנ"ל דבנ"ד קרוב לודאי שיעשו רבים באיסור למכור אחר שיהי' בוסר הנה לא אדע מדוע נחוש לזה ואדרבא קיי"ל דחזקה לא שביק היתרא וכו' וכיון שיש דרך להתיר למכור קודם חנטה אמאי יעשו באיסור כיון שיש לפניהם דרך שיעשו בהיתר:

י״אומ"ש עוד דקיי"ל כרשב"ג פ"ה ממע"ש וב"ק (ס"ט) דהלעיטהו לרשע וכו' במחכת"ה אין הבנה לדבריו כלל דדוקא אם הוא כבר רשע ועושה איסור לפנינו כהא דב"ק שם שהוא גוזל מה שאינו שלו אין לנו לתקן שלא יעשה עוד איסור ואמרי' בזה הלעיטהו וכו' וכ"ה להדיא בפיהמ"ש להר"מ שם אבל בנ"ד שבאים לשאול עצה להצילם מגודל ההיזק בודאי יש לנו לתקן שלא יבואו לידי איסור כדאי' כה"ג בשבת (קנ"ג ע"א) דשרו רבנן למיתב כיסי' לנכרי אף שהוא שלוחו לישאנו בשבת כמ"ש רש"י שם משום דקים להו לרבנן דאין אדם מעמיד א"ע על ממונו אי לא שרית לי' אתי לאתויי ד"א ברה"ר ובב"י וט"ז או"ח סי' רמ"ד סק"ו מבואר ג"כ להתיר משום פסידא איסור קל שלא יבא לכתוב בשבת ע"ש בט"ז היטב ועוד בכמ"ק מצינו כן ול"ש לומר בזה הלעיטהו וכו' ועוד דהכא הא יש לחוש שאם לא יתירו להם ע"י מכירה לעכו"ם ידרכו בעצמם הגפנים וימכרו יין ערלה לישראל ובכה"ג שיש חשש מכשול לרבים בודאי אין לנו לומר הלעיטהו וכו' כדאי' בירושלמי פ"ג דדמאי הל' ה' בהא דהנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן לה וכו' מפני שחשודה להחליף ור"י ס"ל דאין אנו אחראין לרמאין ובעי למימר דר"י ורשב"ג אמרו דבר א' ומסיק דרשב"ג לא יודה לר"י דאין דרך חבר להוציא מביתו דבר שאינו מתוקן ובמרה"פ שם ביאר דאף שאין אנו אחראין לרמאי' והלעיטהו וכו' מ"מ בזה דפונדקית היא ויבואו גם אחרים לידי מכשול צריך לעשר אף מה שהוא נותן לה ובזה ביאר דברי רמב"ם פי"א ממעשר שפסק כת"ק דר"י ובפ"ט פסק כרשב"ג והיינו משום דהיכא דיש לחוש למכשול אחרים לא אמרי' הלעיטהו וכו' ע"ש ותבין וה"נ בנ"ד:

י״בוגם מ"ש הגאון נ"י להשיג עמ"ש דל"ש בזה משום רוצה בקיומו מפני שעושהו בזמן היתר דמה בכך שעושה המו"מ קודם הגידול מ"מ הרי הוא נמשך על אחר גידול הענבים לא אדע מהו שהרי כתבתי שילוה מעות בשעת מקח להעכו"ם שישלם לו העכו"ם תיכף ויזקוף עליו החוב במלוה ומותר לעשות כן כדאי' בש"ס דע"ז (ע"א א') דא"ל רב להנהו סבויתא מוכרי יין כי כייליתו חמרא לנכרים שקלי זוזי מינייהו והדר כיילן להו ואי לא נקיטי בהדייהו זוזי אוזיפינהו והדר שקילי מנייהו כי היכא דתיהוי הלואה גבייהו וכו' וה"נ יעשו בנ"ד יוגמר כל הקנין והחיוב מיד אלא שיתברר לבסוף כמה יהי' החוב על העכו"ם לשלם את חובו אח"ז אבל כשיתברר יהי' מבורר הדבר למפרע שאם יהיו גפנים מועטים יופטר העכו"ם מלשלם חוב ההלואה ע"פ התנאי שנדבר ביניהם אבל עכ"פ ע"פ דינא נגמר כל הקנין והחיוב מיד ורק הבירור מתברר אח"כ ושפיר י"ל דל"ש בזה איסור רוצה בקיומו כיון שהמקח נגמר ונעשה מיד קודם גידול הסמדר ובאותה שעה ליכא עדיין איסור:

י״גובכל זאת אינני אומר קבלו דעתי וכ"כ במכתבי הראשון כי רק באופן אם יסכימו גדולי רבני מדינתכם יראי ה' להיתר זה גם אני מצטרף עמהם ואם לאו בטלה דעתי ואינני תוקע א"ע לדבר הלכה ובפרט להקל בדבר הנוגע לרבים ורק מפני שהציע לפני הרב מטערצאל גודל העניות ודלדול נכסים הנוגע לנפשות רבות המו מעי בקרבי כי התורה חסה על ממונם של ישראל וכתבתי הנלע"ד להלכה באופן אם יסכימו גדולי מדינתכם: