שו"ת מהרש"ם חלק א נ״הTeshuvot Maharsham Volume I 55
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה חיים צבי עהרענרייך נ"י אבד"ק סאד בארץ הגר
1
ב׳מכתבו הגיעני ואשר בא לעורר על מ"ש בתשובה להרב אבד"ק טערצאל (לעיל סי' נ"ד) בדין עצי גפנים של ערלה ועוררתי די"ל דל"מ משום דבדאורייתא אין ברירה והביא בשם הרב הנ"ל שתי' דכל ענין ברירה הוא משום ספק ולכן בדאורייתא לחומרא וכיון דספק ערלה בח"ל מותר שוב ראוי לומר דיש ברירה ורו"מ הביא מהיש"ש דס"ל דהוי מטעם ודאי ובמגן אבות לחולין (י"ד) החזיק בדעת רש"ל והביא מהב"מ או"ח סי' תצ"ה ושו"ת ד"ח חא"ע סי' צ"ד וקול ארי' חא"ח דהעיקר דהוי רק מטעם ספק אך דמ"מ הרי כאן אין הספק בדין ערלה דודאי הוי ערלה והספק רק אם הקנין חל למפרע שיקנה להעכו"ם ומה ענין לספק ערלה:
2
ג׳והשיג על גוף דברי דהכא דתליא בפיסוק דמים אי סמכא דעתי' מה ענין זה לדין ברירה והנה בגוף הדבר כבר כתבתי לעיל בעצמי דכיון דגוף הקנין עכשיו אינו אלא שפיסוק הדמים מתברר לבסוף אינו תלוי בדין ברירה ולכ"ע יש ברירה אלא שרו"מ הוסיף להסביר דכיון דתלוי בסמ"ד שפיר י"ל דסמ"ד גם בכה"ג ויפה כתב וגם השגתו ע"ד הרב מטערצאל נכונה דודאי אין מזה ענין לספק ערלה. ומ"ש רו"מ לפקפק בהיתר זה משום דהוי הערמה בדאורייתא הנה בד"ז הארכתי בכמה תשובות מכבר בדברי תב"ש ומק"ח בענין הערמה במכירת חמץ והבאתי מש"ס דבכורות (ל"א ע"ב) בהא דמבליע בעורו בחלבו וגידו בשל יתומים ובגדול אסור ופריך מהא דסוכה (ל"ט) מבליע דמי אתרוג ומשני התם לא מוכחא מלתא דדמיו מועטים וע"ש במזבח כפרה בשם תוספות דכל חידושו של רבא הוא דהוי רק מדרבנן ומוכח דלאביי הוא מה"ת ואפ"ה שרי והבאתי מירושלמי פ"ז דשביעית ה"א החנוני שהי' מבשל וכו' לא יהא מחשב וכו' אבל מחשב על היין וכו' וע"ש בפ"מ דמבליע בהמעות ובעירובין (כ"ז ע"ב) איתא ג"כ כה"ג ובירושלמי פ"ד דיבמות הי"ב גבי ר"ט שהערים וקידש בשני בצורת ש' נשים להאכילן תרומה ובירושלמי פ"ג דפסחים ה"ג לחד מ"ד מחלק בין של תורה לדרבנן ולחד מ"ד משום הפסד ממונו שרי הערמה ופלפלתי הרבה ליישב קו' המק"ח ושם העליתי דבדבר שרבים עושים כן יש להתיר גם בדרך הערמה דכל האיסור בדאורייתא הוא רק משום חשדא וגבי דבר שרבים עושים כן ל"ש חשדא אף שכל א' עושהו בפ"ע ודלא כהח"ס חאו"ח סי' ס' וגם הרי נהגו לעשות שט"מ לשבת אף דאיכא משום שביתת בהמתו של תורה משום גודל הפסד ממון והבכ"ש עצמו כתב לחד טעמא דבחמץ משום גודל ההפסד גמר ומקני והביא מתוס' שבת (י"ח) גבי גיגית דגמר ומקני וה"נ בזה:
3
ד׳ומ"ש דיש לחוש לתקלה שעי"ז רבים יתירו לעצמן גם בלא מכירה הנה בתשו' ד"ח כתב ההיתר לעשות שט"מ לשבת משום דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר שלא יתירו לעצמן באיסור וה"נ כפי שהציע לפני הרב מטערצאל מגודל ההפסד אם לא ימציאו לפניהם בדרך היתר לא יעמדו בנסיון ויתירו לעצמן באיסור ובכ"ז כתבתי בתשובתי הנ"ל שאין רצוני לקבל עלי הוראה זו זולת באופן שיציע הדבר עוד לפני רבנים מובהקים שבמדינתכם המפורסמים בתוי"ר ואז יפרסמו דרך ההיתר וגם אני אצטרף עמהם ונכון לפרסמו בדפוס לבל יהי' ח"ו למכשול ולפוקה שיאמרו כבר התירו פרושים גם בלא אותן המכירה רדת (ועמש"ל בסי' שאח"ז עוד בזה).
4