שו"ת מהרש"ם חלק א נ״טTeshuvot Maharsham Volume I 59
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יהושע העליר נ"י מו"ץ דק' סטרי.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באחד שקנה יין לפסח והשתמש בו בלילות של פסח בכוסות של זכוכית וכן כל ימי החג ואח"ז נודע לו שהוא יין של חמץ ונודע דבזה"ז מערבין שפירטוס של יי"ש בהיין והורה רו"מ לאסור הכוסות מלהשתמש בהם לפסח על שנה הבע"ל כיון שעמד היין בהם כשיעור שיתן על האש ויתחיל להרתיח דמבואר בס' תפ"י שהוא שיעור ו' מינוטין וכאן עמד היין יותר מזה בסדר הגדה ולדידן קיי"ל דגם כלי זכוכית בולעים חמץ כדעת רמ"א סי' תנ"א סכ"ו ואף דבדיעבד מהני הגעלה אבל אין להתיר לכתחלה ורו"מ הביא מתשו' הש"מ סי' י"ז שחוכך לאסור כלים שבלעו משהו על שנה האחרת וגם בספר הנדפס מבעל אפיקי יהודה מחמיר בזה עפ"ד המג"א סק"ל דבכלי ל"ש ביטול ואף דבשו"ת ב"ש חאו"ח סי' צ"ג פסק להקל והביא מהמק"ח סי' תמ"ז סק"ה ותשו' רע"א סי' כ"ו שהקילו ג"כ בזה מ"מ בנ"ד מאן יימר שהחמץ רק משהו בתוך היין עכת"ד:
2
ג׳והנה כיון שדעת הש"ך בשם תשו' רמ"א דבהיתרא מהני טעימת ישראל א"כ אם הי' בו טעם יי"ש היו מרגישים בשתייתו ואף דהוי מלתא דלא רמיא י"ל דבהרבה אנשים ששותין כמ"פ סמכי' גם במלתא דלא רמיא כמ"ש בדע"ת סי' ח"י סקט"ו שכ"ה בתשו' רמ"א סי' נ"ד וגם מדברי הב"י או"ח סי' תמ"ז בדין תותים שנתבשלו בכלי חמץ בשם מ"כ בשם ר"ת מוכח כן ע"ש ותבין:
3
ד׳ודרך פלפול יש להביא ראיה דבשנים גם במלתא דלא רמיא מהני מדברי התוס' זבחים (ב' ע"א) בהא דקתני כל הזבחים שנזבחו של"ש כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ובתוס' ד"ה כל הזבחים וז"ל עבודה קמייתא נקט וה"ה קבלה והולכה וזריקה וכו' ויש להקשות דהא סתם מתני' ר"מ ובפרט דבש"ס מפרש הא דנקיט אלא שלא עלו וכו' דקמ"ל דאסור לשנויי בה וכדרבא וכו' איב"א סברא משום דשני בה כל הני לישני בה וליזול ובטה"ק הקשה לפמ"ש הר"מ פח"י מפהמ"ק דהחושב בקדשים הוי כמטיל מום בקדשים ובתוס' מנחות (מ"ז ע"א) ד"ה עד וכו' דגם במחשבת שלא לשמה עוקר הקרבן ועושהו קרבן אחר א"כ הרי קיי"ל במטיל מום בבע"מ לחכמים בבכורות (ל"ג ע"ב) אינו עובר מה"ת א"כ מנ"ל לאסור לשנות אחר שכבר שחט של"ש ותי' דסתם מתני' ר"מ דס"ל התם דגם במטיל מום בבע"מ עובר ע"ש ושם (דף ז' ע"ב) ביאר בזה שינוי לשון הש"ס דנקט התם בתחלה אב"א קרא ואיבע"א סברא וכאן נקט להיפוך ע"ש והנה בבכורות (ל"ה ע"ב) א"ל ר"פ לאביי לר"מ דאמר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו וקאמר ר"מ החשוד לד"א חשוד לכל התורה כהנים ה"נ דלא דייני דינא משום דחשודים על הבכור והכתיב על פיהם יהי' כל ריב ובתוס' ד"ה כהני וכו' דה"ה דיכול להקשות היאך מותר לאכול משחיטתו והיאך כשרים כל הקרבנות וגם בלא בכור יכול להקשות לר"מ מטעם שנחשדו על השביעית ע"ש ומשני אימור דאמר ר"מ לחששא לאחזוקינהו מי אמר וכרש"י דדוקא במומר לד"א בודאי אז חשוד לכה"ת משא"כ בחששא בעלמא אינו מוחזק עי"ז לכה"ת ע"ש והנה הט"ז והש"ך ביו"ד ס' י"ב הביאו בשם רש"ל דהשוחט בגומא בשוק אף שא"צ בדיקה אחריו והשחיטה כשרה ואין מוציאים אותו מחז"כ מ"מ אם נמצא אח"כ אפיקורס נאסר שחיטתו למפרע כיון דעכ"פ גם מקודם אתייליד ריעותא ע"ש ומעתה לפ"ז בכהן שחשוד עכ"פ לשביעית ובכורות וממילא לר"מ חששא איכא לכל התורה א"כ אם עבר בלאו במזיד שוב לר"מ יש לאסור למפרע גם שחיטתו וקרבנותיו כיון דלר"מ גם מקודם יש בו ריעותא וחששא לכל התורה אלא שאין מוציאין אותו מחז"כ א"כ כשנתברר שהוא מומר לד"א דהוי השתא מומר לכה"ת שוב גם למפרע הכל אסור כדין מומר ואף דבקידושין (ס"ו ע"ב) יליף מקרא דגם בנמצא בע"מ או ב"ג וב"ח עבודתו כשרה למפרע דכתיב ופועל ידיו תרצה היינו בנמצא פסול של כהונה משא"כ בנודע שהי' מומר ואף שכתבו התוס' דגם לר"מ בפ"א לא הוה מומר ובפרט באותה שחיטה היינו בזר אבל בכהן שגם מקודם הי' חשוד לחששא בעלמא שוב איגל"מ שהיה מומר מעולם והנה במזבח חדש ריש זבחים מבואר דמתני' דכל הזבחים שנזבחו של"ש היינו במזיד דהא עקירה בטעות ל"ש עקירה ע"ש וא"כ בשלמא בשחיטה משכח"ל בזר דשחיטה בזר כשרה אבל איך כתבו התוס' דה"ה בשאר עבודות הרי בשאר עבודות אליבא דר"מ לא משכח"ל שיהי' העבודה כשרה כיון דאיגל"מ שדינו כמומר ובפרט לשי' הת"כ וקר"א שהובא במל"מ סופ"ה מכלי המקדש דכהן שלא עבד עשירית האיפה תחלה עבודתו פסולה ובאמת שהגר"א בהגהת ירושלמי פ"ז דשקלים פסק ג"כ דפסול שכ"ה גם בירושלמי פ"א דיומא ה"א דעשירית האיפה מעכב א"כ בקבלת הדם כשפיגל הרי איגל"מ שעבד עשה"א בפיסול וממילא נפסל גם קבלת הדם וי"ל דמשכח"ל באחרים עע"ג אך הרי האחרים לא החזיקוהו מקודם למומר א"כ כשזרק של"ש פסולה הקבלה והולכה כדין עבודת מומר שהרי הי' לגבי האחרים מלתא דלא רמיא עלייהו טרם שנודע להם שעושה איסור במזיד וכן עשירית האיפה שהקריב הי' פסול וגם הקבלה פסולה ובע"כ דבשנים לא אמרי' דמלתא דלא רמיא עלייהו לא מהימני וכמ"ש ודו"ק כי הוא ראי' נפלאה:
4
ה׳אך לדינא יפה הורה רו"מ כי הנה בזה"ז נודע שעושים יין גם מן שפירטוס ומכניס טעמו בתחבולותיהם לטעם יין ממש א"כ א"א להכיר ע"פ טעימה לסתם ב"א ושפיר יש לחוש שהי' בו יי"ש הרבה עד שלא הי' ס' לנגד החמץ ונאסרו הכלים:
5
ו׳אך לפמ"ש בזכל"א הספרדי ח"א אות פ' לאו"ח סי' תנ"א דגם להאוסרים כלי זכוכית בפסח מ"מ מהני הגעלה ע"י עירוי ג' מעל"ע ע"ש הי' מקום להקל אבל מדברי המג"א נראה דאין להקל לכתחלה ע"י הגעלה:
6
ז׳ומה ששאל בדבר ששמע בשמי שהתרתי להגעיל חביות מיינות שמערבין בהם שפירטוס אמת נכון הדבר שכתבתי כן בתשו' לארץ הגר דדוקא ביי"ש עצמו שהוא חזק מאוד פסק הלבוש להחמיר דל"מ הגעלה משא"כ ביין שאין בו רק תערובות י"ש וכ"ה בשו"ת שע"צ סי' נ"ו שאין דינו כדבר חריף בדאיכא רוב יין אבל היכא דנעשה כולו משפירטוס לא התרתי ומה ששאל בדין נתערבו כלים הנ"ל בתוך כלים הרבה והביא מד' מג"א ומחה"ש סי' תמ"ז סק"מ ורמז לתשו' שו"מ רביעאה והוא בח"א סי' כ"ו וכ' שתשו' בר"א מיקל בזה ולא מצאתיו שם אבל זה כמה שנים כתבתי בגליון מדברי הא"ר סק"ג שהביא ג"כ ממהרי"ל דבכ"ח דל"מ הגעלה בטל וגם בגוף ד' מהרי"ל מתוס' ב"מ (נ"ג) וע"ז (דף ע"ג) מוכח להיפוך והביא בשם שיוכנה"ג דאין להחמיר גם בפסח בכלי שבלע משהו שנתערב ברוב דבזה שפיר בטל ואפי' בבלוע מחמץ גמור ואב"י יש להקל רק יסיר א' מהם ע"ש ומ"ש במחה"ש דהוי דשיל"מ עפ"ד הח"צ הרי בשפ"ד סוסי' ק"ג הביא מתשו' הרשב"א מפורש דלא כהח"צ וע' בשע"ת רסי' תנ"א בשם חיים שאל ג"כ בזה ובאמת שכ"ה גם בר"ן פכ"ה ותשו' רדב"ז ח"ב סוסי' תשל"ט כמ"ש בהגהות הח"צ מבעל שו"מ:
7
ח׳גם מ"ש המחה"ש משום דמדאורייתא יהי' מותר לאחה"פ ובזה לא יחזור לאיסורו בפסח דהוי נט"ל י"ל שיחזור לאיסורו ע"י דבר חריף דלשי' רוב הפוסקים מחליא לשבח מה"ת לכן יש לצדד להקל אך בנ"ד שנאסר ע"י יין הרי ביין לכ"ע מהני ישון יב"ח א"כ צדקו בזה דברי מחה"ש דהוי שפיר דשיל"מ להשהות יב"ח ואף דעיקר האיסור ע"י היי"ש שבתוכו מ"מ כיון דטעמו כיין נראה שדינו כיין אך לפ"ז אחר יב"ח שוב יש להתירם ממנ"פ ובפרט אם יעשה ג"כ עירוי ג"י מעל"ע וישהה יב"ח שפיר יש להקל:
8
ט׳ומה ששאל להאוסרים צונן בפסח אם נמצא חטה בקועה בכלי מים אם גם הכלי נאסר והביא מדברי הב"י סי' תמ"ז בד"ה כתב רבינו בסי' תנ"א וכנ' שתמה ע"ד רה"ג שאסר היין שנכנס בעריבה של חרס בצונן דהא צונן אינו מבליע ולא מפליט והו"ל לתרץ דמיירי תוך הפסח ובע"כ דמכלי לכ"ע אינו מפליט ובד"מ אות י"ב תי' דמיירי בכבוש מעל"ע ויש לפקפק שהרי מבואר שם דבשעת הגתות עשו כן וזהו אינו בימי הפסח לכן ס"ל דנעשה קודם הפסח אבל באמת הדבר מפורש ברא"ש פ"ב דע"ז סי' כ' וז"ל שאלוני כמה ישהה היין בנוד ויאסר ודקדקתי מפירש"י וכו' שאין היין נאסר לאלתר וכו' וגם הדעת נוטה כן דלא מסתבר כלל למימר דמיד שנתן לתוכו היין יפלוט לתוכו יין הנבלע בדופן הכלי דדוקא ברתיחה ע"י אור קפליט לאלתר אבל לא בצונן ואף אם נדחק לומר שלאלתר נפלט לתוכו מעט התינח לרש"י דסתם יינם אוסר בכ"ש וכו' שצריך שישהה בתוכו מעל"ע וכו' עכ"ל הרי מבואר שנחשב בעיניו לדוחק לומר שמפליט אפי' משהו בצונן מיד והרי דעת הרא"ש דבפסח גם צונן אוסר כמ"ש הב"י סי' תס"ז ובע"כ דבכלי אינו פולט כלום ובאמת שהדבר מבואר גם במג"א סי' תמ"ז סק"ט וז"ל ואפשר לחלק דדוקא כשהחמץ בעין אסרי' בצונן אבל הכא שבא להפליט טעם הבלוע מהכלי אין אוסר בצונן ע"ש ואף שדחה הראי' מהמרדכי מ"מ סברתו לא נדחית והן אמת די"ל ולחלק בין להפליט מכלי ובין להבליע בכלי כדקיי"ל דאין מליחה לכלים להפליט אבל להבליע מועיל אבל לאו כללא הוא דמבואר ברש"י חולין (ח' ע"ב) ד"ה והילכתא אפי' בצונן וברא"ש שם דקשה יותר לבלוע בסכין מלפלוט מהסכין וע' בט"ז יו"ד סי' י' סק"ו מ"ש בדעת רשב"א להיפוך אבל בש"ך סקי"ז מבואר ג"כ כמ"ש וע' בח"ד סי' ק"ה סקט"ו שכתב ג"כ דלהפליט מכלי יותר נוח מלהבליע ובתשו' אחת הארכתי בזה מכמ"ק וכיון שרבים מקילים בצונן בפסח נראה דגם להמחמירים הבו דלא לוסיף ואין לאסור הכלי וכמ"ש:
9
י׳אבל מ"ש רו"מ ראי' מתוס' ע"ז (ל"ג ע"ב) ד"ה כסי וכו' שהתירו להדיח ג"פ כל הכלים אין ראי' דהתם הם דברי ר"ת והוא סובר דסתם יינם אינו אוסר במשהו:
10
י״אומה שהביא רו"מ בשם ח"א שתמה בהא דביצה (כ"א ע"ב) בהא דלראב"י אין מזמנים נכרי בשבת משום שיורי כוסות וכו' דידהו איה"נ נינהו ופירש"י שיורי כוסות ששרה פתו ביין וע"ז הקשה לפמ"ש המרדכי שבש"ע סי' תס"ז בתרנגולת מבושלת שנמצא בה חטה מבוקעת דמותר למכרה לעכו"ם שאינו נותן יותר בכד החמץ וכן בחטים שנפל עליהם יי"נ א"כ ה"נ כשנותן הלחם לתרנגולים אינו נהנה יותר מפני שנשרו ביין י"ל בפשיטות דהכא נהנה מהיי"נ עצמו שאם העת קשה אין התרנגולים אוכלים אותו וע"י שנשרה ביין הוא לח ואוכלים אותו גם היין עצמו נכנס במעיהם ונהנים ממנו:
11
י״בומ"ש בשם ח"א שתמה ע"ד הפ"י שהקשה בהא דפריך בפסחים (כ"ב ע"א) והרי דם וכו' ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בו והקשה הפ"י דהא י"ל דלעולם אסור בהנאה אלא דלזבל הוי שלכדה"נ ומשום פסידא דהקדש התירו וע"ז תמה לפמ"ש הריטב"א מכות (כ"א) בהא דהמבשל גיה"נ בחלב וכו' אפיק הבערה ועייל עצי הקדש ולוקה משום לא תעשון כן וגו' והקשה דא"כ לילקי שש דגם משום מעילה ליחייב ותי' דכיון דאסור בהנאה משום בב"ח ליכא מעילה א"כ מדנקט ומועלין בו ממילא דמותר בהנאה עכ"ד ורו"מ תי' דבהכי חייבי' רחמנא והביא מתוס' יומא (נ"ט) ולא אדע מהו דאדרבא הא קיי"ל דגם לפני כפרה ליכא משום מעילה וגם לשי' ר"ח כהן דמחיים י"ב מעילה ולכן המקיז דם קדשים מועלין י"ל דהיינו לפי האמת שדם מותר בהנאה וזה כמה שנים שנשאלתי מחתני הרב הגדול מוהר"ש באבד אבד"ק יאנוב למאי. דדריש ביומא (דף ס') תלתא קראי בדם חד למעוטי מנותר וחד למעוטי ממעילה וכו' א"כ הו"ל למידק מזה מקראי דדם מותר בהנאה דאל"כ ל"ש מעילה לשי' ריטב"א הנ"ל אבל י"ל דאי נימא דשלכדה"נ מותר שפיר יתכן לחייב משום מעילה דהא ש"פ למכור לזבל שהוא שלכדה"נ וגדולה מזו הקשו התוס' פסחים (כ"ט) דנמעול משום דלאחר שישרף יהי' אפרו מותר ותירוצם ל"ש הכא וכיון שהוא שו"פ איכא בי' משום מעילה והריטב"א לא כ"כ אלא בב"ח שאסור מדאורייתא גם שלכדה"נ והוא מהנקברין ואינו שו"פ לכן ליכא בי' משום מעילה וע' מעילה (דף י' ע"א) הכל מודים שאם נהנה מבשר ק"ק שנטמא וכו' דפטור פשיטא מאי קא מפסיד מ"ד דאית בי' מצות שרפה לכהנים וכו' ושם (דף ו' ע"ב) יוצא מועלין בו וע"ש בתוספות ד"ה הכל מודים וכו' ותירוצם ל"ש לשי' רש"י בד"ה ובאימורי וכו' וע"ש ע"ב בתוס' ד"ה לא נהנין וכו' דכיון דאזיל לאיבוד ל"ש בהו מעילה וכו' ואכמ"ל:
12
י״גאך לפ"ז יתעורר מה שנשאלתי מח"א בהא דחולין (פ"ט ע"ב) אלא קסבר אין בגידין בנ"ט ובמוקדשין איסור גיד איכא איסור מוקדשין ליכא והקשה לפמ"ש הפלתי סי' ס"ה דאף שאין בנידון בנ"ט מ"מ הנאה איכא א"כ ליחייב במוקדשין משום מעילה ותירצתי עפ"ד ריטב"א הנ"ל דבאיה"נ ליכא מעילה והרי מבואר בפסחים ותוספות דלמ"ד אין בגידין בנ"ט גיה"נ אסור בהנאה וממילא ליכא מעילה ולפמ"ש הדק"ל דמ"מ י"ל דחזי למכרו שלכדה"נ ויש בו ש"פ ואולי כיון שא"ב בנ"ט ליכא ש"פ ליהנות שלכדה"נ וגם בלא"ה י"ל דמיירי בדאיכא כזית ואין בו שו"פ:
13
י״דומה שהקשה ע"ד הא"ח שכתב לדחות ראיית התוס' פסחים (ע"ד ע"א) ד"ה נחתך שהקשו בהא דלקמן (פ"ח) בחמשה שנתערבו עורות פסחיהן יצאו לבית השרפה וכו' נייתי כל חד וניתני אי דידי בע"מ וכו' ליהוי שלמים וכו' והא חזה ושוק דאסורים לזרים א"א לצלותן עם הפסח וצריך לחתכן ול"ה מקולס ותי' הא"ח שהכהן יאכל כולו והזר יאכל הכבד שפולטת ואינה בולעת והקשה רו"מ דהא ממעט באכילתן דשלמים נאכלים לזרים משא"כ הכא וכמ"ש כה"ג בתוס' יומא (כ"ט) בהא דלקמן (צ"ח) בפסח שנתערב בבכור אם חבורת כהנים יאכלו וכו' דהא דפריך והא אין מביאין קדשים לביה"פ היינו דממעט באכילתן דמותר פסח נאכל לזרים ואוכלו כבכור שאינו נאכל אלא לכהנים וה"נ בזה הרי ע"י חו"ש נאסר הפסח מלאכול לזרים מלבד הכבד והוי ממעט באכילתן והנה הגם דאיסור ממעט באכילתן הוא מה"ת כדמוכח מדברי הראב"ד פ"ד מתמורה ובתוי"ט פ"ז דתמורה מ"ג שכתב דטעמא דאין משנים מקדושה קלה לחמורה משום דממעט באכילת קדשים ודלא כשעה"מ פ"ג מק"פ ורו"מ כתב מהראב"ד הל' ביהב"ח ולא נמצא שם והגם דמבואר בכסף משנה פ"ו מפהמ"ק דדוקא בכולו ולא במקצתו אבל כבר ביאר בצל"ח פסחים י"ג דדוקא במקצת שהוא מיעוט מהקרבן ולא ברובו וע"ע בצל"ח ביצה "ט ובתשו' ח"ס יו"ד סי' קי"ד באמצע התשו' מ"ש בזה אך בנ"ד הרי מב"מ בטל ברוב מה"ת ורק מדרבנן אסור א"כ פשיטא דממעט באכילתו רק מדרבנן ואין לנו לבטל מק"פ עבור איסור דרבנן כדאי' לקמן (צ"ב ע"א) וא"כ לק"מ:
14