שו"ת מהרש"ם חלק א ע״דTeshuvot Maharsham Volume I 74
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יחיאל מיכל הלוי אבד"ק וארשין.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בצירוף עוד ח"א באיש א' שהשיא יתומה בת אחותו ופיזר עבורה ד' מאות ר"כ ובגדים והשיאה לבחור א' שתהא סמוכה על שלחן אבי הבחור יען כי היא יתומה ואחר ערך שנה ומחצה אחר נישואין חזרה לבית דודה על ידי שנתהוה ריב בין הזוג ועתה טוען הבעל שאינו רוצה לדור עמה כי היא בעצמה ספרה לו ג"י אחר החופה כי עוד קודם נישואין היתה שופעת דמים וכתמים ועסקה ברפואות ואפיראציאן וגם עתה חולנית כי ימי טהרה שאחר ל"ט נמשך מעט מזעיר בערך ג"י או פחות או יותר ופ"א בא למכשול ביום ו' שאחר ל"ט שמצאה בבקר אח"ת סדינים מלוכלכים בדם וחמותה הוסיפה שמצאה כמ"פ כתמים על חלוקה שפשטה ויודעת שלא פרשה מבעלה אח"כ ואם אולי לא הי' במזיד עכ"פ מיעוט זהירות יש כאן והאשה טוענת כי ימי טהרתה נמשך ח' ימים ומה שאירע מכשול הי' בליל ח' וע"י שהיתה משוקעת בשינה סמכה על מה שבדקה בתחלת הלילה ובבקר מצאה כתמים ואולי יצאו הדמים אחר גמר תשמיש וגם מכחשת דברי חמותה הנ"ל כי זה הי' פ"א והי' רק מראה געה"ל ופ"א הי' המראה ע"י עשן התנור ואין רצונה להתגרש בשום אופן, עכת"ד הטענות:
2
ג׳והנה רו"מ צידד דגם לפ"ד הבעל אין זה מום וגם ידע במשך זמן רב כזה ונתפייס כדין נשתמש במקח שי"ב מום כמ"ש בחו"מ סי' רל"ב ואה"ע סי' ל"ט וסי' קי"ז וגם הביא ראי' מדין רמ"ת דאם הי' ג"פ רצופים תצא בלא כתובה ומוכח דאם הי' פ"א בעילת היתר בינתים לא תצא בלא כתובה אף דלא נמשך ימי טוהר ככל הנשים ובפרט כיון דמכחשת הכל ובפרט נגד חמותה ודאי נאמנת ואם אולי הי' בשוגג ולכן אין לכופה להתגרש וגם עכ"פ צריך ליתן כתובה וכיון שהבעל טוען שאין לו כדי כתובה א"י לגרשה והדיין שכנגדו צידד דהוי מום גמור דאין אדם מתפייס בכזה ודמי לנכפית שבסוסי' קי"ז דיכול לגרשה בע"כ ומה שדר עמה הי' רק מצד שהי"ל תקוה שתתרפא ובראותו כי תוחלתו נכזבה בידו לגרשה וגם יוכל לנכות דמי מזונותי' משך שנה ומחצה מנדוניא שהכניסה לו ואם ישבע הבעל שכדבריו כ"ה יופטר מכתובה וגם כיון שאין לו לשלם לה גם מעט הנשאר אחר ניכוי מזונות מחויבת לקבל גט וכשתשיג ידו ישלם לה עכת"ד:
3
ד׳הנה בגוף הדין אי הוי מום הפוסל בנשים הדבר פשוט דכיון שלא נזכר בכלל המומין בש"ס ופוסקים אין לחשבו מום ותדע שהרי גם בנכפה צידד ה"ר יואל דאין לחשבו למום לפי שלא נזכר בין המומין אלא דהריב"ם ורמב"י שהובאו בתשו' הרא"ש כלל מ"ב הוכיחו מדנחשב בב"מ (דף פ') לסמפון בעבד ה"ה בנשים ומה שלא חשבוהו היינו משום דהוי כ"ש משאר מומין ע"ש ומבואר דמה שלא נזכר בש"ס למום אין לחשבו למום והא דרמ"ת מבואר בהה"מ פכ"ה מאישות דטעמא דכיון דאינה ראוי' לעמוד תחתיו כלל אין לך מום גדול מזה' משא"כ בנ"ד דגם לפ"ד הבעל עכ"פ ראויה לעמוד תחתיו ולשמש בימים הטהורים אם מעט ואם רב ובש"ס פ"ק דכתובו' כל אשה שדמי' מרובין בני' מרובין אבל מ"ש רו"מ ראי' מהא דאם הי' בעילת היתר בינתים יש לה כתובה י"ל דהתם משום דתלינן דאיתרע אח"כ מה שחוזרת ורואה מ"ת משא"כ בראתה ג"פ רצופין וע' בבנ"א פכ"ה מאישות מ"ש ע"ד הש"ע בזה לחלק בין יש לה וסת לאין לה וסת דביש לה וסת גם בראתה ג"פ רצופים יש לתלות שנולד עכשיו החולי ע"ש ועכ"פ בלא ראתה ג"פ רצופים ודאי דיש לתלות בזה אבל הדבר פשוט מטעמא דכתיבנא וע' נו"ב מ"ק א"ע סי' ק"ד שכ' בפשי' דגם אם ראויה רק פעם א' לחודש א"י לגרשה בע"כ בשביל מיעוט עונתו ע"ש באמצע התשו' וגם לפ"ד הדיין דג"ז בכלל מומין מ"מ ודאי דכיון דדר עמה שנה ומחצה הרי ראה ונתפייס ומ"ש די"ל דהי' מצפה שתתרפא ליתא דא"כ בהא דהיתה משתנת במטה ועברו ה' חדשים מהנישואין המבואר ברשב"ץ שהובא בב"י א"ע סי' ל"ט דליכא טענת מומין משום דראה ונתפייס ע"ש נימא ג"כ דהי' מצפה שתתרפא שהרי ידוע דגם חולי זו מתרפא לפעמים וכן בנכפה אם ידע ונתרצה ליכא טענת מומין אף שמתרפא לפעמים ולכן הדבר פשוט דבנ"ד אין בטענות הבעל ממש ובפרט שהרי בנ"ד טוען שספרה לו ג"י אחר החופה שכבר השתדלה ברפואות קודם נישואין הרי ראה וידע אח"כ שלא הועיל לה ומדוע שתק ודר עמה עד עתה אבל גם אי יהיבנא להדיין הנ"ל טעותי' הרי עכ"פ אין להעלות על הדעת שיהי' הבעל נאמן בכל כה"ג בשבועה נגד שטר כתובתה ונדוניתה והאשה נאמנת בשבועה להכחישו וכמ"ש בסי' ס"ח סעי' ח' ובהה"מ ובאה"ג מבואר טעמא מפני שברצונו נתחייב לה ולאו כל כמיני' להפקיע חיובו ובר"ן בסוגי' דפ"פ מבואר בהא שהוצרכו להא דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה דמדינא כיון דתקנו כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אין הבעל נאמן לומר שהי' מקח טעות דא"כ מה הועילו בתקנתם וכל א' יטעון טענות כאלו אלא דמשום חזקה הנ"ל הבעל נאמן בעיקר כתובה משום קולי כתובה ולא בתוספות כתובה ע"ש עוד בזה:
4
ה׳אך בנ"ד כבר נתבאר שאין ביד הבעל שום זכות וטענה לגרשה בע"כ או להפקיע זכות כתובתה והנלע"ד כתבתי:
5