שו"ת מהרש"ם חלק א פ׳Teshuvot Maharsham Volume I 80
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה יוסף נאטטעסמאן נ"י אבד"ק אולאשקאוויץ
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה א' שזה איזו שנים נתלשה בגופה ועי"ז מרגשת תמיד שהאם שלה מזזת והולכת בפנים אנה ואנה ונדמה לה פתיחת המקור כדרך הרגשת וסתה וכמ"פ בדקה מיד תוך שיעור ווסת המבואר בסי' ק"ן סנ"א ולא מצאה כלום ורו"מ הביא דברי תה"ד וש"ע דבהרגישה ולא מצאה כלום טמאה דמסתמא נאבד טיפה של חרדל וצידד דבנ"ד דמצוי אצלה תמיד ע"י חולשה לכ"ע יש להקל והוא תמוה דשמא החולשה באמת גורם שיפתח פי המקור בכל עת ומפליט טפה של חרדל ונאבד ואף דהאשה יש לה ווסת קבוע מ"מ אולי החולשה גורם להפליט בכל עת טפה א' ובשו"ו יוצא דם בשפע וכל אריכות דבריו בענין זה אין להם שרש כלל ולא דמי כלל להא דמצאה מראה טהור דתולין בו דהתם יש לפנינו דבר היתר לתלות בו ודמי למ"ש הרשב"א והר"ן בפ"ק דחולין דגם לשיטת הר"י דמחמיר בנולד ריעותא מחיים מ"מ בנטל זאב הב"מ יש להקל כיון דיש לפנינו דבר היתר לתלות בו בודאי וחשש של איסור הוא ספק אין ספק מוציא מידי ודאי ע"ש וה"נ בנ"ד כיון דיש מראה טהור לפנינו לתלות בו ההרגשה דם טהור יוצא מן המקור מדוע נחזיק עוד ריעותא לחוש שיצא גם טפת דם טמא משא"כ בדלא מצאה כלום וכן בנ"ד הרי אין לפנינו דבר היתר ברור לתלות בו דשמא החולשה גורם באמת פליטת טפת דם טמא בכל שעה:
2
ג׳ואולם יען כי בנ"ד מוצאת תמיד והוא מקום עיגון נראה דיש לסמוך עמ"ש בתפארת ישראל להקל בבדיקה תוך שיעור ווסת ואף דבתשו' ח"ס חיו"ד סי' קפ"ח פקפק על דבריו מלשון הרמ"א סי' קפ"ח דמוכח דגם בבדקה מיד דינא הכי וע' בח"ד מ"ש ג"כ בזה אבל כיון דהב"י ורדב"ז חלקו על התה"ד ויעוין בסד"ט באורך וגם כבר רמז בפת"ש לתשו' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ה' ועיינתי שם וראיתי שביאר דלא תיקשי מהא דא"א לפה"ק בלא דם דדוקא במקום ולד או בחתיכה גדולה או קטנה משא"כ בלא ולד ובלא שום חתיכה ובפרט בהרגשת פתיחת מקור לבד דלא דמי לפתיחת הקבר ממש ללידה וסיים דהמחמיר מפסיד בזה דלא נענש יהושע אלא על שבטל מפו"ר לילה א' והמיקל נשכר ואין חשש כלל ע"ש ואני מצאתי גם בשו"ת בגדי כהונה סי' ה' שהאריך לצדד להקל בדינו של תה"ד אך דהסד"ט הביא לשון רמב"ן נדה (דף י"ב) בשם ר"ח שהובא בתוס' דמוכח כהתה"ד ומי יערב בלבו להקל נגד ד' ר"ח שכל דבריו דברי קבלה אבל מ"מ בבדיקה תוך שיעור ווסת י"ל דמודה להקל אלא דהתם יהי' לב הבעל נוקפו דשמא לא בדקה תוך שו"ו ותדע דהא במצאה מראה טהור מודה התה"ד דיש להקל וא"כ אמאי יהי' לבו נוקפו הרי שמא בדקה ומצאה מראה טהור ובע"כ דמ"מ יחוש לנפשו שמא אינו כן וה"נ י"ל לענין תוך שו"ו:
3
ד׳וזאת עצה היעוצה בנ"ד שתכניס האשה תמיד מוך וכדומה בפנים וכשתרגיש תוציא תיכף ותבדוק ואם לא תמצא כלום יש להקל ולא עוד אלא שאם תבדוק כן ג"פ כסדר שוב גם אם לפעמים לא תזהר בזה יש להקל שהרי נתברר כי הרגשה שלה אינו כלום וכמ"ש כה"ג בסי' קצ"א לענין מוצאת במי רגלים ואף דיש לחלק בזה מ"מ כדי שלא להוציא אשה מבעלה כדאי הם המקילים נגד התה"ד לסמוך עליהם בכה"ג:
4
ה׳ועוד יש לי להעיר בזה בדבר חדש דהנה כבר העלה הש"ש ש"ו פ"ז דברובא דליתא קמן אין כא"נ לנגד הרוב ולכאורה לפמ"ש מהרש"א וב"ש א"ע סי' ס"ח סק"ג דדם נדה שלא בשו"ו לא שכיח א"כ איך אשה נאמנת לומר שמצאה דם הרי הוי נגד הרוב ובפרט לפמ"ש הגאון רח"כ הובא בתשו' נו"ב ובחוו"ד סי' קפ"ז דהוי חזה"ג שלא תראה שלא בשו"ו א"כ הרי אין עא"נ נגד חזקה וא"ל דבעלים נאמנים על שלהם דז"א דהאשה היא שדה של בעל כמ"ש התוס' בכתובות (ב') וצ"ל כמ"ש החוו"ד סי' קפ"ה לענין שאחד"א דאף דאשה משועבדת לבעל מ"מ בטומאת נדה שתטבול אח"כ ומפקעת א"ע רק לפי שעה אין זה בכלל הפקעת שיעבוד ע"ש וא"כ ה"נ נאמנת מדין שאחד"א ולפ"ז הא דנאמנת לומר שרמ"ת היינו משום שהרי הדם לפנינו ויוכל להתברר והיכא דהעד אומר תא ואחוי לך נאמן כמ"ש התוס' בקידושין (ס"ו) וביו"ד סי' קכ"ז וא"כ בנ"ד שאומרת שמרגשת בפנים והוא מצוי תמיד עד שעי"ז לא תטהר לעולם י"ל דאינה נאמנת כלל וגם ל"ש בזה שאחד"א כיון דעי"ז מפקעת א"ע משיעבודו של בעל וזה כתבתי רק לסניף דרך פלפול והעיקר להקל מטעמא דכתיבנא למעלה, והנלע"ד כתבתי:
5