שו"ת מהרש"ם חלק א פ״חTeshuvot Maharsham Volume I 88
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם יעקב איסרליש נ"י אבד"ק טורקא. מכתבו מגלה עפה הגיעני וע"ד שאלתו בעסק ביש שנתהוה בגליל שם בער"ח תמוז העבר בכפר סיקאטין שנפל שטף מים ונהרסו כמה בתים ובתוכם בית א' מישראל ושמו ר' אברהם יוסף שהוא ואשתו ישבו על תנור האופים ובנו ר' מאיר עלה לעליי' וע"י גודל שטף המים שנתגדל הנהר ההולך משם לנהר דינעסטיר באו גם עצים גדולים והרסו כל הבית ונפלו כולם לתוך המים והאשה אחזה בעץ השט ע"פ המים ובאו ערלים והוציאוה וראתה איך שבעלה ובנה שטים ע"פ המים וביום דר"ח בבקר פגעו ערלים את בנם הבחור משה שבא מכפר אחר והלך לבית אביו ולא ידע את הנעשה וא"ל שמצאו את אביו הנטבע אצל הנהר שבכפר הנ"ל והלך תיכף לשם ומצאו מונח מת אצל שפת הנהר חוץ למים והכירו בפרצוף פניו והכיר כל מלבושיו הלייבול וד' כנפות עם הציצית וגם מצא בכיס של הבגד מונחים המפתחות של הריחים שלו שמחזיק בכפר הנ"ל ומקפיד מלהניחם במקום שאינו משומר והביא את אביו הנ"ל לעירו ובשעת טהרה הכירוהו כל המתעסקים והי' פרצוף פניו שלם בלא חבלה כלל אך מאחוריו הי' על הראש בגובה חבלה ופצע א':
1
ב׳ואולם האברך ר' מאיר לא נמצא שם בהנהר שבכפר אבל סמוך לעיר ישן נמצאו כמה נטבעים אצל דנעסטיר ביום אדר"ח הנ"ל והקול נשמע בעיר טורקא שגם הר' מאיר בתוכם ולאשר הוא הי' חתן ר' אשר מקהלתכם ושם אשתו סרח נסע ר' אשר הנ"ל תיכף לשם ובתו הנ"ל אמרה לו סימן בבעלה ששני שינים האמצעים מלחי התחתון בולטים לחוץ יותר משאר שינים יען כי בשר השינים חסר שם גם על האגודל שביד שמאלו נחתך לו קצת מהצפורן ומעור ובשר בצד של כף היד ע"י חטיבת עץ בגרזן ונשאר רושם קמט וצלקת וגם מראה שחור במקום ההוא:
2
ג׳גם אמרו שאר אנשים שראו על בשרו בהיותו במרחץ מקום קבוצת שערות בגומא הנקרא מאזעל וכשנסע לעיר ישן תיכף הכיר את חתנו בטב"ע וגם בדקו עדים על הסימנים ונמצאו ב' הסימנים הראשונים אבל סי' ג' מצאו רושם גומות משערות אבל שערות לא היה ואם אולי נפלו השערות ע"י הכאות רבות שהי' בגופו והי' על פניו חבלה מועטת אבל בשאר מקומות שבגופו הי' הרבה חבלות וגם העיד ע"א ר"ש שראה את הנפטר בעת שמצאוהו סמוך לעיר ישן והכירו שהוא מכפר סיקאטין אך שמו נשכח מלבו, עוד העיד ר"ח שהכירו היטב שהוא בן אברהם יוסף מכפר הנ"ל אבל שמו לא נודע לו יען כי גם בן השני דומה לאחיו בפרצופו וגדלו אבל יודע בגופו שיש לר' מאיר קצת חטוטרת מגבו הויכע פלייצע שקורין פוקילדיג ואם יבדקו וימצאו כן אז ידעו כי הוא ה' מאיר וכן הי' עוד העיד רש"ט מעיר ישן כי הוא מצא את הנפטרים במקום שספרו לו הערלים מונחים אצל שפת הנהר דנעסטיר ועל הזכר הנ"ל נמצא מונח הוועסטיל על פניו וכפי הנראה הערלים פשטו ממנו הבגד הנ"ל והניחו זאת לכסות פניו להשמר מעופות המנקרים כי גם בענפי אילנות כיסוהו ובמלבוש ד' כנפות הי' לבוש בו וגם האשה סרח אמרה סימנים בלייבצידעקל שהוא מן וועל צייג נוטה לשחור והוועסטיל הן הוזינצייג בשטראחין שחורים וכן הי' וגם הכירה בט"ע את הבגדים הנ"ל עכת"ד הגב"ע:
3
ד׳והנה רו"מ פתח בהצלת האשה סרח אשת ר"מ וכ' דעדות ר"ש אינו כלום ואולם עדות ר"ח שהעיד שמכיר בט"ע שהוא בן רא"י אלא שלא הבחין בינו ובין אחיו והרי אחיו בחיים וכהא דשני יצחק בן מיכאל דסי' י"ז סי"ח דכשהשני קיים מהני עדותו ואין לחוש דשמא כמו שלא הבחין לידע בין אח לאחיו אולי טעה לגמרי דאין זה סברא עכ"ד ולענ"ד אם המכירים ב' האחים יאמרו שאין צורת פניהם שוה לגמרי גם מבלעדי סימן החטוטרת א"כ זהו לאות שלא הכירו יפה ואין לסמוך על עדותו שהרי כל ההכרה ע"י ט"ע הוא מפני שאין אדם א' דומה לחבירו וכדאי' בסנהדרין ל"ז ומבואר בתשו' נו"ב מה"ק חא"ע סי' ס"ה דהוי רק ע"פ רוב אבל מזדמן א' מכמה אלפים הדומה לחבירו וכמעשה דשתי אחיות וצ"ל דהוי מיעוטא דמיעוטא שאינו מצוי כלל ולכן אין לחוש לזה וע' בשו"ת צה"ב סי' ט' שחילק בין הבעל שטעה משא"כ עדים מדקדקים יותר ואני תמה על כל המחברים שלא הביאו מירושלמי פט"ו דיבמות ה"ד בסופה אפי' אתון א"ל לית אתנו וכו' ולית כמן ב"נ דמיי לר"א וכו' וע"ש עובדא דאתי קמיה דרב וכו' ע"ש בק"ע ותבין ובזה נדחה ג"כ מה שי"ל דדוקא בשתי אחיות יתכן שיהיו דומות זל"ז ולא באנשים זרים ומהירושלמי הנ"ל מוכח דאין חילוק ועכ"פ לכ"ע יש אנשים שדומין קצת זל"ז אלא שיש קצת הפרש להמכיר ויודע ומתבונן היטב ולכן מהני הט"ע להעיד ולהתיר אשתו וא"כ אם בנ"ד טעה בין דמות ב' האחים בע"כ שלא דקדק יפה להכיר בט"ע א"כ שוב יש לחוש גם לאחר אך שאם הם דומים זל"ז בפרצופן אפשר דאין זה יוצא מגדר הרוב כיון דעכ"פ יש הפרש בתואר גופם שהאחד יש לו קצת חטוטרת אבל אם נודע לנו שאין פרצופן דומה ממש זל"ז למכירים ויודעים א"כ יש לפקפק על כל העדות דודאי יש אנשים שדומין קצת זל"ז אלא שיש קצת הפרש ביניהם וכמ"ש והרי זה העד לא ידע ולא התבונן היטב בדבר אך דמ"מ יפה כ' רו"מ דלשי' ר"ת שבסי' י"ז סכ"ה דאם גופו שלם וניכר בטב"ע גם בחסר הפרצוף יכולים להכירו א"כ ה"נ בנ"ד דלשי' ר"ת ודאי דס"ל דאין חשש בנ"א דומין זל"ז גם בלא פ"פ:
4
ה׳אך דגם בלא"ה יש לפקפק בנ"ד ולחוש שמא אמר בדדמי כיון ששמע הטביעה ורו"מ צידד דבנ"ד שגם אבי האשה הכירו היטב ואיכא ב' עדים אלא שהאחד כשר וא' פסול ויש דיעות דגם בעדים פסולים לא אמרי' בשנים דאמרו בדדמי וגם יש דיעות דשמע הטביעה לא דמי לראה ואיכא ס"ס והנה בדין ב' עדים הארכתי זה איזו שבועות בתשו' להרב אבד"ק סוואליווע באונגרין ופלפלתי מכמ"ק בענין זה והבאתי מתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' קכ"ח דמפורש דגם בב' עדים כשרים אם שהה בצאתו מן המים ל"מ עדותן לפי שאינו ניכר לשום אדם ובנ"ד שהה הרבה חוץ למים וכמ"ש רו"מ וגם נמצא חבלה בפניו:
5
ו׳אך הלא איכא בנ"ד סימנים דשינים בולטים ואף דמבואר ברמ"א סי' י"ז סק"ד דשינים גדולים לא הוי סי"מ היינו משום דדמי לארוך וגוץ כיון שברוב ב"א גדולים שינים הללו קצת כמ"ש בפסקי מהרא"י שם משא"כ בנ"ד שאין דרכן של שינים תחתונים להיות בולטין יותר מפני חסרון הבשר וע' תשו' ח"ס ופת"ש ס"ק ק"י ובפרט סי' ב' של רושם קמט באגודל שמאלי ומראה שחור ע"י האפר שהניח לרפא מכתו הוי בודאי סי"מ ואף שהאחרונים נחלקו בדין רושם שבגופו המבואר ברמ"א כבר הכריע הט"ז דבצירוף צמצום מקום הוי סי"מ ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' רי"א שפסק דבמכת חרב בצמצום מקום הוי סי"מ כמו נקב בצד אות פלוני ע"ש היטב וע' בקו"ע סי' קכ"ד שכ' דחתיכה בראשו הוי סי"מ משמע דגם בלא צמצום מקום והרדב"ז לא ס"ל כן וע"ש סי' ש"י בשם מהרמ"ל בזה:
6
ז׳וראיתי בתשובת גא"ב סי' כ"ה נדפס תשובת הרב רי"א שהעלה דבמקום גלוי הוי רושם סי"מ ודוקא ברושם על כתפו דעת הר"ן שבב"י דלא הוי סי"מ גם העלה דצלקת מחמת חולי לא הוי סי"מ משא"כ ע"י נשיכת כלב וכדומה ע"ש ולפ"ז בנ"ד הוי סי"מ אלא דלפמ"ש שם עוד לחלק בין רושם גדול לקטן יש לפקפק בנ"ד אבל הרי הביא שם בשם מהר"י מולין ורמ"פ דקלקול צפורן הוי סי"מ ובשם ר"מ אלשיך סי' קי"ט דכויה הוי סי"מ וא"כ ה"נ בנ"ד דגם אי נימא דצלקת אינו סימן מ"מ שיהי' במראה שחור אינו שכיח ובפרט בצמצום מקום דגם בשומא ויבלת ד' הרד"ך דהוי סי"מ והארכתי בתשו' הנ"ל ובנ"ד לכ"ע הוי סי"מ כמ"ש בתשו' בנ"י והובא בשו"ת רח"כ סי' ל"א וע' נו"ב מ"ת סי' ס"א שכ' בפשי' דצפורן הנשחת הוי סימן אמצעי וע' בפח"ש ס"ק ק"ג ולא הביא מדברי רמ"פ ור"י מולין וגא"ב הנ"ל ובפרט בצירוף ב' הסימנים יחד וגם מקום הגומות של השערות מצטרף ואף שנשרו השערות אין זה מגרע דאפשר שנשרו עוד מחיים סמוך למיתתו במשך איזו זמן או שנשרו אחר טביעה וכבר נודע ד' כמ"פ דס"ל דגם ב' סי' שאינם מובהקים בהצטרפם יחד מקרי סי"מ:
7
ח׳אלא דאכתי יש לפקפק לפמ"ש בתשו' פ"י חא"ע סי' ח' דבשהה ג"י ביבשה או ששהה קצת אחר שהועלה מן המים דלהסוברים דודאי נתפח ונשתנה מיגרע גרע אי איכא נמי טב"ע בהדי סימנים דאפי' סי"מ ל"מ בזה דאדרבא איכא הוכחה שאינו זה והביא שם ראי' מהתוס' שהקשה הב"ש סקפ"ג ע"ד הטור ורמ"א סכ"ו ועוד ראיות ע"ש אבל מלבד דכל האחרונים לא ס"ל כן כדמוכח מהט"ז סקל"ז וב"ש סקפ"ג וסקפ"ז וכן מצאתי במהרי"ט בשניות חא"ע סי' ל"ה מפורש להיפוך וכ"ה בתשו' נו"ב מה"ק סי' נ"א וע' בשו"ת ב"ש חא"ע סי' ל"ב שהעלה דהפ"י לא החמיר רק בסימנים שאפשר שנשתנו לאח"מ ע"ש א"כ בנ"ד שאמרה בצמצום מקום הרי המקום לא נשתנה כמ"ש הט"ז סקכ"ט כה"ג להשיג על המ"ב ולקיים ד' רד"ך ואף דהתם רבים מחמירים היינו משום דשומא מצויה משא"כ בסי"מ אלא דבאנו לחוש לשינוי לאח"מ שוב לכ"ע יש לסמוך על המקום בצמצום ועוד דדוקא אי נימא דחשש איתפח הוי דאורייתא והוי דבר ברור יתכן לומר דמה"ט גם סי"מ לא מהני שהרי יש כנגדו הוכחה להיפוך אבל לשי' הסוברים דכל חשש איתפח רק חששא דרבנן הרי סי"מ הוא הוכחה ברורה מדאורייתא ואיך נימא דאתי ספק ומוציא מידי ודאי וכבר העלה הנו"ב מ"ק סי' מ"ט וסי' נ' וסי' נ"ב דחשש נתפח הוא רק מדרבנן ואף דגם בזה יש לפקפק עפ"ד מהרי"ט סי' ל"ה שכ' דאשתהי במים גרע מג"י ביבשה והוי דאורייתא וע' נו"ב סי' כ"ט וסי' ל"ב דס"ל בעצמו דחשש נתפח דאורייתא מ"מ הרי לעומת זה דעתם דלא כהפ"י וס"ל דגם באשתהי מהני סי"מ ועוד דהא בהכירו יפה גם בטב"ע דעת מרדכי להתיר וכר"ת וכמ"ש הט"ז סקל"ט א"כ עכ"פ חזי לאצטרופי שלא להכחיש הסי"מ:
8
ט׳ולא אכחד כי במ"ש בשו"ת ב"ש הנ"ל דהפ"י לא החמיר רק בסי' המשתנים לאח"מ המעיין בתשו' פ"י שם ימצא דליתא שהרי כ' וז"ל דהטעם דלא סמך הר"ן וכו' והרב ס"ל דכי שהה שעה בעלותו מן המים ודאי תפח וכו' א"כ אין לסמוך שוב אפי' אם מובהקים כיון שודאי תפח וצורת מימו"ן נשאר עליו ודאי אין זה מימון כיון שתפח היתה צורות מימון נשתנית א"ו אדם אחר הוא ונשתנית צורתו לצורת מימון וכיוצא בזה כ' הריב"ש סי' שע"ז וכו' ולענ"ד פשוט דלמ"ד שודאי נתפח אם ידעי' דלא חזייה בשעתי' דאין לסמוך אפי' אסימן מובהק דאנן סהדי שאינו אותו האיש דאע"ג דסי"מ הוי כעדים היינו משום דלא שכיח שיהיו ב' ב"א שוים בסימן זה ומ"מ לא אמרי' דאין שום אדם בעולם שיהי' לו סי' כזה דאפשר דאתרמי אדם אחר וכו' ע"ש הרי דעיקר טעמו משום דאיכא הוכחה להיפוך חיישי' שמא איתרמי עוד אדם שיש סימן כזה אבל כבר נתבאר שדעת כמה אחרונים דלא כהפ"י וגם הפ"י עצמו לא כ"כ רק לשי' הסוברים דודאי נתפח ולא קיי"ל כן:
9
י׳ומעתה נפנה לסימני הבגדים שהכירה האשה את הלייבצידעקיל שהוא מן וועל צייג נוטה לשחור והוועסטיל מן הוי יננייג ושטראחין שחורים והנה אף דחיורי וסומקי ל"ה סימן מ"מ כיון דאמרה מאיזו מין סחורה הוא הוי סימן ובפרט על הוועסטיל הוי סי' גמור וגם הרי הכירתן בטב"ע ולשי' כמה פוסקי' בידע מהטביעה ולא ראה לא חיישי' בדדמי אלא דרו"מ פקפק כיון שלא הי' לבוש עם הוועסטיל דמי להא דכ' הב"ש סקס"ט דבנמצא סמוך לו אינו סי' ויש לצדד דדוקא בנמצא מונח סמוך די"ל דהי' מונח שם מקודם לכן אין לסמוך משא"כ הכא שהי' מכוסה פניו בו וע' תשו' ח"ס שרמז הפח"ש סוסוקצ"ה בזה ויותר נראה דכיון דהיא אמרה על ב' הבגדים יחד סימנים והי' לבוש באחד א"כ מסתמא גם השני הי' לבוש בו והוא בגד שלו וכה"ג מצינו בש"ס דב"ב (כ"ד ע"ב) גבי הנהו זיקי דחמרא דאשתכחן ומסיק דברברבי דלא שכיח שיפלו מעוברי דרכים שרי אבל בזוטרי אימור מעוברי דרכים נפול ואי איכא רברבי בהדייהו אימור באברורי הוי מנחי וברש"י שם דכיון דרברבי אינן מעוברי דרכים תלינן גם בזוטרי להקל ע"ש וה"נ בזה ובמק"א העירותי בזה ממשנה פ"ד דטהרות מ"ה על ספק מ"ר אדם שהן כנגד מ"ר בהמה ופי' הרע"ב דרבותא קמ"ל דלא אמרי' מדהני דבהמה הני נמי דבהמה וי"ל דשא"ה דשכיח שיוליך אדם בהמה ויטילו שניהם מ"ר משא"כ הכא וע' בשו"ת רע"א סוסי' ק"ז שביאר דבממונא מהני גם במונח בסמוך דלא גרע מסי' אמצעי משא"כ באיסורא דל"מ רק סי"מ ועפ"ז צידד דאי איכא נמי סי' אמצעי בגוף שוב גם להב"ש מהני גם במונח סמוך ובזה ביאר ליישב דברי הב"ש ממה שתמה עליו השואל מהא דחו"מ סי' רס"ב שהביא הב"ש שם ע"ש א"כ גם בנ"ד יש להקל דאיכא עכ"פ סי' אמצעי בגוף ובפרט דבתשו' רח"כ סי' ל' וסי' ל"ג הוכיח בראיות דאין לחוש לחומרת הב"ש וכנ"י בזה וגם הביא מתשו' רשד"ם וכנ"י סי' נ"ד שבאם הכירו א' מן ההרוגים משיאין אף אשת השני ע"ש (ובמק"א הבאתי מתשו' בש"ר שפקפק בזה להחמיר) וה"נ י"ל בנ"ד שהי' לבוש בארבע כנפות אלא דיש לפקפק דכיון דניחוש שהסי' על ד' כנפות אין כדאי לסמוך עליו א"כ ליכא נמי הוכחה מזה על בגד הוועסטיל דשמא גם הד' כנפות אינו של בעלה ועל הטב"ע לחוד אין לסמוך דשמא אמרה בדדמי אבל כבר כתבתי דבנ"ד אינו דומה לחיורי וסומקי שהרי אמרה ג"כ מאיזו מין הוא ובפרט בצירוף הוועסטיל שהי' מונח על פניו וע' תשו' ב"א חא"ע סי' ל"ח וסי' מ' בשם הג' ר"ל מקראקא דגם בנמצאו בגדיו סמוך אליו יש להקל והסכים עמו הט"ז וגם מתשו' פ"י ח"ב סי' נ"ג מוכח דלא ס"ל כהב"ש וע' בשו"ת ב"ש חא"ע סי' מ"ג והג"ה שם בזה:
10
י״אאך דאכתי לא הונח בסי' בגדים מחשש שאלה ומ"ש רו"מ לצרף דבגד ד' כנפות לא עבידי להשאיל כמ"ש קצת אחרונים הנה בנ"ד שנטבע במים כבר כ' הנו"ב מ"ת סי' ס"א דבכה"ג גם בכלים דלא עבידי דמושלי יש לחוש שמא הפשיט והשליך מעליו להקל מעליו המשאוי והנו"ב כ' שזהו דבר חדש ואני מצאתיו בכנה"ג הגב"י אות שמ"ט והפת"ש סקצ"ה הביא ד' הנו"ב לבד ומ"ש בפת"ש דמ"מ איכא חזקה דכל מה שת"י האדם הוא שלו כמ"ש הנו"ב מ"ק כבר כתבתי בתשו' לק' בענדר דלפמ"ש הח"ס חא"ע סי' פ' דחזקה זו איננה חזקה ברורה אלא שא"א להוציא מידו בלא בירור ע"ש נדחה טעם זה וכ"ה בשו"ת הרי"מ חא"ע תק"ע סי' ב' ע"ש באורך והבאתי מתשו' מהרי"ט ח"א סי' קל"ח דנראה דלא כהח"ס וגם משו"ת תפ"צ חא"ע סי' י"א בזה ואכמ"ל יען כי בנ"ד נ"ל דיש לסמוך עמ"ש בתשו' ב"ח סי' פ"ז דבזמן מועט יום או יומים לכ"ע אין לחוש לשאלה (וע' בשו"ת ב"ש א"ע סי' ל"ז והג"ה שם בשם כמה שו"ת שחלקו ע"ד הב"ח) גם י"ל דבבגד וועסטיל שאינו מכביד כלל על האדם ל"ש כלל סברת הנו"ב וכבר כ' הנו"ב בעצמו שם דמה"ט בכל בגדיו רחוק הדבר שיזדמנו אח"כ כל הבגדים יחד וימצאם איש אחר:
11
י״בוהעיקר מה שנראה לי לצרף בזה כי לענ"ד אף דבנפל למשאל"ס ולא שהו עליו עד שת"נ לא יצאה מחז"א דאורייתא מ"מ בנ"ד נגד ר"מ שהי' בעליי' לכ"ע ליכא רק איסור דרבנן דכיון שנהרס הבנין ונפל ממקום גבוה ונטבע במים לכ"ע רובן למיתה וע' בפת"ש ס"ק קל"ג שהביא עובדא שהי' בימי הגאון מהר"ח מוולאזין ומ"ש שם מתוס' יבמות (קכ"א) דגם תרי רובי ל"מ בעגונה כבר קדמו בתשו' בי"ע וישוע"י וכמה אחרונים והארכתי בזה בתשו' להרב אבד"ק בראיוליב ואכמ"ל כי בנ"ד לא באתי אלא לצרף דעכ"פ ליכא רק איסור דרבנן א"כ אין נ"מ בחקירה זו דבכה"ג שנפל ממקום גבוה בין הקורות ונטבע במים נ"ל דכ"ע מודו דרובן למיתה וחד רובא מיהו איכא וגם נגד הרא"י יש לצרף ד"ז ואף דהאשה ניצולה הוא רק דרך נס היוצא מגדר הרוב ובפרט לגבי ר"מ שנפל ממקום גבוה ודאי די"ל כן ולכן מדאורייתא יש להקל אלא דמדרבנן איכא חששא דמיעוטא ובדרבנן בודאי יש לסמוך על ההיתרים הנ"ל כנודע:
12
י״גומעתה אשובה אראה הגב"ע בדבר רא"י והנה מ"ש רו"מ דכיון שנמצא שלם על שפת הנהר יש לתלות שמת ביבשה אחר שעלה מן המים במח"כ נעלם ממנו תשו' הריב"ש סי' שע"ז וז"ל וגם א"ל שכיון שאין העכו"ם מעיד שטבע אלא שראהו מת על שפת הים נאמר שאחר שיצא מן הים נהרג או מת דהא בר"פ האשה שלום אמרי' דבמלחמה כי אמרה מת על מטתו מהימנא ואפ"ה קתני מתני' דבמת סתמא לא מהימנא וכו' ועוד לא יהא אלא ספק כל היכא דאיכא למיחש חיישי' וגדולה מזו אמרו בירושלמי במגוייד שאין מעידין עליו אא"כ נודע שלא נשחט בסכין מלובנת הא בספק חוששין שמא בסכין מלובנת נשחט ואין מעידין עליו וכו' עכ"ל וע"ש סי' שע"ח עוד בזה ומבואר דאין לתלות בכה"ג שמת ביבשה אך דיש לדון לפמ"ש הריב"ש סי' שע"ט דמהא דהירושלמי דאין מעידין במגוייד מספק מוכח דהוי מה"ת ע"ש א"כ מוכח דדוקא באיסור תורה חיישי' מספיקא אבל בנ"ד לפמש"ל דיצאה מחז"א של תורה ובפרט דע"י בגדיו שהכירום ובתוכם ד' כנפות ומפתחות ריחים דלא עבידי דמושלי גם אם נחמיר בזה בודאי הוא רק חשש דרבנן כמ"ש הנו"ב מ"ת סי' מ"ו וגדולה מזו מבואר בתשו' רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ח דכל חשש שאלה הוא רק מדרבנן וגם מדברי הרא"ש פ"א דב"מ סי' נ' שכתב דאפי' אי חיישי' לשאלה מדאורייתא וכו' נראה דמסופק בזה אך מתשו' הריב"ש סי' שע"ט מוכח דלכל הנך שינויי דמשני למתני' דאין מעידין אלא על פ"פ וכו' הוי מדאורייתא א"כ מוכח דאע"פ שיש סימנים בכליו הוי נמי איסור תורה דחיישי' לשאלה אבל מ"מ בנ"ד דאיכא נמי כלים דלא מושלי י"ל דלכ"ע הוי רק מדרבנן כמ"ש הנו"ב הנ"ל א"כ גם מהריב"ש מודה דתולין מספק להקל גם יש לצרף דכיון דכמה אנשים הכירוהו היטב בשעת טהרה ובשנים לא אמרי' בדדמי לשי' כמ"פ אך לפמש"ל בשם תשו' הרמב"ן אין הטעם משום בדדמי אלא דבשהה אינו ניכר לשום אדם אבל בתשובה הנ"ל העליתי דג"ז תלוי במחלוקת הפוסקים והרשב"א לשי' אזיל אבל נראה דגם לשיטתו הוי רק חששא דרבנן ולשי' כמ"פ בדרבנן לא חיישי' לשאלה וגם אפשר דהערלים שאמרו להבחור משה במסל"ת שאביו מוטל מת על שפת הנהר ראוהו מיד בצאתו מן המים או שהם הוציאוהו מתוך המים וגם כבר הבאתי מתשו' ב"ח דבזמן מועט יום או יומים לכ"ע אין לחוש לשאלה ולכן הנני מסכים עם רו"מ להתיר העגונות ובאופן שיסכים עמנו עוד רב א' והנלע"ד כתבתי:
13
