שו"ת מהרש"ם חלק א צ׳Teshuvot Maharsham Volume I 90
א׳להרב וכו' מו"ה ראובן ראסנער נ"י מו"ץ דק' זאבנא.
1
ב׳מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד בר"צ שהי"ל חוב וועקסיל על ר"ד ע"ס ב' מאות וגם מלוה ע"פ סך חמשים ר"כ ומת זה ט' שנים והניח בית חומה וחנות עם סחורה ור"צ תבע מעותיו מהאלמנה הנו"נ והיורשים ולא פרעו ותבעם ר"צ בדא"ה ונמשך כמה שנים ור"צ נשבע על טענותיו בדא"ה ועתה יצא המשפט למכור הבית בעד חובו ב' מאות וחמשים ר"כ הנ"ל ועסקא והוצאות עד שעלה לסך ת"ק ר"כ וסך ב' מאות מודים שמגיע לו וע"ס חמשים טוענים בספק שא"י מזה ועתה תבעוהו לד"ת מכח החמשים ר"כ ומכח עסקא והוצאות באמרם שהי' שלא ברשות ב"ד ור"צ טוען שתבעם לפני הרה"צ המנוח ז"ל אב"ד דשם ונתן לו רשות ב"ד לתבוע בדא"ה וטוען שנעשה החוב עצה"ע וכבר תפס מאה וארבעים ר"כ ע"י השכרת דירות בכח דא"ה עכת"ד השאלה:
2
ג׳והנה מ"ש שבד"צ דק' צאנז ודאמבריווא נוהגים לדון דבלא רשות ב"ד מפסיד התובע הוצאה ראשונה ולא יותר דכיון שהנתבע לא תבע את התובע לד"ת מוכח שנתרצה לדיניהם הנה כבר נשאלתי בזה [ע' לעיל סי' צ'] מהב"ד דק' עיר ישן וכתבו ששמעו כן מרב א' שראה באיזו שו"ת כן והם פקפקו ע"ז ע"ש מ"ש בזה:
3
ד׳אולם בדין הריבית באם שנעשה עצה"ע הגם שטוענים ליורשים שמא לא הרויחו אבל כבר כתב בעצ"ל סי' קע"ז סל"א דמוציאין מיתומים כיון שלא נשבעו שלא הרויחו ואף דבתשו' ח"ס חו"מ סי' קל"ו ותשו' בגדי ישע פסקו להיפוך אבל בנ"ד שהם גדולים כל זמן שלא ישבעו מחויבים לשלם דמסתמא הרויחו עי"ז במסחרם ובכתבי הגה"ק אבד"ק בוטשאטש ז"ל מצאתי שהיתה תקנת מור"ם שכל העסקים משועבדים להריוח של העסקא אבל בלא נעשה עצה"ע הנה מ"ש רו"מ בשם יא"פ סי' קס"ט בשם בה"י דמשום תקה"ש דנים ריוח הרי בשב"י שם הביאו ופסק לדינא דבלא פסידא דשוקא אין לפסוק כן וגם מצאתי בשו"ת זית רענן ח"ב יו"ד סי' י"ז שהביא בשם הג' מהר"ח מלונטשיץ שלא נתפשטה תקנה זו במדינתנו וגם הוא הסכים עמו שאין לפסוק כן בזה"ז ואף דבשו"ת שו"מ מ"ת ח"ד סי' קכ"ג בדין החליף אצל חבירו מעות והבטיח ליתן לו תיכף מעות תמורתם ולא נתן ותבעו לד"ת וסירב ותבעו בדא"ה ונתחייב ליתן ששה פ' והביא מסי' רצ"ב דבתבעו פקדונו חייב ליתן הריוח וה"נ בזה אבל במחכ"ת דבריו תמוהים דדוקא בהריוח חייב ליתן אבל איך נחייבו בסתם ליתן ששה פ' ועוד דדוקא בפקדון שגוף המעות הם של מפקיד משא"כ התם הרי כבר חל רק חיוב פרעון במעות שאינו מסוים וע"ע במח"א הל' ריבית סי' מ"א בדין עיכב פקדונו ועכ"פ גם לשיטת שו"מ בהלואה גמורה בודאי אסור וז"ל הב"ח חו"מ סוסי' ל"ח ומשמע מכאן דאע"פ דראובן קבע זמן לשמעון לפרעו ועבר הזמן אינו מחויב לשלם לו כל מה שהי' שמעון מרויח במעות אלו אם הי' פורע לו בזמנו דדוקא בעדים זוממין וכו' אבל בעלמא הוי אגר נטר מ"מ עבירה היא בידו ובכלל גזל וכו' עכ"ל וכבר כתב בתשו' אבקת רוכל להב"י סי' ו' דלגבי ריבית דהוי מלתא דאיסורא לא אמרי' דדמ"ד וא"כ בנד"ד שהיה הלואה אסור ליקח הריבית רק באופן אם נעשה עצה"ע ומחויב לישבע או לקב"ח ע"ז כנהוג כיון שבא להוציא הריבית:
4
ה׳זו"ז מ"ש רו"מ במה שכבר תפס דמי שכירות אין נ"מ בזה שאם לא הי"ל רשות לתבעו בדא"ה הרי תפיסה ע"י עכו"ם לא מקרי תפיסה כמ"ש רש"ל וש"ך סי' א' וע"ש באו"ת בדין דיעבד ותשו' נו"ב מ"ת חו"מ סי' ל' ובתק"כ להש"ך סי' צ"ז וסי' קי"ד ובשו"ת פני יצחק הספרדי סי' כ"ב האריך והעלה דגם דיעבד ל"מ תפיסה בערכאות רק היכא דליכא עדים ואית ליה מיגו נאמן ע"ש ואני מצאתי בב"י אה"ע סי' צ"ו בשם הרשב"א גבי אלמנה שגבתה בערכאות דמוכח דבדיעבד מהני תפיסה בערכאות וע"ע רשד"צ חו"מ סי' קמ"ה ותשו' אבן השהם סי' נ"ט בזה:
5
ו׳ואולם בנ"ד כבר כתבתי שהי"ל רשות לתבוע בדא"ה כיון שגם הסך ב' מאות שהודו לו לא רצו לפרוע ודינו כעושה ברשות ב"ד, והנלע"ד כתבתי:
6