שו"ת מהרש"ם חלק א צ״בTeshuvot Maharsham Volume I 92

א׳להרב הה"ג וכו' מו"ה דוד צבי ביימעל נ"י אבד"ק מעדיוש במדינת זיבעגבערג.

ב׳מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו היות שהקונים של יין כשר מוכרחים להגעיל החביות הבלועים מיי"נ וגם מן יי"ש ומגודל החביות שמחזיקין כל א' לערך ז' מאות ליטער א"א למלאותם ג"פ בעירוי במקום הכרמים שאין מצוי שם מים וגם כי נודע שהעכו"ם נתנו בתוכם יי"נ מבושל כשהוא חם ויס"ב ובלעו ע"י כבוש וברותח ואם יכשירום כפי המבואר ביו"ד סי' קל"ה סט"ו בהג"ה ליתן אבנים קטנים מלובנים במשפך ולשפוך לתוך החבית מים רותחין אחרי כי החביות גדולים וא"א לשפוך מים הרבה וגם צריך לגלגל החביות שיגיעו המים בכל מקום ומצטננים המים אשר עולים לכל היותר חמשים ליטער וגם פחות מזה ומבואר בב"י סי' קל"ה בשם הרשב"א דבכה"ג לא מקרי הגעלה וכ"ה בש"ג פ"ב דע"ז גבי נודות הגוים וכו' ולכן המציא כת"ר להגעיל ע"י דאמפף שמושכין מן יורה גדולה (דאמפף קעסיל) המחזיק יותר מן ב' אלף ליטער מים רותחין שנעשה לצורך הריחים ומוליכין הזיעה בקנים של נחשת לתוך החבית וסותמין החבית במגופה וברזא והקנה עם הזיעה נכנס לתוך החבית דרך פה הברזא וכשנצבר הזיעה בהחבית שמתחמם החבית בכדי שהיס"ב עד שמשליך ברב כחו את המגופה מהחבית למרחוק וכפי ד' האומן נגעל בזה החבית עצהיו"ט וכיון שהזיעה נמשכת מיורה גדולה שיש בה יותר משיעור ס' נגד הבלוע בהחבית מתגעל החבית כדת ואולם הגאון אבד"ק פרעשבורג נ"י לא הסכים ע"ז שהרי בשאר משקין נחלקו הראשונים ומכ"ש בדאמפף שאינו אלא רתיחת המים ולא מים ממש וכללא הוא דכבולעו כך פולטו ומנין לחדש שיועיל הגעלה כזו וכיון שאין נוהגין להגעיל אלא כלים שאב"י א"צ ס' בהמים נגד הבלוע וגם קודם פסח הוי נ"ט בר נ"ט עכת"ד וכת"ר תמה מה ענין נט"ל לענין יין ויי"ש שאין נפגמין ע"י שהיית מעל"ע כמ"ש ביו"ד סי' קל"ז ס"א בהג"ה וכן בי"ש וכן טעמא דנ"ט בנ"ט ל"ש בדבר חריף:

ג׳הנה לא אכחד כי כמעט לא יאומן כי יסופר על הג' מפ"ב שיטעה בדבר פשוט כזה ולכאורה עלה בלבי לדון בזה עפמ"ש בשו"ת שבו"י ח"ג סי' ע"ג להקשות ע"ד הסוברים דביי"נ אינו נעשה לפגם במעל"ע מהא דכתבו התוס' בפסחים (מ"ד ע"ב) בהא דר"ע יליף מג"נ דטכ"ע דאורייתא ורבנן ג"נ חידוש הוא דלא אסרה תורה שאב"י והקשו התוס' איך יליף ר"ע לגבי נזיר דטכ"ע הרי י"ל דנזיר דקיל איסורו שאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו קיל טפי ותי' דבמדין הי' ג"כ כלים שבלועים רק מיין ואסור לנזיר ואפ"ה צותה תורה להגעיל וכ"ה בתוס' נזיר (ל"ז ע"ב) ולכאורה לפ"ז איך משני הש"ס דג"נ חידוש הוא דאב"י שרי הא ביין ליכא פגם כלל ובע"כ דהתם שנבלע ע"י רתיחת אור כדכתי' כל דבר אשר יבא באש וגו' לכ"ע היין נפגם במעל"ע ודוקא בנבלע היין עצמו בלא בישול אינו נפגם ע"ש א"כ לפ"ז י"ל דבנ"ד שכתב רו"מ שהעכו"ם נתנו בתוכם יין רותח קלקלתו היינו תקנתו ונפגם במעל"ע והן אמת שראיית שבו"י לכאורה תמוה שהרי צותה תורה להגעיל גם שאר כלי בישול הנפגמים במעל"ע והוי שפיר חידוש וכן ראיתי בישויע"ק סי' קל"ז שהעיר מעצמו בקו' שבו"י ותי' כמ"ש אבל יש לקיים ראיית השבו"י דדלמא צותה תורה להגעיל כל הכלים מחשש שמא בישל בה עכו"ם יין ויהי' אסור לנזיר וזה איזה שנים נשאלתי מח"א מק' בארדיטשוב ברוסיא לפמ"ש הר"ן פ"ג דע"ז בהא דאסרו יינם משום בנותיהם דתפ"ל דאסור משום שמא נתנסך לע"ז ותי' דיי"נ ממש מיעוטא הוא ולא חיישינן ועוד דאם איתא דנסכי' העכו"ם לא הוה מזבין לי' לישראל א"כ קשה עמ"ש התוס' דמדהגעילו כלי היין ש"מ דגם גבי נזיר טכ"ע מה"ת דלמא הגעילו משום שמא נתנסך היין ור"ע הא חייש למיעוטא מדאורייתא כדאי' בסופ"ק דמכות והכא ל"ש תי' הרמב"ן דל"ה מזבין לישראל שהרי כבשום במלחמה ותירצתי שהרי הרמב"ן פ' מטות הקשה אמאי לא נצטוו להגעיל כלי סיחון ועוג במלחמה הקודמת ותי' דמלחמת סו"ע היה מלחמות ז' אומות שבא"י ואפי' כתלי דאיירי אישתרי להו לכן א"צ להגעיל משא"כ במלחמת מדין ע"ש והנה הרמב"ן פ' ואתחנן העלה דיי"נ שיש בו משום תקרובות ע"ז גם במלחמת מצוה אסור והוכיח כן מקראי ע"ש וע' תשו' רדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים ר"ה מ"ש בזה א"כ אם איתא שכל הגעלת כלי היין הי' משום חשש יי"נ שוב הדק"ל אמאי לא נצטוו גם להגעילם במלחמות סו"ע ובע"כ דאין לחוש בזה למיעוט דכל דין תקרובות ע"ז הוא רק בעשה כמ"ש השעה"מ רפ"ה מאישות וכבר כ' בהגהת מל"מ פ"א מיו"ט דבאיסור עשה לכ"ע לא חיישי' למיעוטא או דהוי רק מיעוטא דמיעוטא ולכ"ע אין לחוש עכת"ד בתשובתו שם וא"כ התינח מחשש יין שנתנסך אבל מ"מ י"ל שהגעילו כל הכלים בשביל חשש נזירות ובעכצ"ל כדעת שבו"י דבנתחמם היין נפגם במעל"ע אך דמ"מ אין מזה תרופה בנ"ד דהא גם בצונן ע"י כבוש מעל"ע נאסרו הכלים ועוד דלפמ"ש השב יעקב לחלק בין כלי מתכות לשל חרס דבמתכות היין נפגם במעל"ע ולא בחרס ועץ ובאמת שיש סמוכין לזה מש"ס דתענית (ז') ונדרים (נ') בעובדא דריב"ח והעירני לזה ח"א ועכ"פ לפ"ז מיושב בפשי' קושי' השבו"י דהתם הא הגעילו כלי מתכות כמפורש בתורה ושפיר הוי חידוש שחדשה תורה ואין ראיה לחדש דבנתבשל נפגם ובנ"ד שהם כלי עץ שפיר אין היין נפגם:

ד׳ומה שפקפק הרה"ג מפ"ב בהגעלת הזיעה מדברי הרמב"ן דאין מגעילין בשאר משקין מלבד מה שיפה השיב כת"ר דאנן קיי"ל דבדיעבד מהני כמ"ש בסי' תנ"ב וע"ע תשו' ח"ס או"ח סי' ק"ח בשם באר יעקב ובמחנה אפרים הל' מ"א בתשו' בן המחבר מ"ש בזה וע' בב"י יו"ד סי' צ"ג בדין אם חלב מקליש הטעם כמים וע"ש בח"ד ובתשובת גא"ב סי' ל"ח בתשו' הב"ח מבואר דגם חלב מקליש וגם מ"ש רו"מ דמהא דסוף ע"ז (דף ע"ה א') דחולטן במי זתים מוכח דמהני הגעלה בשאר משקין או דגם ביין שרי אב"י א"כ א"א למינקט ב' חומרי דסתרי אהדדי:

ה׳אבל חוץ לזה הרי מבואר בתשו' הריב"ש סי' רנ"ה בדין זיעת יי"נ העובר דרך הסמפונות והאדום נשתנה למים בטעמו וריחו וממשו וכתב וז"ל ומ"ש שאין כאן עצמות היין אלא הזיעה שלו זהו בזיעה היוצאת מחמת הלחות שלא ע"י חום וכו' אבל הזיעה היוצאת מן המשקין החמין הרי הוא כמשקין עצמן כדתנן בפ"ב דמכשירין מרחץ טמאה זיעתה טמאה וטהורה בכי יתן הבריכה שבבית והבית מזיע מחמתה אם טמאה זיעת כל הבית שמחמת הבריכה טמאה ותנן נמי התם בפ"ה האשה שהיו ידי' טהורות ומגיסה בקדרה טמאה אם הזיעו ידי' טמאות היו ידי' טמאות ומגיסה בקדרה טהורה אם הזיעו ידי' הקדרה טמאה רי"א אם נטפו וקיי"ל כת"ק ומיהו הכא אפי' לר"י דהאיכא נטיפה ורוב מים וכבר הביא זה הרמב"ם פ"י מטו"א וכתב כל העולה מן החמין משקין הוא חשוב וכן בחולין (ק"ט ע"ב) בברייתא דט"ח שנפלה על חתיכת בשר תני התם אמר רבי נראין דר"י בשלא נער ולא כסה אלמא דכל שכסה הקדרה הרי הוא כאלו נער אותה וזה מפני הבל העולה מן הקדרה וכשהיא מכוסה ההבל מתפשט בכל החתיכות והטעם מתערב בכולן כמו אם נער אותה ובלל את כולן בתוך הרוטב ובנידון זה ג"כ המים היוצאין מן היין כיין עצמו הן ואסורים בהנאה וכו' עכ"ל ובתשו' רדב"ז ח"א סי' ר"י בדין כוסוסו שנתנוהו ע"פ קדרה של בשר לקלוט הבל הקדרה ובעודו רותח נתנוהו בתוך קערה חולבת אם מותר לאכלו עם בשר והשיב דגם הסוברים בדגים שעלו בקערה [של בשר] דמותר לאכלן בחלב מודו בנתבשלו וה"נ הוי כנתבשל עם הבשר דאף שהי' מונח ע"פ הקדרה מ"מ מה שקבל מן הבשר לא מקרי טעם אלא ממשו שכל זיעה היוצא ע"י בישול הוי כעיקרו של דבר והביא ראי' מתשו' הריב"ש הנ"ל ע"ש ודברי ריב"ש הובאו להלכה ביו"ד סוסי' קכ"ג אלא שלא הובאו ראיותיו ורו"מ הביא מדנפשי' הראי' מרמב"ם פ"ז מטו"א ה"ב וכבר קדמו הריב"ש ובחנם טרח להביא מתשו' הרמ"ד מטיקטין שנדפס בתחלת הרי"ף דיבמות דזיעה היוצא מהמשקה כמשקין שבד"ז נחלקו רבים כמבואר בפ"י בקו"א לקידושין בדין חדש ובקרן אורה לנדרים (נ"ב) ועוד בכמה אחרונים שהרי דברי ריב"ש ברור מללו שאינו דומה זיעה היוצאת על ידי לחות לזיעה שעל ידי חום ומבואר בריב"ש שמדמה דין איסור לטומאה והכשר וכ"ה בתשו' הרא"ש כלל כ' סי' כ"ו והביא ג"כ ממשניות הנ"ל וכ"ה בר"ש סופ"ה דמכשירין בשם תוספתא דדין טומאה ויין נסך שוים לענין זה ומה שנחשב משקה בטומאה הוי משקה לענין יין נסך ובתשו' תשב"ץ ח"ג סי' כ"ג למד דיני חימוץ בזיעה מדין הכשר לטומאה והביא ג"כ מדין זיעת בתים הנ"ל:

ו׳אך דלכאורה יש לומר דדוקא לענין איסור נחשב משקה וזיעת מים כמים וכן לענין להבליע כהא דחולין (ק"ט) שהביא הריב"ש אבל מנ"ל שטבעו להפליט כמים גמורים אולם דבר זה יש ללמוד מדברי או"ה ורמ"א יו"ד סי' צ"ב ס"ז דטפה הנופלת על הכיסוי דינה כנפלה על גבי קדרה נגד הרוטב אם התחילה הקדרה להרתיח שהזיעה עולה תמיד ומגיע להכיסוי הרי שמפליט תיכף הטפה שנפלה על גבי הכיסוי ונכנס לקדרה. ואף דהרש"ל וט"ז השיגו על זה היינו מפני שהבינו דטעמא משום שהרוטב מגעת למעלה עד הכיסוי אבל מתשו' ריב"ש הנ"ל מוכח דטעמא מפני הזיעה שהיא כמשקה עצמה וזהו שדקדק הרמ"א וכתב שהזיעה עולה תמיד וכו' ובזה סרה תלונת הט"ז שכתב דהוי סד"א ואם כן מוכח שהזיעה מפליט גם כן וכ"ה בפר"ח ומש"ז רסי' צ"ד דזיעה מפליט דככ"פ ואף דיש לומר דמכל מקום אינו מפליט הכל שיועיל כהגעלה במים אבל כבר הוכיח בתשובה שבמח"א פי"א ממ"א שרמזתי לעיל מדברי הרשב"א דאם הטבע להפליט מקצתו מסתמא אמרינן דמפליט הכל בכלי עץ ומתכות ע"ש וה"נ בזה:

ז׳אבל מכל מקום למעשה יש לפקפק בזה שהגם שדעת ריב"ש כן מכל מקום במשה"ב להרשב"א בית ד' ש"א חולק בד"ז על הרא"ה שכתב שם בבדה"ב בכיסה שההבל בקדרה שהיא מים גורם שיתפשט הטעם והשיג הרשב"א וז"ל העיד משמו של רש"י מה שאינו ואין הטעם מפני ההבל אלא וכו' מים רותחין שבקדרה מבעבעין ונפלטין לחוץ ולולא שמגלין אותה ישפוך כל הרוטב עכ"ל וכ"ה בא"ז פג"ה סי' נ"ב וע"ש בהג"א ואף שהרמ"א בדין כיסוי הנ"ל סמך להקל מכח הזיעה יש לומר משום דדין נפל שלא כנגד הרוטב חומרא בעלמא ומותר בהפ"מ וצ"ש לכן סבירא ליה להקל וכבר השיג בחידושי רז"ה בהגהות ליו"ד מטעם זה ע"ד הט"ז שכתב דהוי סד"א ופסק כהרמ"א וע"ש במש"ז וס' יד"י סקנ"א אבל בנ"ד קשה להקל בזיעה לבד כיון שדעת הרשב"א וא"ז דאין הזיעה לבד מפליט כמים ואף דלענין טומאה ואיסור דינה כמים מכל מקום לענין טבעו שיפליט איננו כמים ממש ואם תמצא לומר שמפליט אינו מפליט הכל ותדע שהרי לשי' רמב"ן הנ"ל שאין להגעיל בשאר משקין מודה שמפליט קצת אלא שאינו מפליט הכל כמ"ש בבאר יעקב לאו"ח סי' תנ"ב ותשו' ח"ס חאו"ח סי' ק"ח אלא דהרשב"א אינו סובר כן אם כן בנ"ד הרי הרשב"א עצמו סובר דזיעה איננו מפליט וכ"ה דעת הא"ז ומי יערב לבו לנגדם להקל:

ח׳וכה ראיתי בח"ד סי' צ"ב סקכ"ה במ"ש ליישב קושיות הפר"ח דנהי שהזיעה מפליט מכל מקום התם הרי מיירי בכ"ח שאין הרוטב יכול להוציא מה שבלוע בתוכו אלא דכל זמן שהרוטב בתוכו הטעם הבלוע בקדרה מקושר עם הרוטב ולענין זה בעינן דוקא רוטב ולא זיעה ע"ש ולפ"ז היה מקום לומר דבנ"ד גם הרשב"א וא"ז מודים דהזיעה מפליט מכלי עץ ואף דבס"ק כ"ו שם כ' דהזיעה העולה להקדרה הצוננת דינה כעירוי דהקדרה מקרי תתאה מכל מקום יש לומר דבנ"ד שהחוש מעיד שכל החבית נעשית רותחת שהיס"ב גם הוא מודה. ולכאורה היה נראה שלפ"ד הח"ד גם בדין מחבת שתחת הקדרה שבש"ע ס"ח אם הקדרה העליונה צוננת אינו מפליט מהקדרה אלא כ"ק וא"צ ס' במחבת והחלב אלא נגד הקליפה אבל ז"א שהרי סיים בעצמו דכיון שהזיעה מסבבת כל הקדרה הוי ככולו ברוטב ובסי' צ"ג בדין כיסוי צונן וקדרה רותחת דשניהם אסורים מוכח היפוך דברי הח"ד דאל"כ הרי א"צ ס' רק נגד קליפת הכיסוי ומסתמא יש ס' בקדרה נגד קליפת הכיסוי דסתם כלי י"ב ס' נגד כל קליפתו ומכ"ש נגד קליפת הכיסוי ומ"ש הח"ד שהקדרה העליונה מקרי תתאה יש לפקפק על פי דבריו בסי' צ"א סקי"ג וסי' צ"ב סקכ"ד ומצאתי בפרי תואר סי' צ"ב סקט"ז בדין מחבת חלב שתחת הקדרה הנ"ל שכתב דגם המחבת אסורה אם היתה רחבה כל כך כשיעור שתזיע הקדרה מההבל ותחזור ותפול הזיעה להמחבת אבל אם האש הסובב מסביב גובר ומייבש הזיעה לבל תפול למחבת שרי וכו' ע"ש. ובשו"ת בית יעקב סימן נ"ז כתב בפשיטות דמלשון הרא"ש וש"ע משמע דדוקא הקדרה והבשר נאסרין ולא המחבת שלמטה והוא משום דאיסורא מטומאה לא ילפינן אבל בשו"ת פרי הארץ סימן י"ד דחה דבריו ופלפל בראיית הרא"ש והעלה דמכל מקום אין המחבת נאסרת משום שהקדרה מפסקת בין הבשר להמחבת והחלב ואין הזיעה פועלת לחזור ולהפליט בליעה של בשר לתוך החלב וביאר שם מה שנסתפק הרא"ש בדין אם הקדרה רותחת דלכאורה דבר זה מוכח בפ"ה דמכשירין מ"י ומה נסתפק וצ"ל דשא"ה לענין ניצוק ששני הכלים הם זה נגד זה ושניהם חמין אין כח באחד לגבור על חברו דכל אחד דוחה את חברו אבל כאן דהאלפס נתונה על האש תחת הקדרה וההבל עולה לקדרה והבל הקדרה אינה נגד המחבת לכן מסופק בזה עכת"ד. והנה מ"ש מהא דאיסורא מטומאה לא ילפינן כבר הבאתי מהריב"ש ותשב"ץ דליתא והבאתי שכ"ה בר"ש בשם תוספות וכ"ה בתשו' הרא"ש עצמו שם ע"ש. וכבר כתב הב"ש באה"ע סוף סימן ו' דבדאיכא סברא ילפינן זה מזה וביאר בזה דברי או"ה בהא דאין מחזיקים איסור ממל"מ ע"ש וע' בקה"י תוד"ר אות א' סימן כ' שהביא מכמ"ק דמוכח כן וכ"ה בשו"ת מים רבים חיו"ד סימן ו' וע"ע במרה"פ על הירושלמי פ"א דערלה ה"ג ופ"ג ה"א ובשדי חמד כללים אות א' סימן ר"ט רי"א מ"ש בזה ולכן נראה עיקר כדעת הפר"ת דגם המחבת נאסרת אם חוזר ונוטף הזיעה ומ"ש הפה"א הנ"ל מהא דסופ"ה דמכשירין כבר קדמו הב"י באו"ח סי' תנ"א וע' בשו"ת ב"ש חיו"ד סי' קס"א באורך בזה ולפמש"ל הדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם זיעה מפליט:

ט׳ונחזור לעניננו דלא מיבעיא לשיטת הסוברים דזיעה אינו מפליט פשיטא דא"א לסמוך לענין הגעלה ע"י זיעה וגם להסוברים דזיעה מפליט יש לומר דהיינו להחמיר חיישינן אבל מנא ליה לסמוך להקל על ידי זיעה והרי אפילו בשל תורה מצינו לחלק בין להחמיר ובין להקל כמ"ש התוספו' ביבמות (י"א ע"א) ד"ה צרת סוטה דאף דלגבי סוטה עשה הכתוב ספק כודאי היינו להחמיר ולא להקל ובכריתות (י' ע"א) בהא דאר"י ולד שני כמאן דליתא דמי דילמא חומרא הוא דאית ליה אבל הכא קולא היא וע' פסחים (כ"ו ע"א) לענין דשא"מ לר"י כה"ג וע' פ"ד דערכין מ"ד הן אם עשה וכו' וכ"ה בתוי"ש שבת (ד') ואף שבתוס' חולין (י' ע"ב) ד"ה אלא ותוס' פסחים (ס"ב) מבואר דבדאורייתא ל"ש לחלק בין להחמיר ובין להקל מכל מקום הרי י"ל דעכ"פ מדרבנן יש להחמיר וכה ראיתי בשו"ת ב"ש סוף סימן קס"א שכתב בפשיטות דהכשר על ידי זיעה ל"מ היכא דנבלע ע"י ממש דכבכ"פ ולא העיר מכל הנ"ל ולכן נראה שמתחלה ישפוך מים לתוך החבית ואחר זה יכניס לתוכו הזיעה דאמפף עד שירתיחו המים ויעלו וירדו ברתיחתו בכל החבית ובזה יהיה הגעלה ע"י מים רותחין עצמן ובזה אין לחוש למ"ש הרש"ל וט"ז סימן צ"ב הנ"ל דהא ברתיחה זו נוגעין המים עצמן בכל סביבות דופני החבית בבירור בלא ספק ואם יגעו רק פעם אחת סגי ול"ש בזה החשש שכתבו שם כמובן ואף דבשו"ת שו"מ תליתאה ח"ג סימן קכ"ה העלה להחמיר שלא להגעיל כ"ר ממש שנתבשל בתוכו אצל האש על ידי רתיחת המים שעל ידי הזיעה דאמפף הנמשך מהיורה על ידי קנים ופלפל בדברי הר"ן פ' כירה בהא דמוליאר הגרוף ושיו"ק שעל הירושלמי שם ע"ש וכ"ה בתשו' יד מאיר סי' א' אבל מלבד שאין דבריהם מוכרחים נגד החוש שמעיד כי יותר ויותר יש כח האש בהזיעה הנ"ל וע' ח"ס יו"ד סי' מ"ה שהנסיון מעיד יותר מאלף ראיות אף גם בנ"ד שהבליעה איננו רק ע"י כבוש מעל"ע וכדומה לכ"ע מועיל הגעלה זו (וע' בשד"ח אסיפת דינים מערכת ה' אות כ"ד שהעלה דלגבי חמץ שיש דעות דמיקרי היתרא בלע וכן להגעיל מבשר לחלב יש להקל להגעיל באמבטי כזו אבל לגבי איסור נבלה וטרפה ל"מ בכה"ג ע"ש בזה ולענין יי"נ בזה"ז נראה להקל):

י׳ולענין שיעור המים הנה לענין בליעת היין נסך סגי בששה פעמים כשיעור יין במים וא"א לסמוך על שיעור המים שבהיורה שהרי רק הזיעה מצרפתן וכבר נתבאר שאין לסמוך על הזיעה בלבד וגם הרי קיי"ל דניצוק אינו חיבור לאיסורין כמ"ש בפסקי מהרא"י סימן ק"ג דאין ללמוד מטומאה לד"ז וכיון דסתם חבית אין בתוכו אלא ששה פעמים נגד דופנו כדמוכח בב"מ (דף מ') א"כ בעינן שיהיה החבית מלא במים כיון דביין ל"ש דין אב"י ומ"מ בודאי הכל לפי עובי הדפנות ואורך ורוחב ואם יש לברר שיעורו בע"א כן יקום (אבל שמעתי שא"א להכניס דאמפף אם הכלי מלא מים ועמש"ל בסימן שאח"ז):

י״אולענין חשש הי"ש הגם שמבואר במג"א סימן תנ"א סקל"ט בשם הלבוש דל"מ הגעלה כלל זולת על ידי בישול מים באפר כמ"ש הט"ז שם וע' בשו"ת אבני צדק סימן ס"ד ושערי צדק סוף סימן נ"ו וסימן קל"ב בזה שהחמירו ג"כ כן אבל היינו כשנתנו בתוכו י"ש לבד אבל אם רק בתערובות שבתוך היין כתבתי בתשובה אחת למדינתכם דיש להתיר על ידי הגעלה שכבר נתבטל חריפות הי"ש ולא אדע בנ"ד גופא דעובדא היכי הוי. ועוד נראה דכל חומרת הלבוש הוא רק להשתמש בהכלי הנגעלת גם תוך הפסח דהוי במשהו אבל אם רק להשתמש בה קודם פסח גם לצורך הפסח שרי כיון דקיי"ל דאינו חוזר וניעור בלח בלח וכן מצאתי בת"ח לע"ז (דף ל"ג) שכתב לאסור גם על ידי הגעלה בכלים של שכר משום שהריח נרגש בו ואף על גב דמדינא שרי מ"מ בפסח דבמשהו אין להקל ע"ש וה"נ י"ל לענין כלי י"ש ובפרט לפמ"ש בתשובות שו"מ מ"ת ח"ד סימן י"ב בשם הגה"צ מביטשאטש די"ש בזה"ז אין בו אלא חלק אחד משלשים חמץ ובשם הש"צ הביא שהוא אחד מכ"ד והוא כתב שהוא אחד מט"ז ואם נעשה מקאקוריזים שמעתי שיש בו תבואה בכדי אכילת פרס א"כ יש בתוך הכלי ס' נגד החמץ תמיד באם שהי"ש מן תפוחי אדמה וממילא כשמוציאין היין משם קודם פסח פשי' דיש להתירו גם לצורך פסח ועכ"פ על ידי הגעלה בודאי יש להקל וגם יש לצרף טעימת ישראלים דלשי' הש"ך סימן צ"ח גם בזה"ז יש לסמוך ע"ז. והנלע"ד כתבתי: