שו"ת מהרש"ם חלק א צ״זTeshuvot Maharsham Volume I 97
א׳לש"ב הרב החריף וכו' מו"ה צבי הכהן פרידפעלד ו"ל מטארנופאל.
1
ב׳מכתבו הגיעני ובדבר הס"ת שנמצא בו טעותים ולקח מגיה א' והגיהו ומצא גם כן טעותים ואחר שקראו בו חזר ומצאו טעות אחד ונסתפקו אם צריך לחזור ולהגיה ורו"מ הביא מדברי הפמ"ג סי' קמ"ג בא"א סק"ט שצידד דאם הגיה ס"ת ומצאו אחריו טעות א' או ב' אי נימא הך סהדא שיקרא ויצטרך להגיהו מחדש או דמחזקינן ליה בכשר ופעם א"ב שגגה ובשאר מוגה ורו"מ צידד דבנ"ד שמצא בה כמה טעיות בעת הגהתו יש הוכחה דמשגה הוא:
2
ג׳הנה אי משום חשד אי חשוד לשקר או משגה הוא לענ"ד דמי לטבח שהוציא טרפה מת"י המבואר בסי' קי"ט וש"ך סקל"ג דהכל לפ"מ שהוא אדם שאם הוא יר"ש אין לחשדו במזיד ובפרט בענין אומנות ההג"ה י"ל דלא מרע אומנותו בדבר העשוי להגלות בעת הקריאה בס"ת ובכה"ג אפילו עכו"ם נאמן כדאיתא ביו"ד סי' קי"ד ס"ה בהג"ה ובמג"א סי' כ' סק"א ובתשובות נו"ב מ"ת חאו"ח סוסי' ע"ב וע' ח"צ סי' ל"ט וח"ס או"ח סי' קל"ה ושו"ת תפ"צ חאו"ח סי' י"ט וגם בפמ"ג או"ח סי' רנ"ג במש"ז סקי"ח מסיק דבדבר העשוי להגלות אומן לא מרע אומנותיה יעו"ש מ"ש מדברי הש"ך יו"ד סי' ש"ב ומזה נראה דבסי' קמ"ג בע"כ דלא מיירי באומן העשוי להגיה תמיד אבל באומן אין לדונו כמזיד וכמ"ש:
3
ד׳אך דגם אי ניחוש לשגגה יש לדון דנהי דקיי"ל דדוקא בג' זימני הוי חזקה וע' בט"ז סי' ק' ובמהרי"ט בשניות חיו"ד סי' ט"ו אבל הכא דהס"ת אתחזיק בכמה טעיות אלא שהגיהו אותו א"כ י"ל דבכה"ג כיון דנתברר שלא הגיהו יפה שוב יש לחוש דקאי בחזקתו הראשונה שהוחזק בטעותים רבים וכה"ג כתב הב"י ביו"ד סי' קפ"ז בד"ה ומ"ש אם חזרה וראתה דמ"ת אפילו פ"א כו' דהכוונה דנהי דרמ"ת לא הוי רק בג"פ מ"מ הכא דהוחזקה להיות רמ"ת אף על פי שהיה נראה לנו שנתרפאת על ידי חררת דם שהפילה כיון שחזרה וראתה אפילו פ"א אגל"מ שלא נתרפאת וחזרה לחזקתה הראשונה ע"ש וע' בש"ע שם סעיף ט' וע' כה"ג ביו"ד סי' קי"ט ס"ו בחשוד על ב' דברים וחזר בו ויצא מחשד הנ"ל ואח"כ נחשד על אחד מהם אפילו הקל שבשניהם חוששין שמא חזר לסורו גם על איסור שני ע"ש. אך דלפ"ז בבדקו פירות מתולעים ונמצא אחר כך אפילו תולע אחד נבא לאסור התבשיל דנימא דנתברר דהאשה אינה בודקת יפה ומעשים בכ"י שאין מורים כן והנה מדברי המג"א סימן תס"ה סק"ה גבי דישה מוכח דגם בכה"ג שהיה בתבואה הרבה גרעינין ונידוש ונמצא אחר כך פחות מג' גרעינין אין להחזיק יותר וצידד שם דגם בג' ל"ה חזקה דדמי לאתי מעלמא לפי שדרכו להיות נידש הכל אבל בזה פקפקו עליו האחרונים אבל בפחות מג' לית מאן דפליג ומוכח דגם בכה"ג שהיה מוחזק בכך מקודם כיון שיצא מחזקתו כבר והוחזק לפנינו בהיתר שוב אין להחזיק ריעותא בפחות מג' וזהו כעין מ"ש התב"ש סימן י"ח סקכ"ט מהא דכתובות (כ"ד) ורש"י שם וצריך לחלק בין הא דיו"ד קפ"ז הנ"ל ואולי כוונת המג"א רק מכח ס"ס שמא לא נשאר ושמא לא נתחמץ ע"ש במג"א ותבין וא"כ לפ"ז ה"נ בס"ת דלשיטת כמ"פ מברכין על ס"ת פסול ובפרט אם ספר אחד כשר קורין בו וא"כ בכל ספר איכא כמה ספיקות שמא אין יותר פסול כלל ושמא ספר זה כשר ושמא קורין בס"ת כשר ולכן מה"ט נראה דאין להחזיק ריעותא יותר. זולת מ"ש רו"מ שהמגיה הזה כבר נולדו בו ריעותות מכבר ואנכי מבחוץ והדבר תלוי כפי ראות עיני המורה. ולכאורה יש לומר דנהי דבס"ס אין להוציא ס"ת אחרת כמ"ש במש"ז א"ח סימן קמ"ג מ"מ יש לומר דאין להוציאה לכתחלה דאין עושין ס"ס לכתחלה אך לפמ"ש במש"ז סימן נ"ז סק"ג אין חשש וע' ארי' דב"ע חאו"ח סימן ו' באמצע התשו' מ"ש מד' מל"מ ושעה"מ ה' מקוואות וע' בכנה"ג א"ע סימן ס"ח וכיון דאיכא טרחא והוצאה להגיה שנית יש להקל. והנלע"ד כתבתי:
4