שו"ת מהרש"ם חלק א צ״וTeshuvot Maharsham Volume I 96
א׳להרב המאוה"ג וכו' מו"ה דוב ברימער נ"י מו"צ דק' באטשעטשא במאלדוי.
1
ב׳מכתבו הגיעני ובדבר השאלה מק' מיהאלען שנתנו אנשי הביהמ"ד לאומן לעשות מנורה חדשה להעמיד על העמוד נגד הש"ץ והגבאי מחסרון ידיעתו צוה להאומן לעשות על פרק אחד מפרקי המנורה שיהיה מנוסך שם יקו"ק הקדוש וכן עשה ואח"ז נתעוררו איזה אנשים שיש בזה חשש כמבואר בס' סור מרע מהרה"ק מזידיטשוב והוספות הגה"ק מדינוב זצ"ל ושלחו השאלה אל כבוד חותנו הרה"צ נ"י והשיב מד' הש"ע ביו"ד רע"ו סי"ג דכלי שהיה כתוב עליו שם קוצץ ואף שהפ"ת הביא בשם פמ"א שחולק וס"ל דדוקא בידות דהוי דרך בזיון ולא בכלי שתיה מ"מ לא רצה הפמ"א לסמוך על זה וגם נראה דהבזיון הוא מה שכתב השם שלא במקום הראוי לו בלא צירוף שום פסוק או תחנה ובקשה ולכן גם בכלים הוי בזיון ועוד דגם להפמ"א דבכלים ל"ה בזיון וכן במנורה כדאיתא בש"ס דשבת (מ"ד) וסוכה (כ"ט) מ"מ בנ"ד שהוא במנורה לפני העמוד ומשתחוין לפניה יש בזה חשש בחקותיהם שנראה כמשתחוים לפני אותיות אלו וגרע מהיכא דכתב כל הפסוק שויתי וגו' ששייך השם מענין הפסוק מה שאין כן כשכותב השם לבדו. עכת"ד:
2
ג׳הנה מה שכתב שהפמ"א לא רצה לסמוך על זה המעיין בגוף התשובה ימצא דקאי בכלי שתיה וצידד להקל והביא מהטור יו"ד קמ"א דכלי שתיה הוי בזיון והוא הוכיח להיפוך וסיים אלא שלא מלאני לבי לחלוק על הרמב"ם והטור והביא משו"ת מטה יוסף ח"א או"ח סימן ד' באחד שריקם על טליתו פ' ציצית ופסק דמותר לברך עליו אף על פי שכתובים בו שמות כי א"א לבא לבזיון כי אין נכנסים בט"ג לביהכ"ס ע"ש ובאמת שדין ריקום פסוקים בטלית מבואר ביו"ד סי' רפ"ג ס"ד והוא מתשובות הרמב"ם כמו שכתב הט"ז וש"ך שם וכל טעמו רק משום דנכנסים לביהכ"ס ויבא לידי בזיון וע' במג"א סימן מ"ה סק"ב בזה וע' בבאה"ט ושע"ת או"ח סימן כ"ד סק"ד בשם רדב"ז ולקה"ק ושו"ת גו"ר דבטלית גדול שלנו שרי בדיעבד לפי שאין בו חשש בזיון ומבואר דבכה"ג שאין בו חשש בזיון גם הרמב"ם גופיה מודה וא"כ במנורה שבבית הכנסת לכ"ע אין בו חשש בזיון השם. וע' בשע"ת או"ח סימן א' סק"ג בשם מהר"ז לוקאבר ותב"ש ז"ל במה שעושים מנורות של קלף וכותבים שויתי עם השם דיש חשש בזיון כשיהיה נאבד וסיים דבמנורה שבבית הכנסת אין חשש ואני בגליון תמהתי מדוע לא הזכיר דברי הט"ז יו"ד סימן רפ"ג ודברי הפ"י גיטין (ו' ע"ב) דיש חשש דאין כותבין מגלה לתינוק להתלמד בו וע' במג"א סימן מ' סק"א שכתב בשם מהרי"ט דמותר לכתוב פסוקים ולתלות בכותל אבל כבר השיג עליו במחה"ש דהמעיין בגוף התשובה ימצא להיפוך שפקפק על זה מהא דאין כותבין מגלה לתינוק וע"ש שפלפל בדברי הרי"ף שפסק דכותבין מגלה לתינוק והפוסקים תמהו עליו ע"ש א"ה בהמ"ח ע' בק"נ שעל הרא"ש פ"ב דמגלה אות ט"ז בשם ראב"ן שכל האיסור הוא רק בפרשה אבל ב' או ג' פסוקים שרי ע"ש וע' בהגהות אאמו"ר שליט"א על ספר ארחות חיים בהשמטות לסימן א' בזה] ולפענ"ד דהרי"ף למד זה מהש"ס דיבמות (ק"ו ע"ב) מר זוטרא משרטט וכתב לכולה פרשה מתקיף לה מר בר"א והא לא ניתן לכתוב והלכתא כמר זוטרא וברש"י ןנימוק"י שם נדחקו ליישב מהא דאין כותבין מגלה כו' ע"ש וי"ל דהרי"ף לא ס"ל כחילוקם ולכן העתיק ביבמות שם כלשון הש"ס וס"ל דהש"ס פסק כמ"ד כותבין ועכ"פ גם לפמ"ש רש"י ונימוק"י שם דאם אינו כותב לשם פרשה רק לשם ספירת דברים כשטר חליצה כיון דהוי מצוה שרי ע"ש וה"נ אם כותב לשם זכרון מורא שמים וכדומה דהוי גם כן מצוה שרי ואינו בכלל כותב מגלה לתינוק ויש לתמוה על המחברים שלא הביאו מזה ביו"ד שם ובפרט על מהרי"ט שם וגם בלא"ה כבר כתב הש"ך בסימן רפ"ג שם דהמנהג לרקום פסוקים על מפות של ס"ת ואין חוששין לאיסור זה ע"ש בסק"ג וסק"ו בשם העט"ז ואני מצאתי בתוספתא פ"ג דידים והובא בר"ש שם משנה ה' הכותב הלל ושמע לתינוק להתלמד בו אף על פי שאינו רשאי וכו' ואולי אתיא כת"ק דר"י ולא קיי"ל כן ובפרט לפמ"ש הב"י דבזה"ז קיל טפי אם כן אין ראיה. וע' במג"א סימן תרל"ח סק"ט דאותן שחוקקין פסוק כי בסוכות כו' על הדלעת לא יפה עושין כמו שכתוב ביו"ד סימן רפ"ג וצריך לחלק בין הא דסימן מ' סק"א בשם מהרי"ט הנ"ל שלא יסתרו דברי מג"א זל"ז:
3
ד׳והנה המהרי"ט שם בשניות או"ח סי' ג' תמה על מה שהחמיר רמב"ם ברקימת פסוקים על הטלית דהא בריקום לית ביה קדושה כלל כדאיתא בגיטין (כ') גבי עבד שיצא בכתב שעל גבי כיפה דלא יצא לחירות ובפרש"י דמה שרוקמים במחט אינו כתב כלל לפי שאינו כתב וקבוע אלא מוטל על הבגד כו' ע"ש וכיון שאינו כתב א"ב קדושה כלל ע"ש ולפי דבריו גם בחקיקת אותיות אין חשש כדאי' בגיטין שם דחקיקה ל"ה כתב אבל באמת נעלם ממנו דברי הא"ח שהובא בב"י בבדה"ב סי' רע"ו דאפילו אותיות השם מצוירות במשי ע"י תפירה אסור למחוק וע' בתשו' נט"ש סי' כ"ו שהוכיח מזה דגם שם הנכתב ע"י ח"ת אסור למחוק וע"ש מ"ש בשם שב יעקב בשם הג' רא"ב במה שהשיג על הרמ"ע מתשו' רמב"ם הנ"ל והנט"ש השיג עליהם ותמהני שלא הביא ד' מהרי"ט הנ"ל והמעיין בתשו' רמ"ע סי' ל"ו שרמז הנט"ש שם בקיצור דשם שנכתב בח"ת אסור למחקו ובגוף התשו' שם למד ד"ז מהא דהיה כתוב שם על ידות הכלים יגוד ויגנז ולא שאני לן התם בין ח"ת לחק ירכות אלמא כל שצורת אותיות השם מוכיחין עליו ונעשית בכוונה שהוא שם אסור למחקו ע"ש ובאמת דברמב"ם פ"ו מיסוה"ת ה"ו מפורש דאפילו היה השם חקוק על כלי מתכות או כלי זכוכית והתיכו לוקה ע"ש והרי חקיקה ל"ה כתב כמפורש בש"ס דגיטין (כ') הנ"ל ומבואר דלא כמהרי"ט ושאר מחברים הנ"ל ותמהני על מהרי"ט שנעלם ממנו ד"ז וגם על הרמ"ע שהוכיח מסתימת לשון הברייתא הוא לפלא על שלא הביא מהנ"ל וע' בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ס"א מ"ש בזה שרמז שם לד' רמב"ם ולא ראה ד' מהרי"ט הנ"ל ודוחק לומר דרמב"ם מיירי בחק ירכות דמבואר בגיטין שם דהוי כתב דלא הי"ל לסתום אלא לפרש:
4
ה׳וראיתי בשו"ת מהרי"א חיו"ד סי' רצ"ג שהאריך בדין גביע כסף שחקוק עליו שם יקו"ק וצידד שם דכיון דאסור לעשות כן לכתוב שם על כלים כמ"ש רמ"א סוסי' רע"ו מוקמינן להאומן בחז"כ דבודאי לא נתכוון לקדשו ובכה"ג אין בו קדושה ומותר למחקו כמ"ש הט"ז סי' רע"ו סק"ב בשם הגמיי' ובב"י שם בבדה"ב בשם רשב"ץ וסמ"ג והא דנמצא כתוב על ידות הכלים קוצץ מקום השם היינו בנכתב לשם קדושת השם כמ"ש בס' סדר משנה על הרמב"ם פ"ו מיסוה"ת להדיא אך דהפר"ח על הרמב"ם שם כתב דגם בלא נתכוון אסור למחקו ולשי' הש"ך לצורך תיקון שרי ועפ"ז העלה דיש לגנזו לקבעו במסמרים בדלתי אה"ק בתוכו וכדומה אבל לא לגנזו בקרקע יעו"ש באורך בזה, והנה מה שכתב בדין לא נתכוון לקדשו הארכתי בתשו' לק' פמארין בדברי המח"א ה' ס"ת ומהרשד"ם יו"ד סימן קפ"ו ופמ"ג או"ח סימן קנ"ג ומחה"ש סי' של"ד ותשו' רדב"ז ח"א סי' ע"ז ובדברי הר"ן נדרים י"ד ויען כי בנ"ד לא נתבאר אם נתכוון האומן לקדש השם קצרתי בזה ואמנם מה שכתב רו"מ בשם חותנו הה"צ נ"י דבשם לבד בלא שאר תיבות איכא בזיון טפי דבריו נכונים שהרי כל האחרונים כתבו גבי קדירת השם דדוקא בצירוף שאר תיבות יש לצדד להקל ולא בהשם לבדו וע' ח"ס סוסי' רס"ד מדברי רש"י ערכין (ו') בזה וע' עט"ת סי' כ' ושאר שו"ת אחרונים וה"נ בזה ובזה נדחה ראיית הפמ"א מריקום פסוקים על טלית דשא"ה דעושה בצירוף שאר תיבות וגם יש חשש איה"נ אי נימא דנתקדש השם ואף דמלל"נ הרי מבואר בר"ן נדרים (ט"ו) דבהנ"ג מל"נ אך לפמ"ש החים חלק ו' סי' ה' יש לפקפק בזה וגם חשש מ"ע ושאר חששות שכתב רו"מ. ולענין הגניזה כבר הבאתי בשם תשובות מהרי"א שכתב כה"ג ולכן כן יעשו כפי שכתב רו"מ לקבעו במסמרים לדלתי ארה"ק בפנים. ובזה אזדא ליה חשש הורדה מקדושה וחשש מחיקה וכדומה ויותר אין פנאי לעיין בזה:
5
ו׳שוב הראה לי ח"א בשו"ת ח"ס בליקוטיו חלק ו' סי' ה' בדין מצבה שכתוב בה שם קדוש והרב הביא ממ"ש במ"ם פ"ה שם שכתוב על האבן ישמט ויגנז ומה"ט צוה שלא להעמידו על הקבר ולא שמעו לקולו ונשבר האבן והח"ס השיב ברוך המקום שלא שיהה לעלבונו של ת"ח שמרדו בו ולא שמעו לקולו אבל לדינא העיר מד' רמב"ם בריקום פסוקים בטלית והפעיז התיר בפרכת וכלי קדש כמ"ש הש"ך סוסי' רפ"ג ואם איתא הא אסור בהנאה ומסתימת לשון הפוסקים משמע דגם אם יש שמות בפסוקים שרי והמס' סופרים פ"ה הנ"ל מיירי בכתוב שם קודש לבד בלא חיבור דברים כלל ובכה"ג גנאי הוא לשם קודש וכמ"ש האחרונים בדין קדירת שמות שלא יקדור השם לבדו מה"ט ובכה"ג ודאי טעון גניזה משא"כ כשכותב פסוק או שבח וכדומה חיבור דברים וביניהם שם קדוש אין לאסור היכא שלא יכנוס למקום בזיון ואין חשש כלל עכ"ד ומבואר כדברינו הנ"ל:
6